כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
2 2

הנסיכה על הסוס הלבן 21

"מה עם בחור?" אמא פתאום שואלת וגורמת לי כמעט להיחנק מהאוכל, "אין שם אף אחד רווק בגילך?". "אמא!" אופק קולט את המצוקה שלי וממהר להעיר לה. "סליחה סליחה" היא מרימה ידיים בכניעה ומתנצלת.

פרק 21:
-נקודת המבט של ירדן-
-כעבור שבוע-
המטוס נוגע בקרקע והטייס מכריז במערכת הכריזה שסוף סוף נחתנו בבן גוריון, אפילו שישנתי רוב הטיסה, ושהכיסא במחלקה הראשונה היה מאוד נוח, אני שמחה מאוד לקום ממנו ולמתוח איברים. אני יוצאת מהמטוס ומחזיקה בידי את מזוודת הטרולי שלי. כשאני מסיימת את כל עניין קבלת המזוודות וביקורת הדרכונים אני יוצאת אל אולם הנוסעים שם אני רואה את עידן. "יפה שלי!" הוא מחייך ומחבק אותי כשאני מזנקת עליו, אחד הדברים שהיו חסרים לי ביותר בארצות הברית הם האחים שלי. הוא לוקח מידיי את המזוודות ומוביל אותנו לאוטו. אני מתיישבת לידו והוא מתחיל בנסיעה לבית של ההורים שלי, שאגיד להם שלום. אמא שלי מזנקת עליי בנשיקות וחיבוקים ואחריה מגיע אבא שלי, כולם שמחים שהנסיכה של הבית חזרה הביתה. אנחנו מתיישבים סביב השולחן ואופק אחי הגדול מגיע עם ארוסתו, מחבק אותי ואנחנו אוכלים כולנו צהריים ביחד. אבא מרבה לשאול שאלות על החיים באל איי ועל המשרד שם והאנשים, ואני משתדלת לענות לו על כל השאלות בין הביסים שאני נותנת בארוחה שלי, אני סוג של מורעבת מהטיסה חזור. "מה עם בחור?" אמא פתאום שואלת וגורמת לי כמעט להיחנק מהאוכל, "אין שם אף אחד רווק בגילך?". "אמא!" אופק קולט את המצוקה שלי וממהר להעיר לה. "סליחה סליחה" היא מרימה ידיים בכניעה ומתנצלת. "לא אמא" אני משתלטת על עצמי ומחייכת בהיסוס. מה גם שאני לא רוצה אף אחד, חוץ מגל... בפעם הראשונה מאז הנחיתה הוא קופץ לי למחשבות, וגורם לי למעין תחושת חמימות כזו בלב, ואני יודעת שאני צריכה לראות אותו, זה יעשה לי טוב. אנחנו מסיימים לאכול ואופק ואני עוזרים לאמא לפנות את הכלים מהשולחן, כשבינתיים עידן ואבא שלי יוצאים אל הגינה ויושבים שם. כשאנחנו מסיימים כולנו מצטרפים אליהם החוצה ויושבים כשאמא מוציאה כל מיני קינוחים וקפה. למרות העייפות שאני מרגישה אני מסרבת בנימוס כשאמא מציעה למזוג לי קצת מהמשקה החם. אחרי כמה זמן אני מרגישה שהעייפות משתלטת עליי, ואני כבר לא מצליחה להחניק פיהוק. "את רוצה שאקח אותך הביתה?" עידן קולט אותי. "אם אתה יכול" אני עונה. "יאללה בואי ג'ורדי" הוא קם מהכיסא ואני אחריו. אני נפרדת מכולם ואנחנו יוצאים מהבית ונכנסים אל הב-מ-וו שלו. אני מתיישבת וחוגרת את חגורת הבטיחות כשהוא מתחיל להתניע ולנסוע לכיוון הבית שלי. כשאנחנו סוף סוף מגיעים אני ניגשת אל הדלת כשהוא סוחב לי את המזוודות ופותחת אותה בעזרת המפתח שלי. כמה שהתגעגעתי לדירה שלנו. אור רצה אליי כשהיא שומעת את הדלת נפתחת ומזנקת עליי בנשיקות וחיבוקים. "חברה שליייי!" היא קוראת בהתלהבות ושוב מחבקת אותי ואני מחייכת אליה. "ביי סיס" עידן מניח את המזוודות בפתח הבית, נותן לי נשיקה על הלחי, יוצא מהדירה וסוגר אחריו את הדלת. "אורצ'י אני אשמח לספר לך חוויות אבל לפני זה אני מתה להתקלח ולישון קצת..." אני אומרת במעין נימה מתנצלת שכזו. "הכל בסדר דונה, ברור לי" היא משחררת אותי ואני ישר הולכת למקלחת. אני חופפת את השיער ונותנת לזרם המים החמים לשטוף לי את כל הגוף. כשאני מסיימת אני יוצאת אל החדר שלי שבקצה המסדרון עם מגבת שכרוכה סביב גופי, שמה על עצמי גופייה ושורט ונכנסת מתחת לפוך. אח כמה שהתגעגעתי למיטה שלי. בלי לחשוב יותר מדי אני פשוט עוצמת עיניים ונרדמת בתוך כמה דקות בודדות.
אני קמה בתחושת בלבול כזו. איפה אני? אה, החדר שלי... הטיסה הזו מחקה לי את המוח. אני משפשפת את הראש ופוקחת עיניים בחוסר רצון כשבסלון נשמע הקול של אור כשהיא... מדברת עם מישהו? אני הולכת באיטיות במסדרון. "הו הנה היא" אור אומרת כשפתאום אני קולטת אותה יושבת על הספה עם לא אחר מאשר... גל! הוא קם מהספה ולוקח את זר הפרחים שהיה מונח על השולחן וניגש אליי. "שלום לתיירת שבאה מארצות הברית" הוא מחייך ובא לחבק אותי. המגע שלו פתאום מרגיש כל כך טוב ומשרה תחושה של בית, כשכל מה שאני רוצה באותו הרגע זה פשוט... לנשק אותו. אני לא יודעת מאיפה האומץ, אבל זה בדיוק מה שאני עושה. "אני אשאיר אתכם לבד" אור, שבטח לא מבינה מאיפה זה בא לי פתאום, בורחת לחדר שלה. גל ואני מתנתקים והוא בוהה בי, נראה כאילו הוא בהלם שזה בא ממני, אבל אז הוא משחרר חיוך, "מה זה אומר?". "שהייתי צריכה אותך" אני אומרת ומשפילה מבט אל הרצפה, נבוכה מהסיטואציה ובאותו הזמן גם מאושרת שהיה לי את האומץ לעשות את הצעד הזה. הוא לא אומר כלום, רק מחייך ומנשק אותי במצח, כשהזיפים שלו דוקרים אותי. "אתה צריך להתגלח" אני קובעת עובדה. "אנחנו לא דקה ביחד ואת כבר נותנת לי הוראות?" הוא מגחך וגורם גם לי. "תתרגל" אני מחייכת ונותנת לו נשיקה קטנה על השפתיים. זה מרגיש כל כך טוב ונכון, כאילו זה כל מה שהייתי צריכה. "איך היה בטיסה?" הוא שואל ומסיט קצוות שיער סוררת שזזה לי על הפרצוף אחורה. "מתיש" אני מפטירה תשובה קצרה. "ומה נסגר בארצות הברית?" הוא ממשיך לשאול, הוא בטח רוצה לדעת מה יהיה איתנו עכשיו. "אני הולכת לעבוד מכאן, בכל מקרה, לתקופת ניסיון" אני עונה ונראה שהוא מרוצה מהתשובה שלי, "לא עבדת היום?". "הייתי במשרד מקודם" הוא מלטף את הפנים שלי וזה מרגיש מדהים, "אני הבוס, אני יכול לעשות מה שבא לי". אני מחייכת ומניחה ידיים על החזה שלו, שמוגן דרך החולצה האפורה המכופתרת שלו. "זה באמת קורה?" הוא מרים את הפנים שלי ככה שעכשיו אני מסתכלת עליו ומחייך אליי, אני מהנהנת ומנשקת אותו שוב על השפתיים. הוא מניח את הידיים שלי על המותניים שלי ופתאום אני מרגישה כמה הן חסונות, הוא מתאמן הרבה בחדר כושר, ידעתי את זה לפני, ועכשיו אני מקבלת הוכחה. אנחנו מתנתקים והחיוך פשוט לא יורד לי מהפרצוף. אני לוקחת מידיו את זר הפרחים וניגשת למטבח, שם אני מוציאה מאחד הארונות אגרטל, ממלאה אותו במים ומניחה את הזר בתוכו. "תודה" אני שולחת אל גל שעומד בין הסלון למטבח חיוך. אני מניחה את האגרטל בקצה השיש וחוזרת אל גל שהסתכל עליי כל הזמן הזה. "בוא נלך לחדר שלי" אני אומרת ובאה להוביל אותו, כשהוא תופס לי את היד וככה אנחנו הולכים לכיוון החדר שלי. אני מתיישבת במיטה כשהוא סוקר את החדר שלי ומחייך, עובר על מדפים ותמונות שמפוזרות בחדר