כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 2

יש לי הכל- פרק 32

הכל צף, כולל בעיות ודברים שאני נלחם בהם, כשאני מגיע הביתה לסופ"ש...

תוכן עניינים 1. יש לי הכל- פרק 12. יש לי הכל- פרק 23. יש לי הכל- פרק 3+44. יש לי הכל- פרק 55. יש לי הכל- פרק 66. יש לי הכל- פרק 77. יש לי הכל- פרק 88. יש לי הכל- פרקים 9+10 9. יש לי הכל- פרק 1110. יש לי הכל- פרקים 12+1311. יש לי הכל- פרק 1412. יש לי הכל- פרק 1513. יש לי הכל- פרק 1614. יש לי הכל- פרק 1715. יש לי הכל- פרק 1816. יש לי הכל- פרק 1917. יש לי הכל- פרקים 20+2118. יש לי הכל- פרק 2219. יש לי הכל- פרק 2320. יש לי הכל- פרק 2421. יש לי הכל- פרק 2522. יש לי הכל- פרק 2623. יש לי הכל- פרק 2724. יש לי הכל- פרק 2825. יש לי הכל- פרק 2926. יש לי הכל- פרק 3027. יש לי הכל- פרק 3128. יש לי הכל- פרק 3229. יש לי הכל- פרק 3330. יש לי הכל- פרק 3431. יש לי הכל- פרקים 35+3632. יש לי הכל- פרק 3733. יש לי הכל- פרק 3834. יש לי הכל- פרק 3935. יש לי הכל- פרק 4036. יש לי הכל- פרק 4137. יש לי הכל- פרק 4238. יש לי הכל- פרק 4339. יש לי הכל- פרק 4440. יש לי הכל- פרק 4541. יש לי הכל- פרק 4642. יש לי הכל- פרק 4743. יש לי הכל- פרק 4844. יש לי הכל- פרק 4945. יש לי הכל- פרק 5046. יש לי הכל- פרק 5147. יש לי הכל- פרק 5248. יש לי הכל- פרק 5349. יש לי הכל- פרק 5450. יש לי הכל- פרק 5551. יש לי הכל- פרק 5652. יש לי הכל-פרק 5753. יש לי הכל- פרק 5854. יש לי הכל- פרק 5955. יש לי הכל- פרק 6056. יש לי הכל- פרק 6157. יש לי הכל- פרק 6258. יש לי הכל- פרק 6359. יש לי הכל- פרק 6460. יש לי הכל- פרק 6561. יש לי הכל- פרק 6662. יש לי הכל- פרק 6763. יש לי הכל- פרק 6864. יש לי הכל- פרק 6965. יש לי הכל- פרק 7066. יש לי הכל- פרק 7167. יש לי הכל- פרק 7268. יש לי הכל- פרק 7369. יש לי הכל- פרק 7470. יש לי הכל- פרק 7571. יש לי הכל- פרק 7672. יש לי הכל- פרק 7773. יש לי הכל- פרק 7874. יש לי הכל- פרק 79 75. יש לי הכל- פרק 8076. יש לי הכל- פרק 8177. יש לי הכל- פרק 8278. יש לי הכל- פרק 8379. יש לי הכל- פרק 8480. יש לי הכל- פרק 8581. יש לי הכל- פרק 8682. יש לי הכל- פרק 8783. יש לי הכל- פרק 8884. יש לי הכל- פרק 8985. יש לי הכל- פרק 9086. יש לי הכל- פרק 9187. יש לי הכל- פרק 9288. יש לי הכל- פרק 9389. יש לי הכל- פרק 9490. יש לי הכל- פרק 9591. יש לי הכל- פרק 9692. יש לי הכל- פרק 9793. יש לי הכל- פרק 9894. יש לי הכל- פרק 9995. יש לי הכל- פרק אחרון

פרק 32: השבת האחרונה לפני השגרה

"הוא ממש נזף בך?" תמיר לוגם מהקפה שלו ומצביע על הכוס שלי. "תשתה כבר, יא מעצבן. אני שונא שאתה לפה ואתה בצום."
"הוא לא נזף. הנה הנה אני שותה." אני מקריב את הכוס לפה שלי. לא נעים לי להגיד לתמיר שהקפה שלו פשוט זוועה, אבל אני בולע כמה שלוקים. "הוא רמז שאני צריך למצוא סידור לתום למרות שהמצב רגיש, והוא מודע לכך."
"אתה מחפש בכלל סידור?" רוני מדברת מהמטבח וגורמת לי להרים את הראש אליה מהסלון. היא פותחת את התנור ותוך שנייה הדירה שלה ושל תמיר מתמלאת בריח עוגת שוקולד טרייה.
"אני בפנים לא רוצה להיפרד ממנה בקטע של לבוא לדירה ריקה אחרי משחק. התרגלתי לנוכחות שלה בחיים שלי." אני מניח את היד הענקית שלי על הגוף הפיצי של תום שישנה בסלקל. "סידור זה ההורים של סתיו שמאוד מראים נכונות להיות איתה. אבא שלה גם מגיע לתל אביב לקחת את תום אליהם וחוסך לי נסיעה. אני יודע שלא אוכל אבל גם להפיל אותה עליהם שלוש פעמים בשבוע בתקופה העמוסה."
"מי שומר עליה במשחק שיש ביום ראשון הבא?" רוני סוגרת את התנור, שמה את המגבת בצד ומצטרפת אלינו לישיבה בסלון.
"טליה." אני מחייך כשתמיר מחבק את רוני. "תראי את הטבעת."
רוני ותמיר התארסו בפגרה בטיול שהוא לקח אותה. הם טסו לשווייץ ואיטליה, והוא הציע לה תוך כדי שייט רומנטי בגונדולה בתעלות ונציה. רוני משוויצה בטבעת ועוברת לשבת ליד הסלקל של תום. "איך בא לי תינוקת."
"רק התארסתם!" אני קולט שתמיר נהיה אדום.
"עזוב אותה. היא חולמת על משפחה כבר המתעלקת הזו." תמיר מגלגל את העיניים שלו. "איתי, בחייאת, תגיד לה שתינוק זה לא צעצוע."
"החיים שלי סביבה יותר מאשר החיים שלה סביבי." אני קולט שתום ערה, מוציא אותה מהסלקל ומושיב אותה עלי. רוני נושכת את השפה התחתונה שלה ומתקרבת אל שנינו. היא מכסה את הגומה של תום עם האצבע שלה.
"איזו בובה!" היא מתלהבת. "יו, איתי, היא ממש דומה לך. הגומה שלה כל-כך מתוקה."
"היא רומזת לך בחנפנות שהיא רוצה להחזיק את התינוקת." תמיר נראה פחות נלהב, יותר לחוץ. אני צוחק מכך ונותן לרוני להחזיק את תום, שככל הנראה עדיין מסטולה, ולכן לא בוכה.
"מה עם סתיו?" רוני בוהה בתום ונראית מוקסמת.
"אין שינוי." בסוף כולם כבר יודעים על החיים הפרטיים שלי, ואני מנסה להתחמק מלתת מידע כמה שאני יכול. זה קשה מאז אותו לילה שהתמוטטתי במסעדה...
תמיר מזדקף. "אבל היא הבריאה, לא?"
אני מקלף עור יבש מהאגודל שלי ומוצץ את הדם שמתחיל לצאת. זה פחות כואב מהמציאות, אגב. "הבריאה כן, התעוררה לא." אני מרגיש משהו בפנים והוא לא ברור לי. אני לא יודע אם זו קנאה ברוני ותמיר שהתחילו ברגל ימין את מערכת היחסים שלהם ועלו לשלב האירוסין בדרך בריאה. כן, יש הרבה אלטרנטיבות היום וצורות בכלל למשפחה, אבל אף אחד לא מדמיין את עצמו, אני חושב, מגדל תינוקת לבד אחרי שהוא בכלל לא רצה אותה בחייו...
"טליה באה איתך לסופ"ש אצל ההורים בצפון?" רוני שואלת בתמימות, ואם לא הטון שלה, הייתי חושב שהיא מסתלבטת עלי.
"לא."
"התקרבתם לאחרונה עוד פעם, שמתי לב." תמיר אוסף את כוסות הקפה שלנו וקם לכיוון המטבח. "אמרתי לך את דעתי בנושא לפני הלידה של תום. עכשיו יש לך גם-"
"אין בנינו כלום." אני לא יודע אם אני משקר או דובר אמת. מצד אחד, לא ראיתי את טליה מאז שהורדתי אותה עם תום בדירה שלי. מצד שני, אנחנו ממשיכים להתכתב והיא נענתה בחיוב לבקשה שלי לשמור על תום ביום ראשון הבא. "היא עוזרת לי הרבה."
רוני ותמיר מחליפים מבטים כשתמיר חוזר לשבת איתנו בסלון. אני מניח מה עובר להם בראש, אבל מעדיף לא להגיב ולא להוסיף שמן למדורה שהם מדליקים. אמא שולחת לי הודעה מתי אני יוצא לכיוון שלהם. השעה אחת עשרה וחצי, ואני צריך עוד לחזור לדירה לקחת את התיקים. זה קשה כל-כך להיות לבד עם תינוקת ולעשות את הדברים האלה, כי דברים יכולים לקרות, חס וחלילה, בשבריר שנייה ואין מי שישים עליה עין. לא תהיה לי ברירה, אלא לבקש מהשכנה המבוגרת שממול לשמור על תום שוב בדקות שאוריד את התיקים לחניון.
הקולות היחידים עכשיו בדירה הם של רוני שמחקה דג או משהו אחר לא מוצלח, ואיכשהו מצחיק את תום שמחייכת. "בא לי לאכול אותה." היא מדביקה לה נשיקה, ואני קצת מתעצבן מזה.
"הלו, רק לי מותר לתת לה נשיקות ולאכול אותה. לך יש אוכל שאת מבשלת, תטעמי אותו."
"איתי נהיה מומחה בהסנפות." תמיר אומר, ורוני מרצינה ומסתכלת עלי במבט מופתע. "הכוונה לריח של תום אחרי שהיא מתקלחת, יא סתומה." הוא נותן לעצמו מכה במצח עם כף היד שלו.
"תפסיק לקלף את העור ככה, אתה תעשה לעצמך זיהום." רוני מרימה את תום ומושיבה אותה חזרה עלי. "קח, מתחילה להירדם לי היד."
אני ממלמל, "ברוכה הבאה למועדון."
תמיר מגחך. "נו, את עדיין רוצה תינוק?"

שי יוצאת מדלת הבית ורצה בשביל יחפה לכיוון המכונית שלי עם העגלה הנוספת שיש בבית של ההורים. אני בדיוק מסיר את חגורת הבטיחות מהמושב של תום ומוציא את הסלקל, כשהיא כמובן בתוכו, החוצה.
"מטומטמת, לא צריך עגלה בשביל צעד וחצי." אני מצביע על תא המטען שפתוח. "תכניסי את התיקים הביתה."
"רק בא וכבר מחלק פקודות." שי מרימה את התיקים ושמה אותם בתוך העגלה. היא דוחפת את הראש אל הסלקל ורוטנת. "בואנה, הילדה הזו רק ישנה ואוכלת. מדהים איך היא ירשה ממך גם את זה. רציתי לשחק איתה."
"אל תדאגי, אני פה עד ראשון בבוקר, בשלב מסוים כבר ימאס לך ממנה." אני נועל את האוטו, ואנחנו מתחילים להתקדם לכיוון הכניסה. שי לבושה בחולצת טריקו עם סמל התיכון שלה וגורמת לי לעקם את האף. "היה לך שיעור ספורט היום, יא מסריחה? למה את לא הולכת לשיעורי ספורט עם חולצה נוספת בתיק?"
אני פותח את הדלת וישר ריח של אוכל מוכר משתלט לי על הנחיריים. אין כמו בבית. אמא רצה אלי מהמטבח ועוטפת אותי בחיבוק אחרי שאני מניח את הסלקל על הרצפה. "הייתה נסיעה קשה? אני רואה שתום ישנה."
"הנסיעה עברה בסדר." אני מרים את הסלקל שוב ומתקדם לכיוון החדר שלי לשעבר. "איפה אבא? גם בשלוש בצהריים ביום שישי הוא בפגישות?"
"הלך עם חבר שלו שצריך ייעוץ עם לקוח עסקי לאיזה בית קפה בעפולה." אמא הולכת אחריי ובהתחלה אני לא מבין למה. אני נכנס לחדר שלי ומבחין בכך שהוא נהיה קטן יותר ממה שהוא. והוא באמת קטן וצפוף. ליד מיטת היחיד שלי, ברווח שהיה ליד הקיר ובתכלס היה המקום היחיד שעוד הותיר תחושה שלא עמוס כאן, ניצבה מיטת תינוק קטנה יותר מזו שקניתי לתום בשבוע שעבר ואבא בנה. "זה נחוץ לביקור של פעם בחודש בערך?" אני מסתובב אליה.
"אני חושבת שהגיע הזמן שתום תלמד לישון לבד. בתור התחלה, כדי שתהיה רכה באמת, נעשה את זה כשהיא ישנה איתך באותו חדר."
אני מתעצבן. "למה תמיד יש בך את הצורך לדחוף את האף?"
אמא לא מתרגשת. "אתה לא יודע שום דבר על גידול תינוקת, גם אם אתה חושב שאתה יודע. תום צריכה עצמאות ולא לישון איתך במיטה כל לילה."
"עצמאות?! היא עוד לא בת חודשיים." אני נכנס לחדר, מוציא את תום מהסלקל, שם אותה במיטה שלי ומכסה אותה בשמיכה ששם וגם בשמיכה שהייתה עליה בנסיעה.
שי מכניסה את התיקים לתוך החדר ופתאום נהיה כאן ממש דחוק ומחניק. "אתה גם ככה הולך עם הבייבי סנס הזה צמוד כל היום."
"אל תתערבי." איכשהו אמא ואני אומרים את שתי המילים האלו באותו הזמן.
"אתה צריך להתחיל להשכיב אותה על הבטן ובהמשך הזמן נקנה ספרים כאלה לשים על האוניברסיטה שלה כדי שהיא תרים את הצוואר. אתה שם אותה בכלל על האוניברסיטה שקנינו לך או שהיא עוד ארוזה?"
"לא פתחתי אותה עוד."
"ריבונו של עולם, איתי! מה אתה עושה עם התינוקת כמעט חודשיים כבר? מזיז אותה מהספה למיטה שלך והפוך? לוקח אותה לטיולים, למסעדות, לאימונים שלך במנשא וסלקל?! בעגלה אתה משתמש?" עכשיו אמא נסערת.
"כמעט ולא." אני מרגיש איך הלסת שלי ננעלת. אני נהיה קר.
"למה אתה מחכה?!"
מבט חטוף לתום מראה שהיא ערה. היא מסתכלת עלי במבט הנוגה שלה ולא בוכה, כאילו יודעת שמתנהל כאן ויכוח. "אני לא... היא לא..." אני מתיישב על המיטה ונותן לתום לעטוף אצבע אחת שלי עם כל האצבעות שלה. "אמא, היא התינוקת של סתיו בסופו של דבר. אני לא יודע למה אני מחכה לדברים האלה, אבל מרגיש לי נכון שהיא תדע שהם קורים בפעם הראשונה כשהיא חווה אותם גם. את מבינה על מה אני מדבר?" בשלב מסוים גם אני לא מבין את עצמי.
אמא מתרככת מהר מאוד. "מבינה, אבל כל יום קריטי בגיל הזה. מתישהו תום תצטרך לדעת לשכב על הבטן, ואתה תצטרך לטייל איתה בעגלה ולא בסלקל. מנשא זה בסדר, אבל לא קבוע." אמא עומדת לצאת מהחדר. "אגב, מבט אחד בתום מספיק כדי לדעת שבסופו של דבר היא גם התינוקת שלך."

אני מצליח לישון כמה שעות טובות הודות לבייביסיטר הצמוד של אמא ושי, וכשאני קם למקלחת, אני פוגש את אבא במסדרון.
"קראתי על משחק האימון שיש לכם בשבוע הבא." הוא עומד מולי. "לך תיקח מגבת נקייה מהחדר כביסה."
"אני לא יודע אם אני מחכה למשחק הזה או לא." אני מתחיל ללכת.
"היה לי חשש שתגיד את זה מהרגע שהבנתי שתום תיוולד בפגרה. היא בסוף הקדימה קצת, אבל משחק האליפות לא באמת השפיע לך על העונה הטובה שנתת." יש לי תחושה שהרצאה הולכת להגיע, ואני צודק. "אם שנה שעברה היית קרוב ל-100%, תשאף השנה להיות 110%. תתעלה על הביצועים שלך, ואתה יודע שאתה יכול ואולי גם חייב במיוחד במשחקים באירופה."
"התגעגעתי לכדורסל וזה מספיק. הכל בסדר." אין לי ממש ראש לשיחות כאלה, ואני מקווה שהוא יפנים וייתן לשבת הזו לעבור בשלום.
כשאני יוצא מהמקלחת, אני מתיישב בסלון ליד אמא שלי ומחפש לרגע את תום. אני קולט אותה כמה צעדים ממני על הרצפה, בוהה בהתעניינות בצעצועים שתלויים מעל הראש שלה. "אני מבין שיש לך שכפול לכל דבר פה." אני נשמע קצת רוטן.
"אוניברסיטה זה דבר טוב." היא שוב גורמת לי לגלגל את העיניים. "איתי, תינוק זה לא צעצוע."
"זה בדיוק מה שאמרתי לתמיר ורוני היום." אני עומד לשאול אם תום אכלה כשאני מבחין בבקבוק שכמעט ריק מולי על השולחן.
"נשמע שאתה לא מפנים את זה בעצמך. החיים שלך ממשיכים אותו דבר כמעט, רק שפשוט תום הולכת איתך לכל מקום." אני נושם עמוק ונרגע מהר מאוד, למזלי. אני אוהב להיות בבית, אבל אם אמא אומרת שתום צריכה עצמאות, אז אני מרגיש שגם אני צריך. וכן, הסופ"ש פה הוא הכי ההיפך מזה.
שי יוצאת מהחדר שלה כשהיא מרימה סוג של כיסא שמזכיר נדנדה נמוכה. "אני משאירה את הטרמפולינה בסלון, בסדר?" היא כבר מניחה את הדבר הזה על הרצפה, אז היא לא ממש שואלת.
"את המה?" אני קם ומסתכל על זה במו עיניי. "אמא, מה קורה פה?"
"תיקח את הכיסא איתך לדירה שלך ביום ראשון. קוראים לזה טרמפולינה, איתי. תום בגיל המתאים ואתה צריך לשים אותה בפנים ולא על הגוף שלך כל הזמן."
"אין פלא שהיא בכתה בחצי השעה הראשונה כשהלכת לישון. היא רגילה רק אלייך ולחום גוף שלך." שי לא יודעת שהיא נשמעת כמו טליה. "מה, אתה לא שם אותה בידיים של אנשים אחרים?"
"כמעט ולא." באיזשהו מקום אני עדיין מרגיש מגונן. מרגיש שתום רק שלי.
"טוב. אנחנו לא רוצים להעכיר את אווירת השבת." אמא מפסיקה את הנושא, תודה לאל. "בפעם הבאה שנבוא אליך, נתחיל לחפש לתום סידור. אתה מתחיל את העונה והיא צריכה משהו קבוע."
"מגיל שלושה חודשים אפשר לשים תינוקות במשפחתון, לא?" שי לא מבינה שאמא אמרה להפסיק, למרות שמשפחתון נשמע לי רעיון טוב לעומת לתת לתום לישון אצל ההורים של סתיו כמה פעמים בשבוע, בטח כשיתחיל היורוליג באוקטובר.
"נדבר על זה כבר פעם אחרת." אמא קמה ומצביעה על פינת האוכל. "בואי, שי. נערוך שולחן לארוחת שישי."
אני קם גם מהספה ועובר לשבת על הרצפה ליד השטיח עם הצעצועים שתום נמצאת עליו. היא נראית לי מרותקת. העיניים שלה עוקבות אחרי שלושה ארנבונים במעגל, וכשאני מסובב את הכפתור והם מתחילים להסתובב ומנגינה נשמעת, היא ממש צוחקת. הלוואי שיכולתי להישאר לשבת על הרצפה יותר, אבל הגב הוא האיבר הכי רגיש אצלי בגוף, ולכן אני חוזר לספה ולשם שינוי, תום לא עלי.

אני מודה שכשהוא נכנס לבית, חשבתי שמדובר בבדיחה. היינו משהו כמו שעה אחרי ארוחת הערב, ובטלוויזיה החדשות עוד לא נגמרו כששי פתחה את הדלת.
"מי זה?" שאלתי את אבא.
"שי," הוא ענה.
"מה שי? שי פתחה לו את הדלת." אני מבולבל.
"לא, גם לחבר של שי קוראים שי."
ואז שי, החבר של שי, התקדם אלי ולחץ לי את היד כשאני עדיין יושב. "אין צורך שתקום, אח של המפורסם, אני רואה בטלוויזיה כמה אתה גבוה." הוא הסתכל על תום, שכבר התחילה להירדם לידי על הספה ואמר, "צדקת, שי. באמת יש לך את האחיינית הכי חמודה בעולם."
ושי, אחותי, משכה אותו לחדר שלה ובהמשך הערב הם יצאו לאיזו מסיבה. אמא שאלה אותי אם אני רוצה להיפגש עם החברים שלי, אלה שעזבתי בגיל 16 כשעברתי למרכז להגשים חלום, או עם הידידות מהתיכון שיודעות שאני פה. עניתי שאני הולך תיכף לישון, ושעם הידידות אפגש מחר אחרי הצהריים בחצר אצלנו וכולן כבר מחכות לראות את תום שוב.
אני מדפדף בחיוך את הזיכרון מאתמול כשאני מתעורר בשעה שש וחצי בבוקר. הבכי של תום כל-כך חלש, אבל האוזניים שלי התרגלו לשמוע אותו ולהעיר את כל הגוף. אני מאכיל אותה בחצר ונושם את האוויר הנקי של הקיבוץ. עולה לי תוך כדי רעיון לקחת אותה לטייל בין השדות, רגע לפני שהחום יעלה עם השמש ונתחיל להזיע. אני נכנס לבית, לוקח את העגלה שנמצאת בסלון ומניח את תום בתוכה. אמא הוסיפה לעגלה שפה שני צעצועים תלויים על פלסטיק בצורת קשת שאני רק צריך להרים. תום ישר מחייכת כשהיא רואה איך הדובי והציפור מרקדים להם כשאני מוציא את העגלה החוצה מהשביל לכיוון הרחוב.
המזל שלי הוא שיש לי כוח לסחוב ואולי אפילו יש לומר לגרור את העגלה בין השבילים והערוגות. כבר שכחתי איך זה מרגיש ללכת בין הירוק והצהוב שמשתלטים על הנוף, ולא רק כביש, בניין, עוד בניין, כביש, פקקים, כביש, כביש, בניינים...
אני נהנה ללכת, בודק שתום נהנית גם להיות תחת שמיים תכולים ונקיים מזיהום האוויר של המרכז. היא לא נראית לי בטראומה מכך שאתמול ישנה לראשונה לבד מאז הימים שלה בפגייה וממשיכה להיות רגועה ושקועה בעולם שזז מעל הראש שלה. משום מה, לא היה לי מוזר לקום בבוקר כשהיא לא צמודה לגוף שלי. כמובן שבדירה שלי הכל יהיה שונה, כי פתאום היא תישן לא במרחק של כמה סנטימטרים ממני, אלא בחדר שונה, אבל אני מעדיף לא לחשוב על זה. השמש זרחה במלואה, אבל לא מצאתי צורך לסגור את הפרגולה של העגלה כי היא עדיין לא חזקה מספיק, ואולי צריך שגם היא תקבל קצת ויטמין D.
אנחנו עוברים ליד הרפת, ותום נהיית רצינית פתאום כשהיא לא מבינה מה זה ה"מו" הזה שנשמע מכל עבר. אני מתחיל לצחוק מהפרצוף שהיא עושה, מתקדם לכיוון הפרות ומוציא אותה מהעגלה. תום לא מבינה מה זו החיה בצבעי שחור-לבן שעומדת לה מול הפרצוף ומשמיעה קולות. אני משמיע לה "מו" באוזן ומדביק לה תוך כדי נשיקות לפרצוף. היא מתחילה לבכות. "את לא אוהבת חיות?" אני שואל אותה ואז נזכר שכשהיא עם ההורים של סתיו, טומי הכלב שלהם בטח מרחרח אותה הרבה. "או שאולי את לא אוהבת פרות?" אני מחזיר אותה לעגלה ומנגב את הזיעה שמתחילה להצטבר לי על המצח.
כשאני חוזר לבית, אני מופתע לגלות ששי ערה. היא מחכה לי בכניסה לבית. "למה את ערה?" אני שואל אותה ישר ושם את הברקס של העגלה כדי שלא תדרדר מהשביל שבסוג של ירידה.
קשה לי לקרוא את הבעת הפנים שלה כשהיא מסמנת לי לשבת על אחד הכיסאות שבחצר. "יש לנו שיחה לעשות."

שלכת כותבת מהלב עקוב אחר שלכת
שמור סיפור
לסיפור זה 3 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
חן בנלולו
חן בנלולו
המשך
הגב
דווח
שלכת כותבת מהלב
שלכת כותבת מהלב
חמישי
הגב
דווח
Yasmin Ilgaev
Yasmin Ilgaev
וואווווו. מהמם כמוך!
הגב
דווח
טען עוד 7 תגובות
כותבי החודש בספרייה
מרתק
פסק זמן
פסק זמן
מאת: אורי אוחיון
אהבה בנבדל פרק 28
אהבה בנבדל פרק 28
מאת: Maya B
פסק זמן
פסק זמן
מאת: אורי אוחיון
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
סיפורים אחרונים
Eleven laws of friendship – chapter 2
Eleven laws of friendship – chapter 2
מאת: אביטל סיאני
יש לי כתם .
יש לי כתם .
מאת: אודליה כחלון
לנשום עמוק 3
לנשום עמוק 3
מאת: שיר פיליבה
שרק תתעורר 2
שרק תתעורר 2
מאת: שיר פיליבה
המדורגים ביותר
אתה הולך ברחוב
אתה הולך ברחוב
מאת: אורי אוחיון
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
מאת: Nizan Zarotski
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
אני בהריון...
אני בהריון...
מאת: Adam gustavo Zyl
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni Nassi
לוחם
לוחם
מאת: SAHAR ..
צעצועים
צעצועים
מאת: שבורת כנף
מחר יהיה טוב
מחר יהיה טוב
מאת: שבורת כנף