כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1 2

גדולה מהחיים פרק-23

" בוקר טוב גם לך היפייפיה הנרדמת איך ישנת?" חייכתי אל המסך. " מצוין! מה איתך דרדסית?" דרדסית? אני לא קרובה אפילו אין לי שיער בלונדיני על אחת כמה וכמה אני לא כחולה ושום גרגרמל לא יצר אותי.

תוכן עניינים 1. גדולה מהחיים פרק-12. גדולה מהחיים פרק- 23. גדולה מהחיים פרק-34. גדולה מהחיים פרק- 45. גדולה מהחיים פרק -56. גדולה מהחיים פרק-67. גדולה מהחיים פרק -78. גדולה מהחיים פרק 89. גדולה מהחיים פרק-910. גדולה מהחיים פרק- 1011. גדולה מהחיים פרק- 1112. גדולה מהחיים פרק -1213. גדולה מהחיים פרק-1314. גדולה מהחיים פרק- 1415. גדולה מהחיים פרק-1516. גדולה מהחיים פרק-1617. גדולה מהחיים פרק-1718. גדולה מהחיים פרק-1819. גדולה מהחיים פרק- 1920. גדולה מהחיים פרק-2021. גדולה מהחיים פרק-2122. גדולה מהחיים פרק-2223. גדולה מהחיים פרק-2324. גדולה מהחיים פרק-2425. גדולה מהחיים פרק-2526. גדולה מהחיים פרק- 2627. גדולה מהחיים פרק-2728. גדולה מהחיים פרק-2829. גדולה מהחיים פרק-29 30. גדולה מהחיים פרק-3031. גדולה מהחיים פרק-3132. גדולה מהחיים פרק-3233. גדולה מהחיים פרק-3334. גדולה מהחיים פרק-3435. גדולה מהחיים פרק- 3536. גדולה מהחיים פרק-3637. גדולה מהחיים פרק-3738. גדולה מהחיים פרק- 3839. גדולה מהחיים פרק- 3940. גדולה מהחיים פרק-4041. גדולה מהחיים פרק-4142. גדולה מהחיים פרק-4243. גדולה מהחיים פרק-4344. גדולה מהחיים פרק-4445. גדולה מהחיים פרק-4546. גדולה מהחיים פרק-4647. גדולה מהחיים פרק-4748. גדולה מהחיים פרק-4849. גדולה מהחיים פרק-4950. גדולה מהחיים פרק-5051. גדולה מהחיים פרק-5152. גדולה מהחיים פרק-5253. גדולה מהחיים פרק-5354. גדולה מהחיים פרק-5455. גדולה מהחיים פרק-5556. גדולה מהחיים פרק-5657. גדולה מהחיים פרק-5758. גדולה מהחיים פרק-5859. גדולה מהחיים פרק-5960. גדולה מהחיים פרק-60 ואחרון

לפתע ראיתי אותו פוקח עיניים, הקלה זה מה שהרגשתי.
" אתה בסדר?" הנחתי את ידיי על ברכיי רק כי לא ידעתי איפה להניח אותן.
הוא לא ענה רק הסתכל עליי.
" בוא ניסע לבית החולים... אני מתקשרת לאמבולנס" עמדתי לחייג אבל ידו אחזה בי והפילה לי את מכשיר הטלפון על הרצפה.
" לא... אני א.. היה בסדר" שמעתי את הכאב שלו.
" טוב טוב אני לא אתקשר רק תעזוב לי את היד" הוא לא עזב למען האמת גם לא נראה לי שהקשיב למה שאמרתי, הרפה מעט מן האחיזה והצמיד את כף ידו בידי.
" אל תלכי"
" אני כאן... אני לא הולכת."
ישבנו ככה עוד שעה בקור המקפיא עד שהצלחתי לגרור אותו לדירה שלו, לא נשארתי בה שלא יחשבו שאני נמצאת אצל גברים בשעות האלה.
רק לאחר שנרדם יכולתי להרשות לעצמי ללכת הביתה, הרגשתי רחמים הוא נראה חסר אונים עם התחבושות והפנים החמודות האלו כשהוא ישן.

לחזור לעבודה אחרי חופש זה מבאס אני מתארת לעצמי שזו לא רק אני עם התחושה הזו... בטח כל אזרחי המדינה טוב אולי אני טועה, רק שכירים ללא מקצוע כמוני. התיישבתי בשקט על יד שולחן העבודה וחיכיתי להוראה של ערן עם הקול הרועש שלו " תתחילו לעבוד", אני מדמיינת את זה בראשי וצוחקת בקול.
לפתע ראיתי את מאור עדיין לא יכולתי להבין מדוע הוא עדיין בארץ אך לא התייחסתי... אחרי אתמול איש לא היה מתייחס.
" היכנסי אליי למשרד" תהיתי לגבי מה זה, רק שלא ייערב את אתמול. כולם הסתכלו החל מנויה ועד אליעד שתמיד היה מרושע כלפיי.
" כנראה משהו עובר עליו" קראה ניקול בקול רם בכוונה שאשמע. גררתי את עצמי בעצלתיים לכיוון המשרד וסגרתי את הדלת, חיכיתי מי מבנינו יתחיל לדבר אני לא מתכוונת להתחיל את השיחה.
" שבי בבקשה" הצורה שבה דיבר כאיחו אנחנו זרים, רציתי פשוט שיפסיק הרי זו לא חכמה.
" הדוח של אריק לא נשלח ביום חמישי" שילב את ידו.
" אני יודע שערן הפקיד את הדוח הזה בידייך"
" נכון... לא הספקתי" השפלתי את ראשי.
" אז למה את לוקחת חופש אם לא סיימת את העבודה כמו שצריך? אני לא מבין את רוצה שיפטרו אותך?" שאל באיפוק. כן! תפטר בלאו הכי אני שונאת את המקום הזה, תפטר לא אכפת לי צעקתי מבפנים.
" אני מצטערת לא אקח יותר"
" אני רוצה את הדוח הזה גמור בשעה הקרובה"
" שעה?"
" כן כי אחר כך יש לי טיסה" הנהנתי וחשבתי על איילה ואימא אם אאבד את העבודה שלי מה אעשה? איך אשלם את החשבונות ואאכיל אותן?
" את עוד כאן?"
" סליחה" אמרתי והלכתי, הוא נהנה לראות אותי מושפלת וודאי מנסה להחזיר לי על אתמול.

.....

שעה ודקה לקח לי לסיים את הדוח המזורגג הזה, רצתי לכיוון משרדו.
" איחרת" הביט בשעון.
פחדתי פתאום שהפיטורים שדיבר עליהם עדיין בתוקף.
" אני מצטערת" לא יכולתי להביט בו הרגשתי פחד.
התקרב לכיווני והושיט יד לכיוון הדוח.
" את מפחדת ממני שאני אבין?"
" כ.. כן" הודתי באמת מה כבר יש לי להסתיר.
" אני יודע שאני קשוח אבל עם כולם אני ככה. פשוט פעם הבאה תכיני את הכול בזמן את משוחררת" אמר ברוך.
הסתובבתי אבל אז עלתה לי שאלה.
" רגע" הסתובבתי אליו בחזרה.
" מה העניין?"
" אתה לא הולך לשאול אותי מה עם לירוי?" הם אמורים לדאוג זה לזה לא משנה כמה כועסים הם אחד על השני.
" לא מעניין אותי... עוד משהו?"
" לא, זה הכול" פלטתי אנחה ויצאתי משם.

" בוקר טוב" לירוי שלח לי הודעה בשתיים בצהריים.
" בוקר טוב גם לך היפייפיה הנרדמת איך ישנת?" חייכתי אל המסך.
" מצוין! מה איתך דרדסית?" דרדסית? אני לא קרובה אפילו אין לי שיער בלונדיני על אחת כמה וכמה אני לא כחולה ושום גרגרמל לא יצר אותי.
" מחכה לסיים פה"
" יום קשה?"
" כן"
הקלדתי והנהנתי תוך כדי כמו טיפשה.
" תתעודדי תיכף זה נגמר"
" אני צריך שתבואי אליי" מה? למה? הוא משוגע? איזו סיבה יש לנו להיפגש?
" מה?"
" זה לא כמו שנראה לך... התחבושת נפלה לי"
" אז תשים חדשה"
" אני לא מצליח לבד"
שלח עם סמיילי בוכה.
" טוב"
...

" היי נתי!" צועקת לי נויה בסיום המשמרת.
" זה נכון?" שואלת התעלמתי והתקדמתי לכיוון היציאה.
" זה כנראה נכון אם היא מתעלמת" כעסתי אני לא אתן לה את התענוג, אלך כמו סנובית אמשיך בדרכי.
" לא שמעתם? מאור ונתי הם... לא פלא שלאחרונה היא הרבה זמן במשרד שלו" חתיכת מטומטמת רציתי להעיף לה איזה אגרוף אבל שוב נזכרת במשפט " שום דבר לא מצדיק אלימות" מתאפסת על עצמי ונוסעת הביתה.

שמתי את המפתח במצת אך לא יכולתי להתניע, התייפחתי במכונית עם הדיסק שלי בו התנגן השיר של פרג'י ובו היא אומרת שבנות גדולות לא צריכות לבכות, אני אראה לשוביניסט שכתב את זה! למה הוא מתכוון גדולות? בגיל? במראה? שיהיה יותר ספציפי הרי זה יכול להשתמע לשני הכיוונים, אפילו ששם היא מדברת על אהבה. לפעמים לא צריך שום קשר למציאות כדי לבכות משיר, פשוט בכיתי הרשיתי לעצמי כי אני לבד.
חזרתי הביתה עמדתי מחוץ לדלת וניסיתי לשמוע אולי לירוי בבית. האמת מעט הדאיגה אותי המחשבה של " מה אם הוא התעלף ולא קם?" לא לא נתי הוא בסדר מחה הקול הפנימי שלי ונכנסתי הביתה.
עצם העובדה שאימא בבית הפתיעה אותי היא תרה סביב השולחן וסירבה לאכול.
" את חייבת לאכול" כריסטין המסכנה מנסה לתפוס אותה כמו חתול ועכבר.
" אני אטפל בזה" היא הנהנה ומיד הפסיקה במרדף.
" אימא מה קרה? אולי תפסיקי להסתובב בסוף יכאבו לך הרגליים ולא יהיה טיול היום"
" לא רוצה" אמרה והתיישבה בתור מחאה על הספה.
" אם כך אז זה אומר שאת נשארת בבית"
" לא"
" יש לי רעיון את תאכלי את כל המנה שלך כשאחזור עם איילה אקח אתכן לטייל"
" בסדר" הסכימה נתתי לה חיבוק וכבר מיהרתי לגן של איילה שלא יאשימו אותי שרק אני נשארתי אחרונה לקחת אותה.

....
לני היה בגן אבל אין שום זכר ללירוי.
" היום אני עם אימא" תהיתי מי זו אימא שלו. מי זו האישה שאיתו יצא מאור.
" איילה בואי הולכים תגידי שלום ללני" היא לא רצתה להיפרד מלני היה לה קשה, לבסוף נתנה לו את הבובה לידיים ונופפה לו בעליזות יתרה.
" תשכיב אותה נומי נומי טוב?" דיברה תוך כדי שאנו הולכות.
" אימא? למה סבתא לא מדברת הרבה?" היא שוב שואלת.
" את זוכרת שכבר סיפרתי לך?"
" לא, עוד פעם!" קפצה לעיתים אני מצדיעה לעצמי על כך שאני מצליחה להכיל כל כך הרבה אנשים.
" את עוד לא נולדת אבל לסבתא הייתה תאונת דרכים והיא נפגעה בראש... והתאונה מחקה לה את ה..." אפילו המונחים שלי גרועים.
" סבתא נפגעה במכונית בראש"
" הרופא לא תיקן את הפצע?" שאלה בתמימות.
" את הפצע? כן, אבל לסבתא יש חיידק בראש שלא נותן לה לדבר כמו שהיא רוצה"
" מה? כמו רובוט כזה? שאומר מתי אתה מדבר ומתי לא?"
" כן" טוב נו בערך משהו כזה. לפגיעה בזו קוראים אפזיה ואימא לא היחידה שמתמודדת עם זה, יש שלא מכירים אבל אפזיה זו פגיעה במוח באזור השפתי אני לא רוצה להרצות על מה זה יצורים קטנים בראש שנותנים לי כל דבר לפרט ולהסביר אני לא גוגל!
יצאנו החוצה כולנו, נעלתי את הדלת עם הצילינדר החדש שלירוי החליף.
" כולן חגורות?" שאלתי אותם ממש לפני שיצאנו לדרך.
" כן" כולן אומרות בצוותא.
" שיט!" אמרתי בלחש.
" תחכו כאן כבר חוזרת" שכחתי את התיק של אימא ממש בכניסה לבית לפעמים אני יכולה להיות שכחנית מזל שהראש שלי עדיין מחובר לגוף אחרת גם אותו הייתי שוכחת.

" נתי" שמעתי את קולו שלי לירוי וכשהסתובבתי לא דמיינתי הוא עמד מולי במדי הקבע שלו וחבוש ביד.
" מה קרה?" שאלתי והצבעתי על היד.
" קרעתי את הרצועה ביד... אנחנו יכולים לדבר?"
" אני קצת ממהרת" פתחתי את הדלת ושלפתי משם את התיק של אימא.
עשה צעד גדול והושיט את ידו הפנויה לעבר פניי.
" מה אתה עושה?"
" רגע" אמר. לא הבנתי מדוע הוא נוגע בפניי.
" זהו... היה לך פירור בדיוק פה" הדגים על הפנים שלי.
" מה רצית?" עצרתי את ידו והחזקתי אותה באוויר.
" בבקשה תשחחרי את היד שלי אחרת אהיה עם שתי ידיים לא עובדות.
" בוא ניפגש כאן בתשע, בסדר?" הוא הנהן עד אז ידעתי שיש לי עוד כמה שעות.
" תבטיחי לי שתהיי כאן"
" מבטיחה" כשאני מבטיחה משהו אני מקיימת. הבטתי עוד מעט בעיניו הכהות עד שהלכתי.

אכלנו גלידה מלבד איילה היא אוהבת רק שוקולד לכן קניתי לה ביצת קינדר, יבוא יום וכל השוקולד הזה יימאס עליה.
נסענו לגן על שמו של הברון דה רוטשילד טיילנו שם הנוף מרהיב אין את זה בעיר... משהו כאן שונה אולי זו הבריזה המקררת את גופי.
עשינו כמה תמונות, איילה תיזזה בין צמח לצמח וכשהגענו לדגים איננה הפסיקה בשאלות שלה.

" אני רוצה לישון" אמרה לבסוף כאשר הגענו לדלת של הבית. אחרי יום מעייף שכזה שבו היא כל היום קיפצה לה איך אפשר שלא להתעייף?
" נעשה מקלחת ונלך לישון?" שאלתי אותה. אימא ישבה מול הטלוויזיה יחד עם כריסטין שתיהן היו שקועות במסך.
" איילה ישנה אני כבר אחזור, נועלת אתכן" לא ידעתי אם הן שמעו אך השעה הייתה כבר תשע ובדיוק בשעה הזו דפקתי בדלת שלו.

" את דייקנית" הסתכלתי על הפנים שלו המרוחות בקצף גילוח.
" איך היד?"
" לא יכול להזיז אותה יום מדי..."
" תן לי אעזור לך" לא הבנתי מדוע הוא מתגלח, וודאי גם לא אשאל מהי הסיבה שבה הוא עושה זאת בשעה שכזאת.
" אוקיי"
הוא התכופף לקראתי על מנת שאצליח להגיע לפנים שלו, מבט ענינו התנגש יכולתי להבחין כיצד הוא בוהה בי ללא הרף.
" אז על מה רצית לדבר איתי?" שאלתי תוך כדי.
" הסיבה שאני עוזר לך..."
" כבר אמרת לי אותה"
" לא, חכי. הסיבה שבכל פעם אני מתערב לך בחיים קשורה לחלומות שלי בהם את נמצאת. שש שנים אני חולם עלייך... הסיבה שאני מתערב היא בגלל שאני מאשים את עצמי על כך שלא עזרתי לך" היו לו דמעות בעיניים.
" לא עזרת? למה אתה מתכוון?"
" שבועיים אחרי יום ההולדת שלך... ביום שבו חן..." סגרתי לו את הפה, הבנתי מבלי שימשיך לספר.
" אני מאשים את עצמי... אם רק הייתי עושה משהו"
" למה שתאשים את עצמך? לא הכרנו"
" זה לא משנה, יכולתי לעצור את זה איכשהו" חכם גדול איך בדיוק הוא חשב לעזור לי?
" תפסיק! זה כבר קרה. על מה אתה מאשים את עצמך?" סיימתי, שטפתי את ידיי ונשענתי על הקיר.
" תודה..." שטף את פניי.
" תראי אני יודע שאני לא נחמד לפעמים או יורד עלייך... זה פשוט קשה לדעת שאתה קם בבוקר עם סיוטים או לא יישן רק כי הגורל של מישהו אחד בסכנה ואתה יכול למנוע את זה"
ממש גיבור על" צחקקתי.
" זה מצחיק אותך... אני מאמין שאפשר להמשיך לחיות עם מה שקרה לך אבל זה משאיר צלקת לכל החיים... בגלל זה..."
" בגלל זה מה?"
" אני חושב שבגלל זה אחותי התאבדה"

המשך יבוא...
תמיד לירוי זורק איזו פצצה לאוויר, מסכימים?
שתפו אותי מה דעתכם.
תודה על התגובות החמות והדירוגים המדהימים!
אל תפסיקו זה כל כך עושה טוב על הלב לראות שאוהבים משהו שאתה כתבת.
עד הפעם הבאה❤

Maya B עקוב אחר Maya
שמור סיפור
לסיפור זה 7 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
אשמח לדעת מתי יהיה המשך :)
הגב
דווח
Maya B
Maya B
מחר. תודה על הסבלנות❤❤❤
הגב
דווח
Aviya Braham
Aviya Braham
❤❤❤❤
הגב
דווח
טען עוד 13 תגובות
כותבי החודש בספרייה
אהבה
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
המקום המושלם בעינייו
המקום המושלם בעינייו
מאת: שבורת כנף
אני בהריון...
אני בהריון...
מאת: Adam gustavo Zyl
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
סיפורים אחרונים
האהבה שנשכחה וכלל לא הייתה
האהבה שנשכחה וכלל לא הייתה
מאת: מאיה גסר
המירוץ למיליון פרק 1
המירוץ למיליון פרק 1
מאת: אביטל סיאני
מאהב מוסמך בכיר
מאהב מוסמך בכיר
מאת: Eltchin's Emotions
בן קטן ממני בשנתיים
בן קטן ממני בשנתיים
מאת: ההיא מהדוכן
המדורגים ביותר
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
מאת: Nizan Zarotski
שירות לקוחות אהבה
שירות לקוחות אהבה
מאת: Avrahami Amitay
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
תעזוב אותי או שלא . 18+ !
תעזוב אותי או שלא . 18+ !
מאת: Omer Levi
מומלצים מהמגירה
צעצועים
צעצועים
מאת: שבורת כנף
אני כועסת
אני כועסת
מאת: שבורת כנף
מחר יהיה טוב
מחר יהיה טוב
מאת: שבורת כנף
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni Nassi