כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1

הנסיכה על הסוס הלבן 15

האם אי פעם אוכל לתת שוב אמון בבנות? האם אוכל לסמוך על בת הזוג הבאה שלי אם בכלל תהיה שתהיה נאמנה רק לי? אני רוצה לצרוח, לתת לנפש שלי לזעוק את כל הכאב שלה החוצה, אבל אין לי קול.

פרק 15:
-נקודת המבט של גל-
-כעבור שבועיים-
יום חמישי היום. אני רץ על ההליכון שבחדר כושר השכונתי ומאזין תוך כדי לLOVE של קנדריק לאמר באוזניות האלחוטיות של האייפון שלי. את האמת שעוד לא בדיוק התרגלתי לחיים בארגנטינה, חסרים לי החברים שלי, השגרה של העבודה, הכלבים שלי בבית... ואת האמת, שגם השיחות נפש שהיו לי עם ירדן מתחילות לגרום לי להתגעגע הביתה. לדבר איתה בטלפון זה לא בדיוק אותו דבר, היא חסרה לי, היא לא רק קולגה לעבודה, היא יותר מזה. היא ידידה שלי, היא חברה טובה... היא באמת מבינה אותי ומדברת את המחשבות שלי, זה מרגיש כאילו היא חוותה את זה בעצמה בעבר, כאילו היא עברה בדיוק מה שאני עברתי... אני יורד מההליכון אחרי שרצתי 3 קילומטר, אני מת על ריצה, בדרך כלל אני עושה את זה בחוץ, רק שהיום החלטתי ללכת למכון כדי להתאמן גם קצת על משקולות. אני מנגב את המצח שלי שרטוב מזיעה במגבת ומחליט לנסוע הביתה. אני נכנס לאוטו של סבא שלי ומתניע אותו, ונוהג הביתה. כשאני מגיע אני מוריד את הבגדים שלי ונכנס ישר למקלחת. אני פותח את זרם המים ושוטף מעליי את המחשבות. מדהים איך כל פעם שיש לי שנייה של מנוחה היא עולה לי בזיכרון. שוב ושוב עולה בי הפלאשבק הזה שלה שוכבת במיטה שלנו עם גבר זר. אני אפילו לא מסוגל לקרוא לה בשם שלה. לא משנה כמה אני נלחם בזה הזיכרון הזה לא מרפה ממני. ואני יודע שאני חייב להשאיר את זה מאחוריי ולהמשיך הלאה, אבל אני פשוט לא יכול. היא פשוט לקחה לי את הלב וריסקה אותו למיליון חתיכות קטנטנות, שאולי אף פעם לא יצליחו להתאחות באמת ולהתחבר מחדש... האם אי פעם אוכל לתת שוב אמון בבנות? האם אוכל לסמוך על בת הזוג הבאה שלי אם בכלל תהיה שתהיה נאמנה רק לי? אני רוצה לצרוח, לתת לנפש שלי לזעוק את כל הכאב שלה החוצה, אבל אין לי קול. ואם לעולם לא אכיר את האחת שתחבר מחדש את כל הרסיסים? מה אם היא תתייאש מהשיברון שלי ותיעלם? האם אי פעם אזכה שוב לחוות מחדש את הרגש הזה של התאהבות חזקה? שכל מה שארצה הוא להיות סביב בחורה אחת ספציפית? אני תוהה אולי בעצם אני זה שאשם. אולי לא נתתי לה מה שהיא צריכה. אבל מה היא הייתה צריכה? סקס? היה לנו. אולי לא הייתי מספיק טוב? אני לא יודע. למה אנשים בכלל בוגדים? היא באמת חשבה שאעדיף לראות אותה עם גבר אחר מאשר שתבוא ותגיד לי שיותר לא מתאים לה הקשר? ולחשוב שרציתי להעביר עם הבחורה הזו את שארית החיים שלי... ומה היה קורה אם לא הייתי תופס אותם בחדר שהיה אז שלנו? היינו מתחתנים והיא הייתה ממשיכה לשקר לי? מה היה קורה אם היינו מביאים את התינוק הזה והייתי מגלה כמה שאין בו טיפת דימיון אליי... מה הייתי חושב? מה ההורים שלי ושלה היו חושבים? מה כולם היו חושבים בעצם? האם אי פעם אפגוש את האחת שתחזיר לי את האמון במין הנשי? שתגרום לי לסמוך רק עליה ולהאמין לה תמיד שוב? המחשבות שוטפות אותי כמו זרם המים הקרים, לא מרפות אפילו לרגע. כל כך הרבה שאלות יש לי, שאלות ללא תשובות, שכנראה לעולם לא אשיג עליהן מענה. אני לוחץ על הברז והזרם נפסק בשנייה. אני שומע את הנשימות שלי ומתעטף במגבת סביב חלק גופי התחתון. אני יוצא מהמקלחת והולך אל החדר שלי, נופל אל המיטה ובוהה בתקרה. ככה ייראו החיים שלי מעכשיו? ריקים וחסרי משמעות? אני חייב להתאפס על עצמי, אני חייב למחוק את כל המחשבות והשאלות האלה מהראש. אני חייב להתחיל מחדש. אסור לי לתת לזה להשפיע עליי יותר, זה היה ונגמר, והכל לטובה. היא העבר שלי ועכשיו נשאר לי להתרכז בעתיד שלי, לחשוב עם עצמי איך ממשיכים מכאן ולחכות שאמצא את האחת שבאמת תאהב אותי ורק אותי, שלא אצטרך לחלוק בה עם אף בחור אחר. אני קם מהמיטה אחרי כמה דקות של מחשבות בלתי פוסקות. אני הולך היום למשחק כדורגל עם תומאס וסופי חברה שלו. זו כבר יכולה להיות הסחת דעת מצויינת. אני לובש בוקסר אפור, חולצת טי בצבע כחול נייבי וג'ינס שחור ונעלי סטן סמית. אני מסדר את השיער שלי מול המראה ומתיז על עצמי קצת בושם. אני כבר מרגיש יותר טוב. כשאני מציץ בנייד שלי אני רואה שהבנים דיברו בקבוצת הוואטספ שלנו ועוד כמה הודעות פרטיות מדין. ירדן למרבה ההפתעה לא שלחה כלום ולא התקשרה. זה באמת חסר לי, אני באמת מרגיש שאני... מתגעגע אליה. היא הראתה לי כל כך הרבה אכפתיות כלפיי ודאגה, ואני מצידי פשוט ברחתי כשטיפה נהיה קשה... אני תוהה אם היא כועסת עליי בגלל זה. אני מכניס את הפלאפון לכיס המכנסיים שלי ומחליט להתעסק בזה אחר כך, אני חייב לדבר איתה, אני צריך את זה בשביל עצמי, בשביל ההרגשה הטובה שלי. אני יוצא מהחדר אל כיוון הסלון ותומאס עומד שם ומחייך כשאני מגיע. הוא לוקח את המפתחות של האוטו מהשולחן ואנחנו יוצאים מהבית מבלי להחליף מילים. אני מתיישב לידו ואנחנו מתחילים את הדרך לאצטדיון כשבדרך אנחנו אוספים את חברה שלו- סופי.
המשחק נגמר והקבוצה שאנחנו אוהדים- בוקה, מנצחת 3-1, ואנחנו נוסעים הביתה. אנחנו מורידים את סופי בבית שלה וממשיכים בנסיעה לכיון הבית של סבא וסבתא שלי. תומי פותח את דלת הבית בעזרת המפתחות כשהקול של סבתא שלי נשמע מחדר האורחים והיא יוצאת אלינו בשמחה כשהיא שומעת שאנחנו נכנסים אל הבית. "היחו" היא מחבקת ומנשקת אותי, "יש לך כאן אורחת". היא זורחת מרוב אושר ואני מרים גבה בסקרנות, מי זו כבר יכולה להיות? אני צועד אחריה אל חדר האורחים ונאלם דום כשאני קולט מי עומדת במרכז החדר. ירדן!

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

לא ידוע עקוב אחר לא
שמור סיפור
לסיפור זה 2 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
נטלי בנעים
נטלי בנעים
ישששש איזה כיף שהיא לוקחת את העניינים בידיים!
הגב
דווח
לא ידוע
לא ידוע
לגמרי!
הגב
דווח
Anat
Anat
ואווווו תמשיכיייי
הגב
דווח
טען עוד תגובה 1
כותבי החודש בספרייה
לא ידוע
תשמור עליי, נכון? 42 ואחרון
תשמור עליי, נכון? 42 ואחרון
מאת: לא ידוע
ואז את הגעת 14
ואז את הגעת 14
מאת: לא ידוע
ואז את הגעת 44
ואז את הגעת 44
מאת: לא ידוע
תשמור עליי, נכון? 33
תשמור עליי, נכון? 33
מאת: לא ידוע
אהבה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
מרתק
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
מאת: Shirel Ben-Or
המדורגים ביותר
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer