כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
3

יש לי הכל- פרק 51

"לעזאזל!" אני כמעט בועט בפח שבשירותים ונזכר שהרגל שלי שבורה תוך כדי שאני מחכה שטליה תענה כבר

תוכן עניינים 1. יש לי הכל- פרק 12. יש לי הכל- פרק 23. יש לי הכל- פרק 3+44. יש לי הכל- פרק 55. יש לי הכל- פרק 66. יש לי הכל- פרק 77. יש לי הכל- פרק 88. יש לי הכל- פרקים 9+10 9. יש לי הכל- פרק 1110. יש לי הכל- פרקים 12+1311. יש לי הכל- פרק 1412. יש לי הכל- פרק 1513. יש לי הכל- פרק 1614. יש לי הכל- פרק 1715. יש לי הכל- פרק 1816. יש לי הכל- פרק 1917. יש לי הכל- פרקים 20+2118. יש לי הכל- פרק 2219. יש לי הכל- פרק 2320. יש לי הכל- פרק 2421. יש לי הכל- פרק 2522. יש לי הכל- פרק 2623. יש לי הכל- פרק 2724. יש לי הכל- פרק 2825. יש לי הכל- פרק 2926. יש לי הכל- פרק 3027. יש לי הכל- פרק 3128. יש לי הכל- פרק 3229. יש לי הכל- פרק 3330. יש לי הכל- פרק 3431. יש לי הכל- פרקים 35+3632. יש לי הכל- פרק 3733. יש לי הכל- פרק 3834. יש לי הכל- פרק 3935. יש לי הכל- פרק 4036. יש לי הכל- פרק 4137. יש לי הכל- פרק 4238. יש לי הכל- פרק 4339. יש לי הכל- פרק 4440. יש לי הכל- פרק 4541. יש לי הכל- פרק 4642. יש לי הכל- פרק 4743. יש לי הכל- פרק 4844. יש לי הכל- פרק 4945. יש לי הכל- פרק 5046. יש לי הכל- פרק 5147. יש לי הכל- פרק 5248. יש לי הכל- פרק 5349. יש לי הכל- פרק 5450. יש לי הכל- פרק 5551. יש לי הכל- פרק 5652. יש לי הכל-פרק 5753. יש לי הכל- פרק 5854. יש לי הכל- פרק 5955. יש לי הכל- פרק 6056. יש לי הכל- פרק 6157. יש לי הכל- פרק 6258. יש לי הכל- פרק 6359. יש לי הכל- פרק 6460. יש לי הכל- פרק 6561. יש לי הכל- פרק 6662. יש לי הכל- פרק 6763. יש לי הכל- פרק 6864. יש לי הכל- פרק 6965. יש לי הכל- פרק 7066. יש לי הכל- פרק 7167. יש לי הכל- פרק 7268. יש לי הכל- פרק 7369. יש לי הכל- פרק 7470. יש לי הכל- פרק 7571. יש לי הכל- פרק 7672. יש לי הכל- פרק 7773. יש לי הכל- פרק 7874. יש לי הכל- פרק 79 75. יש לי הכל- פרק 8076. יש לי הכל- פרק 8177. יש לי הכל- פרק 8278. יש לי הכל- פרק 8379. יש לי הכל- פרק 8480. יש לי הכל- פרק 8581. יש לי הכל- פרק 8682. יש לי הכל- פרק 8783. יש לי הכל- פרק 8884. יש לי הכל- פרק 8985. יש לי הכל- פרק 9086. יש לי הכל- פרק 9187. יש לי הכל- פרק 9288. יש לי הכל- פרק 9389. יש לי הכל- פרק 9490. יש לי הכל- פרק 9591. יש לי הכל- פרק 9692. יש לי הכל- פרק 9793. יש לי הכל- פרק 9894. יש לי הכל- פרק 9995. יש לי הכל- פרק אחרון

פרק 51: "תום?"

תוך שניות הצוות הרפואי נכנס לחדר ומעיף אותי אחורה. "היא התעוררה?!" אני המום, אף אחד לא עונה לי. אני חוזר שוב על השאלה שלי, בטון לחוץ פי מאה. "היא ערה?!"
"היא ככה מאתמול בלילה והיום לפנות בוקר היא פתחה עיניים פעם ראשונה. היא לא מגיבה עדיין. ההורים שלה כאן מסתובבים בחוץ," עונה מישהי מהצוות הרפואי ומודדת לסתיו לחץ דם.
סתיו ממשיכה להסתכל עלי, ובכנות? העיניים שלה מלחיצות אותי. הן סוגרות עלי וממש ננעצות בי.
"בוא רגע, חבר/בעל." הצוות הרפואי מפנה לי את הדרך לעמוד ליד הרופא. "תעמוד פה, אל תזוז. סתיו, את שומעת אותנו? אם כן, תמצמצי פעמיים."
סתיו ממצמצת פעמיים ברציפות.
"היא איתנו. סתיו חזרה. היא מודעת למה שקורה פה, ואין לה מספיק אנרגיה לדבר, ככל הנראה." הרופא נראה מבסוט.
אני מרגיש שאני קופא והגוף שלי לא זז, אבל היא מצליחה להזיז איבר אחד בו, לוקחת את כף היד שלי ומניחה אותה על הבטן שלה.
"תום? תום בסדר," אני אומר ישר.
סתיו ממצמצת הרבה וממש מצמידה את כף היד שלי לעור הבטן שלה. מה היא רוצה? פתאום אני נזכר שבעצם בפעם האחרונה והיחידה שהן נפגשו, לתום לא היה שם. הרופא מבקש מהצוות לא לעשות כלום.
"התינוקת שלנו בסדר. היא עם ההורים שלך עכשיו." אני לא יודע למה אני מדבר לאט, הרי היא שומעת. אני גם בספק אם ההורים של סתיו עם תום עכשיו, כי הם הרי פה. בגלל זה הם לא עונים לי לטלפון. הכל מתחיל להתחבר.
היא כאילו נרגעת ומרפה את המגע שלה מהיד שלי. היא אמנם לא משחררת. אני תוהה אם היא זוכרת מה קרה בפגייה ממש כמה שעות אחרי הלידה או שהחום הגבוה שסבלה ממנו שיבש לה את הזיכרון.
הרופא מבקש ממני לחכות בחוץ. אני יוצא אל המסדרון ומחפש את ההורים של סתיו. נאדה. ריק. אני מחייג אליהם שוב. הם לא עונים. מה קורה פה? אני מרגיש שאני משתגע, מתחרפן. זה קרה. היא התעוררה. יש לתום אמא. והפחד הגדול שלי שהסתתר מאחורי הביקור קופץ עלי בענק: היא תיכף תיקח לי את תום. אין בכלל ספק למי יתנו אותה, אם נפנה לבית משפט. אני לא רוצה לחשוב על זה. אני נכנס לשירותים ומתפרק שם אחרי שאני סוגר את הדלת ומוודא שאני באמת לבד.
"לעזאזל!" מתחשק לי לתלוש את המראות שבוהות בי מכל עבר. אני כמעט בועט בפח שבשירותים ונזכר שהרגל שלי שבורה תוך כדי שאני מחכה שטליה תענה.
אני מקבל ממנה הודעה: "אמרתי לך שאשלח לך את הרשימה כשאצא מהכיתה. יא נודניק"
אני מתקשר שוב. מה היא סתומה? היא לא קולטת שאם אני מתקשר זה מקרה חירום? מה יותר מקרה חירום מזה שהחברה הכי טובה שלה התעוררה?
היא שוב לא עונה. אני ממשיך לחייג, והיא מתחילה לנתק. הופעת SMS אוטומטית מופיעה. "אני בשיעור". מדהים. אני אצטרך לכתוב לה בסמס כדי להוציא אותה החוצה מהכיתה.
"סתיו התעוררה".
תוך רגע הנייד שלי מצלצל. תודה לאל.
"אתה בטוח?" היא נשמעת לחוצה כמוני.
אני מספר לה את הדקות האחרונות ורואה כמו זיכרון שרודף אותי את העיניים של סתיו נפתחות עלי. "מה אני עושה? אני אפילו לא מוצא את ההורים שלה ולא יכול לרוץ עם הקביים המחורבנים האלה."
"קודם כל תירגע." היא עצמה כמובן לא נשמעת רגועה. "מבחינה הגיונית, היא תעבור עכשיו מלא מלא בדיקות ולא ישחררו אותה כזה מהר. גם שיקום היא תצטרך לעבור, תחשוב שהגוף שלה היה בסוג של מנוחה ארבעה חודשים. מסכנה, בטח יש לה פצעי לחץ בכל הגוף כי היא שכבה במיטה כל הזמן הזה."
"את בטוחה שלא ייקחו לי את תום?" אני לא מסוגל לחשוב על זה. היא הייתה, לא, היא רק שלי. איך יראו הלילות שלי בלי שהיא תהיה איתי במיטה ותסתכל עלי בעיניים המלאכיות שלה?
"לא כרגע." טליה לא יכולה להבטיח לי כלום.
אני שומע מישהו קורא בשם שלי. "איתי? איתי?" הקול שלו מתחזק ככל שהוא מתקרב לשירותים.
"נדבר," אני אומר לטליה ומנתק את השיחה רגע אחרי שאני שומע אותה אומרת "חכה". איזה חכה? אני פותח את דלת השירותים, ואני בטוח שאני נראה כמו מת מהלך. עם קביים.

ההורים של סתיו ואני סוף סוף נפגשים במסדרון ממש צמוד לכניסה לחדר. אני צריך לשבת כדי שהם יוכלו ללחוץ לי את היד. "לנשום, איתי, לנשום," אני גוער בעצמי ושואל מתי כל זה קרה.
"ידענו שאתה בבדיקות פה ולא רצינו להפריע. גם הבריאות שלך חשובה," אומרת אמא שלה ומוסיפה דבר אחד מרגיע בתוך סיר הלחץ שאני נמצא בו, "תום עם יובל. היא נהיית חייכנית ומתוקה מיום ליום. אני כבר לא יכולה לחכות שסתיו והיא יפגשו שוב."
מתחיל להצטבר לי הרבה רוק בפה. לא, לא, לא. אני לא רוצה שהיא תיקח לי אותה. הרי ברגע שהיא תדע שטליה ואני ביחד זה כל-כך ברור שזה מה שהיא תעשה.
"איתי, אתה בסדר?" אבא שלה שם לי יד על הכתף. "רוצה מים אולי?"
אני מתעלם ומסובב את הצוואר אל הכניסה לחדר. "מה עושים לה עכשיו?"
"כל מיני בדיקות. היא מגיבה בסדר גמור." אמא שלה נופלת אל זרועות אבא שלה. "הילדה שלנו בסדר. זה נגמר. היא עברה את דלקת הריאות המזורגגת הזו כמו גדולה."
"הצוות הרפואי עדכן אתכם על מה שקרה בפנים כשהייתי שם?" אני לא בולע את הרוק, ולכן אני נשמע לא ברור. הוא מתחיל להציף לי את השפתיים, ובלית ברירה אני מלקק אותן ומעיף אותו אל הקיבה שלי למרות שהיא לא מסוגלת לקלוט שום אוכל או סוג של נוזל כעת.
"אנחנו ניתן לך את הזכות להראות לה תמונות של תום. כשהגענו בבוקר היא רק פתחה עיניים וזהו. לפעמים קורה שאנשים בתרדמת פותחים עיניים, אז לא ידענו מה לעשות. הרופא שלה אמר שזה יכול לקרות ולא בטוח שהיא התעוררה ושנהיה במעקב. חצי שעה אחרי, ממש ישבנו פה בחוץ, הוא אמר שהיא נושמת לבד והוא לא רוצה לנטוע בנו תקוות, אבל היא כנראה התעוררה. זה קרה." העיניים של אמא שלה נוצצות.
אני מרצין, הצוואר שלי שפוף והמבט תקוע ברצפה. פתאום אני נזכר שיש משחק יורוליג הערב ולא סיפרתי להורים שלי עוד... אני קם עם הקביים ומתחיל ללכת לכיוון היציאה, שומע את אבא של סתיו אומר לאמא שלה, "תניחי לו."

"איתי, סתיו רוצה לראות אותך."
אני מרים את הראש מהנייד ומגלה את אמא של סתיו צועדת לעברי. "איך את יודעת?" אני מכניס אותו אל כיס הטרנינג ומתחיל לקפץ חזרה לכיוון המחלקה מהחצר.
"היא מדברת חלש ולאט, אבל היא מדברת. היא גם זוכרת הכל, פחות או יותר. היינו אצלה בחדר ממש שתי דקות וישר היא אמרה שהיא רוצה לראות אותך." אמא שלה הולכת בקצב האיטי שלי ופותחת עבורי את הדלת. "כבר השלימו לה את המידע שדלקת הריאות שלה החמירה והיא הייתה בתרדמת ארבעה חודשים."
העצבים תוקפים לי את כל הגוף כשאנחנו במעלית. נו כבר, דלתות מטופשות, תיפתחו. וכשהן מועילות בטובן להיפתח, אני כמעט נופל מרב שאני מסוחרר ונמהר.
אמא שלה שמה לב שאני לא במיטבי. "איתי, תנשום רגע, תירגע. כולנו מרגישים את אותו הדבר. הלם, נכון?" אני מהנן ואז היא מוסיפה משהו שגורם לי לרצות לרדת חזרה למטה ולעוף מפה: "ואל תכניס את סתיו להלם, בסדר? שום מילה על הקשר שלך ושל טליה ולאן הוא מתפתח."
"את יו-"
"אין כבר טעם להתנהג כמו עיוורים," היא ממלמלת. "אני רק לא רוצה שסתיו תדע מזה בתקופה הקרובה. טליה לא תתקרב לפה מהפחד, ואתה תהפוך להיות, בלית ברירה, העוגן שלה. כשהיא תתחיל לחשוד, נספר לה. כרגע? תדברו רק על תום או על מה שקרה לך במשחק. היא שאלה אותנו למה אתה עם קביים."
אני נעצר בכניסה לחדר בו היא נמצאת וכאילו מסמן ככה לאמא שלה שמפה אני רוצה להמשיך לבד. היא באמת מסתובבת חזרה אל המעליות ומרימה את הנייד שלה רק כדי לסמן שהיא זמינה.
אני הפעם צריך להיזהר גם לא ליפול וגם לא להיכנס במשקוף כשאני עושה את דרכי אל החדר ומתיישב ישירות על הכיסא. סתיו מסתכלת עלי מניח את הקביים. היא חצי יושבת/חצי שוכבת על המיטה, עדיין מחוברים לה ליד שני צינורות שאחד מהם ממש תקוע לה בווריד. בעע.
המבט שלנו מצטלב, והיא מנצלת זאת כי לדבר. "מה קרה לך ברגל?"
"אני לא מאמין שזה הדבר שאת שואלת אותי, אומרת לי, אחרי כל הזמן הזה." אני מרגיש איך הלב שלי פועם במהירות שיא.
"העונה רק התחילה, לא? מתי הספקת לשבור אותה?" היא ממשיכה עם השאלות. השיער שלה אסוף במעין קוקו לצד והוא נשפך לה עד מתחת לחזה.
אני מתבונן בפנים שלה. העור נראה שלה קורן, וזה מוזר לי. אני לא זוכר מתי ראיתי אותה יפה ככה טבעית. "יש לי שבר בכף רגל. היה לי גם זעזוע מוח באותו משחק."
היא מרחיבה את העיניים שלה. מרגיש לי כאילו עוד שנייה הן יצאו מהחורים שלהן. "וואו. זה הרבה למשחק אחד. אז בטח תחזור לקראת האמצע העונה, לא?"
"משהו כזה." אני עוקב אחרי היד שלה. היא משחקת עם אחד הצינורות ואומרת שלה נוח לה איתו.
"זכיתם באליפות, נכון?" היא עוברת להסתכל עלי. "אני זוכרת שעליתם לגמר, את הלידה של התינוקת, את הביקור בפגייה. לא ראיתי אותך מאז בעצם."
"את זוכרת מה קרה אחרי שלקחו אותך לצילום ריאות?" אני נזכר ברגע הזה. אני נשארתי עם תום בפגייה.
"הרגשתי לא טוב שם בחדר. הרבה שיעולים ולא היה לי אוויר, כאילו כששכבתי ממש לא יכולתי לנשום מהאף והרגשתי שהריאות שלי סתומות. אמרתי לאמא שלי שאני חושבת שאני עומדת למות, ושלא משנה מה, לא תיקח לך את התינוקת או תפריד אותה ממך. היא אמרה לי שאני מדברת שטויות תוך כדי שחיברו לי לאף שני צינורות כאלה שקצת הקלו עלי. זה באמת הרגיש כאילו... היה לי כל-כך קר, ובחוץ קיץ ושמש... אני לא זוכרת מה קרה אחר-כך, אבל אני משערת שהרדימו אותי."
אני מהנהן. "היו לך הרבה נוזלים בריאה השמאלית."
"אז זכיתם באליפות?" היא חוזרת על השאלה.
אני מהנהן בשנית. "למחרת ביקרתי אותך בבוקר, עלה לך החום פשוט לסביבות 40 והיו עלייך שמיכות קריר ומאווררים בחדר. ובערב כבר..." ההבזקים מהלילה מתחילים להיסדק. הרי היא פה. זהו.
במשך כל הזמן הזה כשאנחנו מדברים, הידיים שלי נשארות צמודות לגוף. אני לא יודעת אם אני רוצה לגעת בה שוב. אני לא ממש מרגיש אליה משהו. זאת אומרת, היא יפה כל-כך. תמיד חשבתי ככה. עכשיו יש כמו ריחוק כזה. זה הזמן? אלו הרגשות שהתפתחו לטליה במקביל לתרדמת שלה?
"מה התאריך היום?" היא מעירה אותי מהמחשבות.
"היה לך יום הולדת השבוע. פספסת אותו בכמה ימים." אני לא יודע למה, אבל אני נשמע רשע.
"ראש השנה היה כבר?" היא נוגעת בקצוות השיער שלה. "מעניין אם חפפו לי אותו בתקופה הזו. הוא דווקא לא שומני בכלל."
אני מתעלם מההערה האחרונה כי אני באמת לא יודע מה להגיד. "לא, החג עוד שלושה ימים."
"אה, אז יש לי את העברי ממש יום למחרת. נחמד לדעת שלא פספסתי את יום ההולדת." היא מחייכת פעם ראשונה ועם האצבע שיש עליה את הפלסטיק הזה עדיין מצביעה על הנייד שלי. "אני רוצה לראות אותה."
"אולי עדיף שתחכי עוד קצת? כלומר, שתראי אותה במציאות. זה יהיה יותר מרגש, לא?" אני מנסה להרוויח קצת זמן.
"היא לא תכיר אותי בהתחלה ותילחץ. הבנתי גם מאמא שלי בזמן המועט שהם היו פה שהיא מאוד מאוד קשורה אליך."
אני מחייך כשאני מדמיין את הבקרים איתה בבוקר. "היא ישנה איתי במיטה."
"אוי ואבוי." היא מרצינה. "עד עכשיו?!"
"לאחרונה שמתי אותה בחדר שלה. אה, החדר ששימש כמחסן? הוא החדר שלה עכשיו." אני בעצם מבין שיש לי הרבה דברים להשלים לה. "היא פשוט לא מרגישה טוב בימים האחרונים, צומחת לה השן הראשונה."
העיניים שלה מתחילות להבריק. הכי טבעי להושיט אצבע ולנגב לה את הדמעות, אבל אני קופא.
היא נושמת עמוק ומוחה דמעה בודדת שיצאה בעצמה. "יודע מה? לפני התמונות. מגיעים לרגע שהכי פחדתי ממנו מאז שאני ערה, אם להיות כנה. אמא שלי הספיקה לעדכן שאתה בחרת לתינוקת את השם. אז... איתי, איך קראת לה?"
"תום," אני משיב בפשטות, אבל התגובה שלה ממש לא כזו.
"תום?"

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

שלכת כותבת מהלב עקוב אחר שלכת
שמור סיפור
לסיפור זה 15 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
מדהים! הכתיבה שלך...וואו.
אולי תפנקי בפרק מחר לכבוד יום האהבה ? ❤
הגב
דווח
שלכת כותבת מהלב
שלכת כותבת מהלב
תודה♡
הגב
דווח
guest
אפשר פרק קצת לפני חמישיייי?!?!?!?
הגב
דווח
טען עוד 32 תגובות
כותבי החודש בספרייה
שלכת כותבת מהלב
להילחם בשבילו- פרק 81
להילחם בשבילו- פרק 81
מאת: שלכת כותבת מהלב
עשיתי את זה! הצעתי לך לצאת, איתי.
עשיתי את זה! הצעתי לך לצאת, איתי.
מאת: שלכת כותבת מהלב
יש לי הכל- פרק 91
יש לי הכל- פרק 91
מאת: שלכת כותבת מהלב
יש לי הכל- פרק 93
יש לי הכל- פרק 93
מאת: שלכת כותבת מהלב
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
אהבה של חורף
אהבה של חורף
מאת: אפריל גל גילרוביץ'
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
מאת: Shirel Ben-Or
סיפורים אחרונים
סיפור אישי
סיפור אישי
מאת: ליבי ברגר
השדכנית פרק 57
השדכנית פרק 57
מאת: racheli :)
פרק עשירי סימני שאלה חלק א'
פרק עשירי סימני שאלה חלק א'
מאת: אור קרסנר
המבוך השלישי
המבוך השלישי
מאת: אורי אוחיון
המדורגים ביותר
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
מאת: Nizan Zarotski
המקום המושלם בעינייו
המקום המושלם בעינייו
מאת: שבורת כנף
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
אני בהריון...
אני בהריון...
מאת: Adam gustavo Zyl