כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
3

יש לי הכל- פרק 34

רותם מתפרצת אל הדירה. "איתי בבית חולים."

תוכן עניינים 1. יש לי הכל- פרק 12. יש לי הכל- פרק 23. יש לי הכל- פרק 3+44. יש לי הכל- פרק 55. יש לי הכל- פרק 66. יש לי הכל- פרק 77. יש לי הכל- פרק 88. יש לי הכל- פרקים 9+10 9. יש לי הכל- פרק 1110. יש לי הכל- פרקים 12+1311. יש לי הכל- פרק 1412. יש לי הכל- פרק 1513. יש לי הכל- פרק 1614. יש לי הכל- פרק 1715. יש לי הכל- פרק 1816. יש לי הכל- פרק 1917. יש לי הכל- פרקים 20+2118. יש לי הכל- פרק 2219. יש לי הכל- פרק 2320. יש לי הכל- פרק 2421. יש לי הכל- פרק 2522. יש לי הכל- פרק 2623. יש לי הכל- פרק 2724. יש לי הכל- פרק 2825. יש לי הכל- פרק 2926. יש לי הכל- פרק 3027. יש לי הכל- פרק 3128. יש לי הכל- פרק 3229. יש לי הכל- פרק 3330. יש לי הכל- פרק 3431. יש לי הכל- פרקים 35+3632. יש לי הכל- פרק 3733. יש לי הכל- פרק 3834. יש לי הכל- פרק 3935. יש לי הכל- פרק 4036. יש לי הכל- פרק 4137. יש לי הכל- פרק 4238. יש לי הכל- פרק 4339. יש לי הכל- פרק 4440. יש לי הכל- פרק 4541. יש לי הכל- פרק 4642. יש לי הכל- פרק 4743. יש לי הכל- פרק 4844. יש לי הכל- פרק 4945. יש לי הכל- פרק 5046. יש לי הכל- פרק 5147. יש לי הכל- פרק 5248. יש לי הכל- פרק 5349. יש לי הכל- פרק 5450. יש לי הכל- פרק 5551. יש לי הכל- פרק 5652. יש לי הכל-פרק 5753. יש לי הכל- פרק 5854. יש לי הכל- פרק 5955. יש לי הכל- פרק 6056. יש לי הכל- פרק 6157. יש לי הכל- פרק 6258. יש לי הכל- פרק 6359. יש לי הכל- פרק 6460. יש לי הכל- פרק 6561. יש לי הכל- פרק 6662. יש לי הכל- פרק 6763. יש לי הכל- פרק 6864. יש לי הכל- פרק 6965. יש לי הכל- פרק 7066. יש לי הכל- פרק 7167. יש לי הכל- פרק 7268. יש לי הכל- פרק 7369. יש לי הכל- פרק 7470. יש לי הכל- פרק 7571. יש לי הכל- פרק 7672. יש לי הכל- פרק 7773. יש לי הכל- פרק 7874. יש לי הכל- פרק 79 75. יש לי הכל- פרק 8076. יש לי הכל- פרק 8177. יש לי הכל- פרק 8278. יש לי הכל- פרק 8379. יש לי הכל- פרק 8480. יש לי הכל- פרק 8581. יש לי הכל- פרק 8682. יש לי הכל- פרק 8783. יש לי הכל- פרק 8884. יש לי הכל- פרק 8985. יש לי הכל- פרק 9086. יש לי הכל- פרק 9187. יש לי הכל- פרק 9288. יש לי הכל- פרק 9389. יש לי הכל- פרק 9490. יש לי הכל- פרק 9591. יש לי הכל- פרק 9692. יש לי הכל- פרק 9793. יש לי הכל- פרק 9894. יש לי הכל- פרק 9995. יש לי הכל- פרק אחרון

טליה

פרק 34: שמישהו ישמע למעלה

זזזזזזזזזז זזזזזזזז זזזזזזזזז זזזזזזזזזזז
אני פותחת עיניים באיטיות ונזכרת שאני בסלון בדירה של איתי ונרדמתי כאן אחרי שהשכבתי את תום לישון בחדר שלה. חתיכת הישג. האור מהמטבח מסנוור אותי, ואני עומדת להסתובב אל הכיוון השני בספה כך שאצליח להירדם עוד קצת כשהזמזומים נשמעים בשנית. זזזזזז זזזזז זזזזז מישהו מצלצל באינטרקום וזו לא טעות.
איתי חזר? אין לו מפתח? זזזזזזזזזזזזזזזזזזזז מי זה מצלצל בחוסר סבלנות כזו? רק שתום לא תתעורר.
אני קמה מהספה, כמעט נופלת מרב שאני מסטולית (מבט בשעון מראה שישנתי כמעט שעתיים. אין לי מושג אפילו מה תוצאת המשחק ואם מכבי ניצחה) ועונה לאינטרקום. "כן?"
"מטומטמת, תפתחי את הדלת כבר." זה הקול של רותם, והוא מאוד עצבני.
"מה את עושה כאן?" אני שואלת ובו זמנית לוחצת על פתיחת הדלת. היא פותחת אותה ממש חזק ואני שומעת את הצעדים שלה כשהיא נכנסת ללובי. אני פותחת את דלת הבית, הולכת לרגע להביא את הבייבי סנס מהשולחן שבסלון וחוזרת אל לובי הקומות. רותם בדיוק יוצאת מהמעלית.
"הייתי לי הרגשה שתהיי פה, ואמא של סתיו אישרה את זה." היא מתפרצת עלי ונכנסת לדירה כמו רוח סערה. היא מתחילה לחפש משהו בין הרהיטים. "איפה הטלפון שלך? למה את לא עונה?"
אני משפשפת את העיניים ולא מבינה מה היא רוצה ממני. מה קורה פה? מה פספסתי? אני הולכת לחדר של איתי, כשרותם בעקבותיי ומדליקה את האור בו. הנייד שלי בטעינה על הרצפה במצב שקט. אני מבחינה על הצג במספר דו ספרתי של שיחות שלא נענו מהמשפחה של איתי ומההורים של סתיו. הלב שלי מחסיר פעימה. סתיו התעוררה?
המבט שלי של רותם מצטלב במסדרון כשאנחנו בדרך חזרה לסלון, הפעם עם הנייד אצלי. "מה? למה ההורים של סתיו ואמא של איתי מתקשרים? מה קרה? קרה משהו, רותם?"
אני מסתכלת על ההתראות ובין השיחות וההודעות בווטסאפ אני רואה פוש מאתר ספורט שגורם לי לרגע לראות מטושטש, אבל רותם בדיוק אומרת את אותן המילים שכתובות שם: "איתי בבית חולים בלי הכרה. ההורים של סתיו בדרך לקחת את תום אליהם."
אני לוחצת על הכתבה, מתעצבנת שלוקח לה הרבה זמן להיטען ולאחר מכן בולעת את המילים במהירות. "פאק!" אני מדליקה את הטלוויזיה בסלון על ערוץ הספורט. בדיוק מתחיל השידור החוזר של חדשות הלילה, ואיתי, או יותר נכון הנפילה של איתי, בכותרת הראשית. אני עומדת מול המסך וצובטת את הלחיים עם האצבעות כשמספרים שהוא הובהל לבית החולים עם חשש לזעזוע מוח. מישהו צילם את הנפילה, ואני קולטת שם גם כשהוא נחת לא טוב על רגל ימין. אני עומדת לחייג לאמא של איתי חזרה כשהבייבי סנס משמיע קול בכי שמופיע גם במציאות מהר מאוד. תום התעוררה מעצמת הטלוויזיה או שאולי היא קלטה שאיתי לא לידה פתאום במיטה... ?
אני נכנסת לחדר, מרימה את תום ויוצאת לסלון כשהיא בידיים שלי. היא לא נרגעת. אני הולכת למטבח ומדליקה את הקומקום, אולי היא רעבה? היא אכלה דווקא לפני שהשכבתי אותה לישון.
"תני לה מוצץ." רותם חושבת שהיא יודעת לתת עצות, אבל תום היא לא מסוג התינוקות שאוהבים שדוחפים להם את הפלסטיק הזה לפה.
אני אומרת הרבה "ששש" ומלטפת לה את הפנים. היא מפסיקה לבכות, אבל הפנים שלה רטובות. אני לוקחת את חתיכת הבד הזו שיש ליד האוניברסיטה שלה (נראה לי שקוראים לזה חיתול גם? ) ומנגבת לה את הפנים. "הכל בסדר, תום. תיכף סבא וסבתא יהיו פה."
"איזו תינוקת מסכנה." רותם לוקחת את מחלק המנות מהשיש ומתחילה לחפש בקבוק לשפוך לתוכו את האבקה. אני אומרת שהם במיקרוגל בתוך המחטא תוך כדי שאני צופה בתום נשענת לי הכתף ועוצמת עיניים. "כרגע גם אמא שלה וגם אבא שלה בבית חולים, אם חושבים על זה."
אני לא מספיקה לומר את דעתי על המשפט הזה, והנייד שלי, שעכשיו כבר לא על שקט, מצלצל בשנית. זו שביט, אמא של איתי. אני לא יכולה לענות לה.
רותם מנערת את הבקבוק עם המטרנה ועוברת לשבת על הספה. "תביאי לי אותה." היא מסמנת לי עם הידיים. אני עושה פרצוף מפוחד. "מה יש לך? את חושבת שלא עשיתי בייביסיטר בחיים שלי? אני יודעת להאכיל תינוקות."
אני מניחה את תום בעדינות בין הידיים שלה ומקווה שתום לא תבכה. היא עייפה מדי אמנם, אך כן שותה את הדייסה במהירות. העיניים שלה מסתכלות על רותם, שבכלל מסתכלת עלי. "היא רוצה את אבא שלה," אני אומרת.
"תתקשרי לשביט כבר." רותם מסננת בין השיניים. היא עצבנית עדיין.
שביט עונה לי אחרי צלצול אחד בלבד. "הכל בסדר, טליה? אני התחלתי לדאוג כשאת לא עונה ו-"
אני קוטעת אותה. "תיכף ההורים של סתיו אוספים את תום. היא בסדר. הכל בסדר כאן. מה קרה לאיתי? הוא התעורר?" אני שוברת עם הפה את הציפורן המפוצלת שלי וטועמת לק אפור.
"הוא התעורר לכמה דקות באמבולנס, וזה כל מה שאני יודעת. אנחנו באיכילוב, היינו במשחק הרי, מחכים שיעדכנו אותנו."
הטלוויזיה על מיוט כעת, ובדיוק יש לופ של הניתור והנפילה של איתי. "הוא שבר את הרגל, נכון?" אני שואלת.
"אנחנו לא יודעים כלום." שביט נשמעת לחוצה, בצדק, וחוזרת על הדברים שלה, "אנחנו באיכילוב."
אני מנתקת את השיחה אחרי צמד המילים "תעדכני אותי" ומתיישבת על הספה ליד רותם. תום מודעת לכך שמשהו קורה ומסתכלת על רותם ועלי תוך כדי שהיא לוגמת מהבקבוק את הטיפות האחרונות. הנשימות שלה בין לבין כל כך מתוקות.
"למה את כל-כך בטוחה שהוא שבר את הרגל?" רותם מזדקפת ומוציאה לה את הבקבוק מהפה. "זהו, תום. נגמר."
"היא מרגישה שאבא שלה לא פה." אני לוקחת את תום אל הידיים שלי ומתחילה לטייל איתה בסלון.
"אני עדיין לא מעכלת את זה שאיתי אבא. הוא הבן אדם האחרון שהייתי מביאה לו תינוק. הנה ההוכחה, הוא חסר אחריות תמיד בקטע של הספורט. רק מתאבד על כדורים כשהוא רעב להצלחה." רותם קמה וניגשת אל התיק שלה שהיה על הבר. "ההורים של סתיו פה עוד כמה דקות."
"למה אני כל-כך בטוחה?" אני עונה באיחור על השאלה שלה, "לא צריך להיות גאון ברפואה כדי להבין. אני צופה בכדורסל מספיק שנים וראיתי כל סוג פציעה אפשרית."
תום בוהה בי בעיניים המלאכיות שלה. אני נותנת לה נשיקה, והיא מחייכת אלי. רותם לא מרוצה מהמראה הזה. היא עצבנית. "את מגעילה אותי." היא נעמדת ליד הכניסה למרפסת, כאילו ממש מחכה שההורים של סתיו יגיעו כבר. "שמישהו ישמע למעלה ויעיר את סתיו כבר. את לא אמא שלה ואת מנצלת את זה שכרגע היא, תום, הדבר שהכי יקר לאיתי."
"מה?!"
אני מרגישה איך הלב שלי עובר לפעום מהר בהרבה מהפעמיים הקודמות: המחשבה שבאמת סתיו התעוררה ואז קבלת הבשורה שאיתי נפגע במשחק. תום מרגישה שאני רועדת וחוזרת לבכות.
"אל תשחקי אותה." רותם לוקחת ממני את תום, שמה אותה בעגלה ומתחילה להניע את העגלה. תום נרגעת מהר מאוד. "את חושבת שאני לא יודעת על הבילויים שלכם? ועלק להכין לתום את החדר. ההורים של סתיו מספרים לי הכל. מה את עושה?! כשהאכלתי אותה קלטתי שהילדה ממש כפילה של איתי, יש לה אפילו גומה כמו שלו."
"והמבט?" אני נעמדת ליד העגלה. תום מבולבלת, ולכן אני מרימה את מהרצפה איזו בובת אפרוח שזרוקה על האוניברסיטה ושרה משהו לא מובן בשם "לולי".
רותם מזיזה את הצוואר שלה ומסתכלת עלי, המומה. "זו סתיו." היא מרימה גבה. "ככה סתיו נראית כשהיא לא מבינה מה קורה סביבה."
אני מתרחקת מהעגלה ומוזגת לעצמי מים. "תתנצלי על מה שאמרת."
"בחיים לא." רותם נכנסת לחדר של תום ועכשיו רק הקול שלה נשמע תוך כדי שהאפרוח המזמר עושה רעש. "כולם יודעים שזה נכון ואת מאוהבת באיתי. תום הייתה אמורה לחסל לך כל סיכוי איתו, אבל הגורל גרם לזה שסתיו תשקע בתרדמת, והוא יהיה אבא חד הורי."
"את מגעילה בעצמך," אני פולטת ישר ואפילו לא מציע לה לשתות גם.
רותם לא מתרגשת. "תשאלי את עדי למה היא לא מדברת איתך כבר מעל חודש. למה את לא יוצרת איתה קשר? הרי את יודעת שהיא כועסת עלייך." ואז היא מופיעה מולי ואומרת דברים סופר קשים, שפשוט מוציאים ממני בכי שלא היה קיים בי הרבה מאוד זמן. "מה הבעיה שלך? מה נראה לך שאת עושה?! תכבדי את חברה שלך, שלא מסוגלת לנשום לבד אפילו, לפני שאת קופצת על חבר שלה ועל... השם ישמור, התינוקת שלה, שלה!" היא ממש זועקת.
אני מרגישה מסוחררת, כאילו כל הבית מסתובב סביבי. אני אוחזת בשיש כדי לא לאבד שיווי משקל ומחליטה להתמקד באיזה מגנט שעל המקרר כדי לשלוט בגוף שלי. איכשהו אני קולטת את האולטרסאונד של סתיו במהלך ההיריון של תום תלוי שם, והבכי מתחזק כשהזיכרון הפרטי שלי מלפני כמעט שבע שנים מציף את כל כולי. תום היא התינוקת הראשונה שממש נקשרתי אליה מאז הלידה שלה, בגלל הנסיבות המצערות שבעצם איתי צריך עזרה, ואני יודעת שככל הנראה הייתי מרגישה את אותה התחושה אם הוא/היא, היו נולדים...
"מה יש לך?" רותם מצמידה לי את כוס המים לפה. יכול להיות שהיא הייתה נשארת קרובה יותר, אם לא הנייד שלה שצלצל. היא אמרה להורים של סתיו שהיא מצאה את התיק, אבל אולי כדאי שהם יעלו ויכינו לתום את הדברים.
"לכי." רותם לא זזה מהמקום שלה בסלון.
אני פותחת את ברז המים במטבח ושוטפת פנים. "לאן?" הקול שלי חנוק. אני חושבת שיש לי נזלת.
"מה לאן? אמא שלו אמרה לך פעמיים כשהם באיכילוב. לבית חולים! לכי תהיי עם ההורים שלו."
"לא ייתנו לי להיכנס." אני הולכת למקלחת האורחים ומוציאה מהארון שמתחת לכיור מגבת פנים. כל הקוסמטיקה, הקרמים והטואלטיקה שסתיו החביאה מאיתי נשארו עוד כאן. מה, הוא באמת לא עלה על זה?
אני שומעת את רותם מדברת שוב בטלפון עם מישהו. אני מקנחת את האף, לא רוצה להסתכל על עצמי במראה, ושוטפת שוב פנים. צורבות לי העיניים. "הנה, דיברתי עם שביט עכשיו." רותם מופיעה בכניסה למקלחת. "היא תחכה לך בחוץ."
"כל הקבוצה שם בטח, הצוות הרפואי של הקבוצה, אולי הצוות המקצועי." אני לא יודעת אם אני חושבת בהיגיון או לא. "את יכולה לקחת אותי הביתה? תכננתי בעיקרון להישאר לישון פה, אבל אני לא רוצה."
"מה לישון? את רצינית?" היא חוטפת לי את המגבת מהיד ומושכת אותי החוצה. "חלומך יתגשם ליום אחד, יגידו שאת חברה של איתי."
אני עושה לה פרצוף ועומדת להתיישב על הספה כשרותם דוחפת לי ליד שטר של 50 שקל וגם דוחפת אותי לכיוון הדלת. "מה? מה את רוצה?"
"אני גם צריכה להזמין לך מונית? מה את הופכת למשותקת? לכי כבר."
אני לוקחת את התיק שלי ויוצאת לכיוון המעלית כשבלבול ענקי משתלט לי על המוח. יש לרותם פיצול אישיות? או שהיא פועלת מהיגיון אמיתי, בשונה ממני? אני פוגשת את ההשתקפות שלי במראה שבמעלית ומופתעת שאני דווקא נראית כאילו לא בכיתי ים של דמעות. אני קולעת את השיער לצמה מהירה, והמזל כנראה לצידי הלילה כשאני תופסת את המונית הראשונה שאני עוצרת. כל הנסיעה אני שותקת, אבל המוח שלי מדבר וגועש מרב מחשבות.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

שלכת כותבת מהלב עקוב אחר שלכת
שמור סיפור
לסיפור זה 8 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
אני רוצה נקודת מבט של סתיו!!! נמאס מטליה ואיתי
הגב
דווח
שלכת כותבת מהלב
שלכת כותבת מהלב
ייקח זמן. אלא אם כן לקצר?
הגב
דווח
Tzadef Asayag
Tzadef Asayag
ואי לחנוק את שניהם באמת שסתיו תתעורר די וטליה שתמצא חים בלתי נסבלת בעליל
הגב
דווח
טען עוד 24 תגובות
כותבי החודש בספרייה
דרמה
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
מאת: Nizan Zarotski
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
אני מצטער, אבל יודע שכבר לא תסלחי לי.
אני מצטער, אבל יודע שכבר לא תסלחי לי.
מאת: Avishai Hai
סיפורים אחרונים
השדכנית פרק 57
השדכנית פרק 57
מאת: racheli :)
פרק עשירי סימני שאלה חלק א'
פרק עשירי סימני שאלה חלק א'
מאת: אור קרסנר
המבוך השלישי
המבוך השלישי
מאת: אורי אוחיון
כבר לא
כבר לא
מאת: Bateli Aya Yamran
המדורגים ביותר
המקום המושלם בעינייו
המקום המושלם בעינייו
מאת: שבורת כנף
אני בהריון...
אני בהריון...
מאת: Adam gustavo Zyl
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שירות לקוחות אהבה
שירות לקוחות אהבה
מאת: Avrahami Amitay
מומלצים מהמגירה
בואי לארומה
בואי לארומה
מאת: אבי בשחור לבן
כבר מזמן זיינת את הלב שלי
כבר מזמן זיינת את הלב שלי
מאת: Kipod Kipod
צעצועים
צעצועים
מאת: שבורת כנף
אני כועסת
אני כועסת
מאת: שבורת כנף