כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
3

יש לי הכל- פרק 37

"אני אעשה לך ילד אם לא תמצאי מישהו נורמלי עד גיל 30."

תוכן עניינים 1. יש לי הכל- פרק 12. יש לי הכל- פרק 23. יש לי הכל- פרק 3+44. יש לי הכל- פרק 55. יש לי הכל- פרק 66. יש לי הכל- פרק 77. יש לי הכל- פרק 88. יש לי הכל- פרקים 9+10 9. יש לי הכל- פרק 1110. יש לי הכל- פרקים 12+1311. יש לי הכל- פרק 1412. יש לי הכל- פרק 1513. יש לי הכל- פרק 1614. יש לי הכל- פרק 1715. יש לי הכל- פרק 1816. יש לי הכל- פרק 1917. יש לי הכל- פרקים 20+2118. יש לי הכל- פרק 2219. יש לי הכל- פרק 2320. יש לי הכל- פרק 2421. יש לי הכל- פרק 2522. יש לי הכל- פרק 2623. יש לי הכל- פרק 2724. יש לי הכל- פרק 2825. יש לי הכל- פרק 2926. יש לי הכל- פרק 3027. יש לי הכל- פרק 3128. יש לי הכל- פרק 3229. יש לי הכל- פרק 3330. יש לי הכל- פרק 3431. יש לי הכל- פרקים 35+3632. יש לי הכל- פרק 3733. יש לי הכל- פרק 3834. יש לי הכל- פרק 3935. יש לי הכל- פרק 4036. יש לי הכל- פרק 4137. יש לי הכל- פרק 4238. יש לי הכל- פרק 4339. יש לי הכל- פרק 4440. יש לי הכל- פרק 4541. יש לי הכל- פרק 4642. יש לי הכל- פרק 4743. יש לי הכל- פרק 4844. יש לי הכל- פרק 4945. יש לי הכל- פרק 5046. יש לי הכל- פרק 5147. יש לי הכל- פרק 5248. יש לי הכל- פרק 5349. יש לי הכל- פרק 5450. יש לי הכל- פרק 5551. יש לי הכל- פרק 5652. יש לי הכל-פרק 5753. יש לי הכל- פרק 5854. יש לי הכל- פרק 5955. יש לי הכל- פרק 6056. יש לי הכל- פרק 6157. יש לי הכל- פרק 6258. יש לי הכל- פרק 6359. יש לי הכל- פרק 6460. יש לי הכל- פרק 6561. יש לי הכל- פרק 6662. יש לי הכל- פרק 6763. יש לי הכל- פרק 6864. יש לי הכל- פרק 6965. יש לי הכל- פרק 7066. יש לי הכל- פרק 7167. יש לי הכל- פרק 7268. יש לי הכל- פרק 7369. יש לי הכל- פרק 7470. יש לי הכל- פרק 7571. יש לי הכל- פרק 7672. יש לי הכל- פרק 7773. יש לי הכל- פרק 7874. יש לי הכל- פרק 79 75. יש לי הכל- פרק 8076. יש לי הכל- פרק 8177. יש לי הכל- פרק 8278. יש לי הכל- פרק 8379. יש לי הכל- פרק 8480. יש לי הכל- פרק 8581. יש לי הכל- פרק 8682. יש לי הכל- פרק 8783. יש לי הכל- פרק 8884. יש לי הכל- פרק 8985. יש לי הכל- פרק 9086. יש לי הכל- פרק 9187. יש לי הכל- פרק 9288. יש לי הכל- פרק 9389. יש לי הכל- פרק 9490. יש לי הכל- פרק 9591. יש לי הכל- פרק 9692. יש לי הכל- פרק 9793. יש לי הכל- פרק 9894. יש לי הכל- פרק 9995. יש לי הכל- פרק אחרון

פרק 37: טובה מילדה טובה

"טליה? טליושה?"
אני מתעוררת אמנם אחרי כמעט דקה, אבל נזכרת ישר איפה אני ולמה אני מוקפת בערימות של טישו.
"מה פשר כמות הנייר הרטוב שיש סביבך?" איתי שואל ומסדר את המיטה למצב ישיבה. "בכית?"
אני אוספת את כל הנייר בגווני הוורוד והלבן ומשליכה אותם לפח האשפה שבשירותים. אנחנו עכשיו לבד בחדר. כשאני חוזרת, איתי מנסה לקום מהמיטה, ואני לא מבינה למה. "מה אתה עושה?"
"תעזרי לי להגיע לשירותים. יש לי פיפי ואני חייב לצחצח שיניים. תשאלי את האחיות בחוץ אחר-כך אם יש להם מברשת שיניים ומשחה." הוא תופס לי את הזרוע, ולמרות שאני שוקלת חצי ממנו, מצליח להיאחז בי. הוא קופץ על רגל אחת.
"יש לך סחרחורת?" אני שואלת תוך כדי שאני מרגישה את הגוף שלו נתמך בשלי. איתי כבד ממש, וואי.
"קצת. לא משהו רציני." הוא נעצר בכניסה ומתחיל לצחוק כשרואה את הדמות שלו במראה. "איזה פלסטר יש לי בראש, ממש רמבו אני."
"תסתדר מפה לבד?"
הוא מתחיל לסגור את הדלת. "אם תשמעי קול חבטה, תדעי שנפלתי."
"זה לא מצחיק..." אני ממלמלת ויוצאת אל המסדרון. כנראה הייתה החלפת משמרות כי יש עכשיו אחות אחרת, והיא אומרת שאין לה מברשת ומשחת שיניים, אבל יש סופרפארם בקומת הכניסה. אני מבקשת שתשגיח על איתי, נכנסת שוב לחדר כדי לקחת את הארנק והולכת לכיוון המעליות.
הייתה לי מחשבה לקנות לו בוקסרים/תחתונים חוץ ממברשת השיניים והמשחה במידה וירצה להתקלח, רק ששביט שלחה לי הודעה בדיוק כשעמדתי מול המדף ותהיתי מה המידה של מר רגליים בלתי נגמרות שהם כבר יביאו לו בגדים מהארון. אני שואלת אותה מתי הם יגיעו ומקבלת תשובה שבשעתיים הקרובות, אחרי שיסיימו משהו במועדון הכדורסל של מכבי ת"א, כנראה בעניין הביטוח הרפואי או משהו כזה. סוף ההודעה הייתה "תודה שאת איתו", ואולי תחושת הבטן שלי לא לעזוב הייתה נכונה.
אני קונה לעצמי קפה על בסיס חלב עם בורקס גבינה ועושה את דרכי חזרה אל החדר. כשאני מגיעה, איתי עדיין בשירותים, יושב על כיסא פלסטיק שדומה לזה שישנתי עליו בלילה. "רק חיכית 20 דקות בערך," אני מתנצלת.
"לא אמרתי כלום או באתי בטענות," איתי ממלמל חזרה ולוקח את השקית עם הדברים שלו. "תודה, טליושה."
"בכיף, איתי תאי?" אני נותנת ביס בבורקס שלי וחוזרת לשבת על הכיסא שליד המיטה שלו. "ברשותך."
כשהוא חוזר למיטה, אני בדיוק מסיימת את ארוחת הבוקר המהירה. "הכל בסדר," הוא אומר לאחות כשעומדת לרגע מחוץ לחדר. "הסחרחורת לא חזקה כמו שהייתה כשקמתי. אני מסתדר."
"אתה לא רעב?"
"לא, לא." איתי מסרב. "אני לא מסוגל אפילו לשתות כוס מים."
האחות מהנהנת. "אם תרגיש צמא או רעב תעדכן את אחת מאיתנו, בסדר? עד אז אין לך ממש ברירה ולהישאר עם האינפוזיה כדי שלא תתייבש."
איתי מהנהן גם, וכשהיא נעלמת, הוא מסמן לי לסגור את הווילון כמו שהיינו עושים בחדר עם סתיו בימים הראשונים של האשפוז שלה. "קצת פרטיות לא תזיק, גם אם אנחנו לבד עכשיו פה." הוא מכסה את עצמו ומסתכל עלי. "לא ענית לי למה בכית."
"חשבתי שירדת מזה." המצב רוח שלי הופך לקודר תוך שניות. "מצב רגיש."
"מי נכנס בך?"
"איך אתה יודע?"
"גם שאני חוטף זעזוע מוח, אני לא שוכח איך "החברות" שלך מתייחסות אלייך." הוא נשמע כועס.
אני בוהה לו באצבעות הארוכות. "למה עשית מירכאות למילה חברות?"
"כי רותם ועדי לא באמת חברות שלך אם הן תוקפות אותך על זה שאת עוזרת לי עם תום." הוא ממשיך עם אותו הטון. "את ילדה טובה שעושה לי טובה, הן לא מבינות."
אני נתפסת בסיום המשפט שלו. "אתה חושב שאני ילדה טובה?"
איתי מתחיל לצחוק, והגומות שלו נהיות עמוקות ומשתלטות לו על כל הלחיים. "ילדה את לא. את בת 25 תיכף, לא?" הוא גורם לי לעקם את האף. "סליחה. סליחה. אסור לדבר עם בחורה על הגיל שלה, אני יודע. חצי יובל, פשש."
"אמא שלך חצי יובל."
איתי לא נרגע. "אגב, לגבי השאלה שלך. אני בטוח שאת טובה." הוא מתחיל לשחק עם חוט האינפוזיה שלו, ואני נוזפת בו שיפסיק. "עדיף להתייבש מלגמור את העונה. את יודעת מה זה לגמור את העונה והיא אפילו לא התחילה? אני לא רוצה לחשוב שלילי, אבל הכאבים ברגל לא עוברים."
"אתה מרגיש ששברת אותה? שזה לא נקע, קרע בשריר או משהו?" תחושת הבטן שלי מהרגע שראיתי את הנחיתה שלו אומרת שבר, אבל הוא לא נאנק מכאבים, מה שגורם ל"אבחנה" שלי להיות מוזרה.
"אמרתי לרופא שאני לא יכול עם הכאבים יותר. בהמשך היום ייקחו אותי לצילום. מעדיפים לחכות עם זה קצת שהסחרחורות והבחילות יעברו." הוא נוגע בכף הרגל החבושה שלו רק עם אצבע אחת, לוחץ על נקודה בקרסול ומוריד אותה מיד. "איי איי, למה עשיתי את זה? כואב."
"יש לך ממש בחילות? כאילו רצון להקיא?" אני בדיוק לוגמת את שאריות הקפה האחרונות שלי.
"הקאתי כשלא היית פה. אני אפילו לא יודע מה. לא זוכר שום דבר מהיממה האחרונה." הוא מניח את הראש שלו על הכרית ועוצם עיניים.
"אתה כמו אישה בהיריון," אני פולטת בלי כוונה. שיט. חוסר טאקט.
איתי מחייך חיוך קטן, אבל זה מספיק כדי שהגומות שלו יופיעו שוב במלוא תפארתן. הן ענקיות (כמוהו), כמו שני חורים בפרצוף שלו. "כן, אה."
"מה אתה מדמיין?" אני שואלת כשהוא נשאר עם עיניים סגורות.
"את תום. אני רוצה לחבק אותה, לנשק אותה, להסניף את הגוף הפיצי שלה אחרי שאני מקלח אותה." הוא יכול לשבות כל בחורה ככה כשהוא מדבר בטון המתגעגע לתינוקת שלו.
"מאמינה שעוד יומיים גג שלושה תיפגשו," אני אומרת, ולא יודעת כמה חסרת רגישות אני יוצאת.
"זה המון זמן. אף פעם לא הבנתי למה ההורים שלי היו אומרים שלנסוע לסופ"ש איפשהו בעולם זה הרבה זמן, זה נראה לי קצת, בסיסי. פתאום כשיש לך מישהו שהוא שלך, ממך, והוא חלק מהחיים שלך, את מרגישה כל רגע. אני לא יכול לחיות בלי תום, וזה הזוי כי לפני חודשיים מי חשב שהיא תתפוס כזו נוכחות בחיים שלי? אני אפילו לא יכול להסביר את ההתרגשות כל בוקר כשהיא מעירה אותי עם הבכי העדין שלה."
אני רוצה לשאול אותו איך זה מרגיש להיות הורה, אבל נושכת את השפה חזקה. במקור, איתי לא אמור היה לדעת מההפלה שלי. במציאות, שנייה אחר-כך הוא אמר משהו שגרם לכך שהשיחה תתפתח ונגיע לשם.
"אם חושבים על זה, תום תיכף שנה בעולם."
"לא באמת סופרים ככה." אני נזכרת שגם אני שאלתי את אמא שלי בחטיבת הביניים פעם למה מתחילים לספור ימים לתינוק מאז שהוא נולד, הרי הוא קיים עוד קודם.
איתי נשמע מתעניין. "למה באמת?"
"לידות שקטות, מומים, תקלות, הפלות..." המילה הזו גורמת לי להפוך לממטרה אנושית. "סליחה." אני מנגבת עם האצבעות את העיניים שלי.
"את בסדר? מה קרה?" איתי נראה מודאג.
"כלום, כלום." אני עונה ישר.
הוא מוחק כל שארית של חיוך מהפנים שלו. "ואני גם אאמין לך. את לא משתפת אותי בשום דבר לאחרונה, טליושה. למה? החברות לא חברות שלך?"
"אני בוכה בגלל זיכרון מפעם, לא קשור לרותם ועדי." אני לוקחת נשימה עמוקה שמהולה בקצת נזלת. "אתה יודע שהייתי בהיריון לפני כמעט שבע שנים?"
איתי נראה המום. "ב... באמת? מה, איך? היית בתיכון, לא?"
"היינו בכיתה י"ב אז. היה לי חבר חייל ממשפחה קשת יום, הכרנו במסיבת פורים שנה לפני כן, אבל הוא אמר לי שאני צעירה מדי. הייתי בת כמעט 18 והוא 20. כמה חודשים אחרי, שכבר עלינו לכיתה י"ב, היה לעדי בית ריק והיא הזמינה אותו לבוא, היינו חברים שלו בפייסבוק, והוא בא עם החברים החיילים שלו. אתה יודע, זו תקופה כזו שהבנים בשכבה שלך נראים לך סופר ילדותיים ואת רוצה מישהו בוגר? שייקח אותך באוטו ולצימרים ובלה בלה? סליחה אם אני חופרת." אני שמה לב שאני מתנצלת הרבה היום.
העיניים של איתי נמצאות עמוק בשלי. "תמשיכי."
אני נענית לבקשה שלו, ורואה בדימיון את הלילה אצל עדי. "הוא בא עם החברים שלו והיה המון אלכוהול על השולחן, והוא שתה והשתכר. בקיצור, הוא לא יכול היה לנהוג חזרה הביתה."
"נבהלתי, חשבתי שכבת איתו אז." איתי עוצר אותי לרגע.
"לא, לא." אני ממשיכה, הפעם מהאוטו שלו. "הייתי נחמדה מדי כשהתנדבתי לקחת אותו הביתה. במבט לאחור, יצאתי טיפשה כי הייתי צריכה לשלם על מונית ספיישל חזרה לבית שלי אחר-כך. אבל עשיתי את זה, ולמחרת הוא שלח לי הודעה בפייסבוק שהוא רוצה לפצות אותי וגם להודות לי ואם בא לי שנלך ביחד לאיזו מסעדה. הוא היה ממש חתיך עם המדים של הצבא, והוא התנצל שהוא לא הספיק להחליף אותם לאזרחי כשנפגשנו בתל-אביב. הוא באמת היה בחור יפה."
"יותר ממני?" איתי שוב עוצר אותי, והפעם מחייך. ברור שהוא מנסה להקל על האווירה.
"לא, לא, אל תדאג. אתה קיבלת מתנה מאמא טבע פרצוף וגוף מושלם. יש האומרים שגוף גבוה מדי-"
"תמשיכי, תמשיכי. איך קראו לבחור?" הוא נשמע סקרן ומתעניין.
אני נשענת על הכיסא כשמתחיל לכאוב לי לשבת כמו קפיץ. "קראו לו יפתח. ומאותו יום נהיינו זוג לכל דבר. הגשמתי סוג של חלום. הוא היה מגיע לאסוף אותי מהלימודים כשהיינו נשארים לתגבור לקראת הבגרויות ומסיימים אחרי-הצהריים. היינו יכולים לנסוע לאן שאנחנו רוצים בסוף שבוע. נכנסתי איתו להרבה מועדונים שווים מלא פעמים. ביום ההולדת שלו הוא רצה שניסע לצימר לשישי-שבת, ואמא שלי חששה, ואבא שלי בכלל נבהל. זה כאילו היה סימן לבאות. שכבנו כמעט כל השבת, ממש החרבנו את המיטה שם. כל העולם הזה היה חדש לי, לגלות תנוחות סקס חדשות ועוד כל מיני דברים מיניים... אתה יודע."
"ואחרי חודש גילית כמו סתיו, שאין מחזור ואת בהיריון? בטח את לא נטלת גלולות גם." איתי מזכיר לי שלא סיפרתי לו ששכבנו בלי אמצעי מניעה כי סמכתי על הכדור שלוקחים למחרת. איתי מופתע. "באמת?! יש לך אמא מיילדת. היא יכלה לספר לך שהכדור הזה לא עובד בוודאות."
אני ממלמלת, "טעות ראשונה שלי מתוך עשר." ואז אני מריצה את עשרת השבועות שאחרי. "היו לי דימומים שאני הנחתי שהם המחזור. היו לי בחילות כמו של סתיו, וגם אני לא נגעתי באוכל תקופה כמוה ואחר-כך אכלתי כמו חזיר."
"איך גילית?" איתי כבר מת להגיע לחלק המעניין, שמאוד שונה מהדרך המהירה יחסית שהוא גילה על תום.
"יום אחד היה לנו סיור של מגמת ביולוגיה במוזיאון המדע בחיפה. נתנו לו ארבעים דקות הפסקת צהריים באיזה מתחמון קטן, ואני נכנסתי לבית מרקחת וקניתי בדיקת היריון. התחלתי לחבר את הסימנים, וכשהסימן של הפלוס הגיע, בכיתי בלי סוף. לא שמתי לב שעבר הזמן, והמורה חיפשה אותי והתקשרה. בדיוק תקפה אותי סחרחורת, ואמא שלי באה ישר לקחת אותי מהאוטובוס כשירדנו חזרה בתיכון. הראיתי לה את הבדיקה. באותו ערב הלכנו לחברה שלה שרופאת נשם וגילינו שאני בין חודש שני לשלישי. סיפרתי על זה ליפתח ו..."
"הוא עשה כמוני ונפרד ממך?" איתי מושיט לי טישו כשדמעה אחת זולגת מזווית העין.
"לא, אתה לא נפרדת וגם לא ברחת באמת. ביקרת את סתיו שבועיים אחרי הרי בבית חולים, זוכר? ובאת איתה לבדיקות והכל. יפתח בא ממשפחה שכמעט לא סוגרת את החודש, לא היה לו אפילו כסף לעזור לי בהפלה. הוא נפרד ממני וגם לא דיבר איתי, ברח." אני מכווצת את אחת מחתיכות הטישו לכדור. "שבוע אחר-כך כבר עברתי הפלה. שכבתי במיטה מטושטשת עם רגליים פתוחות ופשוט שאבו אותו או אותה החוצה ממני."
העיניים של איתי נעשות מבריקות. זאת פעם ראשונה שאני רואה אותו ככה. "הסוף של הסיפור שלך מזכיר לי את הלילה שסתיו סיפרה לי והלכה לישון בסלון. אמרתי לה שאני לא רוצה את תום ושתעשה הפלה." הוא נשמע נסער ויכול להיות שמנגב חתיכת דמעה שנושרת לו מהעין גם?
"לא ידעת אז שזו תהיה תום. נבהלת מהרעיון והמחשבה וזה טבעי. בסוף תום נולדה, מה זה משנה מה קרה בהתחלה?" אין לי מושג למה אני מגנה עליו, הוא באמת היה חרא בחודשים הראשונים וזה עוד בלי שאני מציינת בקול שאני יודעת על "החגיגות" שלו עם אוהדות מכבי השונות.
"מזל שלסתיו היה כוח עצמי ענק והיא לא ויתרה עליה. אני רוצה להגיד הרבה דברים, אבל הם יכאיבו לך מצד אחד. מצד שני, טוב שסיפרת לי כי זה כן משהו משמעותי בחיים שלך ואולי פרקת ו... לא יודע." הוא מסתבך במילים שלו. "את חושבת הרבה על התינוק?"
"עובר. הוא לא היה תינוק עוד, או תינוקת. כל פעם כשמגיעים לדצמבר-ינואר ככה אני פשוט נזכרת ביום ההוא בבית החולים, והפחד שתקף אותי ויצאתי איתו החוצה משם: אולי לא יהיו לי ילדים בעתיד?"
איתי אומר משהו שגורם לתחושה נעימה להתפשט בתוכי, גם אם אני יודעת שהוא לא מתחייב ולא מתכוון לכך.
"אם עד גיל 30 לא תמצאי מישהו נורמלי, אני אעשה לך ילד."
אני חצי מחייכת. "אתה מדבר שטויות בגלל המכה."
"יהיה נחמד אם יהיה לתום אח או אחות, לא? אני לא רוצה שהיא תהיה בת יחידה." הוא נחסף עם התסריט.
"השתגעת? סתיו תתעורר. מה יש לך בשבועות האחרונים אתה חסר אמונה, אה?" אני רוצה להמשיך בהרצאה על כך שיש הרבה סימנים שהיא תתעורר בתקופה הקרובה, אבל העיניים של איתי נעשות חשוכות ומלחיצות אותי. "מה קרה, איתי?"
"זה לא שאני חסר אמונה, ממש לא." הוא שוקל את המילים שלו. אני מצליחה לשמוע עד למקום שלי את המוח שלו עובד. "זה משהו אחר."
"מה המשהו האחר?" אני מדובבת אותו לדבר. "מה זה? אני שפכתי בפניך את הלב שלי, מצפה ממך לעשות לפחות רבע מכך, שמינית, ולספר לי."
ואז הוא מפיל פצצה שיכולה להרוס שכונות שלמות של לבבות שהאמינו באהבה. "אני לא חושב שאני אוהב את סתיו יותר. זאת אומרת, אני לא מרגיש שאני אוהב אותה."
שתיקה מעיקה מציפה את החדר.

שלכת כותבת מהלב עקוב אחר שלכת
שמור סיפור
לסיפור זה 11 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
נו את לא רצינית..
הגב
דווח
שלכת כותבת מהלב
שלכת כותבת מהלב
מה הבעיה?
הגב
דווח
MAMA INDYA
MAMA INDYA
אדיוט, מה נראה לו בכלל?!
לא יכולה לסבול את המתח הזה
הגב
דווח
טען עוד 25 תגובות
כותבי החודש בספרייה
נעורים
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
אני בהריון...
אני בהריון...
מאת: Adam gustavo Zyl
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: עד הפעם הבאה
למה את לא עונה לי?
למה את לא עונה לי?
מאת: אתי בן ארויה
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
גדולה מהחיים פרק-59
גדולה מהחיים פרק-59
מאת: Maya B
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
מאת: Shirel Ben-Or
סיפורים אחרונים
ששואלים אותי עליך
ששואלים אותי עליך
מאת: טל לוי
״אהבה של שנים״
״אהבה של שנים״
מאת: הרגשות שלי - אור
גדולה מהחיים פרק-60 ואחרון
גדולה מהחיים פרק-60 ואחרון
מאת: Maya B
בית קפה ישן
בית קפה ישן
מאת: Strong Love
מומלצים מהמגזין
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
גם ככה אין לי חבר
גם ככה אין לי חבר
מאת: דנה לוי
GAME OVER עבורה?
GAME OVER עבורה?
מאת: שבורת כנף
על המוכר והזר
על המוכר והזר
מאת: שבורת כנף