שלי. "זה בקוסמוי, מסיבת רווקות של אדווה, חברה שלי" אני מסבירה לו כשהוא מסתכל על תמונה שבה אני בבגד ים עם עוד כמה חברות. "זה ביום הולדת 23 שלי" אני אומרת כשהוא מסתכל על תמונה שלי שבה אני עם זר ועוגה. הוא ממשיך לחייך ולעבור על תמונות כשפתאום הוא מגיע לתמונה שלי ושל גיא בברילוצ'ה... אוי לא.. "מי זה?" הוא מחייך ומסתובב אליי, מחזיק את התמונה שלנו ביד. אני זזה באי נוחות במיטה ומרגישה את הדמעות כבר עולות במעלה הגרון שלי. "היי..." הוא קולט אותי, עוזב את התמונה ומתיישב לידי ומחבק אותי. "זה... זה גיא" אני משתלטת על הדמעות ומתחילה להסביר לו, אני לא רוצה להסתיר ממנו כלום, אני רוצה שהקשר שלנו יצליח, "הוא היה אהבת חיי... והוא נהרג בפעולה צבאית בשטחים". "דוני אני מצטער..." הוא עוטף אותי כשאני מתפרקת אל החזה שלו. "אתה לא צריך" אני מנגבת את הדמעות שלי ומשתלטת עליהן, "אני בסדר". "את בטוחה?" הוא שואל ואני מהנהנת. אני יודעת שרק הוא יכול לגרום לשברים שלי להתאחות, אני יודעת שגיא מסתכל עליי מלמעלה ומאושר בשבילי שהצלחתי להמשיך הלאה ולמצוא אהבה חדשה. אני יודעת שאני חייבת לאסוף את עצמי ולהיות חזקה, בשביל שהקשר החדש שלי יצליח. הוא מתיישב בקצה המיטה ונשען על ראש המיטה, ומזמין אותי להתקרב אליו. אני נשכבת לידו ומניחה את הראש שלי על הכתף שלו, הוא מחבק אותי ומלטף. "דוני אני מת שהקשר הזה יעבוד" הוא שובר את השתיקה. "גם אני" אני מודה והוא מחייך ומנשק אותי. אני יודעת שזה בדיוק הדבר שהייתי צריכה אחרי כל התקופה הזו, אני יודעת שלא משנה מה יקרה אני אלחם עליו, והוא עליי.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

לא ידוע עקוב אחר לא
שמור סיפור
לסיפור זה 3 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
דיייי
כיף שהם ביחד!!
הגב
דווח
לא ידוע
לא ידוע
לגמרייי!
הגב
דווח
נטלי בנעים
נטלי בנעים
מווושלםםםםםםם!!! תמשיכייי
הגב
דווח
טען עוד 3 תגובות
כותבי החודש בספרייה
לא ידוע
תשמור עליי, נכון? 42 ואחרון
תשמור עליי, נכון? 42 ואחרון
מאת: לא ידוע
ואז את הגעת 14
ואז את הגעת 14
מאת: לא ידוע
ואז את הגעת 44
ואז את הגעת 44
מאת: לא ידוע
תשמור עליי, נכון? 33
תשמור עליי, נכון? 33
מאת: לא ידוע
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
סיפורים אחרונים
יום 9
יום 9
מאת: המועדון הסודי
המון זמן לא הייתי פה והחלטתי לחזור לכתוב קצת ולעלות רק פה באפלקצייה באתר mypen
המון זמן לא הייתי פה והחלטתי לחזור לכתוב קצת ולעלות רק פה באפלקצייה באתר mypen
מאת: שירלי חיון
עד החתונה זה יעבור 2
עד החתונה זה יעבור 2
מאת: שיר פיליבה
הסיפור שיכול היה לקרות
הסיפור שיכול היה לקרות
מאת: שיר פיליבה
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה