כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 4

מגע אסור- 39

תשתקי, אחרת אמא שלך אפילו לא תצליח לזהות אותך. ותיזהרי לעשות לי שוב תרגילים מלוכלכים. את לא תהיי אישתי אז לא תהיי אישתו של אף אחד, מי ירצה אישה לא בתולה..."

"תשתקי, אחרת אמא שלך אפילו לא תצליח לזהות אותך.
תיזהרי לעשות לי שוב תרגילים מלוכלכים.
אם את לא תהיי אישתי אז לא תהיי אישתו של אף אחד, מי ירצה אישה לא בתולה..."
רגליי לוקחות אותי כאילו מעצמם, בריצה...
רחוק מעומר.
בראש שלי כל הזמן רץ וחוזר המשפט שעוזיה החדיר לאוזניי
"מי ירצה אישה לא בתולה"
שוב ושוב ושוב אני שומעת את קולו המחוספס בתוך הראש שלי.
מהירות הריצה שלי מתגברת, אני מרגישה שאני רוצה לברוח, לברוח מהכל, לברוח מעומר, מהבית שלי, מהחיים שלי ובעיקר לברוח מהמוח והמחשבות הלא פוסקות האלה.
רק כשהייתי עם עומר אז הקולות שבראשי פסקו.
אבל עכשיו.. הכל חוזר פי 10.
אני ממש יכולה להרגיש באפי את ריח הגועל שיצאו מתוך ידייו המזיעות, אני נזכרת בכאב החד שפילח את גופי נגד רצוני ובתחושת ההשפלה שהרגשתי באותו רגע.
אני מרגישה עכשיו חסרת אונים כמעט כמו אז...
אני עוצרת בפתאומיות בצד הדרך ומקיאה החוצה את נשמתי.
נשענת בידי על פח הזבל ומתרוקנת לתוכו...
התחושה של הידיים שלו על העור שלי לא עוזבת אותי.
הצליל הזה, הצליל של קריעת הגרביון.
הכל רץ במהירות של ספיד בתוך הראש, מחשבה עולה ואחריה תמונה, פלאשבק. פצצה אחרי פצצה.
לא רוצה.
לא רוצה.
לא רוצה לזכור אותו, לא רוצה לחוות את אותו ערב ארור שוב ושוב ושוב...
הראש שלי מסוחרר אני מרגישה לא בפוקוס.
אני מרגישה את הדופק שלי מכל איבר בגוף, שומעת אותו בתוך הראש שלי.
הנשימה נהיית מהירה וקצרה, אני לא מצליחה להסדיר אותה..
אני לא מצליחה לנשום, אני מרגישה חנוקה, אני מרגישה כאילו מישהו תופס לי את הצוואר וחוסם לי את האוויר.
אני מרגישה כאב חד וחודר בחזה. כאב משתק, כאב מקפל.
אני כבר מתחת לבניין שלי ואני בקושי מסוגלת לזוז.
כל רעש מסביבי מקפיץ אותי וגורם לי לרעוד מכף רגל עד ראש .
אני מחזיקה את המעקה בתחילת גרם המדרגות בבניין ולא מצליחה לעלות אפילו מדרגה אחת.
אני מתיישבת כמו שאני במקום, משעינה את ראשי על הקיר,
חם לי, אני מזיעה...
"רחלי.. ?" שומעת מישהו קורא בשמי וגורם לגוף שלי לקפוץ במקום ולגל רעידות נוסף להשתלט על כולי.
"למה את פה ככה לבד, איפה אסתר?"- אני עוד לא קולטת מי מולי ונרתעת.
"את כולך רועדת, תסתכלי עלי!"-
"אין לי... אוויר"'. אומרת בקול קטוע .
"שש.. עכשיו תסתכלי עלי!"
אני מזיזה את הראש מצד לצד ולא מצליחה להקשיב.
"תרימי את הראש! תסתכלי עלי! רחלי תהיי איתי, תהיי איתי!"
אני מרימה את הראש ורואה מולי את רועי.
"אני לא מצליחה לנשום רועי, אני לא מצליחה לנשום" -
הוא מסדר את השיער שלי ומסיט אותו מפניי
מחזיק לי את הפנים שיישארו מולו.
"תסתכלי עלי לשאוף... ולנשוף... ככה, תעשי איתי ביחד."
אני מסתכלת עליו ובגוף רועד ונשימה מקוטעת מנסה,
"אני לא מצליחה..." אני אומרת והנשימה שלי שוב נהיית מבולגנת ומהירה.
"רחלי ביחד... אני כאן איתך תשאפי ותנשפי..." -
וכך עשיתי שוב.
מנסה לעקוב ולחקות את הקצב של רועי.
לאט לאט, כשאני שקועה בעינייו ונרגעת בעזרת הנוכחות שלו אני מצליחה להסדיר את הנשימה וכך גם הלב חוזר לדפוק בקצב נורמלי.
רועי:"הנה, את בסדר.. הכל בסדר אני פה"
הראש שלי נשמט על הכתף שלו ואני מתרסקת לתוכה בבכי.
רועי עוטף אותי עם זרועותיו ומנשק לי את הראש.
רועי:"הכל בסדר, את לא לבד... זה בסדר תתפרקי עלי אני פה תשחררי הכל"
אני מחזיקה חזק בגבו והוא מחליט לקום כשהוא לוקח אותי בתוך זרועותיו במעלה המדרגות.
אני כל כך סחוטה פיזית שלא איכפת לי ואני מרפה לגמרי את הגוף ונשענת עליו.
אנחנו נכנסים לתוך הבית שאני עליו נטולת כוחות והוא מהלך איתי לכיוון החדר.
אסתר יוצאת בבהלה מהחדר שלה.
אסתר:"מה קרה?"
רועי:"הכל בסדר עכשיו, היא צריכה לנוח זה הכל"
אסתר:"אבל תגיד לי מה קרה? למה היא ככה?"
רועי:"אני לא יודע ככה מצאתי אותה"- והוא מוריד אותי למיטה שלי ומכסה בשמיכה.
אסתר:"אני אהרוג את עומר, אני אהרוג אותו!
מה הוא חושב לעצמו?
אני הולכת אליו עכשיו" -
אסתר הולכת במהירות לדלת היציאה מהבית ורועי קופץ אחריה,
רועי:"אל תעשי את זה, רחלי צריכה אותך עכשיו... את גם לא יודעת מה קרה.."
אסתר:"אני רוצה לברר מה קרה... תראה אותה"
רועי:"עבר על שניהם יום קשה"
אסתר:"אתה מגן עליו? איך אתה מגן עליו... גם אתה חטפת ממנו"
רועי:"לא משנה לי שחטפתי ממנו, הוא פשוט היה בטירוף באותו רגע.. לא נפגעתי ממנו, זה היה אגרוף חברי ששמחתי לקבל."
אסתר:"ממש אגרוף חברי... אל תצחיק אותי"
רועי:"אם אני לא לקחתי קשה אז את תקחי קשה?"
אסתר:"יש לך סימן... אני אביא לך משהו קר לשים על זה."- אני מתרוממת מהמיטה וקמה לכיוונם.
"יש לך סימן?"
רועי מסתכל עלי ומחייך, "מה, זה?" ומצביע על סימן כחול תחת העין שלו. "זה בקטנה"' .
"מה בקטנה.. זה רציני.." - בכל המצב שלי קודם לא שמתי לב בכלל לסימן הכחול הזה.
אסתר מגיעה מהמטבח עם מגבת שבתוכה קוביות קרח.
אסתר"הנה תשים!"-
רועי:"דיי, זה באמת בקטנה"-
אסתר מתקרבת אליו קרוב וטופחת בעדינות על הסימן.
נגיעות קטנות.
מרועי נפלט "אחח" כזה חלש וכיווץ של הפנים הסגיר שכן כואב לו.
"אני לא מאמינה שהוא עשה לך את זה"
רועי:"עומר הוא אח שלי, אני מכיר אותו כמו את הכף יד שלי... ה.. הבן אדם הזה הציל לי את החיים ולא פעם אחת,
מה זה אגרוף.. לחטוף ממנו אגרוף זה גאווה בשבילי."
אסתר:"רחלי אליך הוא לא מתקרב יותר! לא מבינה למה התעקשת ללכת אחריו.. הוא כזה דפוק"-
רועי:"אסתי זה לא נכון מה שאת אומרת... עומר אוהב את רחלי!
עומר אוהב את רחלי אפילו מאוד! אני בחיים לא ראיתי את עוצר ככה" -
"גם לא עם עדי?" - אני שואלת.
רועי צוחק:"עדי? את רצינית איתי... ?"
"כן, לגמרי כן..."
רועי:"אפילו לא חצי... איזה חצי, שמינית אין לו ולא היה לו אליה מכמות הרגש שיש לו אלייך."
"באמת?"
רועי:"אני נשבע לך, הוא מרוסק."
"רועי אני הגעתי אליו וראיתי אותם מתנשקים..."
רועי:"מה?"
אסתר:"מה?"
שניהם צעקו ביחד.
הציפו את עיניי דמעות "כן.. היא עצרה את האוטו שאני הייתי בבניין וחיכיתי לו, ראיתי אותו והחלטתי להתקרב.. שיצא אלי... כשהתקרבתי ראיתי את הראש שלה רוכן לעבר שלו ואותה נצמדת אליו."
אסתר:"אני לא מאמינה? איזה בן זונה!" - ואסתר טופחת טפיחת חזקה מעצבים על העין של רועי שצועק בעקבות זה "אווץ" -
אסתר:"סליחה, סליחה" - היא קולטת שהיא הכאיבה לו והיא מחזיקה את פניו בשתי ידייה.
שניהם מסתכלים אחד בשני קרובים ומחייכים, מחייכים גם בעיניים.
"נעים לכם?" - שאלתי בחצי כעס חצי צחוק.
הם יצאו מהרגע שהם נתקעו בו והסתכלו עלי,
אסתר:"מה?"
"מה מה, הרגע סיפרתי לכם שעדי נישקה את עומר ולא הגבתם על זה שום דבר"- רועי מצחקק קצת ואסתר מסמיקה.
אסתר:"סליחה, צודקת"
"קצת תשומת לב למישהי שהלב שלה נשבר עכשיו!"
שלושתינו קצת צוחקים ואני מנגבת מעיניי דמעה ומרגישה קצת טוב יותר.
רועי:"אמרת היא נישקה אותו?"
"כן?"
אסתר:"מה זה משנה מי נישק, משנה אם הייתה נשיקה."
רועי:"תפסיקי להיות עצבנית ותקשיבי שנייה.." - הוא אומר לב בפרצוף רציני ואז מוסיף חצי חיוך.
אסתר מחזירה לו חיוך ערמומי בחזרה:"עצבנית אה.. אם אני בחורה עצבנית כדאי שתיזהר ממני, בייחוד אם אני עכשיו נוגע באיזור שקצת כואב לך"-
רועי:"מה את מאיימת?"
והיא לוחצת בקטנה על המכה מתחת לעינו.
רועי:"זבל!" -
והיא משחררת ממנה צחוק משוגע.
"אתם מתאימים!"- אני מצהירה בקול רם והם שניהם משתתקים.
אסתר:"קח אתה יכול לעשות לעצמך..."- והיא מגישה לו את המגבת.
רועי לוקח מידה את המגבת, "צודקת."
"מה השתתקתם שניכם?"
אסתר:"רחלי דיי!"
רועי:"אז מה שניסיתי להגיד קודם, שאם עדי באה לנשק את עומר והוא הזיז אותה ממנו ולא רצה אז זה לא נחשב..."
"רועי עברת נושא בדרך מוצלחת, רק על זה אני לא אמשיך לחפור לכם..."
הוא זורק לי חיוך של תפסת אותי
"הוא כן הזיז אותה.. גם ישר רץ ואמר שהיא התנפלה עליו. אבל למה הוא הביא את עצמו בכלל למצב הזה?"
רועי:"אמרתי לך אני יודע בוודאות, הוא לא רוצה את עדי.. הוא לא היה עושה את זה. ולמה הוא הכניס את עצמו לסיטואציה? כי גברים תכלס חלשים מולכן, תהיו קצת פגיעות ורובנו יעשו מה שתרצו באותו רגע.. אנחנו לא עומדים בפני זה."
"אוף זה מצב כזה מעצבן!"
רועי:"תירגעו ואז תדברו... את תראי הכל יהיה בסדר. אני גם חייב לציין שאת נראית הרבה יותר טוב עכשיו"
"תודה רועי"
רועי:"אין בעד מה"
אסתר באה מהמטבח עם בקבוק וודקה וכמה אקסלים.
אסתר:"יש לך עדיין יום הולדת... !"
"איזה מדכאים אנחנו, הרסנו לו אותה."
רועי:"לא נהרס שום דבר. יש עדיין אנשים שחוגגים לי בחוף"- והוא צוחק.
אסתר:"באמת לא נהרס שום דבר, אנחנו עושים לחיים."
אסתר מסדר כוסות ומוזגת כוס לכל אחד-
"אני לא שותה!"
אסתר:"את כן... אני החלטתי וזה לא נתון לוויכוח"-
"מה?"
אסתר:"יאלה את צריכה לדעת מתישהו מה זה סטלה... את לא יכולה להיות ילדה טובה כל הזמן"
"תגדירי ילדה טובה... ?"
אסתר:"את ילדה טובה כפרה שלי, את טהורה קטנה"-
רועי:"זה נכון..."
אסתר:"מה שקרה לך לא באשמתך ואת לא עשית דבר שאסור"
"אני מעדיפה לא להיכנס לשיחה כזאת עכשיו."
אסתר:"ברור, עכשיו עושים לחיים לכבוד רועי"
היא מביאה לי את הכוס
מביאה לרועי ולוקחת לעצמה.
אסתר:"רועיקי מזל טוב חיים שלי, לחיים!"
הכוס שלי מתנגשת בשל רועי ואז בשל אסתר ואסתר מצמידה את הכוס שלה לכוס של רועי.
רועי:"תודה נסיכה שלי"
שניהם לוקחים שלוק גדול מהכוס.
אני מכניסה את הקש הורוד לפי ולוקחת שלוק קטן.
אסתר:"עשיתי לך חלש"-
אני עושה פרצוף מצומרר שמצחיק את אסתר ורועי.
ככה ישבנו שלושתינו איזה שעה,
הם כבר בכוס השלישית בערך ואני רק סיימתי את הראשונה.
הם בעיקר מדברים בינהם ואני או צוחקת או מהנהנת..
ככול שאני שותה ככה הראש שלי בורח למחשבות...
אני מנסה שלא ייראו את זה עליי אבל זה לא נשלט.
אי אפשר להתעלם מהכימיה שיש בין אסתר ורועי.
כאילו הם מכירים ממש טוב...
אני חושבת כל הזמן על עומר.
אני מפחדת שעכשיו בגלל זה שקרה אני אחזור לנקודת ההתחלה...
אני מפחדת שוב שהוא ייגע בי.
לא כי אני מפחדת ממנו, כי אני מפחדת מהזכרונות שלי.
אני מפחדת שתמונות מעוזיה ימשיכו ויצוצו במוחי כשהוא ייגע בי.
אם זה ייקרה אני אשתגע!
זה מה שהפך אותו להיות השקט שלי, המקלט והמפלט שלי.
השקט הזה למוח כשאני איתו... אני לא חושבת על שוב דבר חוץ מעל שנינו, איתו אני חייה את הרגע ולא את העבר.
אני לא יודעת אם אני מאמינה לרועי,
כי אחרת... למה הוא לא פה...
אני יודעת שהלכתי, אבל למה הוא לא נלחם עלי?
האלכוהול מתחיל לעלות לי לראש ואני קמה מהספה,
אסתר מצחקקת עם רועי ושואלת "לאן?"
"סתם, לשירותים."
רועי קיבל שיחת טלפון,
"כן אחי, לא לא נעלמתי...
אני בא, אני בא!
10 דק שם"-
רועי:"שיט שכחתי מהם לגמרי הם עוד בחוף..."
אני הולכת לכיוון השירותים כשאסתר מלווה את רועי לדלת.
אני מסתכלת בהם ממרחק.
היא קרובה אליו, מחזיקה את פניו בין ידייה. מלטפת את הזיפים שלו.
הוא עוצם עינייו.
רועי:"מה את עושה?"
אסתר:"אולי עשיתי טעות שבחרתי בו...."
רועי:"את עשית את ההחלטה שלך אז"
אסתר:"טעיתי..."
רועי:"לא נראה לי טעית, את שיכורה... "
אסתר:"רועי, כששמעתי שאתה הצלת את רחלי... אתה לא מבין מה זה עשה לי..."
רועי:"כן, גם אני הייתי בשוק לגלות שזו אחותך..."
"התרחקנו"
רועי:"מה רצית? שאשאר קרוב אחרי שברחת בו?"
אסתר:"לא... אתה צודק."
רועי:"את אוהבת אותו, זה בסדר הבנתי את זה גם אז... אני רק רוצה שיהיה לך טוב"
אסתר:"תנשק אותי!"
רועי:"מה פתאום, זה יעשה לך רע..."
אסתר:"נפרדנו..."
רועי:"מה?"
אסתר:"היינו אצל אבא שלי.."
רועי:"השלמת עם אבא שלך?"
אסתר:"בערך..."
רועי:"יופי, אני שמח בשבילך, באמת!"
אסתר:"אבא שלי העמיד בפנינו תנאי, הוא ביקש שנתחתן... ויוני לא היה מוכן..."
רועי:"איזה דביל הוא! מטומטם..."
אסתר:"הוא לא היה מוכן..."
רועי:"אני הייתי קופץ על אופציה כזו... הוא לא מבין מה יש לו בידיים, הוא אף פעם לא הבין..."
"תנשק אותי!"
רועי תופס בעורפה ובגבה ונצמד אליה לנשיקה פרועה.
אני מחליטה להיכנס לחדר האמבטיה.
אסתר בגדה ביוני עם רועי?
מה?
מה שראיתי עכשיו הכניס בי פחד, הייתי משותקת.
אם אסתר שהיא כל כך אוהב את יוני מסוגלת לבגוד?
מה עובר על העולם הזה?
התבוננתי בעצמי במראה ובעירפול חושים החלטתי לרוקן את הארון תרופות...
לוקחת לעצמי כל כדור שרק מונח שם.
אני לא רוצה לחיות.
שמעתי את הדלת של הבית נסגרת ומיהרתי להיכנס לחדר שלי שאסתר לא תראה אותי.
נעלתי את דלת החדר.
ישבתי במיטה והתבוננתי בכדורים.
אסור להתאבד, גם זה אסור לי...
גם פה אני חוטאת אבל אני כבר לא עומדת בזה..
לא עומדת בעומס על הלב והנפש שלי.
אני פותחת קופסא ראשונה, בדמעות וגרון חנוק מחליטה לקחת... בהתחלה אחד אחד..
אחרי זה כבר כמה במכה,
בלי מים, בולעת אותם לתוך הגרון שלי...
דפיקת דלת נשמעת:"הלכת לישון? הכל בסדר?"
"כן, אני עייפה.
אסתר:"לילה טוב..."
"לילה טוב"- אני אומרת בגרון כמעט חנוק.
דמעות מכסות את עיניי אבל אני מחרישה את הסאונד שלא תשמע אותי.
ככה עברתי לקופסא השנייה.
שמעתי את המיים יורדים באסלה,
אסתר:"לאאא!"- שמעתי אותה רצה ומתחילה לדפוק על הדלת.
"רחלי! ? את לר צריכה לעשות את זה! בבקשה את לא צריכה!"
אני לא עונה לה ורק ממשיכה לקחת עוד כדור ועוד כדור.
רוצה שזה ייגמר כבר, מוכנה שזה ייגמר כבר.
אסתר:"ראיתי שלחקת את כל הכדורים, אל תעשי את זה!"
אני שומעת אותה מתחילה לחייג וצועקת על הטלפון, נו רועי תענה רועי תענה"
היא מנתת ומחייגת שוב.
"עומר, תבוא עכשיו! היא נעלה את עצמה בחדר עם כל הכדורים שבארון תרופות"
סיימתי כבר כמות נכבדת של כדורים .
נשכבתי על המיטה ורק המשכתי, כדור אחר כדור ..
עד שהחלטתי להפסיק ולבהות באוויר.
הרגשתי את עצמי כאילו אני מרחפת..
לא יודעת כמה זמן אני כבר ככה.. את הדפיקות בדלת מאסתר כבר שמעתי לא ברור...
שמעתי בעיטה חזקה על דלת החדר,
עומר"רחלי תעני לי, רק תעני שנשמע אם את בסדר?"
אני לא עונה ונשמעה עוד בעיטה ועוד בעיטה עד שעפה הדלת...
את הראש שלי אני כבר לא יכולה להרים העיניים חצי עצומות..
אני רק מרגישה ידיים אוחזות בי,
עומר:"זה לא קורה לי שוב..."- הוא מחזיק אותי בזרועותיו .
אני מצליחה לראות רק את הצבע הכחול שבעינייו בוהק מולי.
עומר מזיז לי את הפנים :"רחלי תישארי איתי, תישארי ערה. אסתר תביאי דלי!"
אסתר רצה ומביאה דלי מניחה אותו בין רגליו של עומר..
עומר מחזיק לי את השיער אוסף לקוקו "תקיאי רחלי"-
אני בקושי יכולה לזוז או להגיב.
אצבעותיו נדחפות עמוק לגרון שלי והוא גורם לי להקיא בלי שליטה.
כמות של קיא ושלל כדורים שעוד נותרו שלמים .
ועוד פעם כזו ועוד פעם.
עומר:"למה יפה שלי, למה?"
הוא אומר ואני שומעת את הבכי בקולו
עומר:"אל תעשי לי את זה בבקשה. לא עוד פעם אני מתחנן!"

אהובים שלי שיהיה לכם שבוע מהמם כמוכם!
אין עליכם בעולם, מתנצלת על ההמתנה שלכם בין הפרקים..
אוהבת אותכם ומודה לכם מכל ליבי על האהבה והתמיכה שאני מקבלת מכם! ❤❤

shir shir עקוב אחר shir
שמור סיפור
לסיפור זה 29 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
המשךךךך בבקשהההה
הגב
דווח
אודיה פיטו
אודיה פיטו
מתי ההמשך.... ?
הגב
דווח
עדן מינאי
עדן מינאי
מדהימה!
הגב
דווח
טען עוד 54 תגובות
כותבי החודש בספרייה
shir shir
פרידה
פרידה
מאת: shir shir
מגע אסור- 40
מגע אסור- 40
מאת: shir shir
אני רוצה להרגיש אותך, שלמה להרגיש אותך. (18+)
אני רוצה להרגיש אותך, שלמה להרגיש אותך. (18+)
מאת: shir shir
מגע אסור- 38
מגע אסור- 38
מאת: shir shir
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
לפני שיהיה מאוחר
לפני שיהיה מאוחר
מאת: Mor B
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shir Mualem
״ שקר החן והבל היופי ״ פרק 21
״ שקר החן והבל היופי ״ פרק 21
מאת: ליאל לוי
סיפורים אחרונים
הבחורה הזאת היא אני
הבחורה הזאת היא אני
מאת: Red Mayu
הרגש הכי כואב
הרגש הכי כואב
מאת: Shir Yanko
לעת פרידה
לעת פרידה
מאת: נועה אדלר
אומרים עליי
אומרים עליי
מאת: Liam ❤️
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni Nassi
האם גברים ונשים כואבים אחרת?
האם גברים ונשים כואבים אחרת?
מאת: Yoav Rehavi
צעצועים
צעצועים
מאת: שבורת כנף
איך כותבים אהבה?
איך כותבים אהבה?
מאת: Liel Shmuel