כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
2 1

הנסיכה על הסוס הלבן 4

"איזה גבר בעולם יסרב לך כשאת נראית ככה?" היא גורמת לי לגחך.

פרק 4:
-נקודת המבט של ירדן-
-כעבור חודש-
השמש מכה חזק על החדר שלי דרך החלון, ואני מתעוררת בלית ברירה. כשאני מציצה בפלאפון שלי, השעה היא 6:15, הרבה יותר מוקדם מהשעה שכיוונתי בשעון המעורר. אני מכווצת את העיניים בחוסר אונים ומתהפכת לצד השני במיטה. אור, חברה והשותפה שלי לדירה שישנה הלילה בחדר שלי, ישנה ברוגע עם עיניים עצומות לגמרי, ונראה ששום דבר לא יכול להפריע לה להמשיך לישון. אני נאנחת אחרי שאני מבינה שכבר לא אצליח לחזור לישון, ויוצאת מהמיטה אל חדר האמבטיה, מצחצחת שיניים ושוטפת פנים. אני חוזרת לחדר שלי ומתיישבת על המיטה כשאור בדיוק מתהפכת לצד השני. אני מביטה בה בקנאה, הלוואי שהייתי יכולה פשוט להמשיך לישון, אבל עוד מעט אצטרך להתחיל להתארגן לעבודה, וזה לא פשוט בכלל... הגל הזה, הוא משגע אותי, יש לנו חיבור כל כך טוב ועמוק בזמן הקצר הזה שהספקנו להכיר. אבל הוא תפוס, יש לו חברה, ובטח שהוא לא יכול לצאת עם קולגות מהעבודה, בטח ובטח כשהוא הבן של המנכ"ל והסמנכ"ל בעצמו. אני מחליטה לא לתת לעצמי לשקוע במחשבות כשאני מסתכלת במדף שליד המיטה ורואה את הספר שלי מונח לו שם, מחכה שאגע בו. אני לוקחת אותו וממשיכה לקרוא מאיפה שעצרתי, אולי לכרגע זו יופי של הסחת דעת. אור מתחילה לזוז בצד שלה במיטה בחוסר נוחות, ולאט לאט מכווצת את העיניים ופוקחת אותן. היא מסתכלת עליי במבט לא מבין כשהיא רואה אותי יושבת על ידה וקוראת ספר. "מתי התעוררת?" היא מכווצת את העיניים כשהשמש שנשקפת מהחלון מסנוורת אותה. אני מציצה בשעון כדי לוודא כמה זמן עבר ואז עונה, "לפני שלושת רבעי שעה". "למה כל כך מוקדם?" היא לא מבינה. "לא יודעת, פשוט קמתי ולא הצלחתי לחזור לישון" אני סוגרת את הספר וקמה מהמיטה, "כדאי שאתחיל להתארגן לעבודה". "מה עם הבוס הבלונדיני ההורס שלך?" היא מתמתחת ומשחררת חיוך גדול. "הוא לא שלי" אני מרימה גבה. "היית רוצה אבל" היא לא משחררת מהחיוך הדבילי שנמרח לה על הפרצוף. "חיים שלי רדי ממני בחייאת" אני אומרת וזה רק גורם לה לצחוק עוד יותר. אני ניגשת לארון שלי ומוציאה ממנו חצאית עיפרון שחורה וגופייה לבנה, שמה את העקבים הכסופים שלי ונעמדת מול המראה להתאפר. "פששש... פששש" אור בוחנת אותי מכף רגל ועד ראש ונראה שהיא מרוצה, "כל זה בשביל הבוס החתיך". "אולי די?" אני מגלגלת עיניים בייאוש. איף, איזו מציקה. "את מתה עליי" היא מחייכת, "וגם עליו". היא ממלמלת לעצמה כאילו אני לא שומעת ואני מצקצקת בעצבים. אני מתיזה על עצמי בושם כשאני מסיימת להתאפר ואור משלבת ידיים ובוהה בי בחיוך. "איזה גבר בעולם יסרב לך כשאת נראית ככה?" היא גורמת לי לגחך. אני לוקחת את התיק שלי מהשולחן ומכניסה אליו את משקפי השמש שלי והמפתחות. "אני לא עובדת היום" אור משלבת ידיים ועומדת מולי כשאני באה לפתוח את הדלת. "חיים דבש לולי" אני אומרת ושולחת לה נשיקה באוויר ואז יוצאת מהבית. אני נכנסת למיני קופר הקטנה שלי ומתניעה אותה. אחרי חצי שעה של נסיעה מייגעת ופקקים אני סוף סוף מגיעה למשרד, מברכת את נאיה המזכירה של גל בבוקר טוב, ובדיוק כשאני חולפת על פני החדר שלו אני רואה שהוא עומד ומתרכז בשיחת טלפון. אני מתיישבת בכיסא שלי ומניחה את התיק מאחור, יש המון ניירת שצריך לטפל בה ותוך כדי המחשב שלי נדלק. אני מתחילה לטפל בעניינים הדחופים כשבדיוק גל בא ונעמד מול השולחן שלי. לבוש בקפידה עם חולצה לבנה מכופתרת ומכנס מחויט. "לא אמרת בוקר טוב שנכנסת" הוא משלב ידיים והבעת פניו רצינית. "היית עסוק בטלפון" אני מסבירה את עצמי. "בשביל העובדת המצטיינת שלי אני לא אהיה עסוק" הוא מחייך. היחסים בינינו הם ממש לא כאלה אופיינים ליחסי עובד-מעביד, הוא מתייחס אליי לגמרי מעבר, כאילו הייתי חברה טובה, הוא משתף אותי בדברים מהחיים האישיים שלו ומצפה לאותו שיתוף בחזרה. "תפצי אותי בארוחת צהריים משותפת" הוא מחייך וחוזר לחדר שלו, קובע לי עובדה ואפילו לא נותן לי את האפשרות לערער. אני משחררת חיוך קטן ביני לבין עצמי. השעות עוברות וכבר הגיע הזמן להפסקת הצהריים. "קדימה" הוא מחייך ומשעין את ידיו על השולחן שלי, מחייך אליי כשאני יושבת מולו, "קחי הפסקה ובואי". אני צוחקת וקמה ממקומי. אנחנו יורדים במעלית ויוצאים מהבניין. "אפשר שהפעם אני אבחר את המסעדה?" אני שואלת והוא מסתכל עליי. "מה שתרצי" הוא מחייך חיוך חושף שיניים. "בא לי פסטה, בוא לויוינו" אני אומרת. "חלשה..." הוא ממלמל לעצמו ומגחך. אנחנו מגיעים והמארחת מושיבה אותנו בשולחן בתוך המסעדה. אני מסתכלת בתפריט וממש בא לי טורטליני בשמנת פטריות עם תפוח אדמה מוקרם, אני מחליטה שזה מה שאקח. המלצר שלנו מגיע בחיוך רחב ומתחיל לרשום את ההזמנה שלנו. "נו דוני" הוא קורא לי בכינוי שאור קראה לי בו, שהוא שמע אותה דרך הטלפון באחד הימים במשרד, "איך את מסכמת את החודש הראשון שלך במשרד?". "טוב משציפיתי, אבל הבוס טיפה לוחץ" אני עונה ומחייכת, לוגמת מכוס היין שהגיש לנו המלצר. "באמת? מי זה? אני אדבר איתו" הוא מחייך ואז הופך רציני, "אבל ברצינות, טוב לך?". "אם לא היה טוב לא הייתי נשארת הרבה" אני עונה והוא נראה מרוצה מהתשובה שלי. "מה עם הרוזה? את עוד יוצאת לשם?" הוא משנה כיוון בשיחה. "כן, מדי פעם, אותך לא ראיתי הרבה זמן שם" אני עונה והוא מהנהן. "כן, התקופה האחרונה לחוצה לי" הוא אומר ואני מסתכלת עליו במבט שמצפה ממנו להסביר לי למה הוא התכוון והוא לוקח אוויר ואז עושה זאת, "אני מתכוון להציע לחברה שלי נישואין". פאק.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

לא ידוע עקוב אחר לא
שמור סיפור
לסיפור זה 3 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
נעה גולדשטיין
נעה גולדשטיין
מדהיםם, המשךך
הגב
דווח
לא ידוע
לא ידוע
תודה ♡ עלה עכשיו
הגב
דווח
guest
אוףףף ביקשתי בלי בגידות וזה ברור שהם יהיו ביחד
הגב
דווח
טען עוד 3 תגובות
כותבי החודש בספרייה
לא ידוע
תשמור עליי, נכון? 42 ואחרון
תשמור עליי, נכון? 42 ואחרון
מאת: לא ידוע
ואז את הגעת 14
ואז את הגעת 14
מאת: לא ידוע
ואז את הגעת 44
ואז את הגעת 44
מאת: לא ידוע
תשמור עליי, נכון? 33
תשמור עליי, נכון? 33
מאת: לא ידוע
אהבה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
סיפורים אחרונים
יום 9
יום 9
מאת: המועדון הסודי
המון זמן לא הייתי פה והחלטתי לחזור לכתוב קצת ולעלות רק פה באפלקצייה באתר mypen
המון זמן לא הייתי פה והחלטתי לחזור לכתוב קצת ולעלות רק פה באפלקצייה באתר mypen
מאת: שירלי חיון
עד החתונה זה יעבור 2
עד החתונה זה יעבור 2
מאת: שיר פיליבה
הסיפור שיכול היה לקרות
הסיפור שיכול היה לקרות
מאת: שיר פיליבה
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan