כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
3

יש לי הכל- פרק 41

"לא חינכתי אותך לקחת לחברה שלך, שבתרדמת! , את החבר והאבא של התינוק שלה..."

תוכן עניינים 1. יש לי הכל- פרק 12. יש לי הכל- פרק 23. יש לי הכל- פרק 3+44. יש לי הכל- פרק 55. יש לי הכל- פרק 66. יש לי הכל- פרק 77. יש לי הכל- פרק 88. יש לי הכל- פרקים 9+10 9. יש לי הכל- פרק 1110. יש לי הכל- פרקים 12+1311. יש לי הכל- פרק 1412. יש לי הכל- פרק 1513. יש לי הכל- פרק 1614. יש לי הכל- פרק 1715. יש לי הכל- פרק 1816. יש לי הכל- פרק 1917. יש לי הכל- פרקים 20+2118. יש לי הכל- פרק 2219. יש לי הכל- פרק 2320. יש לי הכל- פרק 2421. יש לי הכל- פרק 2522. יש לי הכל- פרק 2623. יש לי הכל- פרק 2724. יש לי הכל- פרק 2825. יש לי הכל- פרק 2926. יש לי הכל- פרק 3027. יש לי הכל- פרק 3128. יש לי הכל- פרק 3229. יש לי הכל- פרק 3330. יש לי הכל- פרק 3431. יש לי הכל- פרקים 35+3632. יש לי הכל- פרק 3733. יש לי הכל- פרק 3834. יש לי הכל- פרק 3935. יש לי הכל- פרק 4036. יש לי הכל- פרק 4137. יש לי הכל- פרק 4238. יש לי הכל- פרק 4339. יש לי הכל- פרק 4440. יש לי הכל- פרק 4541. יש לי הכל- פרק 4642. יש לי הכל- פרק 4743. יש לי הכל- פרק 4844. יש לי הכל- פרק 4945. יש לי הכל- פרק 5046. יש לי הכל- פרק 5147. יש לי הכל- פרק 5248. יש לי הכל- פרק 5349. יש לי הכל- פרק 5450. יש לי הכל- פרק 5551. יש לי הכל- פרק 5652. יש לי הכל-פרק 5753. יש לי הכל- פרק 5854. יש לי הכל- פרק 5955. יש לי הכל- פרק 6056. יש לי הכל- פרק 6157. יש לי הכל- פרק 6258. יש לי הכל- פרק 6359. יש לי הכל- פרק 6460. יש לי הכל- פרק 6561. יש לי הכל- פרק 6662. יש לי הכל- פרק 6763. יש לי הכל- פרק 6864. יש לי הכל- פרק 6965. יש לי הכל- פרק 7066. יש לי הכל- פרק 7167. יש לי הכל- פרק 7268. יש לי הכל- פרק 7369. יש לי הכל- פרק 7470. יש לי הכל- פרק 7571. יש לי הכל- פרק 7672. יש לי הכל- פרק 7773. יש לי הכל- פרק 7874. יש לי הכל- פרק 79 75. יש לי הכל- פרק 8076. יש לי הכל- פרק 8177. יש לי הכל- פרק 8278. יש לי הכל- פרק 8379. יש לי הכל- פרק 8480. יש לי הכל- פרק 8581. יש לי הכל- פרק 8682. יש לי הכל- פרק 8783. יש לי הכל- פרק 8884. יש לי הכל- פרק 8985. יש לי הכל- פרק 9086. יש לי הכל- פרק 9187. יש לי הכל- פרק 9288. יש לי הכל- פרק 9389. יש לי הכל- פרק 9490. יש לי הכל- פרק 9591. יש לי הכל- פרק 9692. יש לי הכל- פרק 9793. יש לי הכל- פרק 9894. יש לי הכל- פרק 9995. יש לי הכל- פרק אחרון

פרק 41: לעבור את זה

בסוף כן נשארתי מחוץ לחדר הניתוח והעברתי את שלוש השעות של ההמתנה בעיקר בקריאה של החומר הלימודי. ראיתי כשהוציאו את איתי החוצה ואת הרגל שלו. לא רק כף הרגל הייתה חבושה, אלא רב רגל ימין.
"את יכולה תיכף להיכנס לחדר ההתאוששות, אם את רוצה," אמרה לי מישהי מהצוות הרפואי. בהתחלה באמת שקלתי לחכות לאיתי עד שיתעורר, אבל תוך כדי שארזתי את הספרים חזרה לתיק קיבלתי טלפון משקד, חברה שלי מהלימודים, שאבוא אליה להשלים את החומר שהפסדתי לפני שיצטבר לכדור שלג. וזה מה שעשיתי.

"עשית את זה!" שקד מוחאת לי כפיים.
אני סוגרת את המחברת בהפגנתיות. "תשמעי, זה היה חתיכת אתגר."
"עמדת בו בגבורה. עכשיו תחשבי פעמיים לפני שאת מפספסת לימודים שוב בשביל איזה ידיד טוב שבבית חולים." היא מפנה את קערת הפופקורן וכוסות המים מהשולחן שבמרכז הדירה שלה. היא גרה עם שותפה (שעכשיו בלימודים בעצמה) ברמת גן, ואני קצת מקנאה בה שיש לה חיים עצמאיים.
השעה הייתה ארבע וחצי כשסיימתי להשלים את החומר, אבל אני נשארת אצל שקד עד כמעט תשע. אנחנו עושות מחליק אחת לשנייה, צופות באחת מהסדרות ששקד אוהבת לראות ומדברות על המון נושאים. לא חשבתי על איתי עד שאבא שלי שלח לי בווטסאפ שדיברו בחדשות הספורט שעבר את הניתוח בהצלחה ויתחיל בהחלמה בשבוע הבא. כמה דקות אחר-כך, איתי מתקשר.
"זה הידיד?" שקד מצחקקת.
אני עונה לטלפון ואומרת ישר, "אני לומדת." (גם אם כרגע אני לא)
"רציתי שתהיי פה. כולם פה חוץ ממך." הוא נשמע כל-כך "צומי". כל העולם ואשתו אצלו בחדר, מה הוא צריך אותי?
אני מגלגלת את העיניים (וגורמת לשקד לצחוק בקול) ויוצאת אל המרפסת הפצפונת. "כואב לך ברגל?"
איתי עונה תשובה מרגיזה, "יותר כואב שלא באת."
"אני לא יכולה לדבר," אני אומרת ישר ותוהה אם איתי בכלל זוכר את הנשיקה על הלחי (שהייתה ממש עם כל השפתיים ולא חפיפניקית) או שהוא כבר היה מסטול.
הקול של איתי נעלם לכמה שניות. אני מתאמצת לשמוע עם מי הוא מדבר ולא מצליחה. אני עומדת לסיים את השיחה ולחזור לסלון כשהוא מדבר שוב. "טליה? את פה? (אני עושה המהמ כזה) אני נוסע מפה להורים שלי וגם נאסוף את תום בדרך. את מוזמנת, האוטו שלי נשאר במרכז."
"אני לא יודעת. נדבר." אני מבחינה ששקד עושה לי עם הידיים משהו שאפשר לפענח כ'מה קרה? מה הוא רוצה?'.
הוא לא מבין את הרמיזה שזה לא הזמן המתאים לדבר עלינו, בטח שאני לא יודעת מי איתו בחדר, וממשיך, "תבואי לבקר אותי. את תבואי, נכון? אני פה עד מחרתיים בבוקר. תיקחי על הדרך גם את המפתח של המכונית."
אני חוזרת על עצמי. "אני לא יודעת, איתי." אני גם לא יודעת איך ההורים שלו יקבלו את זה שאנחת אצלם בסלון בבית שבקיבוץ פתאום.
שקד תולה בי עיניים כשאני מתיישבת על הספה ונראית מוטרדת. "נו?"
אני נאנחת. "הוא עבר זעזוע מוח ועושה לי זעזוע בלב."

אמא פותחת לי את הדלת כשאני חוזרת הביתה ואין לי ממש עצבים להתחיל לחטט בתיק ולחפש את המפתח. "באת מהלימודים?" היא שואלת ישר. "קמת מוקדם היום, לפניי."
אני זורקת את התיק בחדר שלי והולכת לכיוון המטבח. "כן ולא."
אני מוציאה כוס ועומדת למזוג לעצמי מים כשאמא אומרת משהו שלרגע נדמה לי שדמיינתי. "תיזהרי מלהיכנס למערכת יחסים עם איתי. זה לא מקובל."
"מה?" יש לי צפצופים באוזניים.
אמא מסמנת לי לשבת לידה בסלון. "את חושבת שאני לא מרגישה?"
אני נזכרת במשפט המפורסם שהיה כתוב לי ביומן בימי התיכון "אל תנסי להסתיר את מה שאי אפשר להסתיר" ואומרת, "אני גדולה ובוגרת מספיק."
"זה לא מוסרי, טליה." אמא קצת מרימה את הקול. "אני חינכתי אותך לקחת לחברה שלך, שבתרדמת! , את החבר והאבא של התינוק שלה? אני חושבת מה יקרה אם אפגוש את ההורים של סתיו בסופרמרקט או בחדר כושר. מה אגיד להם?"
"הוא אוהב אותי ואני אותו." אני מרגישה לרגע באמת בתיכון או מקסימום בקליפ LOVE STORY של טיילור סוויפט.
"איך הכנסת את עצמך לבור הזה?" אמא מבקשת שאמזוג לה מים אם אני כבר עומדת במטבח, והפנים שלה מודאגות.
הדאגה מתחילה לכרסם אותי גם בפנים. "איך אפשר לעבור את זה?"
"אם הוא מרגיש כלפייך אותו דבר, את לפחות לא לבד בסירה. יחד עם זאת, תחשבי בהיגיון על כמות המים שתצטרכו להוציא כדי לא לשקוע."
אני מצחקקת. "מקסימום איתי יוכל לשחות ואני ארכב עליו. הוא גבוה ממני בחצי מטר."
אמא מרצינה. "משעמם לך בחיים?"
"לא, למה את אומרת את זה?" מהר מאוד אני מוחקת את החיוך.
"את בת 25. זה לא גיל להשתעשע עם כדורסלן שלא יודע מה הכוונות שלו באמת ביום שסתיו תתעורר. את יודעת שמבחינת הצוות הרפואי שמטפל בה זה יקרה בקרוב מאוד, נכון?"
"אז נצטרך לעבור גם את זה." אני לא יודעת למה פתאום הכל נשמע לי קל יותר או ברור יותר אחרי שאיתי התוודה שאנחנו מרגישים את אותו הדבר. אני מושיטה לאמא את כוס המים ומתיישבת לידה. "הוא הזמין אותי לבוא לבית של ההורים שלו בצפון לסוף השבוע הקרוב. אני לא בטוחה שזה רעיון טוב, אבל הוא מתעקש ואמר שאסע עם האוטו שלו."
אמא נאנחת. "אני מקווה שזה לא יגמר במכות על איתי."
"את עדיין חושבת שכדורסלנים טיפשים בטח," אני ממלמלת.
"למה את מכניסה לי מילים לפה? אני אמרתי דבר כזה?" אמא מחפשת את שלט הטלוויזיה, מה שאומר שהגענו לסוף השיחה.
"יש עוד הרבה דגים בים," אני אומרת ומתקנת, "כלומר, ריבאונדים."
"איך רואים שגדלת עם אבא מאמן כדורסל." אמא מחייכת חצי חיוך. "אבא ממש רוצה שאיתי יבוא לבקר את הילדים ולהרצות בפניהם על הדרך שלו מהצפון עד למכבי תל אביב. השאלה מתי תספרי לו במה אבא שלך עובד ומאיפה רכשת את הידע שלך בענף עם הכדור הכתום."
"הוא אף פעם לא היה פה, את יודעת." הבטן שלי מתחילה להתכווץ.
אמא אומרת את מה שנשמע לה פשוט, "אז תזמיני אותו כשיחזור למרכז."
אני מעדיפה לא להסתכל לאמא בעיניים כשאני אומרת, "נראה."
תראו, זה לא שאני מתביישת באורח החיים שלי או משהו כזה, פשוט איתי וסתיו מגיעים ממעמד כלכלי מסוים, נורמה מסוימת והם מה שנקרא PERFECT MATCH. איך אמרה מישהי שעברה לאוניברסיטה שאני לומדת בה מהבינתחומי? "כסף מתחתן עם כסף". יש לנו מכונית אחת, והיא מאוד מאוד ישנה ושייכת לאבא שלי. יש לי אמנם רישיון, אבל רב החיים אני מתניידת בתחבורה ציבורית. אני לא אדע לעולם מה זה שאמא ואבא עוזרים לי בשכר דירה כמו רותם, או שאוכל לקנות בית כמו איתי. אנחנו לא משפחה אמידה, אבל כזו שכן משתכרת בכבוד. אני בספק אם איתי מנחש זאת, בטח שהוא ראה אותי לא פעם עם שקיות שופינג. אני קמה לחדר שלי ומרגישה לא נעים. אני לא ממש רוצה שאיתי יגיע ויראה כמה הוא רגיל ומשעמם, עם מיטת יחיד ואין בה אפילו טלוויזיה. אני לא ממש רוצה שהוא יבוא...

***
"גברת, שעת הביקורים מסתיימת בעוד פחות מחצי שעה, קחי זאת בחשבון," נוזפת בי אחת האחיות כשאני עם רגל וחצי בתוך החדר של איתי.
איתי עצמו מזדקף ועובר ממצב שכיבה לישיבה כששומע את הקול שלי זועף חזרה, "בסדר, גברת." אני נמצאת לראשונה "בחדר החדש" שלו. הוא משתחרר מחר בבוקר. "הנה בסוף באתי, מרוצה?" אני מתיישבת ליד המיטה שלו ומבחינה ישר בכף רגלו הימנית שחבושה עד טיפה מעל הקרסול.
"קשה שלא לשמוע את זה שבאת." הוא מחייך, מוציא מהמגירה שבשידה את מפתחות הרכב שלי ושם לי אותן בתוך כף היד. המגע שלו חם ונעים.
"כואב?" אני מצביעה על הרגל.
"לא ציפיתי שלא יכאב." הוא מסמן עם האגודל שלו על חבילת משככי כאבים שנמצאת בראש השידה שצמודה לאיפה שאני יושבת ועם הזרוע הארוכה שלו אוסף אותה. "אני מפחד להתמכר לחרא הזה."
"לפחות אתה שותה מים שוב." אני מבחינה בבקבוק כחול ענקי של שני ליטר על השידה גם.
"כן, את האמת הרגשתי הרבה יותר טוב מבחינת הסחרחרות וההקאות כשהתעוררתי מההרדמה. הבנתי מנתנאל, נו הבחור שהרדים אותי, שחיכית בחוץ עד סוף הניתוח ודווקא כשהוציאו אותי החוצה ויכולת לחכות בחדר התאוששות, הלכת."
אני אומרת מילה אחת שגורמת לו להנהן בהבנה: "לימודים."
הוא מוציא את הנייד שלו מכיס הפיג'מה של בית החולים ומראה לי תמונה של תום על שמיכת פיקניק. "אמא של סתיו שלחה לי את זה בבוקר. הלכה איתה ועם טומי הכלב שלהם לפארק. באמת היה יום יפה היום."
"אתה עם קביים?" אני מסתכלת מסביב ומחפשת את מה שאמור לתמוך בו בהליכה.
"מחר ייתנו לי. היום בבוקר ביקרו אותי כמה אוהדים וישבנו בחוץ. אני הייתי, לא עלינו, עם כיסא גלגלים." הוא נשאר מרוכז בתמונה של תום. ברור שהוא מתגעגע אליה.
"דרכת על הרגל אבל שלשום." אני נזכרת כשעזרתי לו ללכת למקלחת שבחדר בבוקר שלמחרת זעזוע המוח שלו.
"זה לא אותו דבר, זה היה צעד וחצי." איתי עכשיו מסתכל לי בעיניים. "את תבואי לבית של ההורים שלי, נכון?"
אני עונה בשאלה, "אם לקחתי את המפתחות של הרכב שלך, מה אתה חושב?"
"את נראית מאוד יפה היום, גם אם באת ישר מהלימודים." הוא שולח את היד הארוכה שלו ונוגע בשיער שלי. "יפה לך צמה ככה."
אני מתחילה להסמיק. בסך הכל לבשתי ג'ינס בגזרה גבוהה וחולצה לבנה מקושקשת. גם כמעט לא התאפרתי. אני לא אוהבת להתאפר כבד. קצת מסקרה, פודרה אם צץ לו איזה חצ'קון לפני המחזור, ותמיד שפתון בהיר או טבעי.
"שעת הביקור עומדת להסתיים!" נשמעת קריאה מבחוץ.
איתי מגלגל את העיניים. "ככה זה שבאים רק לפחות מחצי שעה."
"ככה זה שהולכים לישון בשבע," אני מחזירה לו ונבהלת כשאחת האחיות נכנסת לחדר ואומרת לי שצריך לצאת אלא אם כן יש לי אישור.
האצבעות של איתי חופרות לי בשורשי השיער, הצמה גם ככה מפורקת, ואני מרגישה איך צמרמורת משתלטת לי על הגוף. זה נעים. "אין לה אישור. אני יכול להשיג כזה?"
"מאוחר מדי בשעה כזו." האחות מתחילה ללכת לכיוון המסדרון. "בבקשה אל תאלצי אותי לחזור לכאן, גברת. שעת הביקורים הסתיימה."
אני הולכת לאיבוד בעיניים של איתי. "למה יש לי תחושה שלא תסתדר לבד?"
"אני מסתדר, אני מסתדר, תאמיני לי. אתמול ישנתי יותר טוב ממה שתום ישנה. הכדורים מחלישים אותי." הוא מחניק פיהוק וצוחק. "רואה?"
אני מרימה את העיניים אל האצבעות שלו כרמיזה שיפסיק. הוא מוריד אותן אל הפנים שלי ומלטף לי את הלחי. לעור שלו יש חום ורוך ממכרים. אצבע אחת שלו עוברת על האף שלי ונעצרת על השפה התחתונה. הוא גורם לה להיפתח קצת כשמפעיל עליה כוח. הנשימות שלי נעשות כבדות.
"את רוצה את זה כמוני, אני יודע."
"איתי, אי אפשר... זה לא..." אני לא מצליחה לסיים את המשפט וכבר האחות נכנסת שוב.
היא עצבנית. "את עוד פה?"
אני קמה מיד. "סליחה," אני ממלמלת, ואפילו לא מאחלת לאיתי לילה טוב.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

שלכת כותבת מהלב עקוב אחר שלכת
שמור סיפור
לסיפור זה 8 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
אניי ממש רוצה כבר שסתיו תתעורר זה נגרר יותר מידי וממש נמאס לי מנקודת המבט של טליה או איתי..
חוץ מזה שאם הגעתי למצב שאני ממש נכנסתי כולי לסיפור בקטע שכל יום אני ממש מצפה לפרק.
את כותבת פשוט מדהים!!!
הגב
דווח
שלכת כותבת מהלב
שלכת כותבת מהלב
תודה
תיכף נחזור לנקודת המבט המבט של איתי, אז תתבאסי. מקווה שזה לא יגרום לך להפסיק לקרוא
הגב
דווח
guest
אל תדאגי אני ממש מחכה לראות איך זה מתפתח אבל אני גם מחכה לדמות של סתיו בחזרה היא כל כך חסרה..
הגב
דווח
טען עוד 30 תגובות
כותבי החודש בספרייה
שלכת כותבת מהלב
עשיתי את זה! הצעתי לך לצאת, איתי.
עשיתי את זה! הצעתי לך לצאת, איתי.
מאת: שלכת כותבת מהלב
להילחם בשבילו- פרק 90
להילחם בשבילו- פרק 90
מאת: שלכת כותבת מהלב
להילחם בשבילו- פרק 87
להילחם בשבילו- פרק 87
מאת: שלכת כותבת מהלב
יש לי הכל- פרק 91
יש לי הכל- פרק 91
מאת: שלכת כותבת מהלב
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
אהבה של חורף
אהבה של חורף
מאת: אפריל גל גילרוביץ'
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Eltchin's Emotions
המדורגים ביותר
המקום המושלם בעינייו
המקום המושלם בעינייו
מאת: שבורת כנף
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
מאת: Nizan Zarotski
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
אני בהריון...
אני בהריון...
מאת: Adam gustavo Zyl
מומלצים מהמגירה
צעצועים
צעצועים
מאת: שבורת כנף
אני כועסת
אני כועסת
מאת: שבורת כנף
מחר יהיה טוב
מחר יהיה טוב
מאת: שבורת כנף
"אני אוהב אותך"
"אני אוהב אותך"
מאת: שבורת כנף