כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 2

הנסיכה על הסוס הלבן 11 (18+)

כל מה שבא לי הוא שהיא תיעלם מהחיים שלי באותו הרגע, לא רוצה יותר לראות אותה ולא לשמוע אותה, אני רוצה לשכוח שהיא בכלל קיימת.

פרק 11:
-נקודת המבט של גל-
-כעבור 3 ימים-
אני פוסע במסדרון בדרכי חזרה לשולחן שלי מהשירותים כשאני חולף על פני החדר של ירדן והיא קוראת לי. אני עוצר ונכנס לחדר שלה בחיוך. "מה קורה?" אני מחייך אליה. "הכל בסדר" היא מחייכת בחזרה וקמה מהכיסא שלה, "בוא נלך לאבא שלך, נדבר איתו שיחזיר לך התפקיד". אני מנסה לבלוע גיחוך. למה היא עוד מתעסקת בזה? "דוני, זה בסדר התקדמתי מאז" אני מנסה להסביר שאין צורך. "גל באמת, לא נעים לי, אני לא מפסיקה להרגיש אשמה" - "אבל את לא, אז אין לך מה, הכל טוב". "אבל זה לא פייר" היא מנסה להצטדק. "ככה זה בחיים, עשיתי פשלה ואני עכשיו משלם עליה את המחיר" אני עונה, אין טעם להתווכח שוב עם אבא שלי, זו מלחמה אבודה מראש, וזה לא שלירדן לא מגיע להיות איפה שהיא נמצאת, היא הרוויחה את זה בזכות עצמה. "מה וככה זה יישאר?" היא נאנחת. "את סובלת להיות הסמנכ"לית?" אני מגחך. "מה פתאום? פשוט לא נעים שזה בא על חשבונך" היא מסבירה את עצמה. "הכל בסדר, הגעת לאיפה שאת בזכות הרבה עבודה קשה, אבא שלי ואני וכולם כאן מאוד מעריכים אותך, את לא סתם כאן, הרווחת את המקום שלך ביושר" אני משדר אליה רוגע, אני באמת לא מרגיש שום כעס כלפיה, מה היא כבר אשמה שפישלתי אני? "אז אנחנו בסדר?" היא מכווצת את המצח שלה בניסיון להבין. "ברור שאנחנו בסדר, את חשובה לי" אני גורם לה לחייך עם שלוש המילים האחרונות ולהסמיק מעט. "תודה רבה גולי, זה לא מובן מאליו" היא משפילה ראש ומגמגמת. "שטויות, הכל בסדר" אני מחייך אליה ויוצא מהמשרד שלה. אני שם לב שתכף הפסקת צהריים, אז אני בינתיים הולך לאבא שלי לבקש אישור להאריך את ההפסקה, רותם חולה בבית ובא לי לקפוץ לראות מה איתה. "אבא" אני דופק על הדלת שלו והוא ישר מאשר לי להיכנס, "תגיד יש מצב שאחזור ב3 וחצי? אני רוצה לקפוץ לראות מה שלום רותם בבית". "טוב בסדר" הוא אומר בלית ברירה, הוא כבר מבין בעצמו שלא נותרה לו ברירה אלא לזרום עם הקשר הזה, אני עושה קודם כל מה שטוב לי, לא לו. "תודה אבא" אני אומר והוא מהנהן ואני ממהר להסתלק מהמשרד שלו ומהמשרד שלנו. אני נכנס אל האאודי שלי ולא חושב יותר מדי כשאני מתניע אותה ישר ובורח הביתה. אני מחנה את האוטו בחנייה שמול הבית כשהאוטו של רותם חונה לידי. אני ניגש אל דלת הבית ופותח אותה בעזרת המפתח כשהסלון ריק לגמרי, בטח רותם נמצאת בחדר השינה שלנו. אני פוסע לאט כשפתאום אני קולט את רותם מדברת עם מישהו, ופתאום כשאני מתקרב יותר נשמע קול בס של גבר שאני לא מכיר. מה הולך כאן? אני נעמד ממש מחוץ לדלת כדי לשמוע את תוכן השיחה:
"גיל, אנחנו חייבים להפסיק עם זה" רותם אומרת ונשמע פתאום קול כזה של נשיקה, "די מאמי, תהיה רציני".
-"תורידי את החזייה, אני רציני לגמרי" הוא עונה לה והיא מצחקקת, "את לא הולכת לוותר עלינו, אין מצב"
"ומה עם התינוק? איך אני אמורה לספר לגל שהוא בכלל לא שלו?" מה לעזאזל?! מה?! אני מרגיש את הלב שלי נשרף, את הכעס שבוער בי.
-"פשוט תגידי לו, אל תגידי לי שאת מוכנה לוותר על הסקס המדהים שלנו בייב" אני נמרח על הרצפה בחוסר אמונה, איך היא יכלה לעשות לי דבר כזה? מה לא נתתי לה?
"נראה לך לוותר על הזיון איתך? אין מצב!" הם ממשיכים להתנשק ורותם מתחילה לגנוח, אני אפילו לא יודע איך להתחיל להגיב לסיטואציה הזו. בחלומות הכי גרועים שלי לא דמיינתי שהיא מסוגלת לבגוד בי, ועוד ככה. אני עומד בפתח הדלת ובוהה בהם כשהם לא שמים לב אליי בכלל. אני רואה איך הוא מנשק את האישה שלי בתאווה, והיא מחבקת אותו וגונחת את השם שלו בדיוק כמו שהיא עושה כשהיא איתי. הוא מזיין אותה חזק ומשחק עם הציצים שלה כמו שאני יודע שהיא אוהבת, והיא עוצמת עיניים בהנאה כשהוא נכנס אליה בקצב. הוא יוצא ממנה והיא בינתיים אוספת את השיער הבלונדיני שלה לקוקו, כשהוא יורד לה והיא תופסת את הראש שלו ומעבירה את אצבעותיה בשיערו. אני מרגיש את הנשמה שלי צורחת, את הלב שלי מתרסק לאלפי רסיסים קטנים, כאילו היה עשוי זכוכית ונפל לרצפה. אני רואה איך הוא נוגע באישה שלי, במיטה שלנו, כשהיא צורחת מהנאה ושניהם מחייכים ומזיעים מרוב מאמץ. עכשיו אני קולט למה היא כל כך רצתה הפלה, הרי מה יקרה אם היא הייתה יולדת והילד לא היה דומה לי בכלל? בכלל, כמה זמן היא התכוונה לשקר לי ככה? ועוד כשהצעתי לה נישואים. היא מצחקקת ומחייכת אליו כשהוא עולה בחזרה לנשק אותה, ואני עומד שם מחוץ לחדר ורק מחכה שמישהו יתן לי כאפה שתעיר אותי מהסיוט הזה, אבל בעצם הכאפה היחידה שאני חוטף מחזירה אותי למציאות, למצב הזה שבו אני רואה את האישה שחשבתי שתהיה שלי לכל החיים, בוגדת בי, מרסקת ברגע את כל מה שבנינו. כל מה שבא לי הוא שהיא תיעלם מהחיים שלי באותו הרגע, לא רוצה יותר לראות אותה ולא לשמוע אותה, אני רוצה לשכוח שהיא בכלל קיימת. כשאבא שלי ידע על זה הוא בטח יתמוגג מאושר, הוא ידע כל הזמן שהיא לא באמת אוהבת אותי. הסיוט הזה נגמר כשהם שניהם מגיעים לאורגזמה והוא נשפך בתוכה ונשאר בתוכה עוד כמה שניות, בדיוק כמו שאני עושה. היא פשוט מכשפה של גברים. הוא יוצא ממנה ומנשק אותה עוד קצת כשהיא שוכבת במיטה ומנסה להתאושש מהזיון הזה. עכשיו אני מבין למה לפעמים כשרציתי שנשכב היא הייתה מתרצת את הסירוב שלה בזה שהיא עייפה או שאין לה כוח. "רוצה קפה מאמי?" הוא מחייך וקם מהמיטה, עדיין לא קולט אותי. "כן אהובי" היא קוראת לו בדיוק כמו שהיא קוראת לי. חתיכת כלבה בת זונה. הוא בא לצאת מהחדר כשפתאום הוא רואה אותי וקופא במקום. "מה יש ל..." רותם קמה כדי לראות מה הוא כבר ראה וקולטת אותי עומד שם, עם עיניים נפוחות מכאב. "מאמי..." היא אומרת כשהיא מתעשתת על עצמה. "אל תקראי אליי ככה יותר בחיים שלך, תעופי מכאן, תעופי מהבית הזה, תעופי מהחיים שלי!" אני צורח ומתקדם לעבר הסלון, כשהיא בינתיים אוספת את הבגדים שלה, מתלבדת ורודפת אחריי לסלון. "גולי תקש..." - "אין לי מה להקשיב לך, קחי את הדברים שלך ותזדייני לי מהחיים!" אני קוטע אותה. פתאום בא הבן זונה הזה ואני מרגיש שהעצבים שלי תכף מתפוצצים. "אחי אתה..." הוא לא מסיים את המשפט שלו כשאני כבר מעיף לו אגרוף מלא אגריסיביות לפנים ומעיף אותו לרצפה. "די גולי די" רותם מנסה לעצור בעדי וכבר בוכה. "אל תיגעי בי, חתיכת שרמוטה!" אני מסתכל לה בעיניים ולראשונה מזה 3 שנים אני לא מרגיש שום אהבה כלפיה. היא בוכה מולי ומנסה להקים אותו. "קחו את הדברים שלכם ועופו מכאן! אני לא רוצה לראות את הפרצופים המזדיינים שלכם" אני צורח. "היא אישה בהיריון, איך את..." אני שוב משתיק אותו עם אגרוף. "היא שרמוטה בהיריון, לאישה אמיתית יש עקרונות וכבוד כלפי הגבר שלה, היא סמרטוט שמוכן להזדיין עם כל מה שזז" אני עונה ורותם בוכה בהיסטריה. "תעופו מכאן!" אני צורח והיא מקימה את גיל והם הולכים לי מהבית, כשכמעט כל הדברים שלה נמצאים כאן. אני בועט בכיסאות, הופך ניירות שהיו מונחים על השולחן, אני שומע את הנשמה שלי צורחת, אני מרגיש שכל העולם מסתובב לי, אני נשכב על הרצפה כשהיד שלי מדממת מאגרוף שהנחתתי על השולחן בפינת אוכל. כוסעמק כולם, כוסעמק איתה! איך אני שונא את הבת זונה הזו!

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

לא ידוע עקוב אחר לא
שמור סיפור
לסיפור זה 6 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Michal Cohen
Michal Cohen
ידעתי מהתחלה שהיא בוגדת בווו
הגב
דווח
לא ידוע
לא ידוע
לצערו של גל הוא לא ידע...
הגב
דווח
guest
המשךך
הגב
דווח
טען עוד 9 תגובות
כותבי החודש בספרייה
אהבה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
מרתק
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
מאת: Shirel Ben-Or
המדורגים ביותר
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan