כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
3

יש לי הכל- פרק 59

אין משהו שהייתי רוצה יותר ממשפחה מאושרת עם איתי, אבל הוא היה חייב להרוס

תוכן עניינים 1. יש לי הכל- פרק 12. יש לי הכל- פרק 23. יש לי הכל- פרק 3+44. יש לי הכל- פרק 55. יש לי הכל- פרק 66. יש לי הכל- פרק 77. יש לי הכל- פרק 88. יש לי הכל- פרקים 9+10 9. יש לי הכל- פרק 1110. יש לי הכל- פרקים 12+1311. יש לי הכל- פרק 1412. יש לי הכל- פרק 1513. יש לי הכל- פרק 1614. יש לי הכל- פרק 1715. יש לי הכל- פרק 1816. יש לי הכל- פרק 1917. יש לי הכל- פרקים 20+2118. יש לי הכל- פרק 2219. יש לי הכל- פרק 2320. יש לי הכל- פרק 2421. יש לי הכל- פרק 2522. יש לי הכל- פרק 2623. יש לי הכל- פרק 2724. יש לי הכל- פרק 2825. יש לי הכל- פרק 2926. יש לי הכל- פרק 3027. יש לי הכל- פרק 3128. יש לי הכל- פרק 3229. יש לי הכל- פרק 3330. יש לי הכל- פרק 3431. יש לי הכל- פרקים 35+3632. יש לי הכל- פרק 3733. יש לי הכל- פרק 3834. יש לי הכל- פרק 3935. יש לי הכל- פרק 4036. יש לי הכל- פרק 4137. יש לי הכל- פרק 4238. יש לי הכל- פרק 4339. יש לי הכל- פרק 4440. יש לי הכל- פרק 4541. יש לי הכל- פרק 4642. יש לי הכל- פרק 4743. יש לי הכל- פרק 4844. יש לי הכל- פרק 4945. יש לי הכל- פרק 5046. יש לי הכל- פרק 5147. יש לי הכל- פרק 5248. יש לי הכל- פרק 5349. יש לי הכל- פרק 5450. יש לי הכל- פרק 5551. יש לי הכל- פרק 5652. יש לי הכל-פרק 5753. יש לי הכל- פרק 5854. יש לי הכל- פרק 5955. יש לי הכל- פרק 6056. יש לי הכל- פרק 6157. יש לי הכל- פרק 6258. יש לי הכל- פרק 6359. יש לי הכל- פרק 6460. יש לי הכל- פרק 6561. יש לי הכל- פרק 6662. יש לי הכל- פרק 6763. יש לי הכל- פרק 6864. יש לי הכל- פרק 6965. יש לי הכל- פרק 7066. יש לי הכל- פרק 7167. יש לי הכל- פרק 7268. יש לי הכל- פרק 7369. יש לי הכל- פרק 7470. יש לי הכל- פרק 7571. יש לי הכל- פרק 7672. יש לי הכל- פרק 7773. יש לי הכל- פרק 7874. יש לי הכל- פרק 79 75. יש לי הכל- פרק 8076. יש לי הכל- פרק 8177. יש לי הכל- פרק 8278. יש לי הכל- פרק 8379. יש לי הכל- פרק 8480. יש לי הכל- פרק 8581. יש לי הכל- פרק 8682. יש לי הכל- פרק 8783. יש לי הכל- פרק 8884. יש לי הכל- פרק 8985. יש לי הכל- פרק 9086. יש לי הכל- פרק 9187. יש לי הכל- פרק 9288. יש לי הכל- פרק 9389. יש לי הכל- פרק 9490. יש לי הכל- פרק 9591. יש לי הכל- פרק 9692. יש לי הכל- פרק 9793. יש לי הכל- פרק 9894. יש לי הכל- פרק 9995. יש לי הכל- פרק אחרון

פרק 59: מבול של זכרונות

דוקטור תבור, רופאת הנשים שלי, מעיינת בתיק הרפואי שלי שנהיה ענק ועמוס בדפים מסתבר. אמא יושבת מולה, ואני לובשת מחדש את כל השכבות אחרי בדיקה שהייתי חייבת לעבור.
"נתחיל בזה שהרחם של סתיו נקי ובמצב מצוין, שכבר מדובר בחדשות טובות בפני עצמן." היא מסתכלת על אמא ולאחר מכן מזיזה את צוואר כך שמבטינו נפגשים. "תשבי איתנו כשתסיימי להתארגן."
אני קופצת בקטנה כדי שהג'ינס יעלה למעלה. בחדר האחיות בדקו את המשקל שלי. עליתי שלושה קילוגרמים בשבוע האחרון, אבל מסתבר שאני עדיין רזה מדי ("ארבעה חודשים קיבלת הכל דרך הווריד").
"אני רואה פה שלסתיו כן הייתה ווסת בתקופת התרדמת, אבל לפי מה שראיתי כשבדקתי לה את הרחם הזקיקים דקיקים מאוד."
אני יודעת מה זה אומר. "חזרה לגלולות?"
"זו כבר החלטה שלך. בשלב מסוים, לא תחזרי אליהן, את יודעת לבד שהמחזור יעלם לגמרי. כתוב לי פה שקיבלת מחזור פעמיים גם בסך-הכל והתאריכים לא עוקבים. מבחינת היריון נוסף, כרגע-"
זה ממש לא מנומס מצידי לקטוע אותה תוך כדי שאני מכניסה את הראש לסווצ'ר. "אני לא רוצה עוד תינוק בקרוב, אל דאגה."
דוקטור תבור מחייכת אלי. "אני רק אומרת את המידע היבש. מובן לי שאת לא רוצה עוד תינוק כרגע, תאמיני לי."
"בפגישה עם רופא הריאות, הוא אמר שהלידה הייתה לא פשוטה. זה לא סך-הכל לפתוח את הרחם ולהוציא את התינוקת החוצה?" אני מתחילה לנעול נעליים.
"סתיו, המצב היה מאוד רגיש כי הפסקת לנשום כמה פעמים." אמא מדברת בעיניים עצומות וקצת רועדת.
"התאוששת מזה וזה מה שחשוב." דוקטור תבור מבקשת שאתקרב אליה כשאני מסיימת וזה מה שאני עושה. היא מעבירה אצבע על הצלקת שהשאירה הלידה של תום בבטן התחתונה שלי. "יופי, הכל התאחה בעור. את יודעת, יש המון מיתוסים על מספר לידות בהן מותר ניתוח קיסרי ומה קורה אחר-כך. אני לא רוצה להלאות אותך במידע. כשיגיע הרגע לילד נוסף- את תדעי הכל."
כשאמא ואני יוצאות החוצה, המבול שמכונה סערה תוקף אותנו ישר. אני פותחת מטרייה ורצה כל הדרך אל המכונית. להפתעתי, אמא עוצרת באזור התעשייה ומחנה את האוטו כמה שאפשר קרוב לסופר, אם כי עדיין מתחת לכיפת השמיים.
אני הולכת ישר למחלקת התינוקות וקונה מטרנה לתום, גם אם איתי מביא במחלק המנות כמות שתמיד מספיקה לשעות שהיא נמצאת אצלי. אמא ואני נפגשות באחת הפינות. "את רוצה משהו?"
"נראה לי שאלך להביא עוד גבינה צהובה." אני מתחילה ללכת לכיוון המקררים כשאמא אומרת לי שאני אוכלת יותר מדי גבינה צהובה לאחרונה וזה לא בריא. בתוך תוכי אני שמחה שהיא לא יודעת מה עוד התחלתי לאכול לאחרונה ולא בדיוק נכנס לרשימה של המזון שהציעו לי לאכול כשהשתחררתי הביתה...

טומי רץ אחריי לחדר ומתיישב לידי על השטיח. "מה, תשומי? אתה רוצה תשומי?" אני מתחילה ללטף אותו ושולפת מארגז המצעים אלבום תמונות מוכר מאוד. כבר כמה ימים שאני דוחה את הזיכרונות שיצופו כשאפתח אותו, אבל זה בוער בי.
כשאיתי ואני חגגנו שנה, הוא אמר שהוא ממש ממש גרוע בבחירת מתנות, אבל הוא טוב בבחירת תמונות ויש לנו הרבה יפות ופוטוגניות. שאלתי אותו אם הוא הכין לי אלבום, והוא אמר שכן והושיט לי שקית מנצנצת בצבע אדום ("את לא תראי אדום יותר בחיים שלך כל עוד זה תלוי בי").
כשאני פותחת אותו ישר, מופיעה התמונה שלנו מברלין. אם חושבים על זה, זו הייתה החופשה היחידה שלנו ביחד. אני לבושה בשמלה המתנפנפת והפרחונית שלי, הוא בטי שירט שחורה וג'ינס, משקפי השמש תלויים לו על החולצה, ושנינו מחייכים לאיזה תייר שהסכים לצלם אותנו. תמונה אחרי הייתה מה שנקרא היום "סלפי" כשהזרוע המספיק ארוכה של איתי, שבתכלס היא סוג של מוט סלפי, צילמה אותנו מתנשקים באחת השדרות.
אני עוצמת את העיניים ומנסה לדמיין את עצמי נוגעת לאיתי בפנים. מלטפת לו את הזיפים-לא זיפים, את הזקן הקטן שבקושי יוצא.
כשראיתי אותו בבית החולים שם מעליי הרגשתי מאושרת. הגעגוע אליו התעורר כשהוא הגיע ללידה של תום ואז גם הפגישה איתה. באותו רגע הרגשתי שאני מוכנה לסלוח לו הכל, רק שנהיה ביחד וכל יהיה בסדר. שהוא ישתנה.
אני עוברת לתמונה של שנינו מחוף הים. איתי תמיד צילם את התמונות, באמת היה קלי קלות בשבילו. הוא ואני שוכבים על הגב על שמיכה בחוף. אני עם הפרופיל בתמונה, כנראה מסתכלת עליו ונמסה. היד השנייה שלו מונחת לי על שרירי הבטן ז"ל. שנינו עם משקפי שמש ובגדי ים. הוא כמובן בלי חולצה, אני עם הביקיני האדום שהיה לי וגרם להרבה אוהדים לכעוס עלי, איך זה שיש לי בגד ים אדום. בכנות? זה אחד הצבעים שאני הכי אוהבת, ועכשיו אוכל לחזור ללבוש אותו בלי להרגיש חרטה או לפחד שיבקרו אותי.
האורות בבית לפתע כבים.
"אמא?" אני קמה בפתאומיות ומדליקה את הפנס בנייד שלי. "אבא? יובל?"
טומי מרים את האוזניים שלו, ולמרות החושך אני קולטת את זה. צעדים נשמעים בבית ומגיעים עד למסדרון. אמא מופיעה ראשונה. "כנראה קפץ החשמל," היא אומרת וניגשת אל המטבח. אני שומעת ארון נפתח וכעבור רגע יש אור לבן חיוור באזור הסלון. "בואו, הדלקתי את תאורת החירום."
יובל יוצא מהחדר שלו עם המחשב הנייד שלו ומתיישב על הספה. "אני מקווה שהחשמל יחזור. יש לי בטרייה לעוד שעתיים בערך."
"שאלו יהיו הצרות שלנו," אני ממלמלת ותוך רגע החשמל חוזר.
"תשאירי את מנורת החירום בטעינה." יובל עומד ליד החלון ומציץ החוצה אל הרחוב. "הגשם ממש חזק. נראה לי שהלילה יהיו עוד כמה הפסקות חשמל."
אני חוזרת לחדר ומגלה שטומי הולך אחריי. "מה, חרדת נטישה?" אני מלטפת לו את הראש ומתיישבת חזרה על השטיח. "מה דעתך על תום? אתה אוהב אותה?" אם חושבים על זה, אף פעם לא שאלתי את אמא איך הוא מתנהג כלפי התינוקת שלי. יצא לי להבחין רק פעם אחת שהוא התרחק מהספה כשהתיישבתי עליה והתחלתי להאכיל אותה. אני רושמת לעצמי במוח לבדוק זאת כשתום תגיע לכאן בקרוב כי אני כן רוצה לטייל עם שניהם ביחד. זאת הייתה אחת מהפנטזיות העיקריות שלי כששכבתי כאן על המיטה עם בטן הולכת וגדלה ומחשבות רודפות למה שמרתי את ההיריון, ואז היה נדמה שהרסתי לעצמי את החיים.
אני מדפדפת לתמונה מטקס קבלת התואר שלי. אני מגיעה לאיתי עד טיפה מתחת לכתף עם העקב הרגיל שלי, עשרה סנטימטרים, ולבושה במגבעת והגלימה בגוון כחול עמוק שנראים מצחיקים לאללה עלי. הוא מחייך חיוך ענקי, לבוש בחולצה קצרה מקושקשת מזעזעת בגווני אפור-שחור-לבן וג'ינס שחור. השיער שלו מסודר לצד והוא בדיוק נוגע בו בתמונה.
אני נזכרת שאחרי הטקס הלכנו לבית מלון לבד, רק הוא ואני. ישבנו בספא שם עד אמצע הלילה עם החלוקים ושתינו שמפנייה. הוא כמעט ולא שתה, וגם החלוק שלו כמעט ולא עלה עליו. באותו לילה הבנתי שההבדלים בין גילאי 21 ל-23 כל-כך קריטי ומשמעותי. הוא פתח בפניי שהוא לא יודע מה אנשים בגילו שמשתחררים מהצבא עושים ומזל שיש לו את הכדורסל, את מכבי תל-אביב והחלום שלו. כשעלינו במעלית חזרה לחדר הצעתי לו לעשות פסיכומטרי או לנסות לפחות, והוא אמר שלימודים לא בשבילו, לפחות כרגע. לא לחצתי עליו, אבל ככל שהזמן עבר שמעתי אותו מספר פעמים כן מדבר על זה עם טליה, והיא גם ייעצה לו באיזה מקצועות ללכת לשמוע פרטים. זה קצת הכעיס אותי, כאילו איתי הוא לא הרגיש מספיק פתוח.
אני מתחילה להשתעל כשמשב רוח מקפיא עצמות נכנס לחדר. הרופא אמר לי להימנע משינויי מזג אוויר קיצוניים כי המערכת החיסונית שלי עדיין חלשה. אני כמו תום בחודש וחצי הראשונים שלה. אמא סיפרה לי איך איתי היה עוטף אותה במיליון שכבות כשהיה מביא אותם אליהם מהפחד לחשוף אותה לעולם, והיא תמיד צחקה ואמרה לו שהוא מגזים.
אני סוגרת את החלון וחושבת לעצמי שאם אני כבר על הרגליים, אני אלך להכין לעצמי כוס תה. השעה תשע וקצת, ונראה לי שמאוחר מדי לאכול עוד טוסט, עם כמה שאני רעבה. אני לוקחת חטיף שוגי שקניתי בסופר ("סתיו אוכלת חטיף עם מלא סוכר?!" אמא דפקה בי מבט כאילו רצחתי מישהו) תוך כדי הרתחת המים ושבה אל החדר כעבור כמה דקות. טומי נשאר על הרצפה ומרים את העיניים שלו אלי כשאני אוספת את האלבום ועומדת להחזיר אותו אל המקום.
התמונה האחרונה בו היא שלי ושל איתי מאחד המשחקים של נבחרת ישראל. טיפסתי על ספסל בחצר אולם הדרייב-אין כדי להיות באזור הגובה שלו ונתתי לו נשיקה על הלחי. אני אפילו לא זוכרת מי צילם את התמונה. איתי היה מיוזע ממש, השיער שלו מבולגן, הוא לבוש בגופייה הכחולה-לבנה עם המספר 9 האהוב עליו ועל הצוואר תלוי לו כרטיס הכניסה שלו חזרה אל חדר ההלבשה למקלחת. הייתה לי מחשבה למסגר את התמונה הזו ולשים אותה בדירה כשדי היה ברור שאני עוברת לגור איתו ולא רק מתנחלת סדרתית אצלו, אבל הוא לא אהב אותה.
אני לוגמת מהתה, נשרפת קצת בלשון ונאנחת. הזכרונות האלה רק גורמים למשהו אחד וברור להתעצם אצלי: הרצון למשפחה מאושרת עם איתי. אין משהו שהייתי רוצה יותר, באמת, אבל הוא היה חייב להרוס. יודעים מה, עזבו את התגובה שלו בלילה כשגיליתי לו שתום בדרך לעולם, אפשר לסלוח לו על זה אחרי שהוא הגיע לבקר אותי שבועיים לאחר מכן בבית החולים ודיבר איתה דרך העור שלי כשהייתה בגודל של ציפורן. זה היה רגע מקסים, ועד היום לא סיפרתי לו ששמעתי את השיחה שלהם. הוא אכן מקיים את הבטחתו: הוא חלק מהחיים שלה. חלק ענקי. וכשאני אומרת להרוס, אני מתכוונת כמובן ללפתות את טליה להיכנס איתו למיטה. תמיד החזקתי ממנה שהיא תהיה שונה מהן , ובסוף? היא אותו דבר. ועכשיו שאני בערך מתחילה לחיות מחדש, הדבר האחרון שאני רוצה הוא שאיתי יהרוס לי. למה הוא היה חייב להרוס הכל, למה?

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

שלכת כותבת מהלב עקוב אחר שלכת
שמור סיפור
לסיפור זה 8 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
מתי פרק?!
הגב
דווח
שלכת כותבת מהלב
שלכת כותבת מהלב
הצפי הוא חמישי. אולי קודם
הגב
דווח
guest
אני פשוט מכורה לסיפור הזה, את פשוט כותבת מדהים ואמיתי.
הגב
דווח
טען עוד 18 תגובות
כותבי החודש בספרייה
שלכת כותבת מהלב
עשיתי את זה! הצעתי לך לצאת, איתי.
עשיתי את זה! הצעתי לך לצאת, איתי.
מאת: שלכת כותבת מהלב
להילחם בשבילו- פרק 90
להילחם בשבילו- פרק 90
מאת: שלכת כותבת מהלב
להילחם בשבילו- פרק 87
להילחם בשבילו- פרק 87
מאת: שלכת כותבת מהלב
יש לי הכל- פרק 91
יש לי הכל- פרק 91
מאת: שלכת כותבת מהלב
אהבה
המקום המושלם בעינייו
המקום המושלם בעינייו
מאת: שבורת כנף
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
אני בהריון...
אני בהריון...
מאת: Adam gustavo Zyl
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
סיפורים אחרונים
אחד ללב ואחד לריאות
אחד ללב ואחד לריאות
מאת: לירון שאלתיאל
אני מסתכלת עלייך
אני מסתכלת עלייך
מאת: Beautiful Disaster
זה הכל עניין של איזון
זה הכל עניין של איזון
מאת: L'Etranger surréaliste
עדיין לומדת
עדיין לומדת
מאת: ההיא מהדוכן
המדורגים ביותר
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
מאת: Nizan Zarotski
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שירות לקוחות אהבה
שירות לקוחות אהבה
מאת: Avrahami Amitay
מהי אהבה
מהי אהבה
מאת: Kipod Kipod