כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 3

יש לי הכל- פרק 56

הפגישה הראשונה של סתיו ותום, והפעם באמת

תוכן עניינים 1. יש לי הכל- פרק 12. יש לי הכל- פרק 23. יש לי הכל- פרק 3+44. יש לי הכל- פרק 55. יש לי הכל- פרק 66. יש לי הכל- פרק 77. יש לי הכל- פרק 88. יש לי הכל- פרקים 9+10 9. יש לי הכל- פרק 1110. יש לי הכל- פרקים 12+1311. יש לי הכל- פרק 1412. יש לי הכל- פרק 1513. יש לי הכל- פרק 1614. יש לי הכל- פרק 1715. יש לי הכל- פרק 1816. יש לי הכל- פרק 1917. יש לי הכל- פרקים 20+2118. יש לי הכל- פרק 2219. יש לי הכל- פרק 2320. יש לי הכל- פרק 2421. יש לי הכל- פרק 2522. יש לי הכל- פרק 2623. יש לי הכל- פרק 2724. יש לי הכל- פרק 2825. יש לי הכל- פרק 2926. יש לי הכל- פרק 3027. יש לי הכל- פרק 3128. יש לי הכל- פרק 3229. יש לי הכל- פרק 3330. יש לי הכל- פרק 3431. יש לי הכל- פרקים 35+3632. יש לי הכל- פרק 3733. יש לי הכל- פרק 3834. יש לי הכל- פרק 3935. יש לי הכל- פרק 4036. יש לי הכל- פרק 4137. יש לי הכל- פרק 4238. יש לי הכל- פרק 4339. יש לי הכל- פרק 4440. יש לי הכל- פרק 4541. יש לי הכל- פרק 4642. יש לי הכל- פרק 4743. יש לי הכל- פרק 4844. יש לי הכל- פרק 4945. יש לי הכל- פרק 5046. יש לי הכל- פרק 5147. יש לי הכל- פרק 5248. יש לי הכל- פרק 5349. יש לי הכל- פרק 5450. יש לי הכל- פרק 5551. יש לי הכל- פרק 5652. יש לי הכל-פרק 5753. יש לי הכל- פרק 5854. יש לי הכל- פרק 5955. יש לי הכל- פרק 6056. יש לי הכל- פרק 6157. יש לי הכל- פרק 6258. יש לי הכל- פרק 6359. יש לי הכל- פרק 6460. יש לי הכל- פרק 6561. יש לי הכל- פרק 6662. יש לי הכל- פרק 6763. יש לי הכל- פרק 6864. יש לי הכל- פרק 6965. יש לי הכל- פרק 7066. יש לי הכל- פרק 7167. יש לי הכל- פרק 7268. יש לי הכל- פרק 7369. יש לי הכל- פרק 7470. יש לי הכל- פרק 7571. יש לי הכל- פרק 7672. יש לי הכל- פרק 7773. יש לי הכל- פרק 7874. יש לי הכל- פרק 79 75. יש לי הכל- פרק 8076. יש לי הכל- פרק 8177. יש לי הכל- פרק 8278. יש לי הכל- פרק 8379. יש לי הכל- פרק 8480. יש לי הכל- פרק 8581. יש לי הכל- פרק 8682. יש לי הכל- פרק 8783. יש לי הכל- פרק 8884. יש לי הכל- פרק 8985. יש לי הכל- פרק 9086. יש לי הכל- פרק 9187. יש לי הכל- פרק 9288. יש לי הכל- פרק 9389. יש לי הכל- פרק 9490. יש לי הכל- פרק 9591. יש לי הכל- פרק 9692. יש לי הכל- פרק 9793. יש לי הכל- פרק 9894. יש לי הכל- פרק 9995. יש לי הכל- פרק אחרון

טוב בסדר בסדר, הנהההה פרק :) ואחרון לנקודת המבט של איתי

פרק 56: "פתאום אני קולטת שאני באמת אמא"

אמא קושרת את הסלקל של תום למושב הקדמי ובודקת שאני לא נופל תוך כדי שאני נכנס אל המושב האחורי. "אני עדיין לא חושבת שזה רעיון טוב, איתי. בית חולים מלא חיידקים, גם אם תהיו בחצר. סתיו צריכה להתחשב בבריאות של תום. לפעמים אתה גם שוכח שהיא פגה."
"זה רק לכמה דקות." אני שולח יד ומרים את התיק שלי אל תוך האוטו. אני מעיף אותו אל הקצה השני ולאחר מכן מרים את התיק עם הדברים של תום. אני מאוד מקווה שהנסיעה הזו תעבור בשקט. "החלפת לה חיתול לפני שיצאנו?"
"מה אתה חושב?" אמא סוגרת את הדלת שלי, את הדלת במושב איפה שתום ומקיפה את הרכב אל צד הנהג. "אבא ואני נבוא להיות איתך בכיפור. שי תישן אצל שי."
"אני יכול להסתדר לבד בכיפור, אמא. לא עושים כלום בחג הזה והכל סגור." היא שוב מתחילה להתנהג אלי כמו תינוק.
"זו בדיוק הסיבה למה. כל עוד הרגל שלך שבורה, אני לא לוקחת סיכון."
אני מנסה להוריד אותה ממני. "אני יכול להגיד לטליה לבוא להיות איתי." אני לא באמת מתכוון לזה.
"הדבר היחיד שאתה צריך להגיד לטליה עכשיו זה לקחת את האופציה לטוס לגרמניה. אין פלא שאמא שלה התחרפנה כשבאת אליהם הביתה. אתה משחק עם הבת שלה כאילו היא הייתה כדורסל."
"זה לא נכון," אני ממלמל.
"טוב. תכחיש כמה שאתה רוצה." אמא לא מתרגשת. "ושלא תעז ללכת להרצות לילדים שאבא שלה מאמן. השם שלך גם ככה לא באור חיובי אחרי ששברת את הרגל והלידה של תום שהוציאה אותך מפוקוס."
"דווקא אחד מערוצי הספורט רוצים לעשות כתבה על השיקום שלי." אני נזכר בשיחה שקיבלתי לפני כמה ימים. עדיין לא החזרתי לבחור תשובה.
אמא מגלגלת את העיניים. "עדיף שאני לא אגיד את דעתי כי אז נעשה תאונה."

יש לי סוג של כאב חד בבטן כשאמא עוצרת את הרכב בחניון של בית החולים, ואנחנו הולכים (אני מקפץ לי עם הקביים, היא עם העגלה) לכיוון המעליות. הודעתי לאמא של סתיו כשנכנסנו עם האוטו לשטח בית החולים שיתחילו להתכונן אל ההגעה לחצר. היא כתבה שסתיו ממש מחכה.
אנחנו יוצאים מהמעליות אל החצר, ואמא גורמת לכך שאי אפשר יהיה לראות את תום דרך העגלה בגלל סוג של בד שאני חושב שהוא החיתול שלה שיורד מהגגון. אני אומר לה שנעצור בסמוך לכניסה כי אולי לסתיו עדיין קשה ללכת, אבל בטוח יותר קל לה מאשר לי, ומחפש מקום נורמלי. אני מוצא ספסל במרחק כמה מטרים ומתקדם אליו. אמא נשארת במקום עם העגלה, העיניים שלה שקועות בדלת שנפתחת ונסגרת.
"אתה רוצה שאני אשאיר אתכם לבד?" היא מקרבת אלי את העגלה.
"אני מקווה שסתיו תהיה לבד או גג עם אמא שלה ולא כל הפמליה של החברות." רק מלחשוב על פגישה אפשרית עם רותם ועדי בא לי לקחת את הרגליים (טוב, זה לא אפשרי במצבי) ולעוף מפה.
כשהדלת מולי נפתחת שוב, אני נושם לרווחה כשאני רואה את סתיו לבד. אפילו אמא שלה לא איתה. היא מבחינה בי ומתחילה ללכת מהר לקראתי, ואני קצת חושש. אמא והיא מסתכלות לרגע אחת על השנייה, ואז אמא מתחילה ללכת לכיוון צד אחד בחצר ואומרת שהיא עם הנייד.
"לקח לי רגע לקלוט שזה אתה עם העגלה." סתיו עומדת מולי ומבחינה בבד. "אני מפחדת להרים אותו ולראות אותה. היא גדלה ממש בטח, נכון?"
"אני לא רוצה לבאס אותך, אבל היא ככל הנראה תבכה כשתרימי אותה." אני מכין אותה למה שיהיה תוך כדי שאני שולח יד אל הבד.
"לא, רגע." סתיו עוצרת אותי ומתיישבת לידי.
"מה קרה?" אני מחזיר את היד שלי אל הברך.
היא אומרת משפט מוזר, "פתאום אני קולטת שאני באמת אמא."
"את אמא של תום," אני אומר לה את מה שמובן לי כבר ארבעה חודשים.
"כן, אבל זה שונה. אתה איתה כל התקופה הזו, עיכלת את העניין. אני לא יודעת מתי ישחררו אותי מהמקום הקודר הזה. באמת שבימים האחרונים אני רק רואה תמונות שלה מהנייד של אמא שלי וזה נראה לי הזוי כי מבחינתי עד לפני רגע היא הייתה בתוך הבטן שלי ובעטה לי באמאמא של הריאות." את סוף המשפט היא אומרת בחיוך.
אני גרוע בלהיות הפסיכולוג ולא ממש יודע מה לעשות. היא מצד אחד חיכתה כל-כך לרגע הזה, מצד שני- היא דוחה אותו.
בסוף סתיו שולחת בעצמה את היד אל הבד ואני קולט את זה רק בדיעבד כי חלמתי. היא מסתכלת על תום, שמסתבר שנרדמה, ומתחילה לבכות. אני משחרר אותה מהחגורה שבעגלה ובעדינות מרים אותה ושם אותה לסתיו בין הידיים. היא פותחת עיניים לאט ומסתכלת עלי במבט המלאכי שלה. סתיו כמעט נחנקת מהבכי. היא רועדת, אז אני תומך באחיזה שלה וסוגר עליה עם הזרועות שלי. "אל תעזוב. אני לא רוצה שהיא תיפול." היא מושיטה אצבע ונוגעת לה בפנים. תום נראית לי המומה ואני צופה שתוך שניות היא תתחיל לבכות. וזה מה שקורה. "לא, לא. אל תבכי." סתיו מנגבת לה את הדמעות. "אבא שלך פה. אני יודעת שאת קשורה רק אליו, אבל את תצטרכי להיקשר גם אלי בקרוב." היא מדברת אליה בטון מתוק ורך. "אני אמא שלך, סתיו. נפגשנו פעם אחת רק והיית ממש ממש פיצית ועם מלא מלא צינורות עלייך. היית בתוך קופסה כזו כי הייתי חולה ולא הייתי יכולה להיות איתך." היא מקרבת את הפנים שלה אל של תום ונותנת לה נשיקה בלחי. תום עדיין בוכה. "אל תבכי. אני אוהבת אותך. מה, כבר שכחת את השיחות שלנו כשהיית בבטן שלי? סיפרתי לך כל-כך הרבה דברים." היא נותנת לה נשיקה על השפתיים, ותום פתאום נרגעת ושוקעת לה בעיניים. יש להן אותו מבט, זה מטורף.
מרגיש לי כאילו הקפיאו את הזמן. הדבר היחיד שזז הוא השפתיים של סתיו שממשיכות לנשק את תום. היא מתחילה לבכות, והאינסטינקט האבהי שלי להגן על תום קופץ אצלי מיד. אני מושיט את הידיים ישר אל של סתיו כשהיא רועדת שוב. היא קולטת את זה.
"תראו אותך." היא מסובבת את הצוואר אלי. "זה לא ייאמן. בחלומות הכי פרועים שלי לא הייתי מדמיינת את שהיא, תום, תהיה קרובה אליך יותר מאשר אלי."
"את ממש לא אוהבת את השם שלה, אה?" אני מפשק את הרגליים, וסתיו מתיישבת בטבעיות ברווח הזה ונשענת לי על הגוף. עכשיו אני יכול לתמוך בה כשהיא מחזיקה את תום.
"הוא לא שם רגיל... ייקח לי הרבה זמן עד שאתרגל אליו ו... ייקח לי גם זמן עד שאתרגל אליה." היא נתקעת עם המילים. הקול שלה נעשה חנוק. היא בוכה. "הרופא שמטפל בי אמר היום שאי אפשר לשחרר אותי כל-כך מהר. אני לא רוצה להיות פה. אני רוצה לחזור לחיים שלי ולגדל אותה, כמו שתכננתי. אני לא אוהבת את המקום הזה, לא משנה כמה רותם מגיעה לפה, וגם עדי. אני רוצה הביתה."
נקרע לי הלב. אני גם זוכר למה היא מתכוונת כשהיא אומרת בית. לא, לא לדירה שלי. לבית של ההורים שלה.
"מי אוהב בתי חולים?" אני ממלמל ונזכר איך אני התחרפנתי בחמשת ימי האשפוז שלי.
"תביא את תום עוד כמה פעמים, טוב?" סתיו ממשיכה לנשק אותה. "היא נותנת לי כוח. היא נתנה לי גם כשהייתי חולה. אני רוצה להילחם בשבילה. היא שלי."
פתאום אני עצמי כבר לא יציב. היא לא שלה. לא. אני לא רוצה להיפרד ממנה. אני כן מבין למה היא מרגישה שהיא שלה, טליה צדקה במה שאמרה לי בים. אבל השתנתי, ואני אוהב את תום יותר ממה שאני אוהב את ההורים שלי. כן, זה מוזר לי להשוות, אבל היא הדבר הכי טוב שקרה בחיים שלי. הסיבה שאני קם בבוקר מאושר. פתאום אני לא מבין מה הייתה התשוקה שלי לפניה. אני לא יכול להסביר את זה במילים ממש, אבל פתאום אני מבין שתום הדבר הכי נכון שקרה לי, וכשסתיו שמה לי אותה בידיים וקמה, והיא צוחקת אלי עם הגומה שלה, אני מבין שלחיים שלי לא היו מטרה לפני שהיא באה.

זאת הפעם הראשונה שאני רואה את תום על כתף של מישהו והיא לא משתוללת. אני לא יודע אם זה כי אני בזווית עין שלה, והיא רגועה לדעת שאני לא הולך, או שהיא מרגישה משהו לסתיו. סתיו עצמה בשקט, מניחה את היד שלה על הגב של תום וטופחת עליו בעדינות.
אני מפחד לומר משהו על העתיד, על טליה (כן, אמא שלה ביקשה שלא, אני יודע), אפילו עלי. אולי יש משהו מנחם באי הוודאות הזו. "את יודעת, כשתום באה לבית שלי מבית החולים, פחדתי להחזיק אותה ככה בעמידה בימים הראשונים."
סתיו מסתובבת אלי, העיניים שלה קצת מכווצות. "תגיד, יכול להיות שסיפרת לי משהו על היום הראשון של תום בבית שלך באמת? או שחלמתי את זה?"
"שמעת את זה?!" אני נזכר בביקור הלפני אחרון, כשסיפרתי לה על הגעה של תום לדירה שלי.
היא מחייכת. "שמעתי כל-כך הרבה דברים שאני לא יודעת מה הזיתי ומה קרה. זה הדבר היחיד שאני זוכרת ממך אבל."
אני מנסה להיות דרוך. "איך היה עם רותם ועדי בחגיגות יום ההולדת העברי שלך?"
"בסדר גמור. אם היית יכול לעלות, היית רואה שכל החדר שלי בלונים וקישוטים. זה נחמד, אבל זה עדיין לא מרגיש כמו בית. אמא שלי הכינה לי אלבום קטן כזה ספונטני עם תמונות של תום שהיא צילמה. היא אצל ההורים שלי לא מעט הבנתי."
"הם עוזרים לי הרבה."
אני כבר מניח שנעבור נושא כשהיא שואלת, "אז איך הזוגיות עם טליה?"
אני מרים את הראש, קצת המום. יוצא לי "מה?" מהפה, כזה שגורם לסתיו לצחוק.
"מה אתה חושב שאני לא יודעת לחבר את כל החלקים? טליה לא מגיעה לבקר, עדי לא מדברת איתה, רותם לא רוצה שהיא תבוא לחתונה והן אומרות שהן יספרו לי בהזדמנות. אמא שלי אומרת שהיא עשתה טעות וגם היא לא רוצה להרחיב. טליה הפכה להיות אחת מהן." למרות הדברים הקשים שהיא אומרת, היא נשארת רגועה. תום עדיין על הכתף שלה, העיניים שלה עצומות.
אני שותק.
"או שאולי היא כבר גרה איתך והיא אני החדשה? היא יודעת מה יקרה כשתחזור לשחק והאוהדות של מכבי ירצו להרגיש את השרירים שלך במציאות? מקווה שיש לה את הכוחות להתמודד עם הצד ההרסני שלך." היא שותקת גם לרגע ולאחר מכן מניחה את תום בעגלה. היא נסערת. "אני לא רוצה לדעת כמה בנות היו בתקופה הזו ש... שפשוט לא יכולתי להיות שם בשביל תום." העיניים שלה מתמלאות דמעות.
"אף אחת." אני נשאר לשבת.
היא נועצת את העיניים שלה בשלי. "זהו? רק טליה?"
"וזה גם התחיל בתקופה האחרונה." גם אני רועד. הלב שלי דופק מהר.
היא נושמת עמוק ועוצמת את העיניים. "זה יהיה מטופש לומר את זה, אבל אני שמחה שזו טליה ולא בחורה אקראית. אני לא יכולה לשאת את המחשבה שמישהי זרה נגעה בתום."
"רק היא, נשבע לך." חבל שאי אפשר לחבר אותי לפוליגרף.
היא מהנהנת. "זה כבר טוב, זה כבר טוב."
"סתיו, את יודעת שהמערכת יחסים שלנו כבר שנה לא אותו דבר תיכף-"
היא קוטעת אותי. "אני יודעת, איתי. תאמין לי שאני יודעת. מותר לך להמשיך הלאה, גם מותר לך להיות עם טליה ולה מותר להיות איתך, אתם אנשים מבוגרים."
"אבל את תיקחי לי את תום כי את עכשיו תשנאי אותי כל החיים שלך, גם אם בסוף טליה באמת תיסע ללימודים בגרמניה ולא נהיה ביחד." אני אומר את זה בסוף.
"ממש לא, איתי. ממש לא. אתה אבא של תום ואני לא אמנע ממך להיות איתה. יכולת להתעלם מהקיום שלה כמו שעשית ברב ההיריון ולהפיל אותה על ההורים האומללים שלי. בחרת סוף סוף להתבגר ולקחת אחריות על הילדה שלך. אולי טוב שנכנסתי לקומה, אתה יודע? אמא שלי השלימה לי בימים האחרונים הרבה דברים, גם על איך אתה כאבא. ואני יודעת שהיא כועסת עליך כי אתה עם טליה, הרגשתי את זה מההתחלה. אבל היא ואבא שלי מעריכים את זה שאזרת אומץ, התגברת על הפחד שלך-"
"ועכשיו אני מפחד שתיקחי לי אותה."
"אני לא אקח לך אותה!" היא מרימה עלי את הקול ועומדת ממש מולי. "למה קשה לך להפנים את זה? אני גם יודעת שיש לתום חדר ממש אצלך בבית, ואני יודעת מצד אחד שיש עוד זמן עד שאשתחרר, מצד שני אני לא רוצה לעשות לה טראומה ולנתק אותה מהבית שלך ושלה."
"אני מודה שהיו לי תוכניות שתחזרו שתיכן לגור איתי וזו הייתה המשאלה שלי ביום ההולדת-"
היא לא נותנת לי להשלים את המשפט. "אז למה איתי הקטן לא התאפק וזיין את טליה?" היא מנמיכה את הטון שלה. "אה, איתי? הדחף הזה שלך שאם לא תזיין איזה אוהדת שלך זה סוף העולם. טליה המסכנה לא מבינה שהיא גם ככה בשבילך בסופו של יום."
"היא לא."
"היא כן." היא מתעקשת. "ואתה בטח משוכנע שאתה מאוהב בה. שלא תעז להחזיק אותה פה בכוח במקום ל... מה אמרת? לימודים בגרמניה? שתתחיל מחדש במקום אחר, כי פה היא שרופה."
"אבל זה באשמתי." אני מגן עליה.
"היא בת 25 ולעומתך היא סופר בוגרת. היא בתוך תוכה יודעת שלצלול איתך למיטה זה לא הדבר הכי חכם בעולם." היא מנגבת את הפנים שלה עם כף היד. "והיא עוד בטח מאמינה שאתה מאוהב בה."
"אני אוהב אותה." אני לא יודע למה אני ממשיך להתעקש על זה.
"כרגע אתה אוהב רק את תום, איתי. לא אותי, לא את טליה, בסדר? אני "נעלמתי" מהשטח, אז היית צריך מישהי שתמלא את המקום שלי בלדאוג לך, למרות שאתה דאגת לתום לא רע בכלל לפי הסיפורים של כולם, וגם תוכל לשכב איתה על הדרך, זה הכל."
סתיו מתכופפת אל העגלה ומלטפת לתום את הבטן. "את ערה, יפה שלי? בואי נבדוק שלא עשית קקי."
"אני אחליף לה כבר באוטו אם היא עשתה. אני אתקשר לאמא שלי, נראה לי שהגיע הזמן שנלך." בסוף אמא תחזיר אותי לדירה.
סתיו נותנת לתום המון נשיקות רגע לפני שהיא קמה ומושיטה לי את הקביים. "תבואו עוד כמה ימים, טוב?" היא רגועה כאילו מעולם לא הטיחה בי את הדברים שידעתי שיגיעו. "אני אעשה כל מה שצריך כדאי לעוף מפה כמה שיותר מהר."
"אז היא לא תגור איתך בהתחלה?" אני נתלה בדברים שלה.
"לא בהתחלה, לא." היא מסתכלת אל אחד הצדדים בגינה. "הנה אמא שלך."
אני מקלף עם הפה את העור היבש שיש לי סביב הציפורן באגודל וישר מתחיל לדמם. אני לא עומד בלחץ הזה, וסתיו קולטת ישר.
"איתי, מה לא מובן בזה שאני לא אקח לך אותה? תירגע. היא תצטרך אותך עדיין בתקופה הקרובה. זוכר את התוכנית שלי לעבור לגור קרוב אליך? היא עדיין בתוקף. כמובן שיש עוד הרבה גשרים לעבור, אבל בלית ברירה, עם דגש ענק על ברירה, אנחנו משפחה עכשיו."
"ומה היה קורה אם לא הייתי עם טליה?" צדקתי כשאמרתי למייקל שקשה יהיה לתקן.
"קשה לי לדעת מה היה קורה אם, אני לא מאמינה אבל שהיינו חוזרים להיות ביחד." והיא מתחילה ללכת לכיוון הדלתות שוב.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

שלכת כותבת מהלב עקוב אחר שלכת
שמור סיפור
לסיפור זה 13 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
מהממת❤️
מתי המשך?
הגב
דווח
שלכת כותבת מהלב
שלכת כותבת מהלב
היום
הגב
דווח
guest
ייישששש
הגב
דווח
טען עוד 35 תגובות
כותבי החודש בספרייה
שלכת כותבת מהלב
להילחם בשבילו- פרק 68
להילחם בשבילו- פרק 68
מאת: שלכת כותבת מהלב
עשיתי את זה! הצעתי לך לצאת, איתי.
עשיתי את זה! הצעתי לך לצאת, איתי.
מאת: שלכת כותבת מהלב
יש לי הכל- פרק 91
יש לי הכל- פרק 91
מאת: שלכת כותבת מהלב
יש לי הכל- פרק 93
יש לי הכל- פרק 93
מאת: שלכת כותבת מהלב
אהבה
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
המקום המושלם בעינייו
המקום המושלם בעינייו
מאת: שבורת כנף
אני בהריון...
אני בהריון...
מאת: Adam gustavo Zyl
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
המדורגים ביותר
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
מאת: Nizan Zarotski
שירות לקוחות אהבה
שירות לקוחות אהבה
מאת: Avrahami Amitay
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
תעזוב אותי או שלא . 18+ !
תעזוב אותי או שלא . 18+ !
מאת: Omer Levi
מומלצים מהמגירה
צעצועים
צעצועים
מאת: שבורת כנף
אני כועסת
אני כועסת
מאת: שבורת כנף
מחר יהיה טוב
מחר יהיה טוב
מאת: שבורת כנף
זה לא אני, זו את
זה לא אני, זו את
מאת: שבורת כנף