כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 3

אודם בחורף פרק 50

היא לוגמת מהשקו ואני מסתכל עליה ומבין כמה אני מאוהב בה.. כמה כל חלק מהנפש שלה ומהלב שלה יקר לי. כמה היא חשובה לי.. עד כדי כך שאני צריך לתת לה להתרחק.

תוכן עניינים 1. אודם בחורף פרק 12. אודם בחורף פרק 23. אודם בחורף פרק 34. אודם בחורף פרק 45. אודם בחורף פרק 56. אודם בחורף פרק 67. אודם בחורף פרק 78. אודם בחורף פרק 89. אודם בחורף פרק 910. אודם בחורף פרק 1011. אודם בחורף פרק 1112. אודם בחורף פרק 1213. אודם בחורף פרק 1314. אודם בחורף פרק 1415. אודם בחורף פרק 1516. אודם בחורף פרק 1617. אודם בחורף פרק 1718. אודם בחורף פרק 1819. אודם בחורף פרק 1920. אודם בחורף פרק 2021. אודם בחורף פרק 2122. אודם בחורף פרק 2223. אודם בחורף פרק 2324. אודם בחורף פרק 2425. אודם בחורף פרק 2526. אודם בחורף פרק 2627. אודם בחורף פרק 2728. אודם בחורף פרק 2829. אודם בחורף פרק 2930. אודם בחורף פרק 3031. אודם בחורף פרק 3132. אודם בחורף פרק 3233. אודם בחורף פרק 3334. אודם בחורף פרק 3435. אודם בחורף פרק 3536. אודם בחורף פרק 3637. אודם בחורף פרק 3738. אודם בחורף פרק 3839. אודם בחורף פרק 3940. אודם בחורף פרק 4041. אודם בחורף פרק 4142. אודם בחורף פרק 4243. אודם בחורף פרק 4344. אודם בחורף פרק 4445. אודם בחורף פרק 4546. אודם בחורף פרק 4647. אודם בחורף פרק 4748. אודם בחורף פרק 4849. אודם בחורף פרק 4950. אודם בחורף פרק 5051. אודם בחורף פרק 5152. אודם בחורף פרק 5253. אודם בחורף פרק 5354. אודם בחורף פרק 5455. אודם בחורף פרק 5556. אודם בחורף פרק 5657. אודם בחורף פרק 5758. אודם בחורף פרק 5859. אודם בחורף פרק 5960. אודם בחורף פרק 6061. אודם בחורף פרק 6162. אודם בחורף פרק 6263. אודם בחורף פרק 6364. אודם בחורף פרק 6465. אודם בחורף פרק 6566. אודם בחורף פרק 6667. אודם בחורף פרק 6768. אודם בחורף פרק 6869. אודם בחורף פרק 6970. אודם בחורף פרק 7071. אודם בחורף פרק 7172. אודם בחורף פרק 7273. אודם בחורף פרק 7374. אודם בחורף פרק 74 ואחרון

אני שוכב כל הרגליים שלה, מחבק אותה אלי בזמן שהיא מניחה את היד שלה על הכתף שלי ונאחזת בה..
"אל תעשי לנו את זה.."
"איתמר תראה אותנו, אנחנו הרס מהלך!"
"זה מה שחיבר אותנו עוגי.."
אני אומר בשקט בתקווה שהיא תשנה את ההחלטה שלה מרצונה..
"וזה גם מה שמפריד אותנו עכשיו וידענו שזה יכול לקרות..
אני מזיקה לך ואני מעמידה אותך במצבים שאתה לא אמור להיות בהם!
אני מרגישה אשמה על כל מה שאתה עובר.
יש לך מספיק על הראש רומאו..
ומה ששלנו יהיה שלנו בכל מצב.."
"על מה את מדברת?"
"אם אנחנו אחד של השניה, בסופו של דבר זה יקרה.
אולי אחרי שכל הסערות יהיו מאחורינו ונבוא נקי.
נבוא רגועים.
נבוא חדשים.."
"אני לא רוצה אותך אחרת..
אני לא צריך שתשתני בשבילי!
אני לא רוצה!"
אני שומע את הבכי שלה כשהיא מנסה לעצור אותו.
מקשיב לנשימות שלה ויודע שהיא נקרעת עם ההחלטה הזאת ושאני מקשה עליה כרגע..
מלכתחילה ידעתי שאיתה אי אפשר להתנהל בלחץ, אי אפשר לדחוק אותה לפינה והיא כמוני במצבי לחץ.
היא תיסגר עכשיו ולא תדבר עוד..
אני שותק ונותן לעצמי עוד כמה רגעים של שקט על הרגליים שלה.
אני מתרומם ומשפשף את הפנים, אוסף את השיער ומושך אותה אלי.
"אל תבכי"
"אני כל כך מצטערת, אני כל הזמן פוגעת בך"
"את לא פוגעת בי עוד לא הבנת את זה?!"
"כן..
אני כן!"
"מיכאלה, את תגידי כן ואני אגיד לא וזה ימשך שעות"
היא משחררת צחוק קטן ואני שמח שלפחות שמעתי אותה צוחקת.
"אני באמת אוהבת אותך ואני מקווה שאחרי שנעבור את הסערות הפרטיות שלנו נוכל להמשיך הלאה ביחד.."
"יהיה בסדר"
אני לא ממש יודע מה להגיד לה והכל די מבולגן לי עכשיו אחרי כל מה שקרה.
אני רק מרגיע ומחבק אותה חזק אלי.
נושם אותה ועוד שהיא ככה בין הידיים שלי אני כבר מרגיש את הגוף שלי כואב מהגעגוע שעתיד להגיע.
"מיכאלה.."
"מה?"
היא שואלת ומניחה את האף הקפוא שלה על הצוואר שלי, נושמת אותי בדרך המיוחדת שלה..
"אפשר שלא תעלמי לי?"
היא שותקת ואחרי כמה רגעים מרימה את המבט שלה אלי.
"אני חושבת ששנינו צריכים כמה ימים להרגע ולנוח.
לשנינו יש הרבה עבודה עצמית לעשות ושיגרת חיים לנסות לחזור אליה.
אני לא רוצה להרגיש שאני מכבידה עליך"
"כמה פעמים אני אגיד לך שזה לא ככה?!
שזה רחוק מזה!"
"זה לא משנה מה אתה תגיד, עוד לא הבנת?!
מבחינתי אני רומסת אותך ואת יתר הכוחות שיש לך כדי להתמודד..
מבחינתי אני זאת שמורידה אותך למטה במקום לעזור לך לעלות"
"למה כי הייתי במעצר?"
"איתמר זה הכל ביחד!
זה הלינה שלי פה והפחדים שלי.
זה המקרה עם רונן ומה שהוא הביא ומביא איתו עדין!
זאת הבעיה של אמא שלי והרקע שלי.
החוסר יציבות שלי לאחרונה ושלא נדבר על אבא שלך שלא ממש שמח מזה שאני בסביבה.."
היא קמה בעצבנות והקול שלה עולה.
היא לחוצה ורגישה מתמיד עכשיו.
אני קם אליה ותופס אותה בידיים.
היא מנסה להתנגד והבכי שוב חוזר..
"די תרגעי!
הבנתי, אוקי!
הבנתי!"
אני אומר לה כדי שתרגע ותיתן לי להתקרב אליה.
שלא תחסום אותי, לא עכשיו..
אני מחבק אותה אלי והיא משחררת בקול בכי שובר, את כל התיסכול שלה מהמצב הזה.
היא נרגעת מהחיבוק השקט שלי ולמרות שאני לא מסכים איתה אין לי ברירה אלא לתת לה את מה שהיא צריכה עכשיו..
שקט..
היא משתחררת מהידיים שלי וזזה אחורה.
מנגבת את הדמעות מהפנים שלה ומושכת באף עם קצה השרוול שלה..
יש פעמים שאני תוהה בת כמה היא באמת כשהיא עושה את זה..
אפילו את זה אני אוהב בה, שהיא תינוקת בכיינית שמושכת באף.
אני מסתכל לתוך העיניים הירוקות שלה ולא מאמין שהדבר המושלם הזה הולך להיעלם לי..
לא מאמין שאני צריך לתת לה ללכת..
"אני חושבת שאני אלך עכשיו..
יש לי כמה דברים לארגן בבית.
אני יכולה לבוא יותר מאוחר לקחת את כל מה שהבאתי לפה?
אני פשוט חייבת ל.."
"את לא צריכה להסביר..
וכן את יכולה לבוא מתי שבא לך, זה הבית שלך.."
אני אומר בשקט ונכנס למטבח, עם הרגשה מוזרה.
לא רציתי שהיא תחסם בפני וזה בדיוק מה שקורה לי.
כוסאמק!
אני לא מצליח לשלוט בזה ומשהו בתוכי גורם לי להאטם בפניה, בפני עצמי.
אני שותק ולא מסתכל עליה.
היא נשארת לעמוד שם בזמן שאני מנסה להתעלם ממנה.
אולי כדי שיכאב פחות, אולי כדי להזיז את הכאב הצידה..
היא יוצאת מפה בסערה.
בדיוק כמו שהיא הגיעה לפה..
הדלת נטרקת ואני טורק את דלת המקרר ונישען על משענת הכיסא ומשחרר אוויר.
אני מסתכל על השעון ומרגיש את הראש שלי כואב.
מרגיש שהמוח שלי איכלס יותר מדי מידע ומחשבות בשעות האחרונות.
אני מרגיש בקריסה, באפיסת כוחות.
אני גורר את עצמי למקלחת ויוצא ממנה שבור.
במובן המלא של המילה..
אני מתיישב על הספה ומסרב ליפול למחשבות שוב.
אני לא מסוגל יותר לעבד מידע.
לא מסוגל להעביר עוד מחשבה אחת על המצב שלי, על מה קרה ועל מה יקרה, לא מסוגל לחשוב עכשיו על זה שהיא הלכה..
אני נושם עמוק ומוציא את המכשיר שלי מהארונית.
זה מחייב שניים..
פייסל לא יעזור במצב הזה.
אני משחרר עשן סמיך מתוכי ונישען לאחור על הספה.
מרגיש איך זה עולה לראש ומרפה את הגוף והנפש.
מרגיש שהכל זז הצידה, לפחות לעכשיו..
אני כל כך עייף שאני לא טורח אפילו לקום למיטה.
הטלויזיה דלוקה בלי ווליום על ערוץ הסרטים ואני כמעט ונרדם בדיוק בקטע שדום ולטי מתנשקים אחרי מירוץ ובריחה מוצלחת מהשוטרים.
תמיד אמרתי שהסרט הראשון שלהם הכי מיוחד, הכי מוצלח.
כל השאר כבר הפכו להיות מוגזמים וחסרי תוכן.
עם המחשבה הזאת אני שוקע בעצמי ונירדם..

"איתמר..
למה אתה ישן ככה?"
אני שומע את הקול שלה ומרגיש את היד שלה על הפנים שלי.
היא מעירה אותי ואני לא יודע כמה זמן ישנתי אבל זה הרגיש טוב..
"מה השעה?"
"סליחה אני מצטערת שהערתי אותך"
"זה בסדר.
מה השעה?"
"מאוחר..
אחת וחצי"
"למה את ערה בשעות האלה?"
"סידרתי את הבית, נקיתי ולא שמתי לב לשעה.."
היא מתיישבת על השולחן מולי בזמן שאני מותח את הגוף המקופל שלי.
"איך אתה ישן ככה?
זה לא בריא.."
אני מסתכל עליה בהרמת גבה וחצי חיוך.
"יש משהו בריא בחיים שלנו?"
היא מחייכת ואני שמח שהיא כאן.
אני יודע שהיא רק באה לקחת את החפצים והבגדים שלה שהספיקה להעביר לכאן.
אבל הרגשתי חרא עם איך שנתתי לה ללכת לפני זה.
יש לי הזדמנות לעשות את זה קצת אחרת הפעם ובאמת להבין אותה ואת הקשיים שלה.
"בא לך לשתות איתי שוקו לפני שאת הולכת?"
היא מסתכלת עלי כשהראש שלה מוטה הצידה והחיוך שלה לא מאחר לבוא כשהיא שולחת את העיניים שלה היישר לתוך העיניים הכחולות שלי.
"יאללה שוקו"
"יופי תכיני לי גם ושיהיה רותח"
"מה?!
חתיכת חוצפן נצלן!"
"קומי קומי"
אני אומר לה וצוחק, מצליח לשבור את הקרח ולשנות טיפה את האווירה..
"יש לי יד אחת!"
"אם הצלחת לנקות את הבית שלך עם יד אחת, קטן עליך שתי כוסות שוקו, יאללה קומי"
אני מגרש אותה למטבח ומשכנע את עצמי לקום לשטוף פנים.
צ'יף רודף אחריה למטבח והיא מתכופפת אליו ומנשקת אותו..
אני מסתכל עליהם ומנסה להפסיק את הכאב הזה שתוקף פתאום.
מנסה להזיז הצידה את ההבנה שהיא לא תהיה פה עוד מעט ורק אלוהים יודע מתי נחזור..
ואם בכלל..

אנחנו יושבים עם צ'יף בסלון והיא מספרת לי שהתחילה לפרוק את הקרטונים ואירגנה לגרי פינה מסודרת שתהיה קבועה בשבילו.
"אני שמח שבאת"
"אני שמחה שבאתי.."
"אני מצטער על איך שנתתי לך ללכת"
"זה בסדר אני מבינה אותך..
אנחנו שנינו במצב רגיש"
היא לוגמת מהשקו ואני מסתכל עליה ומבין כמה אני מאוהב בה..
כמה כל חלק מהנפש שלה ומהלב שלה יקר לי.
כמה היא חשובה לי..
עד כדי כך שאני צריך לתת לה להתרחק.
עד כדי כך שאני צריך להתרחק ממנה בעצמי כדי להביא לה אותי טוב יותר, כי מגיע לה טוב יותר.
זה כואב..
זה פאקינג שובר אותי מבפנים כוסאמק!
"איתמר"
"מה יפה שלי?"
"תשיר לי משהו לפני שאני הולכת?"
"עכשיו?"
"כן..
רק אם בא לך"
אני מניח את הכוס בצד וקם להביא את הגיטרה.
אני מתיישב מולה על השולחן, רגל על רגל ועליה הגיטרה.
אני מתחיל לפרוט על הגיטרה והשיר של דודו טסה כבר מתנגן לי בראש..
אני הולך לשיר לה את 'קחי אותי לטייל'..

'קחי אותי לטייל
לברוח מהצל
בשמש החמה
בחדר מחכה מלחמה
אימת הנפילה
הביטי בי
זו שעת הנעילה
פתחי לי שערך במחילה

קחי אותי לשחק
לרוץ להתפרק
נשכב בחול החם
נמצא מקום שאין בו עולם
מגע גופך החם
הילד שנרדם בחשכה
קורא לך שתביאי שמיכה

אני לא יכול לבד להסתדר
תראי איך הכאב הזה עובר
אלי, ואז אלייך

קחי אותי רחוק
למדי אותי לצעוק
כאילו אין מחר
הבטיחי לי שכלום לא נגמר
שאלוהים נשאר
אף פעם לא פחדתי מהים
היום כל גל הוא בלתי נסבל

אני לא יכול לבד להסתדר
תראי איך הכאב הזה עובר
אלי, ואז אלייך

אני לא רוצה שככה ייגמר
תראי איך שהעצב בי עובר
אלי, ואז אלייך '

אני מסיים לשיר והדמעות שלה נופלות בלי הפסקה כבר מהשורה השניה בערך..
אני מניח את הגיטרה בצד ומרגיש איך כל הגוף שלי כואב את הפרידה המזויינת הזאת ממנה.
מרגיש איך כל שריר שלי מתכווץ רק מהמחשבה שהיא תהיה רחוקה.
שהריח שלה ישאר רק בזיכרון שלי.
אני יודע כמה המצב שלנו מסובך ועם כמה שזה קשה זה אולי מה ששנינו צריכים כמו שהיא אומרת..
אני תופס את הידיים שלה וטובע בעולם השלם שיש בעיניים שלה.
"קחי את השיר הזה ואת כל מה שהוא מבקש ממנה תזכרי שאני מבקש ממך..
תזכרי שאני מחכה לעשות איתך הכל.
להתגבר איתך על כל הפחדים, על כל הכאב הזה שיש לשנינו..
תזכרי שלא ככה זה יגמר..
תזכרי שאני אוהב אותך!"
היא פורצת בבכי שקורע לי את הנשמה מבפנים.
מחבקת אותי אליה חזק ושופכת את הצער שלה ואת הכאב שלה על הכתף שלי..

אחרי שספגתי ממנה עוד קצת.
אחרי שנשמתי את הריח שלה והחדרתי את הקול השקט שלה עמוק לתוך הלב שלי, היא יוצאת מפה ולא משאירה אפילו שאריות ממנה..
חוץ מכאב גדול, אין פה כלום..

******************
אני יודעת שנעלמתי קצת אבל זה לא כי שכחתי או משהן כזה!
פשוט ימים עמוסים בטירוף וים עבודות להגשה עם הילדודס..
שיגרה של עומס בעיקר!
פינקתי בפרק ארוך מהרגיל פלוס שיר מושלםםםםםםם!
איתמר חוגג 50 פרקים וזה בזכותכם!
וזאת הזדמנות מצויינת להגיד לכם תודה..
זה לא מובן מאליו בשבילי בכלל!
אתם מדהימים ואני אוהבת כל אחד ואחת מכם!
מקווה שאהבתם את הפרק.
כמובן שתמיד שמחה לדעת מה אתם חושבים אז, ספרו לי!
אוהבת מלא
נתראה בפרק הבא
❤❤❤❤

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Vivi Stories עקוב אחר Vivi
שמור סיפור
לסיפור זה 15 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
מתי ממשיכה???מוצאת את עצמי חושבת כל היום על הסיפור חחח את מטורפת!!!איך הצלחתי להתמכר ככה לסיפור?!מקווה שתמשיכי ממש מהר כי אני כבר חסרת סבלנות ובעיקר מתגעגעת לזוג הכי יפה בתבל...
הגב
דווח
Vivi Stories
Vivi Stories
חחחח היום במהלך היום יעלה פרק חדש!
סליחה שלוקח קצת זמן לפעמים התקופות הלחוצות מפתיעות אותי..
שמחה לדעת שאת אוהבת את הסיפור ומתחברת אלמו ולוג המושלם הזה!!!
תודה❤❤
הגב
דווח
guest
טוב את יודעת שאני אוהבת אותך אבל אץ באמת מרושעת, איך הצלחת להפריד בניהם?? תחזירי לי אותם מהרר!!
לדעתי זה שהם החליטו שהם צריכים כל אחד להתמודד לבד ואולי בעתיד לחזור זה לא נכון כי הם כן הצליחו לעזור אחד לשני כל אחד עם העבר שלו
הכתיבה שלך מדהימה אותי כל פעם מחדש!
מחכה להמשך
שחר:)

הגב
דווח
טען עוד 28 תגובות
כותבי החודש בספרייה
Vivi Stories
מה אנחנו עושים?! פרק 1
מה אנחנו עושים?! פרק 1
מאת: Vivi Stories
עלמה פרק 41 ואחרון
עלמה פרק 41 ואחרון
מאת: Vivi Stories
מה אנחנו עושים?! פרק 94
מה אנחנו עושים?! פרק 94
מאת: Vivi Stories
זאת אני!
זאת אני!
מאת: Vivi Stories
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Eltchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
סיפורים אחרונים
צעד צעד.
צעד צעד.
מאת: Natali Beso
אהבה ללא גבולות
אהבה ללא גבולות
מאת: ג'וני ברנר
מפחדת לאהוב.
מפחדת לאהוב.
מאת: Maria Kulik
לילה של חטאים
לילה של חטאים
מאת: סתם אני
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה