כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 3

יש לי הכל- פרק 76

"אני לא רוצה לחיות." הלב שלי עובר לפעום מהר כשסתיו עומדת מולי עם תום על הידיים.

תוכן עניינים 1. יש לי הכל- פרק 12. יש לי הכל- פרק 23. יש לי הכל- פרק 3+44. יש לי הכל- פרק 55. יש לי הכל- פרק 66. יש לי הכל- פרק 77. יש לי הכל- פרק 88. יש לי הכל- פרקים 9+10 9. יש לי הכל- פרק 1110. יש לי הכל- פרקים 12+1311. יש לי הכל- פרק 1412. יש לי הכל- פרק 1513. יש לי הכל- פרק 1614. יש לי הכל- פרק 1715. יש לי הכל- פרק 1816. יש לי הכל- פרק 1917. יש לי הכל- פרקים 20+2118. יש לי הכל- פרק 2219. יש לי הכל- פרק 2320. יש לי הכל- פרק 2421. יש לי הכל- פרק 2522. יש לי הכל- פרק 2623. יש לי הכל- פרק 2724. יש לי הכל- פרק 2825. יש לי הכל- פרק 2926. יש לי הכל- פרק 3027. יש לי הכל- פרק 3128. יש לי הכל- פרק 3229. יש לי הכל- פרק 3330. יש לי הכל- פרק 3431. יש לי הכל- פרקים 35+3632. יש לי הכל- פרק 3733. יש לי הכל- פרק 3834. יש לי הכל- פרק 3935. יש לי הכל- פרק 4036. יש לי הכל- פרק 4137. יש לי הכל- פרק 4238. יש לי הכל- פרק 4339. יש לי הכל- פרק 4440. יש לי הכל- פרק 4541. יש לי הכל- פרק 4642. יש לי הכל- פרק 4743. יש לי הכל- פרק 4844. יש לי הכל- פרק 4945. יש לי הכל- פרק 5046. יש לי הכל- פרק 5147. יש לי הכל- פרק 5248. יש לי הכל- פרק 5349. יש לי הכל- פרק 5450. יש לי הכל- פרק 5551. יש לי הכל- פרק 5652. יש לי הכל-פרק 5753. יש לי הכל- פרק 5854. יש לי הכל- פרק 5955. יש לי הכל- פרק 6056. יש לי הכל- פרק 6157. יש לי הכל- פרק 6258. יש לי הכל- פרק 6359. יש לי הכל- פרק 6460. יש לי הכל- פרק 6561. יש לי הכל- פרק 6662. יש לי הכל- פרק 6763. יש לי הכל- פרק 6864. יש לי הכל- פרק 6965. יש לי הכל- פרק 7066. יש לי הכל- פרק 7167. יש לי הכל- פרק 7268. יש לי הכל- פרק 7369. יש לי הכל- פרק 7470. יש לי הכל- פרק 7571. יש לי הכל- פרק 7672. יש לי הכל- פרק 7773. יש לי הכל- פרק 7874. יש לי הכל- פרק 79 75. יש לי הכל- פרק 8076. יש לי הכל- פרק 8177. יש לי הכל- פרק 8278. יש לי הכל- פרק 8379. יש לי הכל- פרק 8480. יש לי הכל- פרק 8581. יש לי הכל- פרק 8682. יש לי הכל- פרק 8783. יש לי הכל- פרק 8884. יש לי הכל- פרק 8985. יש לי הכל- פרק 9086. יש לי הכל- פרק 9187. יש לי הכל- פרק 9288. יש לי הכל- פרק 9389. יש לי הכל- פרק 9490. יש לי הכל- פרק 9591. יש לי הכל- פרק 9692. יש לי הכל- פרק 9793. יש לי הכל- פרק 9894. יש לי הכל- פרק 9995. יש לי הכל- פרק אחרון

פרק 76: חולה (מ)אהבה

הנייד שלי מצלצל. אני פותח בקושי חצי עין וכבר סוגר מיד וחזק. השמש מסנוורת אותי. לא סגרתי את התריס החשמלי בלילה. הזיכרון עולה לי ישר. בטח שלא סגרתי את התריס, לא בדיוק הלכתי לישון שפוי...
אני פותח את העיניים לשבריר שנייה, מנסה לראות ממי השיחה שלא נענתה- ולא מצליח. אני עוצם את העיניים מחדש ובלית ברירה מעלה את הפוך עד מעל הראש. מהר מאוד נגמר לי האוויר. עולה בי מחשבה שדווקא מתאים לי למות מחנק, אבל אני לא מספיק להשלים אותה וכבר הנייד שלי מצלצל בשנית. אני שולח יד ארוכה אל השולחן ומכניס את הנייד מתחת לפוך. האור הכחול שלו מסנוור אותי גם. זה המאמן שלי.
"למה אתה לא פה?" הוא שואל בקול נבחני משהו ומזכיר לי את המחנכת שלי מהתיכון.
"אני חולה," אני ממלמל, ואיכשהו אני באמת נשמע ככה. קר לי, ואני מרגיש שאני חייב לקום וללכת ללבוש חולצה כי אני בלי, רק שאין לי כוח לקום ובטח שלא לצאת מהפוך ולפגוש את הרצפה הקפואה.
"חולה על אלכוהול ומסיבות אולי." המאמן מנתק לפני שאני מספיק לומר מילה.
אני קם ומרגיש מסוחרר לאללה. השירותים של האורחים נמצאים במרחק קצר יותר, אז אני נכנס אליהם וכורע אל אסלת השירותים. מאיפה יש לי עוד משהו להקיא בגוף? מסתבר שיש. אני שוטף שוב פנים לאחר מכן במים קפואים ומדליק את הדוד. רק כשאני שוב על הספה, מכוסה בפוך, אני נזכר ששכחתי ללבוש חולצה, ובלית ברירה קם שוב וכמעט נופל בדרך לארון הבגדים שלי. אני אפילו לא יודע איפה המשקפיים שלי, אני די בטוח שהעליתי אותם הביתה אתמול.
אני מוציא מהארון סווצ'ר כחול ולובש אותו תוך כדי שאני נכנס בקיר במסדרון. מה קורה לי? אני קורס מחדש על הספה, בקושי מוצא כוחות למשוך את הפוך שהסתבך מחדש ובוהה בתקרה. התמונה של סתיו ושגיא קופצת לי לעיניים כל פעם. אני רוצה לחשוב על משהו אחר, שמח יותר, וככה אגרש אותה. אני לא ממש יודע מה. בסוף אני נרדם עד שדפיקות דלת מעירות אותי. אני מניח שאם אשתוק, הדופק האלמוני יתייאש וילך. אבל הוא לא נעלם ודופק שוב, חזק יותר. אני לא קם. מתפוצץ לי הראש, ובלב אני מסנן, "לך כבר." בסוף הדפיקות הופכות להיות צלצולים, ובלית ברירה אני קם, מסוחרר ומסריח מקיא. איזו דרך נפלאה לקבל את פניו של המישהו הזה. שילך להזדיין.
יונתן, רופא הקבוצה, עומד מולי. אני לוקח צעד אחורה ועומד להסתובב חזרה לספה כשהוא תופס לי בזרוע. "בוא הנה." הוא מושך אותי לעמוד מולו ומניח את כף היד שלו על המצח שלי. "טוב, אתה באמת חולה. יש לך חום. ממתי אתה ככה? שיחקת אתמול הרי." הוא סוגר אחריו את דלת הבית.
"כשחזרתי הביתה." אני נשאר לעמוד ומרגיש איך הדירה מסתובבת סביבי. יונתן תופס אותי כשאני סוג של מתנדנד.
"שתית?" הוא ממש לוחץ על הזרוע שלי.
"אלכוהול?"
"לא." הוא מגלגל את העיניים שלו. "מים, סודה, משהו?"
"לא. אני לא צמא." אני מצליח לשחרר את האחיזה שלו וממקד את המבט שלי בקיר כדי לא להסתחרר מחדש.
יונתן עובר לדבר בקול רך, כאילו הוא מרחם עלי. "איתי, זה לא טוב. אתה תתייבש. הגוף שלך עם אחוז שומן נמוך וגם אתמול הזעת ואתה מקיא... אתה מזיק לו."
"אני לא רוצה לשתות." אני חוזר לשכב על הספה בסוף ועוצם את העיניים. "אני לא רוצה לחיות."
אני שומע צעדים שלאט לאט נעלמים. אני אפילו לא יודע אם יונתן סגר אחריו את הדלת, מה שבטוח הוא הלך. יופי, לפחות המאמן יודע שאני לא משקר. אני מרגיש בפה את הטעם של הקיא ועוד יותר כשאני בולע רוק, אבל אני לא מסוגל לצחצח שיניים. שיט. שכחתי לסגור את התריס המזורגג הזה. אני שם את הכרית על הראש עם כמה שלא נוח לי ומתרגל מחדש לחושך. אחח, הכי טוב ככה. כבר אמרתי שלא אכפת לי למות מחנק? אני עוד לא משלים עם המחשבה וכבר אני שומע שוב צעדים ואז... אחחח מה זה?
אני מרים את הכרית מהראש ובודק מה לעזאזל הייתה הדקירה הזו בזרוע. אני מרחיב את האישונים כשאני מגלה את יונתן יושב על השולחן, מוציא מהווריד שלי צינור קטן ומחזיר מחדש במקום אחר.
"מה אתה עושה?!" אני לא ממש יכול להתנגד ובוהה בשקית הנוזלים. לאיזה מצב הגעתי... יונתן נשאר לשבת מולי ומטלפן למישהו. "אתה מתקשר להורים שלי? אתה לא מבין איזה נזק אתה עושה-"
אני לא מסיים את המשפט, ויונתן כבר דוחף לי מד חום מתחת ללשון. "תחזיק אותו עם היד השנייה ותשתוק, טוב?" הוא קצת עצבני עכשיו.
אין משהו שאני שונא בעולם הזה יותר מהתחושה של הכספית ברוק ועם הקיא זה ממש שילוב קטלני. הבחילות בגוף שלי מתחזקות ואני מנסה לנשום מהאף הכי עמוק שאני יכול. מד החום מצפצף. אני מוציא אותו ישר ועומד לקרוא את המספרים, אבל יונתן חוטף לי אותו מהיד.
"38.3. אין לך חום גבוה, אבל אני צופה שיעלה. אתה בהתחלה של המחלה." הוא מסמן לי להתיישב ומנסה לשים על הזרוע השנייה שלי את המכשיר למדידת לחץ דם. כשהוא לא מצליח להפשיל את השרוול, הוא מבקש ממני להוריד את הסווצ'ר, ואני עושה פרצוף.
"ההורים שלי בדרך?" אני ממש לא רוצה אותם פה.
יונתן לא עונה, אלא ממשיך ללחוץ על הדבר הזה של לחץ הדם שסוגר עלי ומכאיב לי בזרוע. כשהוא משתחרר במכה, אני שואל בשנית אם הוא דיבר עם אמא שלי. הוא שוב מתעלם. אני לוקח את שקית הנוזלים שמחוברת לי לווריד מהשולחן ועומד לקרוא מה כתוב עליה, כשיונתן מסתובב לשנייה ורואה מה אני עושה. "אל תיגע בזה!" הוא הרבה עצבני עכשיו. "אני תיכף הולך, אשאר איתך פה רק עוד כמה דקות ואחזור שוב אחרי הצהריים לבדוק מה איתך." הוא עונה לטלפון, ואני מבין תוך רגע שהוא מדבר עם המאמן.
אני מרגיש איך החולשה משתלטת עלי ועוטפת אותי בחיבוק. מבחינתי, היא מרשה לי לשכב מחדש וזובי על הצינור הזה שמכאיב לי ביד. אני עוצם את העיניים שוב ונרדם.

"הוא חולה, כנראה חטף וירוס. איבד נוזלים."
אני פותח את העיניים כשאני שומע את הקול של יונתן מחדש ודלת נסגרת. קר לי, ואני נזכר שאני בעצם שוב בלי חולצה. אני עומד לבקש מאמא שלי, שבטח פה, שתביא לי משהו חם יותר מהארון כשפתאום סתיו עומדת מולי עם תום על הידיים שלה. הלב שלי עובר לפעום מהר, מזל שיונתן לא בודק לי לחץ דם עכשיו.
"עכשיו אנחנו פיטים. כמו שאתה באת אז לבית שלי ולקחת אותי למיון כשהייתי חולה." היא מורידה את תום אל המזרן שלה שעל הרצפה ומתיישבת על השולחן, צמודה אלי.
"יחי ההבדל הקטן," אני מסנן.
סתיו עוקבת אחרי תום במבט שלה (תום כבר שולחת יד לעבר אחד הצעצועים שלה ששם) ולאחר מכן עוברת להסתכל עלי. אני יודע שאני נראה מסכן, אבל מזה לא אכפת לי. היא מניחה את כף היד שלה על המצח שלי. "באמת יש לך חום." אה, היא כאילו לא מאמינה לי? "לדחוף אותך למקלחת במים קפואים?"
אני מחייך טיפה, ויונתן בדיוק נדחף ומבקש מסתיו לנעול אחריו את הדלת.
"אני אחזור אחרי הצהריים." הוא לובש את המעיל שלו, מה שמסגיר שקר מאוד בחוץ. "עוד שעתיים ככה תמדדי לו חום שוב. המד חום ממש לידך, בתוך הפקק חיטוי. אני אביא איתי שקית נוזלים חדשה כשאשוב אז אל תיגעי בצינור גם אם איתי ישתה מים." אוחח איך אני שונא שמדברים עלי בגוף שלישי כאילו אני לא פה.
סתיו נועלת את הדלת ונכנסת למטבח. "אני לא רוצה לשתות," אני אומר לה ובאמת מתכוון לזה. ממש בא לי להקיא והנשימות העמוקות לא עוזרות. מצד אחד, אני מרגיש חנוק פה ושמישהו יפתח חלון. מצד שני, בטח קר בחוץ ואין לי מושג איפה יונתן שם את הסווצ'ר שלי.
סתיו חוזרת עם מגבת מטבח רטובה ומניחה לי אותה על המצח. "הפעם לא הייתי פה כדי להציק לך ולרדוף אחריך שתשתה מים, ותראה מה קרה- אתה צריך עירוי נוזלים לווריד." היא מכסה אותי בפוך ונזהרת על הצינור. "אתה זוכר שלפני שנה וקצת היית ככה גם? כמו סמרטוט."
"כן, הייתה לי דלקת גרון." אני נזכר גם אז איך לא רציתי לגעת באוכל ושתייה והיה לי חום, וסתיו רדפה אחרי עם כוסות תה כל שעה.
"רוצה לישון בחדר שלך?" היא פוזלת אל תום. "לא נראה לי ממש נוח להיות על הספה ככה."
אני שואל ישר, "את מתחתנת עם שגיא?"
תוך שניות משתלט לסתיו חיוך על השפתיים. "אה, ראית באינסטגרם מה רותם כתבה?"
אני מתחיל לרעוד. במקום שסתיו תענה, היא קמה לכיוון המסדרון. אני משקשק מהקור למרות שהחלונות פה סגורים ומחפש על הרצפה שבין הספה לשולחן את הסווצ'ר. הוא לא פה. סתיו חוזרת עם שמיכת צמר ומורידה את הפוך ממני לשנייה. "אני לא רוצה להלביש לך חולצה, אפילו לא קצרה, בגלל העירוי. נחכה שיונתן יחזור, בסדר? אתה מתייבש מהר כי כולך שרירים, זה די ברור." המבט שלה נעצר לרגע על שרירי הבטן שלי. היא כאילו מעירה את עצמה למציאות מהר מאוד, מכסה אותי בשמיכת הצמר ואז מחזירה את הפוך.
"אז את מתחתנת איתו?" אני חוזר על השאלה שלי, ומחזיר לסתיו את החיוך שוב.
"אתה כזה ילד. אמנם יש לך ילדה, אבל אתה עדיין ילד." היא מתיישבת על קצה הספה ולוקחת את המגבת מהמצח שלי.
"אז טוב לך עם גבר עכשיו?" הבטן מתהפכת לי.
"טוב לי בכללי." היא נשמעת כבדרך אגב, כאילו התרגלה לחיים האלה כבת הזוג שלו.
"אז למה באת להיות פה? שהשגיא הזה לא יכעס."
סתיו מתחילה לצחוק. "אני עדיין יכולה להתקשר להורים שלך, רוצה? שהם יחליפו אותי ויהיה פה איתך." היא נושכת את השפה שלה כי כנראה לא נעים לה להפוך את הצחוק למתגלגל. "לא אמא ולא אבא שלך יודעים שאתה חולה. יש לך מזל שיונתן התקשר אלי, אבל אם אתה רוצה שאלך... להתקשר אליהם?"
אני מרים את העיניים אליה ומחייך. "לא, לא. אל תתקשרי אליהם." יש מצב שאני נשמע קצת בפאניקה.
סתיו לא מצליחה להשתלט על הצחוק שלה וגוררת אולי לצחוק קטן גם. בלי שום התראה, היא שולחת את היד שלה אל הפנים שלי ומתחילה להעביר עליהן את האצבעות שלה תוך כדי שהיא ממש מתעכבת על הגומות. יש בי מעין דחף כזה בתוך הגוף לנשק אותה, אבל אני מרגיש מגעיל וגם לא צחצחתי שיניים.
המגע שלה ממש נעים לי, אני מרגיש את כרית האצבע שלה ממש בתור העור שלי. אני לא יכול לחייך לנצח ובסוף מרצין, והיא מרצינה אחרי.
"למה הדוגמנית שלך לא פה? כיכבתם בגיא פינס." היא קמה פתאום בלי התראה. "אתה יודע, אני באמת שמחה שהמשכתי הלאה."
אני עוקב אחריה במבט שלי כשהיא מתיישבת ליד תום על הרצפה, מרימה אותה ומחבקת אותה. אני רוצה לתת לה חיבוק ונשיקות גם, אבל עדיף שאמנע מכך לבינתיים.
"תמיד כשאסתכל על תום, אני אראה אותך וכן, זה יגרום לי להתגעגע. אני לא יכולה לשקר לך. וגם אם אני מתגעגעת למה שהיינו, ואני כן, איתי, אני מתגעגעת." סתיו נשמעת לי עצובה, אבל כשהיא אומרת את סוף המשפט, אני נהיה עצוב בעצמי. "אתה לא תשתנה אף פעם."

שלכת כותבת מהלב עקוב אחר שלכת
שמור סיפור
לסיפור זה 10 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
פנקי אותנו בעוד פרק .. חג פסח!!
הגב
דווח
שלכת כותבת מהלב
שלכת כותבת מהלב
לא כתוב
הגב
דווח
guest
פרק פרק פרקק
הגב
דווח
טען עוד 26 תגובות
כותבי החודש בספרייה
דייטינג
לא מגיע לך .
לא מגיע לך .
מאת: Anael Sol
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
לגבר הבא שלי
לגבר הבא שלי
מאת: מתולתלת .
הנשיקה הראשונה השנייה שלי
הנשיקה הראשונה השנייה שלי
מאת: Nomad .
סיפורים אחרונים
באיזה צייר לבחור?
באיזה צייר לבחור?
מאת: Yuval Ben Yamini
צמיד פנדורה.
צמיד פנדורה.
מאת: Orel Yosef
במעמקי ליבי
במעמקי ליבי
מאת: כותבת את הלב אזרן
מגע אסור 14
מגע אסור 14
מאת: Shir Shir
המדורגים ביותר
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
מאת: Nizan Zarotski
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
אני בהריון...
אני בהריון...
מאת: Adam gustavo Zyl
המקום המושלם בעינייו
המקום המושלם בעינייו
מאת: שבורת כנף
מומלצים מהמגזין
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
על המוכר והזר
על המוכר והזר
מאת: שבורת כנף
GAME OVER עבורה?
GAME OVER עבורה?
מאת: שבורת כנף
גם ככה אין לי חבר
גם ככה אין לי חבר
מאת: דנה לוי