כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 3

יש לי הכל- פרק 75

זה אמור היה להיות הערב שלי, החזרה שלי לדבר שאני הכי אוהב בעולם, אבל הקנאה לסתיו ניצחה. ובגדול.

תוכן עניינים 1. יש לי הכל- פרק 12. יש לי הכל- פרק 23. יש לי הכל- פרק 3+44. יש לי הכל- פרק 55. יש לי הכל- פרק 66. יש לי הכל- פרק 77. יש לי הכל- פרק 88. יש לי הכל- פרקים 9+10 9. יש לי הכל- פרק 1110. יש לי הכל- פרקים 12+1311. יש לי הכל- פרק 1412. יש לי הכל- פרק 1513. יש לי הכל- פרק 1614. יש לי הכל- פרק 1715. יש לי הכל- פרק 1816. יש לי הכל- פרק 1917. יש לי הכל- פרקים 20+2118. יש לי הכל- פרק 2219. יש לי הכל- פרק 2320. יש לי הכל- פרק 2421. יש לי הכל- פרק 2522. יש לי הכל- פרק 2623. יש לי הכל- פרק 2724. יש לי הכל- פרק 2825. יש לי הכל- פרק 2926. יש לי הכל- פרק 3027. יש לי הכל- פרק 3128. יש לי הכל- פרק 3229. יש לי הכל- פרק 3330. יש לי הכל- פרק 3431. יש לי הכל- פרקים 35+3632. יש לי הכל- פרק 3733. יש לי הכל- פרק 3834. יש לי הכל- פרק 3935. יש לי הכל- פרק 4036. יש לי הכל- פרק 4137. יש לי הכל- פרק 4238. יש לי הכל- פרק 4339. יש לי הכל- פרק 4440. יש לי הכל- פרק 4541. יש לי הכל- פרק 4642. יש לי הכל- פרק 4743. יש לי הכל- פרק 4844. יש לי הכל- פרק 4945. יש לי הכל- פרק 5046. יש לי הכל- פרק 5147. יש לי הכל- פרק 5248. יש לי הכל- פרק 5349. יש לי הכל- פרק 5450. יש לי הכל- פרק 5551. יש לי הכל- פרק 5652. יש לי הכל-פרק 5753. יש לי הכל- פרק 5854. יש לי הכל- פרק 5955. יש לי הכל- פרק 6056. יש לי הכל- פרק 6157. יש לי הכל- פרק 6258. יש לי הכל- פרק 6359. יש לי הכל- פרק 6460. יש לי הכל- פרק 6561. יש לי הכל- פרק 6662. יש לי הכל- פרק 6763. יש לי הכל- פרק 6864. יש לי הכל- פרק 6965. יש לי הכל- פרק 7066. יש לי הכל- פרק 7167. יש לי הכל- פרק 7268. יש לי הכל- פרק 7369. יש לי הכל- פרק 7470. יש לי הכל- פרק 7571. יש לי הכל- פרק 7672. יש לי הכל- פרק 7773. יש לי הכל- פרק 7874. יש לי הכל- פרק 79 75. יש לי הכל- פרק 8076. יש לי הכל- פרק 8177. יש לי הכל- פרק 8278. יש לי הכל- פרק 8379. יש לי הכל- פרק 8480. יש לי הכל- פרק 8581. יש לי הכל- פרק 8682. יש לי הכל- פרק 8783. יש לי הכל- פרק 8884. יש לי הכל- פרק 8985. יש לי הכל- פרק 9086. יש לי הכל- פרק 9187. יש לי הכל- פרק 9288. יש לי הכל- פרק 9389. יש לי הכל- פרק 9490. יש לי הכל- פרק 9591. יש לי הכל- פרק 9692. יש לי הכל- פרק 9793. יש לי הכל- פרק 9894. יש לי הכל- פרק 9995. יש לי הכל- פרק אחרון

פרק 75: להתייבש

הפרפרים שבבטן מעירים אותי יחד עם קרני השמש שנכנסים אל החדר. אני מחייך כשאני נזכר בבת אחת מה מיוחד ביום הזה: אני חוזר לשחק. אני חוזר לדבר שאני הכי אוהב בעולם. נגמרה הפציעה סיוט הזאת.
אני מנצל עוד כמה דקות במיטה, נותן למחשבות על הערב לטוס לי במוח. מה אני רוצה שיקרה, מה אני מדמיין שיקרה, מה בפועל אמור לקרות... אבל כאבא (כבר שבעה חודשים, אני לא מאמין איך הזמן טס) אי אפשר להישאר במיטה יותר מדי כי תום בוכה כמו שעון שווייצרי כשהיא רוצה את הבקבוק שלה. אני קם אל החדר שלה, אפילו לא מספיק ללבוש חולצה ומגלה שדי קר מחוץ לסדינים למרות השמש שבחוץ, טוב נו, סוף ינואר. אני מרים אותה מהמיטה ומצמיד את הלחיים שלה אל השפתיים שלי למרות שלא צחצחתי שיניים.
"בוקר טוב." אני נותן לה נשיקות קטנות תוך כדי שאנחנו יוצאים מהחדר שלה אל המטבח. "את יודעת איזה יום מיוחד היום, תומי? אבא סוף סוף חוזר לשחק." אני מדליק את הקומקום ואז ניגש אל השלט של המזגן תוך כדי שתום על החזה החשוף שלי ודי רגועה. בשבוע הראשון שלה כאן בדירה שלי, היה יוני וחם. האכלתי אותה על הספה ויצא שבאחד הערבים הייתי בלי חולצה והאכלתי אותה ככה. אמא שלי טענה שזה שנקרא עור לעור או משהו כזה כדי שהתינוקת תרגיש את המגע והחום של ההורים וזה טוב שיצא ככה כי עם סתיו היא לא חוותה את זה, ובלידה די מהר לקחו אותה לפגייה, ואני לא הבנתי מה אמא רוצה. ככל שהזמן עבר, גם טליה הסבירה לא פעם שתום התרגלה לריח שלי, לחום הגוף שלי...
אני מתיישב על הספה בסלון ושם לתום את הבקבוק בפה. תוך רגע היא מתחילה לשתות ממנו. מישהי פה ממש רעבה. לא מזמן חשבתי להתחיל להאכיל אותה במעדנים, אבל השכנה מהמשפחתון אמרה שלא מומלץ מאכלי חלב עד גיל עשרה חודשים בערך ושאשאיר את האוכל המוצק כולל הריסוק שלו לה. אני ממש שמח שהיא פה בבניין שלי.
הממיר בשעון מראה שהשעה שבע וחצי בבוקר. אני מרגיש קצת עצוב לדעת שסוף הזה לא יהיה מושלם כי כשאחזור לדירה תום לא תהיה כאן. אמא של סתיו תיקח אותה אליהם לקראת אחרי-הצהריים. סתיו עצמה אמורה לחזור היום מהנופש הזה שלה, ואני לא רוצה שהיא תיקח את תום מפה, אבל אני מבין שהיא התגעגעה אליה ואין לי ברירה...
כשתום מסיימת לאכול אני מרים אותה שוב ושנינו יוצאים לשבריר שנייה אל המרפסת. השמש משקרת, כמו שהנחתי. קר באמת. אנחנו חוזרים לחדר השינה שלי ואני מתבאס שאי אפשר לצאת החוצה ממש לטייל עדיין, עם כמה שאני רוצה. כשאני גופייה ארוכה דקה אני פוזל כל שנייה אל המיטה, כדי שתום, שכבר זוחלת, לא תברח החוצה מהמזרן וחלילה תיפול. היתרון בלהיות שני מטר הוא מיטה ענקית. אני לוקח את הנייד מהרצפה ועובר על העדכונים וההתראות שהצטברו בו מהבוקר. יש שיחה שלא נענתה מאביטל. אני חוזר אליה תוך כדי שאני משכיב את תום צמוד אלי.
"אני לא מאמינה שאני ערה לפניך." אביטל עונה ישר ככה, ואני צוחק בקול. "אני גם לא מאמינה שהגיעו הימים האחרונים שלי בעבודה."
"עוד כמה נשארו באמת?"
"רק היום ומחר וזהו."
"כבר אמרתי שאני מקנא?"
אביטל מתעלמת. "כאילו עוד שבוע בזמן כזה אני עוד שנייה על המטוס לדרום אמריקה."
"אני אבוא לנתב"ג להיפרד."
"ברור שתבוא! חסר לך שלא." היא מרימה את הקול. "וניפרד בחתונה יום קודם כי לא תהיה במסיבה הרי."
"נכון."
"תגיד רגע." אביטל פתאום נשמעת הססנית, וזה ממש לא מתאים לה. אני שותק מעבר לקו עד שהיא אומרת את זה, "מאי הספיקה לעשות איתך סטורי שהגיע לכל מיני כתבות רכילות, אבל אתם לא ביחד והיא כבר לא עוקבת אחריך."
אני עומד לפלוט שאביטל חתיכת סטוקרית וצריכה לפתוח סוכנות בילוש. ההיגיון משתלט עלי ואני מספר לה פחות או יותר את מה שקרה על הספה בסלון.
"אוי, איתי." היא נאנחת. "זה הדבר הכי מדאיג אותי, שאני טסה מפה וצריכה להשאיר אותך לבד להתמודד עם כל זה."
"את רצינית? כולה החיים הרומנטיים שלי." אני מסתכל על תום שנראית מהופנטת מהשיחה שלי עם אביטל וצוחקת אלי.
"תבטיח לי שלא תייבש את עצמך בתקופה שלא אהיה כאן, טוב?" היא נשמעת קצת אמא. "תצא, תבלה ותכיר כבר מישהי."
"מה זה משנה לך?"
"תבטיח לי." היא עכשיו נשמעת גם מודאגת.
"טוב."
"אפרופו טוב, זה לא טוב שאני בקושי חצי שעה בעבודה וכבר לקחתי הפסקה. אני אדבר איתך בהמשך היום ואם לא יצא אז המונים של הצלחה במשחק, איתי'יוששש! אני צופה מרחוק ומעודדת."
"אני אוהב אותך," אני אומר לה ומנתק את השיחה כשהפרפרים מתחילים להיאכל מהמחשבה שעוד שבועיים היא כבר לא תהיה פה לצידי.

אני מסיים לסדר את החולצה שעכשיו מוכנסת בתוך השורט הצהוב ויוצא מחדר ההלבשה אל המדרגות שמובילות אל האולם. אני כבר שומע את הקהל שואג ומרגיש איך כל העור שלי הופך נקודות נקודות. פייר? התגעגעתי. אני רץ בדילוגים של שתיים שתיים על המדרגות אחרי אחד השחקנים ומרגיש את הזרקורים בעיניים ישר כשאני בכניסה לאולם. הפרקט אמיתי יותר, חי יותר כשיש קהל והמון מסביב.
כשהכרוז קורא בשמי תוך כדי הצגת השחקנים, הוא מוסיף: "ברוך רופא חולים". התשואות מתחזקות וקוראים בשם שלי. זה מחמם לי את הלב. אני יודע איפה ההורים שלי יושבים, אבל אין טעם לחפש אותם עם כל התאורה הזו. אני גם יודע שאני הולך לשחק רק כמה דקות, והכנתי אותם לזה שלא יצפו לכלום. גם אני לא מצפה לכלום, אבל כשאני מוצא את עצמי על הספסל כל המחצית הראשונה... חתיכת ייבוש.
אנחנו יורדים לחדר ההלבשה ביתרון, ואני זורק את המגבת שעל הכתף שלי באחת מפינות התא שלי ומתיישב על הכיסא די עצבני. "אני מאוכזב," אני ממלמל. "אני מרגיש שאני בכושר טוב לחזור לשחק."
"לא הכל הולך איך שרוצים, יהיו לך הרבה תקופות רעות כאלה בקריירה. לחזור מפציעה זה תמיד לא לחזור אותו דבר," תמיר אומר משהו מניסיון. הוא נפצע בגב שנה שעברה ועדיין לא חזר להיות מה שהיה לפני. "אתה מרגיש שאתה אולי טוב יותר כי נתת את כל כולך בהחלמה, אבל החלק האמיתי ואולי גם הסבל האמיתי רק מתחיל."
אני מרגיש יותר מדוכא אחרי המיני שיחה איתו ושוקע בכיסא עד שצריך לחזור לחימום קליעה מהיר לפני פתיחת המחצית השנייה. ברבע השלישי אני מבין שאני ככל הנראה לא הולך לשחק, אבל לקראת הסוף שלו המאמן קורא לי להוריד את האימונית. אני מופתע והלב שלי עובר לפעום חזק. מהר. בדיעבד, אחרי מה שראיתי באינסטגרם בהמשך הערב, מסתבר שהדופק בכלל לא היה חזק. אני שולח רגל ארוכה ואז עוד אחד, יוצא החוצה אל הפרקט ושומע את הכרוז מבשר לקהל על החילוף. התשואות מתגברות ואני מרגיש לשנייה שעוד בורח לי פיפי במכנסיים מההתרגשות. ידעתי שזה יקרה כשאחזור, לא חשבתי שבכזו עוצמה.
אני עוד לא דקה על הפרקט וכבר נזרק אלי כדור. אני קולע אותו לסל בלי בעיות. אני מסמן "יש" עם היד, מסתכל על המאמן ואז על השעון. לא טעיתי- אני רק 20 שניות על הפרקט. תוך כדי עוד הורדת הכדור לרצפה, עוד מסירות, עוד ניסיון לקלוע סל, אני מרגיש איך החלודה מוסרת ממני. זאת התחושה שרציתי להרגיש. שתרד ואחזור להיות מי שהייתי ואולי טוב יותר. אוחח, שנה שעברה הצבתי רף רציני. זה לא הולך להיות לא קל.
משום מקום המאמן מסמן לי לחזור אל הספסל סה"כ שלוש דקות בתוך הרבע האחרון. אני לא מבין למה, משתדל לא לעשות פרצוף שימשוך אש למרות שזה חזק ממני. אני מנגב את הזיעה מהפנים שלי וממש מתחשק לי לעמוד מולו ולדרוש הסבר, אבל תמיר נועץ בי מבט ואומר לי לנשום. שתי דקות לסוף, המאמן מחזיר אותי. מהר מאוד אני קולע שלשה, מרגיש כמה אהבה מורעפת עלי מהיציעים ורוצה להקפיא את הזמן ולהישאר ברגע הזה לנצח. כמה שניות אחר-כך השחקנים של הקבוצה היריבה, שפיגור דו ספרתי כבר, עושה לי עבירה. אין דבר יותר מלחיץ מקליעת עונשין, בדיעבד עד האינסטגרם, ואני צולח את "האתגר" בקליעה הראשונה. שריקות הבוז מהקהל השרוף של הקבוצה היריבה שממש מעל הראש שלי מוציאות אותי מריכוז, מסיחות את דעתי ממש ואני מחטיא. באסה. אני מסתכל על השעון. יש עוד פחות מדקה. פתאום אני קולט שהמאמן שוב מחזיר אותי לספסל. מה? למה? זמן המשחק שלי מסתכם בקושי ב-7 דקות. וואו, זה הרבה מתחת למה שציפיתי בבוקר. איך שדמיינתי שיראה היום הזה.
כשאנחנו יורדים לחדר ההלבשה בסיום המשחק, בוער בי ממש לשאול את המאמן למה הוא עשה את החילוף האחרון. יכולתי לסיים את המשחק, זה היה משפר את הביטחון שלי, ההרגשה, התחושות. ברור שכל זה היה מובן לי מראש, רק שאיכשהו דמיינתי תסריט אחר לגמרי. לא כזה שהמאמן מתנהג אלי בקור רוח מוחלט ו... מה הוא כבר שכח את השיחה שלנו במשחק בו נפצעתי? באמת הזמן שלי כאן שאול ואצטרך למצוא קבוצה אחרת? אבי, הסוכן שלי, אמר לי לחזור רגוע ולא לחשוב על כלום. אני חייב. זאת אומרת, כן חושב למה המאמן עשה את שעשה.
חלק מהשחקנים הולכים להתראיין, ואני מנצל זאת כדי לעשות מקלחת מהירה. כשאני יוצא החוצה ומתחיל לסדר את הדברים בתיק צד שלי, אני קולט התראה מוזרה באינסטגרם. "סתיו העלתה תמונה חדשה אחרי הרבה זמן", נכתב שם. גברת סקרנות מתיישבת לי על האצבע ואומרת, "יאללה תיכנס תיכנס." וזה מה שאני עושה. זאת התמונה הראשונה שהיא העלתה מאז שנה בערך, אני חושב תוך כדי שהתמונה נטענת. ואז נבלעת לי הלשון (וגם כל התחושות שאמרתי על הלב בכניסה לפרקט אחרי הרבה זמן, תכפילו את זה פי אלף).
סתיו ושגיא מחובקים בתמונה על רקע שקיעה. לפי הצ'ק-אין הם בראש הנקרה. "ערב אחרון לנופש מושלם", סתיו תיארה והוסיפה אימוג'י של לב. היא לבושה בשמלת ג'ינס שאני מכיר טוב טוב. היא קנתה אותה בספרד. יש עליה ז'קט מג'ינס והיא נועלת מגפיים שחורות שעולות לה מעל הברך ומבריקות בפלאש. שגיא הטמבל שלה מחייך חיוך שנעלם מרב שיש לו כל-כך הרבה זיפים וזקן. הוא לבוש בסתם קפוצ'ון סגול וג'ינס שחור פשוט. והוא מחבק אותה. אני שם את התיק על הגב ועומד להסתלק כשהמאמן בדיוק אומר שהוא רוצה לדבר איתנו על המשחק הגורלי בחמישי, ובלית ברירה אני מתיישב חזרה על הכיסא שלי. סעמק.

כל הדרך הביתה הרגשתי את משקה האנרגיה עולה לי בגרון. כשאני מגיע לדירה, אני זורק את התיק בכניסה לחדר השינה שלי ורץ אל השירותים. אני מקיא. התקף פאניקה/חרדה מופיע אחרי שאני נכנס לתמונה שוב ורואה תגובה מרותם "מה יקרה כשתתחתנו?" בשרשור שאפילו לא התעמקתי בו או ניסיתי להבין מה קורה בו. היא לא יכולה להתחתן איתו, עוד מוקדם. אחרי שאני מקיא כבר מיצי קיבה ומרגיש מרוקן לאללה, אני מרגיש מסוחרר. אני נשכב על המיטה שלי כמו אידיוט ומרגיש את הדמעות מבצבצות. דרך הדמעות אני מצליח לדמיין את הבשורה שסתיו תיכנס לפה, תביא את תום ותגיד לי שהיא מתחתנת. טוב, אני מגזים בתגובה שלי. ובאמת מזל שתום לא כאן הלילה, אחרת לא יודע איך הייתי מתפקד. אני מרגיש בחילה למרות שלא נשאר לי בגוף מה להקיא, נכנס שוב לשירותים וממשיך להכאיב לעצמי כשעוד מיצי קיבה מופיעים. זה כמו רעל וזה גורם לי לקפוא מקור, אני ממש רועד, שלא לדבר על כך שאני שוטף פנים במים קפואים כקרח. אני לוקח את הפוך מהחדר וקורס על הספה בסלון.

שלכת כותבת מהלב עקוב אחר שלכת
שמור סיפור
לסיפור זה 11 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
שי מצפה
שי מצפה
החלמה מהירה
הגב
דווח
guest
יהיה היום פרק?
הגב
דווח
שלכת כותבת מהלב
שלכת כותבת מהלב
כן
הגב
דווח
טען עוד 22 תגובות
כותבי החודש בספרייה
שלכת כותבת מהלב
להילחם בשבילו- פרק 25
להילחם בשבילו- פרק 25
מאת: שלכת כותבת מהלב
עשיתי את זה! הצעתי לך לצאת, איתי.
עשיתי את זה! הצעתי לך לצאת, איתי.
מאת: שלכת כותבת מהלב
להילחם בשבילו- פרק 21
להילחם בשבילו- פרק 21
מאת: שלכת כותבת מהלב
יש לי הכל- פרק 91
יש לי הכל- פרק 91
מאת: שלכת כותבת מהלב
מרתק
מגע אסור 14
מגע אסור 14
מאת: Shir Shir
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
מאת: Shirel Ben-Or
המדורגים ביותר
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
מאת: Nizan Zarotski
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
אני בהריון...
אני בהריון...
מאת: Adam gustavo Zyl
המקום המושלם בעינייו
המקום המושלם בעינייו
מאת: שבורת כנף
מומלצים מהמגזין
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
על המוכר והזר
על המוכר והזר
מאת: שבורת כנף
GAME OVER עבורה?
GAME OVER עבורה?
מאת: שבורת כנף
גם ככה אין לי חבר
גם ככה אין לי חבר
מאת: דנה לוי