כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1

4 היסודות- פרק חמישי

סליחה על האיחור אני אפצה ;)

כשפקחתי את עניי פרצופו של מייסון היה מולי. היינו לבושים, היינו צריכים לחזור מהמועדון ואז פשוט נרדמנו ברגע שהגענו לחדר. עצמתי את עניי חזרה והתהפכתי. "בוקר טוב," הוא לחש באוזני. "אני ישנה," אמרתי בחיוך. "אם את ישנה איך זה שאת מדברת?" שאל. "אני מדברת מתוך שינה... דה..." אמרתי. "אה באמת? איך את שומעת אותי?" הוא צחק. "כי הקול שלך נכנס לי לחלום," מלמלתי. "אה, אז תגידילי גברת ליאן. מה את חושבת על מייסון החתיך ההוא?" שאל."לא הייתי קוראת לו חתיך..." אמרתי והסתובבתי אליו. "חצופה," הוא צחק. הוא התהפך מעליי ונישק אותי. "עוד לא צחצחתי שיניים," אמרתי. "אז מה," אמר ונישק אותי שוב. "מצטערת, אבל זה בוקר שבת, ואני לא הולכת לבזבז אותו רק על מזמוזים," אמרתי. "למה? זה יכול להיות מהנה," אמר. "אני נכנסת להתקלח," אמרתי ולקחתי בגד רגיל מהארון שלו. זה שבת. מותר להתלבש איך שרוצים. "להיכנס איתך?" הציע. "אף שזה מפתה, אני אסרב," אמרתי. "נו באמת," הוא רטן. "תינוק," גלגלתי עניים, ונכנסתי להתקלח. "אני אלך פשוט למלתחות הבנים," צעק מבחוץ. "תהנה!" אמרתי ופתחתי את זרם המים. קרצפתי את עורי, טוב טוב. אם אני כבר במקלחת... ויש מים... ואני משבט המים... למה לא לנסות? אני לא יודעת איך עשיתי את זה, אבל פשוט עשיתי. צורות מהמים. עיגול ריבוע גל והכל באוויר. זה היה כל כך מגניב. גמרתי להתקלח, ולבשתי את בגדיו של מייסון. יצאתי מהחדר של מייסון, ונתקלתי בלוקאס. "ליאן... מה את עושה כאן?" שאל. "זה לא ברור?" שאלתי ועקפתי אותו. הוא אמר לי לשתוק, אני לא שכחתי את זה. היה לו נימה מגעילה כשאמר את זה, ולא אכפת לי כמה ילדותי זה מצידי. עברתי ליד מלתחות הבנים בדיוק כשמייסון יצא. "יפים עלייך הבגדים שלי," הוא חייך ונישק אותי. "כן... סליחה שלא ביקשתי, פשוט השמלה לא תאימה לרוח בי ספר," גלגלי את עניי. "לא נראה שזה עוצר את קיילי," אמר לי שיצאנו לחדר אוכל, וראינו א קיילי עם חצאית מיני צמודה ברמות. "גברת ליאן. את לא צריכה לשטוף את האולם ספורט?" רנייה הגיע. "אני לא צריכה לשטוף בערב?" שאלתי. "בערב זה העבוד גינון שלך. עכשיו שתיים עשרה בצהריים, יש לך עד אחד ועשרה הכל יהיה שמה מבריק," אמר רנייה בנוקשות. "מתי הוא יפסיק להיות כזה ילדותי?" שאלתי את מייסון. "מתי שמישהי אחרת תמשוך את תשומת ליבו אני מניח," אמר מייסון. "טוב, לי יש עבודה," נישקתי אותו בלחי ונפרדתי ממנו. הלכתי לאולם ספורט, ואחרי שהשגתי דלי, מגב והתחלתי לשטוף. שפכתי מים, עם חומר ניקויע על רצפת האולם. כי למי יש כוח לעבור עם סמרטוט? עבדתי במרץ, רק לגמור את זה כמה שיותר מהר. "את יודעת. זה יכול להיות הרבה יותר כיפי," ציין לוקאס, כשנעמד בפתח האולם. "אה," אמרתי. הוא הביט בי מבולבל. המשכתי לשטוף את האולם. "זה רק אני או שיש לך משהו נגדי?" שאל. "יש לי משהו נגדך," מלמלתי. "מה עשיתי הפעם?" שאל בעניים מצומצמות. "כלום. אני רק מקשיבה לך-ושותקת," אמרתי בגלגול עניים. "נו את יודעת שאמרתי את זה סתם," אמר. "תקשיב לי לוקאס, באמת שנמאס לי מכל השטויות שלך. לא אכפת לי כמה אתה מצטער, לא אכפת לי שלא התכוונת, לא אכפת לי מכלום. פשוט תפסיק להתנהג בצורה כזאת," אמרתי, ועבדתי מהר יותר. "מה שתגידי. עכשיו, נסי את זה. הוא רץ לאולם יחף, והחליק על המים. חייכתי, עזבתי את המגב ועשיתי כמוהו. אחר כמה דקות אמרתי, "טוב די. רציני. אני צריכה לנקות," אמרתי. "או-קיי," אמר. "אני אעזור לך." הוא לקח עוד מגב והתחלנו להוציא את המים במהירות. "רנייה צריך להיות כאן עוד חמש דקות. תזדרז," אמרתי. "אם לא שמת לב, גמרנו," אמר. הבטתי סביבי, ובאמת הוצאנו את המים. "תודה," אמרתי ללוקאס. "אין בעד מה," אמר. הוא הביט בעניי האפורות, ואני בעניו הכחולות. "אם משהו לא נקי-!" רנייה נכנס. "את עשית עבודה לא כל כך רעה..." אמר ואני ולוקאס הסטנו את מבטינו. "אתה, עוף מכאן," הוא אמר ללוקאס. לוקאס צא במהירות. "תתבגר כבר," אמרתי לרנייה, ויצאתי גם אני מהאולם ספורט. "מה קורה?" שאל אותי איתן. "בסדר," אמרתי באנחה. "קרה משהו?" שאל. "לא. אני פשוט עייפה מהשטיפה," אמרתי. "את יודעת מה? את באה איתי עכשיו," אמר ותפס את ידי. "לאן הולכים?" שאלתי. "למקום שאני אוהב לבלות בו בסופי שבוע," אמר. "או-קיי," מלמלתי ויצאנו מהשער. "יש עלייך כסף?" שאל. בדקתי בכיסים של מייסון, והוצאתי 250 שקל. "יש אצלי 250," אמרתי. אני אחזיר למייסון ברגע שאגיע. "מעולה. בואי," אמר והתחיל לכת לכביש שמחוץ ליער שבפנימייה. "האוטובוס צריך להגיע ממש... עכשיו! רוצי!" הוא הצביע על האוטובוס בתחנה. התחלנו לרוץ לעבר התחנה, ואיתן הגיע ראשון. "תודה," הוא התנשף כשדיבר עם הנהג. "בכל זאת, נוסע קבוע," חייך הנהג והביא לנו קבלה. התיישבנו באחד המושבים. "לאן הולכים?" שאלתי. "את תראי," אמר.
***
ראיתי אותה מדברת עם איתן, ואיתן מושך אותה בהתלהבות מחוץ לפנימייה. נכנסתי לחדר אוכל, לקחתי קצת אוכל, ואחרי זה הלכתי לפינה שלי ליד העץ. "היי," קיילי הגיעה והתיישבה לידי. "אז... ראיתי שאתה יצאת עם ליאן מהאולם ספורט," אמרה. "אולי תפסיקי להיות כזו רכלנית?" שאלתי. "אני לא מבינה למה אתה מגן עליה," אמרה. "אמרתי לך, היא אחת משלנו," אמרתי. "Tז מה? עליי בחיים לא הגנת ככה," אמרה. "אל תשחקי אותה. אני לא מתכוון לחזור אליך. את סתם כלבה," אמרתי. "עוד נראה. אני חושבת שאתה תעדיף אותי על פניה," אמרה, נישקה את פי במהירות והלכה. מה הבעיות שלה? "היי אחי, אתה יודע איפה ליאן?" מייסון הגיע אחרי כמה דקות. "ראיתי אותה הולכת מכאן עם איתן," אמרתי. "בטוח?" שאל. "ברור שאני בטוח," אמרתי. "אני... אני יכול לשבת?" שאל. "בטח. למה אתה לחוץ?" שאלתי. "אני שכבתי עם קיילי," פלט. "מה?!" שאלתי המום. "אני לא יודע. פשוט... פשוט נסחפנו עם הרגע..." אמר. "ולא חשבת על ליאן? אתה הולך להגיד לה לפחות?" שאלתי. "אני לא יודע אחי... אין לי מושג איך הא תגיב, אמרה מייסון. אוי זה יהיה רע. "נו אין לך מה לדאוג, היא תבין," ארתי. ממש לא. "אתה חושב?" שאל מייסון. "כן," לא. "לא יודע. לא נראה לי אני אגיד," אמר. "זה מתי שהוא התגלה," אמרתי. "יכול להיות. אבל אני מעדיף מאוחר," אמר מייסון. "פשוט אל תעשה את זה שוב," אמרתי. "ברור," אמר והלך. ליאן תגלה את זה מתי שהוא. אני בטוח. ואני בטוח שקיילי תכננה את כל זה. מה יש לה נגדה? טוב, גם מה לי יש נגדה? האמת שיהיה הכי קל להגיד שהיא משבט המים, אבל זה מסוכן. אז אנחנו חייבים לחשוב על משהו במהירות, ואני ידעתי בדיוק למי ללכת. לקחתי כסף מחדרי והלכתי לתחנת האוטובוס הקרובה. תוך רבע שעה הגעתי לחנות מרופטת של עתיקות. פתחתי את הדלת, וצלצול פעמון הודיע על כניסתי. "לוקאס, הרבה זמן שלא הגעת," חייך אלי ג'רי. "כן, הייתי עסוק. מה שלומך?" שאלתי אותו והתיישבתי מול הדלפק הקטן שלו. "הכל טוב נערי. במה זכיתי לביקורך?" שאל ג'רי. סיפרת לו על ליאן, והכוחות שלה. "אנחנו בבעיה. היא יכולה להיות בסכנה גדול," אמר ג'רי בדאגה. "בדיוק. וכולם יודעים שיש לה כוחות. רק לא איזה. אז מה אנחנו הולכים לעשות?" שאלתי אותו. "אני חושב שיש לי איך לעזור לך," אמר. הוא הוציא ספר, ופתח באחד העמודים. "יש אנשים שנקראים 'המטעים'. המטרה שלהם זה להטעות את אלה שעם הכוחות על. וככה הם יחשבו שיש עוד אחד עם כוחות על. זה עוזר במלחמות, זה מבלבל נורא," אמר ג'רי. "אז נגיד להם שהיא מטעה?" שאלתי. "זהו, שלמטעים יש סמל תמיד בצד הקרסול," אמר ג'רי. "של מה?" שאל לוקאס. "של מים," אמר ג'רי. "למה מים?" שאלתי. "כי הם היו נאמנים לשבט המים," אמר ג'רי. "או-קיי... אחנו כבר נמצא מה לעשות עם זה. תודה ג'רי," אמרתי לו. הוא חייך ואני יצאתי במהירותת מהמקום. זהו זה, נגיד שליאן הא 'מטעה' ונצייר לה את הסמל על הרגל. מעולה.

איתן לקח אותי לרכבת התחתית. "וואו, מדהים," אמרתי בציניות. "את תהני," אמר, ומשך אותי אחריו. "אנחנו עוד נראה בנוגע לזה," מלמלתי. הגענו לפינה חשוכה. היו שם עשרו נערים וילדים. היינו לפחות שלושים. "הבא חדשה?" חייכה ילדה קטנה שנראתה בת לא יותר משתיים עשרה. "כן, היא מוכשרת ברמות. נכון ליאן?" שאל אותי. "מה?" שאלתי. "את יודעת לצייר לא? ואת יודעת גרפיטי בטוח נכון?" שאל. "כן, אבל מה זה קשור?" שאלתי. "את תיראי," אמרה הילדה. "הציוד בצד," אמר נער גבוה. "או-קיי," אמר איתן. אין גרר אותי לצד, והביא ל תרמיל וכובע גרב. "שימי את זה על הפרצוף, ואת זה על הגב," אמר. שמתי את הכובע על הפרצוף ואת התרמיל על הגב. "מתחיל להחשיך אין..." אמרתי. "מעולה," אמר. "טוב. כולם יודעים מה לעשות נכון?" שאל הנער הגבוה. "אני לא!" צייני בכעס. "מעולה," הנער התעלם ממני. "הקבוצה של איתן, לצד המזרחי. הקבוצה של זואי לצד המערבי. וכל השאר יוצאים לגשרים," אמר הנער. "קדימה!" אמר וכולם התפזרו. "אחרי," אמר איתן. רצת אחריהם עד שהגענו לאחד הקירות. "תתחילו," אמר אין וכולם הוציאו מהתיקים פחיות ספריי. "מה לעשו?" שאלתי. "תציירי," אמר איתן. הוצאתי את הפחיות ספריי. טוב נו... למה לא? התחלי לצייר כריש גדול קורץ. "קדימה מהר! לפני שהמשטרה תגיע!" אמר איתן. גמרתי במהירות את הכריש והתחלתי לכתוב את המילה כריש באנגלית-SHARK. "תכבי עם זה," הגיש לי אין ספריי. "למה?" שאלתי. "הוא זוהר בחושך," אמר. לקחתי ממנו את הספריי וכתבתי. "יאלה! לזוז!" אמר איתן, וכולם התחילו לרוץ החוצה. "היי, אני קלואי. את מציירת נדיר! בואי גם בעם הבאה! ועכשיו כדאי שברחי עם אין. כאן אנחנו מתפזרים," אמרה במהירות הילדה שנראתה בת שתיים עשרה. פניי עם איתן, אחרי שזרקנו א התרמילים והכובעים לאותו המקום כולנו. "איך היה?" שאל אין כשנפרדנו מכולם והלכנו לעבר התחנה של האוטובוס. "מרגש, ממריץ, מגניב," אמרי. "אמרתי לך שתהני," אמר. "אתה אשכרה עושה את זה כל סופ"ש?" שאלתי. "כן. את ראית, זה כיף. עכשיו בואי נמהר
מגישים אוכל טעים בסופי שבוע," אמר איתן. הגענו לתחנה בדיוק בזמן לאוטובוס. עלינו והתיישבנו במושב האחורי. "הילדים והנערים האלה... הם גם מהשבטים וכל זה?" שאלתי. "לא. הם לא מהשבטים. אבל הם מיוחדים הילדים האלה. שתביני הם כולם מאותו בית יתומים," אמר. "הם מבית יתומים?" שאלתי בהפתעה. "גם, גם קלואי הזאת?" שאלתי. "כן. אבל היא ממש מיוחדת. שיש בה משו מיוחד," אמר. "שמי לב," אמרתי. שאר הנסיעה עברה בשקט. הגענו חזרה פנימייה, וחיפשתי את מייסון. מישהו כיסה את עניי מאחורי. "נחשי מי זה," אמר מייסון בקול צפצפני. "בפעם הבאה נסה יותר, מייסון," אמרתי בחיוך. הוא נישק את הלחי שלי וסובב אותי לנשיקה עמוקה. הלכנו יד ביד לחדר האוכל. התיישבנו כהרגלנו בקצה השולחן. מייסון בצד אחד שלי ורומי בצד השני. "איפה היית?" שאלה וקיילי התיישבה ליד מייסון. מוזר. מה קיילי עושה איתנו. "הייתי עם איתן," אמרתי והתעלמתי מקיילי. "מה עשיתם?" שאלה. פחתי את הפי אבל איתן שישב מולי דרך עליי. "אכלנו," אמרתי. "אני צריך לקנא?" שאל מייסון בחיוך. "לא נראה לי שאתה זה שצריך," לוקאס התיישב ליד איתן. מייסון הסמיק ושתק. "מה זה אמור להביע?" שאלי בעניים מצומצמות. "כלום," אמר בחיוך. גלגלתי עניים וחזרתי לדבר עם רומי. "מה עם אלכס?" שאלי אותה. "בסדר. אנחנו מדברים המון," אמרה. "תזכרי שהזהרתי אותך," אמרתי ואכלתי מהצ'יפס שלי. מייסון קפץ קפיצה קטנה, ולוקאס הביט בקיילי בחומרה. "מ יש לך?" שאלתי את מייסון. "כלום, כלום," מלמל. כל ארוחת הערב קיילי משום מה נמרחה ודיברה עם מייסון, ואני התעלמי מיזה. אני ורומי יצאנו מהחדר אוכל. "מה יש למייסון? ראית איך קיילי נמרחה עליו?" שאלי. "כן... זה, זה נורא..." היא גמגמה התחילה להזיע. "רומי, יש משהו שאת לא אומרת לי?" שאלתי בצמצום עניים. "מה? אני? מה פתאום!" אמרה במהירות. "רומי!" אמרי בכעס, "מה את מסתירה ממני?" "כלום, אני חייב להכין שיעורי בית," אמרה והלכה. "אבל היום שבת!" צעקתי אחריה. היא הלכה מהר יותר. מה יש לה? הכי טוב שאני אשאל את מייסון. הלכי לעבר חדרו, ופתחי את הדלת. הייתי בשוק. הוא הוצמד לקיר, בזמן שהיא מנשקת אותו. היא ירדה ונישקה את צווארו. הוא חייך ופתח את עניו. "ליאן?" הוא פער את עניו. קיילי הפסיקה הסתובבה אלי בחיוך ארסי. בעניי עמדו דמעות, ורצתי מישם. רצתי לעבר המקום שלוקאס הראה לי בפעם שעברה שהיינו כאן. נשענתי על אבן מול הנחל ובכיתי לברכיי. למה שמייסון יעשה דבר כזה? אני לא מבינה אותו. באיזה שהוא שלב התחלתי לזרוק אבנים לנחל כשמעניי זולגות קצת דמעות. "הנחתי שאני אמצא אותך כאן," נשמע קולו של לוקאס.
***
מצאתי אותה בדיוק איפה שחשבתי שהיא תהיה, אחרי שמייסון סיפר לי שהיא ראתה אום. "הנחי שאני אמצא אותך כאן," אמרי. היא הסתובבה אלי, בעניים עצובות, ונוצצות מדמעות. עכשיו- כשעניה האפורות היו עצובות זה היה נראה שסערה מתחולל בעניה. היא חזרה לזרוק אבנים לנחל ושאלה, "מה אתה עושה כאן?" "באתי לראות מה איתך," אמרתי. "אני בסדר," מלמלה בשקט. נאנחי והתיישבתי לידה. "תקשיבי ליאן... אף על פי שאנחנו לא מסתדרים, תאמיני לי שאין לך מה לבכות. מייסון מפסיד אותך," אמרתי. היא משכה בכתפיה, ופלטה יבבה חנוקה. הבטתי בה בצער. לא מגיע ה לבכות. היא טובה מידי לכולם. חיבקתי אותה, והיא שמה ראש על כתפי. היא התרחקה ממני, וכך החום שהיא מיד מעניקה לי נעלם. "מרגישה יותר טוב?" שאלתי. היא עשתה נועה ביד וכיסה את כולי במים מהנחל. "מה את עושה?" שאלתי בעניים פעורות. כולי הייתי רטוב והיא השתמשה בכוחות שלה. "זה על זה שלא סיפרת לי על זה לפני זה," אמרה בחיוך, "וכן אני מרגישה יותר טוב." "אה באמת?" שאלתי, והשפרצתי עליה מים. היא עשתה עוד תנועה ביד והשפריצה עליי עוד מים. "לא פייר!" אמרתי. "טוב, נו," אמרה בחיוך, והשפריצה עליי. ככה המשכנו עד שהיא החליקה ונפלה עליי. כל העולם נעצר. "ס-סליחה..." מלמלה ובאה לקום ממני. אין מצב. תפסתי את ידה והחזרתי אותה אלי. נישקתי אותה במהירות ובעוצמה. היא נבהלה ונשכה את שפתי התחתונה. נעצתי את אצבעותיי בגבה. היא החזירה לי נשיקה עמוקה, ושנינו התנתקנו במהירות. מה עשיתי לעזאזל? היה נראה שגם המחשבה הזאת עלתה בראשה.

המשך יבוא...
כתבו גובות ותצביעו כדי שאני אדע להמשיך;)

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Lian Jonson עקוב אחר Lian
שמור סיפור
לסיפור זה 3 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
שי מצפה
שי מצפה
אהבתי
הגב
דווח
חן בנלולו
חן בנלולו
המדךללל
הגב
דווח
guest
מושלם!!!
הגב
דווח
טען עוד תגובה 1
כותבי החודש בספרייה
Lian Jonson
עבריינים צעירים/פרק 3
עבריינים צעירים/פרק 3
מאת: Lian Jonson
עבריינים צעירים/ פרק 5
עבריינים צעירים/ פרק 5
מאת: Lian Jonson
עבריינים צעירים/פרק 10
עבריינים צעירים/פרק 10
מאת: Lian Jonson
4 היסודות- פרק תשיעי
4 היסודות- פרק תשיעי
מאת: Lian Jonson
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
אהבה של חורף
אהבה של חורף
מאת: אפריל גל גילרוביץ'
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
מאת: Shirel Ben-Or
המדורגים ביותר
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
מאת: Nizan Zarotski
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
המקום המושלם בעינייו
המקום המושלם בעינייו
מאת: שבורת כנף
אני בהריון...
אני בהריון...
מאת: Adam gustavo Zyl
מומלצים מהמגזין
GAME OVER עבורה?
GAME OVER עבורה?
מאת: שבורת כנף
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
על המוכר והזר
על המוכר והזר
מאת: שבורת כנף
גם ככה אין לי חבר
גם ככה אין לי חבר
מאת: דנה לוי