כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1

הנסיכה על הסוס הלבן 3

אני באמצע קביעת פגישה חשובה עם לקוח מחו"ל כשבדיוק אבא שלי נכנס ואחריו בחורה צעירה. כשאני מרים את הראש אני לא מאמין למה שאני רואה...

פרק 3:
-נקודת המבט של גל-
-כעבור יום-
אני בדרך לעבודה, כשהפקקים הרגילים של הבוקר ממלאים את הכביש. לא שתיתי אתמול בכלל, ובכל זאת אני מרגיש מסוחרר. בניין המשרדים הגבוה שבו נמצא גם המשרד שלי נראה סוף סוף באופק, ואני מחנה את האאודי שלי בחניית המנהלים בקומה העליונה. אני נכנס למשרד ונאיה כבר יושבת בשולחן שלה ומברכת אותי בבוקר טוב, אני עונה לה בחזרה. אני מתיישב בכיסא שלי וכבר שגרת הטלפונים והניירת העמוסה נוחתת עליי ללא הפסקה. אני באמצע קביעת פגישה חשובה עם לקוח מחו"ל כשבדיוק אבא שלי נכנס ואחריו בחורה צעירה. כשאני מרים את הראש אני לא מאמין למה שאני רואה... הבחורה מהפאב אתמול. פאק פאק פאק! "גל תכיר, זו ירדן" אבא שלי מציג את הבחורה עם השיער השחור והשיזוף המושלם, "היא מתמחה אצלנו, הצמדתי אותה אליך כדי שתלמד מהטוב ביותר". פאק, זה לא קורה לי. "היי" היא מסמיקה ומשפילה את הראש כשהוא בינתיים טופח על השכם שלי ועוזב אותנו לבד. אני די בטוח שגם היא חושבת על צירוף המקרים המוזר הזה שהביא את שנינו לכאן, יום אחרי שרקדנו ביחד. "נעים להכיר" אני מושיט לה את היד ללחיצה. "גם לי, עולם קטן לא?" היא מחייכת. "לגמרי, מה קורה?" אני שולח אליה חיוך מרגיע, היא נראית מאוד לחוצה ולא נינוחה מכל הסיטואציה. "בסדר" היא נאנחת, "קצת לחוצה". "אל תדאגי, את בידיים טובות" אני מחייך אליה והיא מצידה מחזירה לי חיוך שגורם ללב שלי לקפץ. היא באמת מהממת, יש לה עיניים בצבע חום דבש וגומת חן בצד ימין שמתגלה בכל פעם שהיא מחייכת. אני מחליט לערוך לה סיור במשרד ומראה לה איפה כל דבר. כשאנחנו מסיימים אנחנו ניגשים לחדר שלי ואני מתחיל להראות לה מה אני עושה עם הניירת ואיך עונים ללקוחות בטלפון. כשעובר הזמן אני מסתכל בשעון ורואה שהגיע הזמן לצאת להפסקת צהריים, ובגלל שהיא חדשה במשרד אני מרגיש שזה יכול להיות נחמד להזמין אותה לצאת ביחד לאכול. "ירדן.. ?" אני שואל בהיסוס, היא מרימה את המבט שלה שהיה עסוק בניירת שעל השולחן אליי, "את רוצה שנלך לאכול ביחד?". "אממ.." היא עונה בהיסוס וחושבת, "דווקא זורם". אני מחייך חיוך מרוצה ואנחנו הולכים לדלת המשרד ואני פותח לה אותה בג'נטלמניות והיא יוצאת החוצה בחיוך. "בואי לכאן, זו מסעדה ממש טובה" אני מצביע בידי על המסעדה שבה אני תמיד אוכל צהריים והיא מחייכת ונותנת לי להוביל. המארחת מחייכת כשאנחנו עומדים מולה והיא מושיבה אותנו באחד השולחנות בחוץ ומביאה לנו תפריטים, אני די בטוח שהיא חושבת לעצמה שאנחנו בדייט, ובתכלס אני יודע שאם רותם תדע על זה הלך עליי, רותם אוהבת להכניס לעצמה סרטים לראש. אני מפסיק את נדידת המחשבות שלי על רותם ומתרכז בירדן שסוגרת את התפריט בשנייה שהיא מחליטה מה להזמין. "אז... בת כמה את?" אני מתחיל לפתח שיחה, היא הרי מתמחה שלי ואני לא יודע עליה כלום. "24, ואתה?" היא מחליטה גם להוציא ממני מידע. "25" אני מחייך, "איפה עבדת עד עכשיו?". "בדיוק סיימתי את הלימודים, והגעתי למשרד של אבא שלך" היא מחייכת, "שמעתי הרבה על המשרד שלו, ואני די פרפקציוניסטית, אז מאוד קסם לי להגיע דווקא אליכם". אני מהנהן ומחייך כשבינתיים המנות שלנו מגיעות אל השולחן. היא הזמינה לעצמה חזה עוף עם פירה, ואני כהרגלי הזמנתי לי סטייק עסיסי עם צ'יפס. "בתאבון" אני מחייך אליה והיא מהנהנת. את האמת שמאוד מסקרן אותי לדעת אם יש לה חבר, אבל אני לא יכול להיכנס לזה עכשיו, זה מוקדם מדי. אני מהמר שיש לה, היא פשוט יפהפייה. "כמה זמן אתה עובד אצל אבא שלך אם אפשר לשאול?" היא בולעת ביס ואז שואלת אותי בנימוס. "ברור שאת יכולה לשאול מה שתרצי" אני מחייך בהבנה, "כבר שנתיים פחות או יותר". "ומה עשית לפני?" היא ממשיכה את החקירה הקטנה שלה. "טיול אחרי צבא, את יודעת כזה לנקות את הראש.." אני אומר. "כן ברור" היא מהנהנת, "איפה היית?". "מרכז ודרום אמריקה- קולומביה, מקסיקו, פרו, ברזיל, ארגנטינה, קוסטה ריקה וצ'ילה" - "וואו, איזה כיף". "כן" אני מחייך, "ולאן את טסת אחרי צבא?". "תאילנד" היא מחייכת, "היית לוחם?". "איך ידעת?" אני מרים גבה. "רואים" היא צוחקת ואני נדבק בצחוק השובה שלה. "ומה את עשית בצבא?" אני מסתקרן, בא לי לגלות עליה כמה שיותר פרטים. "מכ"ית טירונים" היא מסמיקה במבוכה. את האמת שלא רואים עליה, אבל אולי אני פשוט עוד לא מכיר אותה. "וואלה" אני מחייך, "יפה יפה". "כן" היא צוחקת בקטנה צחוק שגורם לי ליפול בקסמיה, "יאללה נחזור למשרד לא? כבר מאוחר". "פשש בחורה רצינית, שווה לצבור נקודות זכות אצל הבן של המנכ"ל" אני צוחק והיא איתי. אנחנו משלמים את החשבון וחוזרים בהליכה למשרד. "נהנית אתמול ברוזה?" אני שואל ומעיף אליה מבט. "כן ממש, אני ממש אוהבת לצאת ולהשתחרר כזה עם חברות, אתה בטח יודע" היא אומרת ואני מהנהן. "ועם גברים שאת לא מכירה?" אני מגחך. "זו אחלה דרך לפעמים להכיר מישהו" היא אומרת והטון של השיחה נהיה רציני. "ואין לך מישהו?" אני מחליט שאם כבר זה הכיוון שבו השיחה הולכת אני אזרום עם זה. אנחנו כבר ליד הדלת של הבניין כשהיא מחייכת ופותחת אותה, משאירה אותי עם שאלה לא פתורה. היום עובר לי די מהר, את האמת שממה שאני רואה היא עובדת ברצינות והיא מאוד אחראית, העבודה שלי מסתיימת ואני נפרד לשלום ממנה ומנאיה, ויורד במעלית אל החניון התת קרקעי. אני פותח את האאודי שלי בעזרת המפתחות ומתניע. בדרך הביתה המחשבות לא מפסיקות להציף אותי, התמונה של ירדן לא יוצאת לי מהראש, החיוך שלה, הצחוק שלה, העיניים שלה, היא פשוט בחורה שובה... היא פשוט גורמת לי למין בלבול כזה לא מובן כשאני איתה...

לא ידוע עקוב אחר לא
שמור סיפור
לסיפור זה 2 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
נעה גולדשטיין
נעה גולדשטיין
מהמםם
הגב
דווח
לא ידוע
לא ידוע
תודה רבה ♡♡
הגב
דווח
חן בנלולו
חן בנלולו
המשך
הגב
דווח
טען עוד תגובה 1
כותבי החודש בספרייה
לא ידוע
תשמור עליי, נכון? 42 ואחרון
תשמור עליי, נכון? 42 ואחרון
מאת: לא ידוע
ואז את הגעת 14
ואז את הגעת 14
מאת: לא ידוע
ואז את הגעת 44
ואז את הגעת 44
מאת: לא ידוע
תשמור עליי, נכון? 33
תשמור עליי, נכון? 33
מאת: לא ידוע
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D