כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1

הנסיכה על הסוס הלבן 14

"אני באמת לא מבינה אותך" היא מתווכחת איתי וזה מייאש אותי, הדבר האחרון שאני רוצה עכשיו זה הטפות מוסר.

פרק 14:
-נקודת המבט של ירדן-
-כעבור שבוע-
אני בדרך לקניון עזריאלי בתל אביב עם אור, מהעבודה לקחתי להיום חופש. אני באמת צריכה את זה. פתאום אחרי שבועיים וחצי בלי גל במשרד אני מרגישה חוסר. הוא באמת חסר לי במשרד. בעצם לא רק במשרד, הוא הפך להיות חבר ממש טוב שלי וחלקנו ביחד המון שיחות נפש עמוקות, התחברנו בזמן מאוד מועט יחסית. אני מביטה בנוף של הדרך כשאור נוהגת וברקע מתנגן לו השיר החדש של ריטה אורה lonely together. אני מזמזמת את השיר בלחש לעצמי כשאור קולטת וצוחקת עליי. "מה?" אני מסמיקה. "כלום, את מאמי" היא מגחכת. "קרצי" אני ממלמלת ושתינו צוחקות. אני נשענת על חלון המכונית ובוהה בבניינים שהולכים וצומחים ככל שאנחנו נכנסות יותר ויותר אל כביש איילון. גל לא מרפה מהמחשבות שלי, הוא צץ בהן בכל הזדמנות. הוא חסר לי בתור ידיד, או שזה יותר מזה? אני באמת מרגישה אליו משהו? אבל אני יודעת שזה חסר סיכוי, זה אבוד מראש, אסור לנו לצאת כל עוד נעבוד ביחד, זה יפגע בנו ובקריירות של כל אחד מאיתנו, זה פשוט לא מתאים, אני חייבת לשחרר מזה... "מה דון? מה יש?" אור שולחת אליי מבט כשהיא רואה אותי מהורהרת. "סתם.. את יודעת" אני עונה בלי להסביר יותר מדי. "הבחור מהעבודה שנסע לדרום אמריקה?" היא שוב שולחת אליי מבט כשהיא עומדת ברמזור אדום. אני שולחת לה מבט והיא מבינה ממנו שמדובר על גל. "דיברת איתו מאז הפעם היחידה ההיא?" היא מזכירה את השיחה שלי איתו כשהוא רק הגיע לשם. אני מהנהנת. "ו... ?" היא מנסה להוציא עוד פרטים. "הוא לא מוכן לחזור לארץ כרגע" אני עונה. "והסברת לו שהוא חסר לך? שאת מתגעגעת אליו?" היא שואלת. "לא, אני לא חושבת שזה רעיון כזה טוב" אני עונה ומתופפת בעצבים עם האצבעות על החלון של האוטו. "למה לא?" - "כי הוא מבולבל ופגוע ואם אני אגיד לו את זה הוא רק יתבלבל יותר". "אויש איזה שטויות" היא מגלגלת עיניים ופוסלת את מה שאני אומרת על הסף. "מה שטויות? אני אומרת לך מה שאני יודעת" אני מתעצבנת יותר. "בשנייה שהוא ידע שאת מחכה לו בארץ, והוא מכיר אותך, הוא יודע מה את שווה, הוא עולה על הטיסה הראשונה לכאן" היא עונה וחוזרת להתרכז בכביש. "זה פשוט לא נכון" אני פוסלת את דבריה, "הוא צריך קצת שקט מאהבה". "אני באמת לא מבינה אותך" היא מתווכחת איתי וזה מייאש אותי, הדבר האחרון שאני רוצה עכשיו זה הטפות מוסר. "עזבי את זה אורצ'י טוב?" אני מתחננת. "אני רק רוצה שיהיה לך טוב ושתהיי מאושרת" היא שולחת אליי מבט קצר שכולו מלא בעיניים הכחולות הכובשות שלה. "אני יודעת, ואני מעריכה את זה, אבל כרגע לדעתי גם אני צריכה שקט מכל הדבר הזה שנקרא מערכות יחסים" אני עונה והיא נאנחת בהבנה, אנחנו מפסיקות לדבר על הנושא הזה סוף סוף. אנחנו מגיעות לעזריאלי והיא מחנה את האוטו ודבר ראשון שאנחנו עושות הוא לעלות לblack ולהזמין שם ארוחת צהריים, בחיי, אני מורעבת. אני מזמינה מנת המבורגר עם פירה וטורפת אותה במהירות כשהיא מגיעה לשולחן. אנחנו מסיימות את כל האוכל ומזמינות חשבון, משלמות אותו וממהרות להתחיל במסע שופינג, זה בדיוק מה שאני צריכה ליום חופש מושלם. כשאנחנו מסיימות את מסע השופינג שלנו כשאני כבר מרגישה שאני מותשת, ואני רק רוצה להגיע כבר הביתה. אנחנו נכנסות לאוטו כשכל השקיות מונחות במושב האחורי, ואור מתניעה את האוטו לקראת הנסיעה הביתה לגבעתיים. אני נשענת לאחור במושב הקדמי שליד הנהג, כשגל שוב קופץ לי במחשבות, כל הזמן של השופינג בכלל לא חשבתי עליו, זו הייתה הסחת דעת מצויינת. אור מתחילה בנסיעה הביתה כשאני בדיוק חושבת לעצמי כמה שבא לי כבר להגיע ולהישפך על המיטה שלי, לתת למחשבות לרחף ואולי אצליח לישון קצת. אנחנו מגיעות הביתה והיא מחנה את האוטו, אנחנו נכנסות אל הבית ואני הולכת ישירות אל החדר שלי, מניחה את השקיות בפינת החדר ונופלת אל המיטה שלי, שהיא כל כך נוחה ומזמינה, כאילו חיכתה לי במיוחד שאגיע אליה. צלצול הטלפון שלי קוטע את השקט המרגיע ששרר עד עכשיו, אני מציצה בו כדי לראות ממי השיחה, זה אופק, אחי הגדול, אני קופצת ממקומי ועונה ישר.
-"ג'ורדי" הוא אומר ופתאום כל כך מרגיע לשמוע את הקול שלו.
"אופי" אני קוראת לו בכינוי שתמיד קראתי לו
-"מה קורה אחותי היפה?"
"אני בסדר" אני משקרת, "מה איתך?"
-"אחלה, אני מחר חוזר הביתה" יואו איך אני צריכה אותו!
"משחררים אותך הביתה אופי?" אני לא יכולה להסתיר את ההתרגשות בקול שלי, אופק הוא קצין בגולני, וכשהוא יוצא הביתה אנחנו מתראים המון, אנחנו בקשר ממש טוב. חוץ ממנו יש לי גם את עידן, שהוא גם אחי הגדול אבל קטן מאופק, להיות בת אחרי שני בנים זה ממש כיף את האמת, אני הנסיכה של הבית, והם תמיד דואגים לי ומגינים עליי.
-"כן יפה שלי, אני אהיה קצת עם נועה ואז אבוא לבקר את אחותי הקטנה"
"שתבוא גם, התגעגעתי אליה" נועה היא הארוסה שלו, הם עוד מעט מתחתנים וההתרגשות בבית בשיאה, הם מהממים ביחד.
-"גם היא אמרה שהיא התגעגעה אלייך, נבוא מחר בסביבות אחר צהריים-ערב כזה"
"סגור אופי"
-"מה עם החבר שלך?" אופס, לא עדכנתי אותו שאני ודניאל כבר מזמן לא ביחד
"נדבר על זה מחר"
-"הוא פגע בך הבן זונה?" הוא ישר מתחמם כשהוא מרגיש שמשהו לא בסדר לגביי
"לא לא, סתם לא התאים ונפרדנו"
-"את בסדר דוני?" הוא שואל ואני ישר עונה שכן, "מבטיחה לי?"
"מבטיחה" אני עונה עם דמעות בעיניים, מתי אני אפסיק ליפול באהבות כאלה מסובכות לעזאזל?
-"אין מישהו חדש?" אוי לא
"זה מסובך"
-"אז תסבירי לי מחר, אני אוהב אותך אחות שלי"
"גם אני, מיליון" הוא מצליח להוציא ממני חיוך, אין כמוהו, זכיתי שהוא יהיה אחי. אני שוב נזרקת על המיטה שלי, כששוב גל עולה לי במחשבות. אני חייבת לעשות עם זה משהו, אבל מה?!

לא ידוע עקוב אחר לא
שמור סיפור
לסיפור זה 2 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
אלופה שאת❤️
הגב
דווח
לא ידוע
לא ידוע
איך אני אוהבת אתכם ♡
הגב
דווח
Anat
Anat
פרק מהמם! תפנקי אותנו בעוד פרקקק
ואני מקווה שגם גל מרגיש אליה משהו
הגב
דווח
טען עוד תגובה 1
כותבי החודש בספרייה
לא ידוע
תשמור עליי, נכון? 42 ואחרון
תשמור עליי, נכון? 42 ואחרון
מאת: לא ידוע
ואז את הגעת 14
ואז את הגעת 14
מאת: לא ידוע
ואז את הגעת 44
ואז את הגעת 44
מאת: לא ידוע
תשמור עליי, נכון? 33
תשמור עליי, נכון? 33
מאת: לא ידוע
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
סיפורים אחרונים
קולטר
קולטר
מאת: אין לי .
בונד
בונד
מאת: איש המגבעת
perfect imperfections
perfect imperfections
מאת: No Name Needed .
perfect imperfections
perfect imperfections
מאת: No Name Needed .
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan