כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
2 1

הנסיכה על הסוס הלבן 9

"מה שזה לא יהיה אני נשאר, את יכולה בבקשה לשתף אותי?" אני כבר על סף התחננות אליה, למה היא לא יכולה פשוט לסמוך עליי וזהו? כמה נורא הולך להיות מה שהיא הולכת להגיד?

פרק 9:
-נקודת המבט של גל-
אני נוהג באאודי בחזרה הביתה מהמשרד, כשהמחשבות לא מפסיקות להציף אותי. מה יהיה אם אני ורותם לא נצליח לעבור את המשבר הקטן שלנו?
אני מגיע הביתה והוא ריק, היא בטח אצל חברה או משהו, למרות שהייתי שמח אם היא הייתה מעדכנת אותי בזה. אני פושט את החולצה האפורה המכופתרת שלי, מוריד את המכנס והבוקסר ונכנס להתקלח. אני מסיים לחפוף ושוטף את השיער שלי והגוף, כשהכל נשטף אני סוגר את הברז ומתנגב, כורך את המגבת סביב המותניים. אני יוצא מחדר האמבטיה וקולט את רותם יושבת על הספה, מתעסקת בפלאפון. "יפה שלי" אני מתקרב לסלון והיא קופצת ממקומה. "אמאלה הבהלת אותי" היא נושמת לרווחה ומניחה יד על החזה. "איפה היית?" אני שואל ומתיישב על הספה. "אצל חברה" היא מפטירה בקצרה. "אצל מי?" אני שואל והיא מצקצקת. "מה זה משנה?" היא עונה לי בקרירות. "רותם מה קורה?" אני מסתכל עליה והיא מנסה להתרכז בפלאפון. "כלום" היא עונה וממשיכה להתרכז בפלאפון. אני נאנח ומחליט לעשות מעשה, ובלי שהיא צופה את זה, אני חוטף לה את הפלאפון מהיד. "מה אתה חושב שאתה עושה?" היא סוף סוף מסתכלת עליי ונראה שהיא עצבנית. "אני רוצה לדבר איתך בלי שזה יפריע, אני יכול?" אני אומר והיא מגלגלת עיניים, "איך אנחנו אמורים להתחתן אם אנחנו לא מסוגלים לתקשר בינינו?". "אז אתה לא רוצה שנתחתן?" - "מי בכלל אמר את זה? מאמי מה קורה איתך בזמן האחרון?". "זה סתם" היא אומרת בלחש ומשחקת באצבעותיה. "זה סתם ובגלל זה אנחנו רבים כל כך הרבה?" אני שואל, "אני יכול לדעת מה קורה עם הארוסה שלי?". "אני לא יודעת איך תגיב לזה" היא אומרת ומכניסה אותי לסטרס. מה היא כבר עשתה? "אז בגלל זה תשמרי ממני דברים שקורים לך?" אני תוהה, "לא יודע מה עשית ואם זה גרוע או לא, אבל כל הקטע בזוגיות זה שאנחנו משתפים האחד את השנייה במה שעובר עלינו, או לפחות אמורים". היא משפשפת את הפנים שלה, ואז אומרת, "אני לא רוצה לאבד אותך". "למה שתאבדי אותי? את לא סומכת עליי שלא אברח לך?" אני מסתכל לה בעיניים והיא לי. "זה לא פשוט, זה הולך לשנות את החיים שלנו" היא אומרת וכבר העיניים שלה דומעות. "מה שזה לא יהיה אני נשאר, את יכולה בבקשה לשתף אותי?" אני כבר על סף התחננות אליה, למה היא לא יכולה פשוט לסמוך עליי וזהו? כמה נורא הולך להיות מה שהיא הולכת להגיד? הרי זה לא שהיא רצחה מישהו, או שאולי כן?
"נו מאמי, פשוט תגי..." - "אני בהיריון" היא אומרת ומשחררת את הדמעות שלה. מה לעזאזל? אני קופא במקומי כשהיא בוכה ומחזיקה את הראש שלה בין הידיים שלה, לא מצליחה לשחרר מהדמעות. אני מתחיל לחשוב עם עצמי מה להגיד ואיך, אבל האמת היא שפשוט אני נכנס למין הלם שלא מאפשר לי להוציא מילה מהפה. "תגיד משהו..." היא מתחננת ומרימה את הראש שלה אליי, מסתכלת עליי בעיניים הנפוחות והאדומות שלה. "איך גילית?" אני לא יודע מה להגיד אז אני אומר פשוט את הדבר הראשון שעולה לי לראש. "מאחר לי המחזור, עשיתי בדיקה" היא עונה לי תוך כדי ניסיון כושל להתגבר על הדמעות שלה. "אוקיי" אני עונה, באמת שאני לא יודע מה להגיד, איך זה הגיוני? היא הרי על גלולות. "אוקיי?" היא מסתכלת עליי לא מבינה, בטח מחכה שאגיד לה מה דעתי על כך. "אנחנו במילא הולכים להתחתן, זה גם ככה היה אמור להגיע מתישהו" - "אבל אחרי החתונה". "אז כאן קרה לפני, זה בקטנה" אני עונה, אני הרי חייב להרגיע אותה. "ואבא שלך? הוא יהרוג אותנו אם הוא יגלה על זה" היא עונה בדאגה. "יהרוג אותנו? מה הוא יכול לעשות? במילא אנחנו הולכים להתחתן, מה הוא חושב? שאני לא ארצה ילדים ממך?" אני לא מבין למה היא חושבת עליו במקום עלינו, ואת האמת, שממש לא בא לי לחשוב עליו כרגע. "גולי אני...." היא מתחילה להגיד ולגמגם. "את מה יפה שלי?" אני מתקרב אליה ומנגב לה את הדמעות. "אני... אני... אני רוצה הפלה" היא מטיחה בי עוד פצצה, עוד בום שפוגע ישירות בלב בלי שום התראה מוקדמת. "מה?! למה שתרצי דבר כזה?!" אני שואל המום עוד יותר ממקודם. "כי זה עוד מוקדם, אנחנו עוד ילדים, דויד לא יאהב את זה..." - "את יכולה להפסיק לחשוב על מה שאבא שלי יאהב או לא? זה שלנו, לא שלו! שלנו!". "ואם אני לא רוצה אותו?" היא שואלת אותי. "את לא רוצה אותו?" אני מסתכל לה ישירות בעיניים שמלאות בכאב ובבלבול. "לא" היא אומרת אחרי כמה דקות של חשיבה מצידה. "למה לא? את לא רוצה ילדים?" אני שואל, אם היא תענה על זה בשליליות יהיה לי קשה מאוד לחשוב איך אנחנו ממשיכים מכאן. "אני רוצה, אבל לא עכשיו, זה מוקדם מדי" - "איך מוקדם מדי? אנחנו לפני חתונה". "בדיוק, זה יישמע שיטחי, אבל אני לא רוצה להתחתן עם בטן, אני רוצה להיות רזה וכוסית בחופה" היא אומרת וגורמת לי לחייך. "את הכי רזה וכוסית שאני מכיר" אני אומר ומנשק אותה, "ברצינות עכשיו יפה שלי, קחי כמה ימים לחשוב על זה". "אני לא יודעת, אנחנו בנויים להיות הורים?" היא מסתכלת עליי בייאוש. "אנחנו נצטרך להיות מתישהו" אני עונה ומחבק אותה. "אני פשוט... לא מאמינה שהגיע הזמן הזה להתבגר, הכל קורה כל כך מהר וכבר אין לנו שליטה על כלום" - "שששש.... יהיה בסדר". "אתה מבטיח?" היא מרימה את הראש ומסתכלת עליי. "אני מבטיח" אני מחזיר לה מבט מלא ביטחון ואז היא נופלת עם השפתיים שלה ישר על שלי, נשיקה סוחפת כזו, שתעביר לה ביטחון לגבי העתיד הפתוח שלנו...

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

לא ידוע עקוב אחר לא
שמור סיפור
לסיפור זה 4 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
מכורה לכתיבה שלך!
תודה, אלופה שאת ♥
הגב
דווח
לא ידוע
לא ידוע
וואו תודה רבה!! אוהבת ♡♡
הגב
דווח
חן בנלולו
חן בנלולו
המשך
הגב
דווח
טען עוד 6 תגובות
כותבי החודש בספרייה
דייטינג
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
לגבר הבא שלי
לגבר הבא שלי
מאת: מתולתלת .
לא מגיע לך .
לא מגיע לך .
מאת: Anael Sol
הרי הוא כבר מכיר אותך.
הרי הוא כבר מכיר אותך.
מאת: Lia Marie
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
סיפורים אחרונים
יום 9
יום 9
מאת: המועדון הסודי
המון זמן לא הייתי פה והחלטתי לחזור לכתוב קצת ולעלות רק פה באפלקצייה באתר mypen
המון זמן לא הייתי פה והחלטתי לחזור לכתוב קצת ולעלות רק פה באפלקצייה באתר mypen
מאת: שירלי חיון
עד החתונה זה יעבור 2
עד החתונה זה יעבור 2
מאת: שיר פיליבה
הסיפור שיכול היה לקרות
הסיפור שיכול היה לקרות
מאת: שיר פיליבה
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה