כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1

הנסיכה על הסוס הלבן 16

"זה שתמשיך הלאה ותחזור לשגרה כמה שיותר מהר יגרום לה להבין את גודל הטעות שהיא עשתה, והיא לא תפסיק לאכול את עצמה בגלל מה שהיא הפסידה". הוא מהנהן, "יש משהו במה שאת אומרת". "תמיד יש משהו במה שאני אומרת" אני מגלגלת עיניים ושנינו צוחקים.

פרק 16:
-נקודת המבט של ירדן-
הוא עומד מולי, בבית של סבא וסבתא שלו בארגנטינה. הקשבתי לעצתו של אופק, להקשיב ללב שלי, הלב שלי לא מוכן יותר להיות בלעדיו. "דוני" הוא מיד מחייך, "מה את עושה כאן?". "מחזירה אותך הביתה" אני אומרת, "אתה לא צריך להתחבא יותר, אתה צריך להמשיך הלאה". "דוני אני..." הוא נאנח ומטלטל את ראשו מצד לצד, "אני לא יודע מה להגיד". "אתה לא מסכים איתי?" אני שואלת, "אני מבינה כמה הכאב שלך ממנה הוא גדול, באמת שאני מבינה, והלוואי כל זה לא היה קורה לך, אבל זה שאתה מתנהג ככה, זה רק נותן לה לנצח". "זה מה שאת חושבת?" הוא תוהה. אני מהנהנת, "זה שתמשיך הלאה ותחזור לשגרה כמה שיותר מהר יגרום לה להבין את גודל הטעות שהיא עשתה, והיא לא תפסיק לאכול את עצמה בגלל מה שהיא הפסידה". הוא מהנהן, "יש משהו במה שאת אומרת". "תמיד יש משהו במה שאני אומרת" אני מגלגלת עיניים ושנינו צוחקים. "אז באת עד לצד השני של העולם כדי להגיד לי את זה?" הוא זוקף גבה. "באתי עד לקצה השני של העולם כדי לגרום לך לחזור הביתה, די, משעמם לי במשרד" אני עונה. "גברת ירדן פיין את חתיכת אינטרסנטית חסרת בושה" הוא אומר וגורם לי לצחוק. "אני לא מוכנה לאבד ידיד כמוך" אני אומרת ומרגישה מין צביטה קטנה שכזו בלב, אני באמת רוצה אותו כידיד? או יותר מזה? אוף מה יהיה עם כל זה? אסור לנו להיות ביחד, זה לא ילך עם העבודה שלנו, זה לא יצליח. "את מדהימה" הוא מחייך ומחבק אותי. אני מרגישה כל כך טוב בין החמימות של הזרועות שלו, כל כך מוגנת ובטוחה. "אז אתה בא הביתה?" אני שואלת כשאנחנו מתנתקים. "אממ אנחנו צריכים לתפוס את הטיסה הקרובה ביותר" הוא אומר תוך כדי שהוא משפשף את העורף שלו, "ותצטרכי לעזור לי לארוז". "זו לא בעיה" אני משלבת ידיים ומחייכת בסיפוק, "יאללה בוא נתחיל". "אבא שלי יודע על זה?" הוא תוהה כשהוא מניח את המזוודה שלו על הרצפה ופותח אותה. "לא בדיוק, רק ביקשתי חופש, הוא לא שאל למה ומה" אני עונה וכבר מתחילה לקפל קצת בגדים של גל, "בכל מקרה, ניסע לשדה מחר, אתה נראה גמור". "את לא רוצה לראות את ארגנטינה?" הוא שואל אותי. "ראיתי אותה מספיק אחרי השחרור שלי" אני מחייכת בנימוס מבלי לחשוף יותר מדי. אני לא יכולה לספר לו על גיא, לפחות לא כרגע... "את בטוחה?" הוא שואל ואני מהנהנת. מספיק חזרתי לכאן אחרי שנשבעתי לעצמי שלא, אחרי שאיבדתי את גיא כאן... "טוב את יכולה לישון על המיטה כאן" הוא אומר ומצביע על המיטה שכבר מוצעת במצעים נקיים, "אני אשן על הספה בסלון". "אתה בטוח? אני יכולה לישון על הספה בעצמי" אני מוודאה. "זה בסדר גמור, את בטח גמורה אחרי הטיסה לכאן" הוא מתעקש ואני מהנהנת. "גולי" אני קוראת לו שנייה לפני שהוא יוצא מהחדר, הוא מסתובב אליי בחזרה ובוהה בי, "תודה". "אני זה שצריך להגיד לך תודה, זה כל כך לא מובן מאליו שאת דואגת לי ככה" הוא מחייך, "לנסוע עד לארגנטינה בשבילי, כל הדאגה שלך זה... זה פשוט מדהים". "זה שטויות באמת, אתה חשוב לי" אני מודה. הגבר הראשון אחרי גיא שגורם לי להרגיש ככה, מזמן לא חוויתי את התחושה הזו של לדאוג למישהו ככה. "תודה ירדן, לא יכולתי למצוא מישהי טובה ממך" הוא מחייך ומחבק אותי שוב, אני שוב מרגישה פרפרים בבטן, תחושה כזו שפשוט לא בא לי שתיגמר. "בכיף גולי, אני תמיד כאן" אני נותנת לו נשיקה על הלחי והוא מביט בי כאילו הוא מצפה ליותר, או שזו רק אני? הוא מתנתק ממני ושולח אליי חיוך אחרון, "לילה טוב" הוא אומר בפעם האחרונה ויוצא מהחדר. "היי מתוקה" סבתא של גל, ויקטוריה, דופקת בדלת החדר ומבקשת רשות להיכנס באנגלית. "את יכולה לדבר בספרדית" אני מחייכת, "אני די מבינה". "באמת? איזה יופי! מהטלנובלות?" היא קורנת אליי. "כן, משהו כזה" אני מחייכת. "הכל בסדר מתוקה? הסתדרת?" היא שואלת בנימוס. "כן הכל מעולה, תודה רבה שהסכמת לארח אותי" אני מודה לה, היא חסכה לי הרבה כסף ומאמץ של ללכת לחפש עכשיו מלון בעיר, מה גם שמאוד הלחיץ אותי להיות לבד. "בשמחה רבה, את והנכד שלי בקשר טוב?" היא מתחילה חקירה אופיינת כזו לסבתות. "כן, הוא חשוב לי" אני מחייכת אליה ונראה שהיא מרוצה ממה שהיא שומעת. "הכרת את החברה שלו שבגדה בו?" היא תוהה. "לא, אני חברה של גל מהעבודה" אני מסבירה והיא מהנהנת. "חבל שזה קרה לו..." היא מטה את ראשה מטה בעצבות. "נכון, אבל הוא יתגבר על זה, הוא גבר חזק" אני עונה והיא מחייכת. "נכון" היא מסכימה, "מה איתך? יש לך חבר?". "לא לא" אני שוללת בנימוס. "באמת? אבל את מוי לינדה" היא מחמיאה לי וגורמת לסומק בלחיי לעלות. "תודה רבה, אבל אין לי חבר" אני מסמיקה. "אולי זה עוד יהיה הנכד שלי" היא מחייכת, "לילה טוב היחה". "לילה טוב ויקטוריה, תודה רבה שוב" אני מחייכת אליה בחזרה והיא מחבקת אותי ואז יוצאת מהחדר. איזו אישה מתוקה, בחיי. אני מורידה את הבגדים שלבשתי במשך כל המסע הזה עד לארגנטינה ולובשת פיג'מה, נכנסת למיטה ועוצמת עיניים עד שאני נרדמת.
אני מתעוררת בבוקר כשסבתא של גל עומדת בפתח הדלת, מחייכת ובידה כוס קפה ועוגיות אלפחורס. "בוקר טוב לינדה, זה בשבילך" היא מחייכת ומניחה על השידה שליד המיטה את הדברים. "וואו לא היית צריכה, תודה רבה ויקטוריה" אני מודה לה. "בשמחה רבה, את יכולה לקרוא לי פשוט ויקי" היא מבקשת ויוצאת מהחדר. איזו מדהימה. אני לוגמת מהקפה שעדיין חם ולוקחת עוגיית אלפחור קטנה. כשאני מסיימת אני ניגשת אל חדר האמבטיה שבקצה חדר האורחים ומצחצחת שיניים ושוטפת פנים. אני יוצאת אל הסלון וקולטת את גל ישן על הספה. הוא נראה כל כך רגוע ושליו, כאילו דבר אינו מפריע לו. בחיים לא ראיתי אותו ככה. אני מחייכת לעצמי... איזה מתוק הוא. אני מסתובבת על עקביי וחוזרת לחדר, נותנת לויקי להעיר אותו, זה לא תפקידי. אני מוציאה מהמזוודה בגדים שאותם אני מתכננת ללבוש היום, ומתיישבת בינתיים על המיטה וקוראת הודעות בנייד שלי. "בוקר טוב" גל נשען על משקוף הדלת ומקפיץ אותי ממקומי, "איך העברת את הלילה הראשון שלך בארגנטינה?". "זה לא לילה ראשון כאן, היה לי כאן את הטיול שחרור" אבל אני ממש לא רוצה לדבר עליו או להיזכר בו. "אה ברור" הוא מחייך ומהנהן, וניגש אל השידה שעליה מונחת צלחת העוגיות, "מקווה שטעמת אותם, סבתא שלי מכינה אותם הכי טעים שיש". "ברור שטעמתי" אני מחייכת, "יאללה בוא נתארגן, אני רוצה כבר הביתה". הוא צוחק ויוצא מהחדר. אני סוגרת את הדלת ומחליפה בגדים, כשאני מסיימת הוא כבר עומד מבעד לדלת לבוש. "אתה מוכן?" אני שואלת והוא מהנהן, "יאללה בוא". אנחנו נפרדים מסבא וסבתא שלו, גל מבטיח לחזור לבקר שוב ואני מודה לויקטוריה על האירוח. דוד של גל מקפיץ אותנו לשדה ואנחנו ניגשים אל הדלפק ומבררים לגבי הטיסת קונקיישן הכי מהירה לישראל. אנחנו קונים כרטיסים ונפרדים גם ממנו. זהו, סוף סוף מתחילים את הדרך הביתה...

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

לא ידוע עקוב אחר לא
שמור סיפור
לסיפור זה 2 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Anat
Anat
פרק פצצה!!!
אין על ירדןןןן
הגב
דווח
לא ידוע
לא ידוע
תודה רבה ♡♡ באמת אין עליה!!
הגב
דווח
guest
איזה פרק!!
וירדן כזאת אמיצה.. הלוואי והם יהיו כבר ביחד!!
הגב
דווח
טען עוד תגובה 1
כותבי החודש בספרייה
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
סיפורים אחרונים
זה עלייך
זה עלייך
מאת: מישהי .
המסע לחופש
המסע לחופש
מאת: Ella Magar
"זה העבודה שלה"
"זה העבודה שלה"
מאת: Justice gov
לא מרגישה צורך לברוח
לא מרגישה צורך לברוח
מאת: secret charm
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D