כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1

אתמול בלילה- פרק 6

לא חלמתי שאי פעם באמת אזכה לעשות את זה

פרק 6:
את הדקות אחר כך אני זוכרת במטושטש. אספתי את התמונות בדמעות ונכנסתי למיטה. כשאמא העירה אותי השעה הייתה 19:00 בערב. "גול, תמר פה למטה" היא לחשה ואז שמעתי את צעדיה של תמר במעלה המדרגות וספרתי עד 7 לפני שהיא הופיעה לי בפתח החדר "בוקר טוב ישנוני" היא אמרה בחיוך גדול והתיישבה על קצה המיטה שלי. כשפתחתי את עיניי והסתכלתי עלייה הרגשתי את הנפיחות מהדמעות, מה שכנראה הסביר את פרץ הצחוק שיצא ממנה. "הוא גרם לך לכבות?" היא שאלה בהרמת גבה. סידרתי מחדש את התמונות והיא התרגשה בעצמה. "את רוצה לדבר על זה?" היא שאלה ואני הנדתי בראשי "את הולכת לעשות עם זה משהו?" היא שאלה בניסיון להבין קצת ממה שעובר לי בראש עכשיו ואני לא הגבתי. אחרי כמה דקות שתיקה שמעתי אותה מכחכחת בגרון "אז.. מוכנה להערב?" היא שאלה ואני תליתי בה מבט בציפייה. "תכנסי להתקלח ותתלבשי בבגדים פשוטים ותקחי איתך את כל מה שאת צריכה, ואת השמלה מירדנה, ליותר מאוחר" היא אמרה וחייכה במתיקות כשאני נכנסתי למקלחת. כשיצאתי, לבשתי מכנסי בד דקים אפורים וחולצה מכופרת לבנה ואת השיער אספתי בגולגול מדוייק בקודקוד הראש שלי. ארזתי את תיק האיפור שלי בתכנון מדוייק שיתאים לשמלה, לקחתי מברשת שיער, עוד תחתונים ופיג'מה. ב 20:00 הגענו לבית של שני שם כל הבנות חיכו לי מסביב לשולחן ערוך בארוחת מלכים. שמענו את המוזיקה האהובה עלינו, אכלנו ושתינו יין לבן ופשוט נהננו מהזמן שלנו ביחד. "אני לא מבינה למה השקעתן כל כך הרבה. זה מוגזם ברמות" אמרתי להן "דבר ראשון את בת שמונה עשרה, ולא כל יום הופכים לבני שמונה עשרה. ודבר שני, היו לך חודשים קשים, ורצינו לשמח אותך" אמרה רותם בטבעיות. התשובה שלה גרמה לי לחייך.
אחרי הארוחה עלינו לחדר לחדר של שני והתארגנו לפעילות הלא ידועה הבאה. לבשתי את השמלה והן שרקו בהתפעלות. קלעתי את השיער שלי לתסרוקת עדינה ומרחתי אודם בורדו על השפתיים. ב 22:00 כולנו היינו מוכנות וירדנו למטה. נכנסנו למכונית והתחלנו לנסוע למה שהיה נראה כמו תל אביב.
אחרי 45 דקות נסיעה עצרנו בחוב צדדי. זיהיתי מייד שזה מועדון קטן שאנחנו אוהבות מאוד לצאת אליו. נכנסנו והכל היה חשוך, ספרתי בשקט בחושך כדי להירגע. חיכיתי ללא נודע. ואז, בבת אחת, הודלקה כל התאורה הצבעונית והשיר "HAPPY BIRTHDAY TO YOU" התנגן ברגע ויכולתי לזהות במועדון את כל החברים שלנו, הקרובים יותר והקרובים פחות, רוקדים ושרים לי במועדון. כולם לבושים יפה. אלון ניגש לתמר וחיבק אותה מאחור "אני לא בטוח שניר ימוד בזה" הוא לחש לה. אבל הצלחתי לשמוע. ניר, ניר, ניר השם שלו הלם בראשי. התלבטתי אם להתעלם מההערה או להגיב, "איפה הוא?" נפלט לי בסוף "איפה מי?" אלון עשה את עצמו "אל תעשה את עצמך אלון. איפה הוא?" שאלתי באסרטיביות הפעם. הם הסתכלו אחד על השני מהססים ואני הרגשתי את הלב שלי דופק חזק יותר. תמר הצביעה בעזרת ראשה לכיוון השני של המקום ואני הסתובבתי וראיתי אותו שם. הוא היה לבוש בחולצה מכופתרת בצבע תכלת אפרפר ומכנסיים בצבע חקי. הוא נשען על הקיר, לצד דלת כלשהי ונעץ בי מבט, מנסה להבליע את החיוך שלו. העיניים שלי נתפסו על עיניו, ומהצד השני של החדר יכולתי להבחין בברק של העיניים הכחולות. התחלתי ללכת לכיוונו, אנשים מסביבי רוקדים וזזים לפי קצבי המוזיקה. ואני הולכת. לא הלכתי מהר, אבל הלב שלי דפק וידעתי שאם לא אגיע אליו בקרוב כנראה אאבד את שיווי המשקל שלי. "צ'ייסר חברות!" צרחה שני וקפצה עליי, לא מודעת בכלל לסיטואציה אליה היא נקלעה. ניר צחק ואני הסתכלתי אליו בשאלה, היא משכה אותי לכיוון הבר ואז הוא פשוט נכנס לדלת הסמוכה למקום בו הוא עמד. הלכתי עם הבנות ושתיתי צ'ייסר אבל הראש שלי רק חשב על הדלת הזו ועל ניר. תמר ראתה שאני לא רגועה ואמרה לבנות שאנחנו הולכות רגע לשירותים "מה את מתכוונות לעשות?" היא שאלה כשעמדנו ליד הדלת, אבל אני רק הנדתי את ראשי לשלילה ומיקמתי את היד על הידית. למען האמת, לא ידעתי מה אני הולכת לעשות. אבל חיכיתי לראות אותו. להרגיש אותו קרוב אלי.
נשמתי עמוק ולחצתי על הידית. הדלת נפתחה והיה די חשוך בפנים חוץ משרשרת אורות חג המולד שהייתה תלויה לאורך הקיר והטילה את אורה בדיוק על ניר שנשען על שולחן עץ גדול. סגרתי אחריי את הדלת. הוא הסכל עליי ונשך את השפה. ידעתי שהוא בוחן את מה שלבשתי. וגם אני הסתכלתי עליו. בגלוי. והופתעתי מהמחשבות שעברו לי בראש באותו רגע. הוא שלח אליי יד ואני מיד תפסתי אותה. הוא משך אותי קרוב אליו וחיבקתי אותו. נשמתי את הריח הכל כך מוכר. "בכיתי בגללך היום" לחשתי לו באוזן והוא צחק. התנתקתי מהחיבוק והסתכלתי עליו מבט שואל "לא שזה כל כך קשה לגרום לך לבכות" הוא אמר בחיוך ואני צחקתי. הוא חיבק את המותניים שלי והרגשתי את מקומות החיבור של העור שלו עם העור שלי בוערות. איך זה יכול להיות שאני מרגישה ככה? הלב שלי דפק חזק מאוד מאוד. הסתכלתי על שפתיו והוא שם לב שזה מה שאני עושה אבל לא עשה כלום. רק חייך את החיוך היפה שלו. קירבתי קצת את שפתיי אל שפתיו, מסמנת לו מה אני רוצה לעשות. הוא המשיך לחייך. קיוווצתי את עיניי והסתכלתי עליו בשאלה מה שגרם לו לשחרר צחוק "נו" לחשתי בשקט ואז הוא ממש צחק, צחוק חזק וקצר ומיד תפס לי בעדינות את הלחיים והצמיד את שפתיו אל שפתיי. מצמורת עברה במעלה גבי. הוא נישק אותי בעדינות הססנית ואז ניתק את שפתיו משפתיי "לא יכולתי לחלום את זה כל כך טוב" הוא לחש והעיניים שלי התמלאו דמעות. והוא שוב צחק.
"את לא רוצה ללכת לחגוג עם החברות שלך?" הוא שאל אחרי כמה דקות שפשוט הסתכלנו אחד על השני ואני הנדתי בראשי לשלילה "לשכור אותי ללילה היה עולה להן הרבה פחות מלשכור את המועדון הזה" הוא אמר בצחקוק ואני סטרתי לו בעדינות על החזה. הוא הוביל אותי לספה שהייתה בקצה החדר והתיישב עלייה. "מה השתנה?" הוא שאל "אני לא יודעת" עניתי בכנות "חשבת על זה לפני שעשית את זה?" הוא אמר וראיתי זרם של כאב בפניו. הכרתי את ניר כל כך טוב וידעתי שהוא פוחד להיפגע. הוא מפחד שאתחרט ואברח. הנהנתי קלות "לא בדיוק ידעתי מה אני הולכת לעשות עכשיו, אבל ידעתי שהולך לקרות משהו. אני יודעת שהכל השתנה" אמרתי והוא ליטף את הלחי שלי בעדינות "אני לא אפגע בך. ניקח את זה לאט" הוא לחש ואני הנהנתי. לקחתי את היד שלו והנחתי אותה על בית החזה שלי. שירגיש את הלב שלי דופק. הוא חייך. "בואי נלך להנות, יש לנו הרבה זמן ביחד" הוא אמר ואני התקרבתי לנשיקה והוא צחק ונישק אותי שוב "לא חלמתי שאי פעם באמת אזכה לעשות את זה"

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

שרית כהן עקוב אחר שרית
שמור סיפור
לסיפור זה 2 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
קורל יפרח
קורל יפרח
איזה חמודים!!
הגב
דווח
חן בנלולו
חן בנלולו
המשך
הגב
דווח
כותבי החודש בספרייה
שרית כהן
משהו אחר פרק 2
משהו אחר פרק 2
מאת: שרית כהן
מישהו לדבר איתו- פרק 19
מישהו לדבר איתו- פרק 19
מאת: שרית כהן
מישהו לדבר איתו- פרק 17
מישהו לדבר איתו- פרק 17
מאת: שרית כהן
מישהו לדבר איתו- פרק 16
מישהו לדבר איתו- פרק 16
מאת: שרית כהן
נעורים
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
למה את לא עונה לי?
למה את לא עונה לי?
מאת: אתי בן ארויה
אל תהיה כמוני
אל תהיה כמוני
מאת: אתי בן ארויה
סיפורים אחרונים
אין כותרת
אין כותרת
מאת: Olive Tenant
שהכל נהיה בדברו 4
שהכל נהיה בדברו 4
מאת: שיר פיליבה
פוסט טראומה
פוסט טראומה
מאת: Alon PAGLIN
ההתנגשות הסופית חלק 16
ההתנגשות הסופית חלק 16
מאת: Miss D
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan