כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1 1

הנסיכה על הסוס הלבן 17

"איך אני שמחה בשבילך, הכי מגיע לך!". פאק היא מריחה כל כך טוב... בא לי פשוט לטמון את האף שלי בצוואר שלה ולהסניף אותו.

פרק 17:
-נקודת המבט של גל-
-כעבור שבועיים-
"אז אנחנו יוצאים לשתות בערב?" אני מחייך אל ירדן שמחייכת חיוך תחמני כזה ועושה את עצמה מהססת. "אני אחשוב על זה" היא מחייכת ונושכת את קצה העט בשיניה. "אני לא שאלתי" אני מחייך והיא מגלגלת עיניים, מניחה את הניירת על השולחן שלי וחוזרת למשרד שלה. אני מדליק את המחשב שלי ונכנס למייל, כשבדיוק אני קולט שהתקבל מייל שמאשר את העסקה עם ווינסטון. יש! הדברים מתחילים להסתדר לי. אני מחייך ומעדכן אצלי במחשב את הפרטים האחרונים של העסקה כשאבא שלי עומד מול השולחן שלי ומבקש שאבוא איתו למשרד שלו. הוא מתיישב בכיסא שלו ומצביע על הכיסא שמולו, מבקש ממני להתיישב עליו. הוא משלב ידיים ומכחכח בגרונו ואני מחכה שיתחיל לדבר. "תראה גל, דבר ראשון אני מאוד שמח שחזרת לארץ" הוא מחייך ואני חזרה, "דבר שני, אני שמח שחזרת לעבודה ושהתאפסת על עצמך מהר מאוד ויפה מאוד, עכשיו עם סגירת העסקה של ווינסטון הוכחת לי יפה מאוד שאתה ראוי". "תודה אבא" אני מחייך ומחכה לשמוע את המשך דבריו. "תראה גל, אני לא נעשה צעיר יותר... ואמא שלך מחכה שאהיה יותר בבית" הוא מכווץ את מצחו ואני מרים גבה ומחכה לשמוע לאן הוא חותר, "כשאני חושב על זה לא הייתי רוצה לתפקיד המנכ"ל של החברה שלי מישהו שהוא לא הבן שלי...". וואו! מה? "מה אבא? לאן אתה חותר?" אני שואל מסוקרן. "דיברתי על זה גם עם ירדן והיא הייתה ממש מרוצה מהעניין. אני רוצה שנתחיל לחפוף אותך לתפקיד המנכ"ל, ככה אדע שהחברה בידיים טובות" הוא אומר ומחכה לשמוע מה אגיד. "וואו אבא אני... אין לי מילים" אני מנער את ראשי בחוסר אמונה. "מה אתה אומר?" הוא שולח אליי חיוך. "שזה שינוי מטורף יחסית לזה שהעפת אותי מתפקיד הסמנכ"ל" אני מרשה לעצמי להתחצף קצת. "נכון, אבל השתנית מאוד מאז, התבגרת, אין לך הפרעות מהצד, אתה מרוכז במה שאתה עושה ונותן את כל כולך, אני לא מצ'פר אותך סתם כי אתה הבן שלי, אתה מוכשר, אני מאמין בך" הוא מחמיא לי. "תודה אבא" אני קם אחריו והוא לוחץ לי את היד ומחבק אותי. "אל תאכזב אותי ילד" הוא טופח לי על השכם ומחייך אליי. יש! איזה כיף! אני שולח אליו חיוך אחרון וחוזר לשולחן שלי כשבדיוק אני מקבל שיחה מדין.
"כן אחי"
-"מה קורה גבר?"
"הכל טוב מה איתך?"
-"טוב, שמע גבר דיברת עם רותם לאחרונה?" אני נדרך במקומי כשהוא מזכיר את השם שלה.
"לא, מחקתי אותה מכל מקום אפשרי"
-"שמע אחי..." הוא אומר ומהסס
"מה קרה איתה הפעם?" אני נאנח, למה היא פשוט לא יכולה לצאת מהחיים שלי כבר?
-"התינוק שהיה לה נפל... היא מאושפזת באיכילוב"
"ולמה אני צריך לדעת מזה? הוא אפילו לא התינוק שלי"
-"חשבתי שתרצה לדעת"
"אח שלי היא כבר לא מעניינת אותי, היה, נגמר"
-"מה איתך גבר? בעבודה?"
"כן אח שלי, אתה לא מבין איזה יום מטורף"
-"מה היה?"
"אני הולך להחליף את אבא שלי"
-"מה אחי? קיבלת מנכ"ל?"
"כן גבר"
-"וואי אח שלי איזה מטורף איך אני שמח בשבילך!"
"תודה אח שלי"
-"מה עם ההיא?"
"איזו?"
-"נו הכוסית, ירדן הזו"
"אה הסמנכ"לית"
-"כן אחי מה איתה?"
"אנחנו יוצאים לשתות אחר כך"
-"יופי גבר, זו ההזדמנות"
"כן אה?"
-"שחק אותה אח שלי"
אנחנו מנתקים את השיחה ואני מתמתח אחורה בכיסא שלי. זו באמת ההזדמנות שלי להתחיל איתה. היא יוצאת מהמשרד של אבא שלי ושולחת אליי חיוך ונכנסת למשרד שלה. אני קם מהכיסא שלי והולך אחריה. "שתדעי שאני ממש לא מוותר לך שנצא היום אחרי העבודה" אני מחייך. "מה אתה כזה מאושר גולי?" היא מגלגלת עיניים וכשאני קורץ לה היא מחייכת, "די! דויד דיבר איתך". אני מהנהן והיא קמה לחבק אותי, "איך אני שמחה בשבילך, הכי מגיע לך!". פאק היא מריחה כל כך טוב... בא לי פשוט לטמון את האף שלי בצוואר שלה ולהסניף אותו. "תודה דוני" אני מחייך ומתנתק ממנה בחוסר רצון. "עכשיו באמת יש לנו סיבה לחגוג" היא צוחקת. "רואה? אמרתי לך שלא שאלתי" אני צוחק ויוצא מהחדר. עכשיו נשאר רק שהיא תרצה אותי חזרה והכל מסתדר, אני בטוח שאותה אבא שלי יאהב, הוא כבר אוהב אותה, הוא כל הזמן אומר כמה מזל שיש לנו אותה במשרד.
אנחנו מסיימים לעבוד ואני מחכה לירדן שתסיים להכניס את הדברים שלה לתיק. כשהיא מסיימת אנחנו יוצאים מהמשרד והולכים אל האאודי שלי. אני פותח לה את הדלת ועוזר לה להיכנס אל האוטו, רק שלא תיפול לי עם העקבים האלה שלה. אנחנו מגיעים לבר המקומי ויוצאים מהאוטו. אנחנו מתיישבים על הבר ואני מזמין לי טובורג והיא מזמינה לעצמה כוס קוסמופוליטן. בחורה עם קלאס. "לחיי המנכ"ל החדש" היא מחייכת ומקרבת את הכוס שלה לשלי. "לחיי הסמנכ"לית הישנה" אני מקיש את הכוס שלי בשלה והיא צוחקת ולוגמת מהכוס. אנחנו ממשיכים לדבר על כל מיני דברים, על המשרד, על החברים שלנו והכל... "את יודעת" אני מחליט לספר לה על ההפלה של רותם, אני אפילו לא יודע למה, "רותם עברה הפלה". "טבעית או מלאכותית?" היא שואלת אחרי כמה שניות של שתיקה מצידה, בטח לא מבינה מאיפה הבאתי את זה פתאום. "טבעית" אני עונה. "ואיך אתה?" היא שואלת. "רגיל, זה לא התינוק שלי" אני עונה. "איך אתה יודע? לא חסמת אותה מכל פלטפורמה?" - "כן, חבר שלי סיפר לי". "אהה" היא לוגמת עוד מהקוסמו שלה, לא יודעת איך להגיב לנושא המביך הזה. למה באמת אני נזכר ברותם כשאני עם ירדן? אני חייב להשאיר אותה מאחוריי. "עזבי אני בכלל לא יודע למה זה פתאום עלה לי לראש" אני אומר וממהר ללגום מהבירה. "אתה יכול להקפיץ אותי הביתה? האוטו שלי במוסך" היא מעבירה נושא. "איך הגעת למשרד בבוקר?" אני דואג לה. "חברה הקפיצה" היא עונה. "סבבה, את רוצה שנלך עכשיו?" אני שואל והיא מהנהנת, "בואי". אנחנו משלמים על המשקאות שלנו והולכים חזרה לאוטו. כשאני בא לפתוח לה את דלת האוטו היא כמעט מועדת ותופסת בי ברגע האחרון. "היי היי, שתינו יותר מדי?" אני מייצב אותה כשהיא נתמכת בזרועותיי. "נראה לי שכן... סליחה" היא ממהרת להצטער. "הכל טוב" אני עונה ואז מביט לה בעיניים, הקרבה בינינו מחרפנת אותי, ואני יודע שזה הרגע, "יש משהו שאני רוצה לעשות כבר הרבה זמן". אני רוכן אליה באיטיות ועוצם עיניים. אחרי כמה שניות אני סוף סוף מרגיש את מגע השפתיים שלה על שלי. והריח שלה, אוי הריח שלה... משגע וסוחף אותי איתו, אל העולם שלה. כשאנחנו מתנתקים היא פוקחת את העיניים ואני מחייך, אבל ההבעה שלה מוזרה. "זה... זה לא נראה לי רעיון טוב" היא ממהרת להתרחק ממני. למה? "למה?" אני שואל ומכווץ את מצחי. "אתה הולך להיות הבוס שלי, זה לא מתאים" היא עונה. לא מותק בבקשה, אני רוצה אותך. "רק בגלל זה?" אני תוהה. "כן, זה לא מתאים" היא עונה ושוברת לי את הלב, "קח אותי הביתה בבקשה גולי". אני לא יכול לסרב לה, היא נכנסת לאוטו באיטיות ואני סוגר את הדלת אחריה ונכנס למושב הנהג. שתיקה רועמת שוררת בינינו במשך כל הנסיעה עד שאני מביא אותה הביתה. "את צריכה שאעזור לך להגיע לדלת?" אני מסתכל עליה. "לא גולי תודה" היא מנשקת אותי על הלחי ויוצאת דרך הדלת. אני בוהה בה מתרחקת ממני ומרגיש שברגע כל היום הטוב ירד לטמיון. בבקשה ממך דוני, אני צריך אותך.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

לא ידוע עקוב אחר לא
שמור סיפור
לסיפור זה 3 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Anat
Anat
אוו העניינים מתחילים להתחמם פה
אני רואה אותם זוג מושלם ביחד!!!!
פרק מושלם כרגילללל
הגב
דווח
לא ידוע
לא ידוע
חחח לגמרי להתחמם :) תודההה ♡♡
הגב
דווח
guest
מה מה מה
הם יהיו פשוט קסומים ביחד!!
וכמו תמיד, את אלופה!
הגב
דווח
טען עוד 3 תגובות
כותבי החודש בספרייה
לא ידוע
תשמור עליי, נכון? 42 ואחרון
תשמור עליי, נכון? 42 ואחרון
מאת: לא ידוע
ואז את הגעת 14
ואז את הגעת 14
מאת: לא ידוע
ואז את הגעת 44
ואז את הגעת 44
מאת: לא ידוע
תשמור עליי, נכון? 33
תשמור עליי, נכון? 33
מאת: לא ידוע
דרמה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
המדורגים ביותר
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer
למה את לא עונה לי?
למה את לא עונה לי?
מאת: אתי בן ארויה