כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 3

יש לי הכל- פרק 31

"איתי היה מכניס את טליה למיטה גם, אם זה היה תלוי בו".

תוכן עניינים 1. יש לי הכל- פרק 12. יש לי הכל- פרק 23. יש לי הכל- פרק 3+44. יש לי הכל- פרק 55. יש לי הכל- פרק 66. יש לי הכל- פרק 77. יש לי הכל- פרק 88. יש לי הכל- פרקים 9+10 9. יש לי הכל- פרק 1110. יש לי הכל- פרקים 12+1311. יש לי הכל- פרק 1412. יש לי הכל- פרק 1513. יש לי הכל- פרק 1614. יש לי הכל- פרק 1715. יש לי הכל- פרק 1816. יש לי הכל- פרק 1917. יש לי הכל- פרקים 20+2118. יש לי הכל- פרק 2219. יש לי הכל- פרק 2320. יש לי הכל- פרק 2421. יש לי הכל- פרק 2522. יש לי הכל- פרק 2623. יש לי הכל- פרק 2724. יש לי הכל- פרק 2825. יש לי הכל- פרק 2926. יש לי הכל- פרק 3027. יש לי הכל- פרק 3128. יש לי הכל- פרק 3229. יש לי הכל- פרק 3330. יש לי הכל- פרק 3431. יש לי הכל- פרקים 35+3632. יש לי הכל- פרק 3733. יש לי הכל- פרק 3834. יש לי הכל- פרק 3935. יש לי הכל- פרק 4036. יש לי הכל- פרק 4137. יש לי הכל- פרק 4238. יש לי הכל- פרק 4339. יש לי הכל- פרק 4440. יש לי הכל- פרק 4541. יש לי הכל- פרק 4642. יש לי הכל- פרק 4743. יש לי הכל- פרק 4844. יש לי הכל- פרק 4945. יש לי הכל- פרק 5046. יש לי הכל- פרק 5147. יש לי הכל- פרק 5248. יש לי הכל- פרק 5349. יש לי הכל- פרק 5450. יש לי הכל- פרק 5551. יש לי הכל- פרק 5652. יש לי הכל-פרק 5753. יש לי הכל- פרק 5854. יש לי הכל- פרק 5955. יש לי הכל- פרק 6056. יש לי הכל- פרק 6157. יש לי הכל- פרק 6258. יש לי הכל- פרק 6359. יש לי הכל- פרק 6460. יש לי הכל- פרק 6561. יש לי הכל- פרק 6662. יש לי הכל- פרק 6763. יש לי הכל- פרק 6864. יש לי הכל- פרק 6965. יש לי הכל- פרק 7066. יש לי הכל- פרק 7167. יש לי הכל- פרק 7268. יש לי הכל- פרק 7369. יש לי הכל- פרק 7470. יש לי הכל- פרק 7571. יש לי הכל- פרק 7672. יש לי הכל- פרק 7773. יש לי הכל- פרק 7874. יש לי הכל- פרק 79 75. יש לי הכל- פרק 8076. יש לי הכל- פרק 8177. יש לי הכל- פרק 8278. יש לי הכל- פרק 8379. יש לי הכל- פרק 8480. יש לי הכל- פרק 8581. יש לי הכל- פרק 8682. יש לי הכל- פרק 8783. יש לי הכל- פרק 8884. יש לי הכל- פרק 8985. יש לי הכל- פרק 9086. יש לי הכל- פרק 9187. יש לי הכל- פרק 9288. יש לי הכל- פרק 9389. יש לי הכל- פרק 9490. יש לי הכל- פרק 9591. יש לי הכל- פרק 9692. יש לי הכל- פרק 9793. יש לי הכל- פרק 9894. יש לי הכל- פרק 9995. יש לי הכל- פרק אחרון

פרק 31: לבד

אני מחנה את האוטו ונשאר בפנים עוד כמה דקות. הפחד מציף לי את הגוף וסוג של מכניס אותי לקיפאון, שאני יודע שיופשר ברגע שאשלח למוח פקודה לצאת החוצה. אני מסתכל על עצמי במראה ורואה עיניים שיודעות מה מצפה להן. אני מכבה את המנוע ומניח את היד על ידית הדלת. המחשבות רצות לי בראש. אני יכול להתניע את האוטו ושוב ולברוח, אבל אני יודע שאני לא יכול להתחמק מהביקורים האלה לנצח...
המעליות בבתי חולים תמיד שקטות. וגם אין כאן מוסיקה שתנעים כביכול את התחושות שמקדימות לחבילה האישית של כל אחד מאלה שמגיעים לכמה שעות ויוצאים לחיים האמיתיים. לאנשים כאן זו עוד תחנה ביום, בשגרה שהפכה למצערת.
אני עובר עוד ועוד מסדרון, יודע בדיוק איפה לחצות ולאן לעבור עד שאני נעצר מול החדר הרביעי בשורה של מחלקה שתמיד נראית לי ריקה. אני פוזל לרגע הצידה, רואה בחיבור שבין החדרים שני ילדים בערך בגילאי 15-16 יושבים עם פחיות קולה ומשחקים בניידים שלהם. אין לי מושג מי מהמשפחה שלהם בתרדמת גם, אבל הם כאילו התרגלו כבר למקום הזה ובאופן די מצער יש לומר, מרגישים בבית.
אני מתכופף בכניסה לחדר בגלל המשקוף שנמוך מהגובה שלי ותוך שנייה נעטף בצפצופים של המכונות כאן. הן בכל מקום. אני מתקדם בצעדים קטנים (ותבינו שכל צעד שלי ממש ענקי, אז אי אפשר באמת להדחיק את הרגע הזה לנצח, הוא מגיע מהר מאוד) אל המיטה של סתיו ועומד ממש מעליה. רואים שהיא הבריאה, אם משווים אותה לאיך שראיתי אותה בהמשך הבוקר של הלילה ההוא, הסיוט שלי. הפנים שלה מבריקות יותר, לא נראות מתות בכלל, והסומק חזר ללחיים וממלא אותן. כבר הבנתי בביקור הקודם שלי כאן שהריאות שלה נקיות לגמרי עכשיו, אבל הגוף עבר חתיכת טראומה והוא מתחזק. אף אחד לא יודע להעריך כמה זמן ייקח לו עד שיחזור לעצמו, ואם היא תחזור לעצמה.
אני מרים ישר את השמיכה שמכסה את הגוף שלה ובוהה בצלקת שהלידה של תום השאירה על הבטן התחתונה שלה. כמו פס לבן קטן שהתאחה ואיכשהו התמזג עם העור מאז שהורידו לה התפרים. אני מניח את היד שלי על הצלעות שלה, שממש בולטות עכשיו כשהבטן שלה ירדה וגם הקוביות, הדבר שהכי אהבתי בגוף שלה, הלכו קפוט. היא נושמת בקצב שמכתיבה המכונה שהיא מחוברת אליה ומכסה לה את רב הפרצוף.
בפעם האחרונה שהייתי פה, ואני לא ממש זוכר מתי בדיוק הייתה, אולי שבועיים? אולי קצת יותר? ישבתי שעתיים ושתקתי. מה זה שתקתי? שמעו אותי בוכה בהתחלה כשנשברתי. אחר כך פשוט בהיתי לה בציפורניים שנראו יפות ולבנות עד שאמא שלה התקשרה לשאול אם אני רוצה שתום תישאר לישון אצלם כבר. אתם יכולים לנחש לבד מה הייתה התשובה שלי...
"זה לא מגיע לך," אני אומר לה שוב את מה שאמרתי בביקור הקודם. "זה לא מגיע לך להיות ככה אחרי איך שחיכית לדבר הכי טוב שיכולת לתת לי. אני כל-כך אוהב אותה, את אפילו לא יכולה להבין כמה. אני לא עוזב אותה כמעט. היא פשוט חלק ממני."
אני מחזיק לסתיו את כף היד ומתחיל להרגיש דקירות בכל הגוף, בפנים, כשאני חש את המגע הקר שלה מתמזג בעור החם שלי. זה לא הקור הרגיל, זה שהיה מזכה אותי בכינוי "תנור", זה קור שמזכיר אנשים מתים... ולא שחלילה יש לי ניסיון מוקדם בזה. המוות הכי קרוב היה אמור להיות שלה. אחרי שכבר השמש זרחה ונתנו לי להיכנס לראות אותה באותו הלילה, בכיתי כמו שלא בכיתי אף פעם. הרגשתי ממש עיוור מרב דמעות, שנשרו לה על החזה. נתתי לה נשיקות בכל הגוף והאמנתי שהיא תרגיש את החום והאהבה שלי ותתעורר או תראה סימן שהיא תהיה בסדר. לא קרה כלום. הייתה לי צרבת ובחילה מרב האלכוהול ששתיתי, ואתם מכירים את זה שהגוף מנקה את עצמו כמו ריפלקס ולא משנה כמה הקאתם, תקיאו מיצי קיבה אפילו אחרי הרעלת אלכוהול? הכל עלה לי מהקיבה אל הגרון, וכבר התחיל להצטבר קיא בפה, ורצתי לשירותים להקיא שוב. כשחזרתי, אמא שלי אמרה שנלך לדירה להתקלח ואז נשוב לכאן, אבל בשביל להיות עם תום, שצריכה יותר מתמיד את אבא שלה.
אני מחזיק את עצמי לא לבכות ואיכשהו עולה לי הרעיון לספר לה על הלילה הראשון של תום בבית שלי. אני לא יודעת אם היא שומעת או לא, יש הרבה ספקולציות בנושא, אבל אין לי מה להפסיד. אני מחייך כשאני נזכר בסוף הנסיעה, כשהגענו לכניסה לבניין, ואמא שלי שנסעה איתנו באוטו, אמרה שהיא תחכה עם התינוקת בלובי ושאני ארד להחנות את המכונית בחניון. עזרתי לה להוציא את תום ואמרתי לה: "ברוכים הבאים הביתה".
"עליתי מהחניון ללובי וישר לקחתי את הסלקל מאמא שלי. מבחינתי לא היה מצב שאני לא זה שמכניס אותה לדירה. הגעתי לבית אחרי שלא הייתי שם כמעט יום שלם גם כי הייתי איתך וגם בפגייה איתה ואני קולט מלאאא בגדים ודברים של תינוקות על הספה, ששם עד היום אגב, ואני לא מבין מה זה. בגלל מה שקרה איתך, קורה עד עכשיו בעצם." אני נושך את הלסת הפנימית שלי. "היום קניתי לתום את החדר ואני מאמין שעד סוף השבוע יהיה לה חדר משלה סוף סוף, למרות שהיא תישאר לישון איתי במיטה."
אמא שלי אומרת שבשלב מסוים אצטרך לשחרר ולהרגיל את תום לישון במיטה העתידית שלה. כל עוד אני לבד איתה בדירה- אין סיכוי.
"בלילה הראשון של תום בבית, אמא שלי ישנה בסלון. היא חששה להשאיר אותי איתה ואני גם הייתי שמח שהיא נשארה. פחדתי, את לא מבינה כמה, למחוץ אותה בטעות במיטה. כיסיתי אותה בשמיכה שאמא שלי קיבלה מתנה ללידה מאחת החברות שלה וזה שהיא סבתא עכשיו. היא נראתה לי כמו איזו בובה קטנה, מה זה קטנה? זעירה, פצפונית." אני מתמוגג מהזיכרון. "ולא הצלחתי לישון כמובן. הסתכלתי עליה עד שאיכשהו הגיע הבוקר. אגב, הרבה אומרים שהיא דומה לי כמו שאת אמרת כשהיינו ביחד בפגייה ביום הראשון של תום בעולם, אני לא רואה דימיון."
הנייד שלי רוטט בכיס. אני מציץ לשנייה בהודעה מטליה שכותבת לי שהיא ישבה עם ההורים שלי קצת ועכשיו היא הלכה. אני מניח שהשעה שבע, כשפתאום העיניים שלי מתרחבות כשקולטות את הספרות 20:20. אני פה כמעט שלוש שעות. אני נותן לסתיו נשיקה על הלחי ומתחיל לרוץ חזרה לכיוון המכונית.

אני שומע רעש של דפיקות פטיש מהדירה שלי כשאני יוצא מהמעלית ומכין את המפתחות. יכול להיות שאבא שלי עוד בונה את המיטה? אני פותח את הדלת ורואה ישר את אמא שלי יושבת על הספה בסלון ושי צמודה אליה כשתום בידיים שלה, ערה. אני מזיז את הראש לכיוון החדר הנוסף שבקרוב יהיה החדר שלה ורואה שהמיטה כמעט מוכנה.
"היא חיכתה לך ולא הסכימה לישון." שי קמה ונותנת לי את תום.
"קילחתם אותה?" אני יודע שכן, ואני מצמיד את הידיים שלה אל האף שלי ומסניף אותה. אני מטורף על הריח שלה.
"זה כן," אמא עונה ומצביעה על הבר שבמטבח. "הזמנו פיצה, נשאר לך חצי מגש."
"אני רואה חגגתם כשלא הייתי פה." אני מתקדם למטבח ופותח עם יד אחת את המגש. פיצה עם פטריות ותירס, כמו שאני אוהב.
"זה היה רעיון של טליה." שי מחזירה למקרר את בקבוק הספרייט. היא יודעת שאני שותה רק מים. המבט שלה נח על אוסף המגנטים מהאירועים השונים שתלויים שם ועל תמונה אחת. היא מוציאה אותה ומחזיקה אותה ביד. "יש לך תמונה של תום כשהייתה בבטן של סתיו? האולטרסאונד?"
"אז מי זה נראה לך?" אני מרתיח את הקומקום כשתום מתחילה לבכות. "מתי היא אכלה?"
"טליה אמרה שחצי שעה בערך לפני שהגענו." אמא מסתכלת על השעון. "אתה לא נותן לה לאכול בשעה כזו לפני שאתם הולכים לישון?"
"היה יום מבולגן." אני מבחין ששי עוד אוחזת בתמונה. "תחזירי את זה למקום. אני לא רוצה שהתמונה תלך לאיבוד." באמת מרגיש לי כמו אי סדר אחד גדול, כולל דפיקות הפטישים שתיכף יסתיימו.
"איתי, אני חושבת שממחר אתה צריך לנסות לתת לתום לישון לבד במיטה שלה. אבא יסיים פה עם המיטה ונתחיל לארגן לה ולעצב לה את החדר." אמא מגיעה למטבח ולוקחת ממני את תום, שמתחילה להשתולל, כשאני מתחיל להכין לה את הבקבוק. "אני מאמינה שעד שתיים עשרה נסיים את הכל. טליה ואתה בחרתם דברים מאוד יפים."
"היא בחרה, אני רק הנהנתי." אני מנער קצת את הבקבוק ומסמן לאמא שלי שנחזור לספה. שי מבינה שאין לה מקום שם, ועוברת לשבת על כיסאות הבר.
"סוף סוף הסלון שלך יחזור להיות סלון."
תום אצלי שוב בידיים ואני מתחיל להאכיל אותה תוך כדי שאני מנשק לה את הפרצוף הפצפון שלה. "את כועסת עלי כי הלכתי להגיד שלום לאמא שלך ונשארת עם סבא וסבתא?" אני מרים את העיניים אל שי, שמגלגלת את העיניים. "ודודה כמובן, ודודה."
"איך היה באמת?" אבא מדבר לראשונה ומנער את הידיים שלו משבבי העץ. אני חושב שאצטרך לרדת בהמשך הערב למחסן בשביל להביא את שואב האבק.
"קשה לי." אני תוהה אם תום תצטרך בקבוק נוסף או לא, כי היא שותה במהירות.
אמא מרימה את הבקבוק יותר גבוה ומסדרת לי את תנוחת היד ולפעמים אני מתעצבן מזה שהיא מתערבת כשהיא כאן. "תיזהר שהיא לא תנשום אוויר ואז תתחיל לגהק," היא חוזרת על עצמה בפעם המיליון.
"עדיין קשה לך?" אבא ניגש לשירותי האורחים ולפי רעש המים הזורמים אני מבין שהוא שוטף ידיים. "זהו, המיטה מוכנה."
"תודה, אבא. מאוד מעריך את העזרה שלך ואת של כולכם בעצם בתקופה האחרונה."
תום מתחילה לעצום את העיניים וכבר לא ממש אוכלת. אני מוציא לה בעדינות את הבקבוק מהפה ומשאיר אותו על השולחן. תוך כדי שאני נותן לה נשיקה, היא צוחקת אלי וחושפת את הגומה הקטנטנה שלה. אני מחייך אליה.
"האהבה שלכם אחד לשנייה זה משהו מדהים." שי מלווה את שנינו לחדר שלי. "בחיים לא יכולתי לדמיין אותך מחובר ככה לתינוק. אני מתה לשמוע אותך שר לה כמו שאתה שר עם האוהדים, אפשר להצטרף ולראות איך אתה מרדים אותה?" היא מצחקקת.
"אולי בפעם האחרת." אני סוגר חצי מדלת החדר ומשאיר את שי במסדרון. רק מנורת הלילה דלוקה כך שאני יכול לשים את תום במקום שלה באמצע המיטה ישר. היא ממשיכה לחייך כשאני מניח אותה על הכריות, שאני מאמין שהיא התרגלה אליהן ואוהבת אותן, ועובר לשבת לידה. אני מלטף לה את הבטן (אמא שלי הלבישה לה חליפה לבנה עם פרח סגול שלא ראיתי בחיים, אבל היא דווקא חמודה עליה) ולא באמת שר לה, שי סתם ממציאה. המבטים שלה כל-כך נוגים, שאני מרגיש כמו בתוך בועה ורודה ורכה. משהו תמים, כמו השם שלה.
תוך כדי שאני מעביר את האצבע שלי על האצבעות הזעירות שלה, אני שומע את אמא ושי מדברות בחוץ עלי ועל טליה.
"תגידי, את חושבת שהוא טיפש והוא לא יודע? אני בהלם מכל העניין הזה." שי מדברת בקול רם.
"איתי ילד גדול והוא יפתור את זה מולה." אמא מבקשת ממנה לדבר חלש יותר. "את עושה רעש, שקט."
"יפתור?!" שי לא מקשיבה לה. "רבאק, אמא. הוא בתוך משולש רומנטי שהוא בכלל לא אמור היה להיקלע אליו אם סתיו לא הייתה נכנסת לתרדמת. החברה הכי טובה שלה מאוהבת בו! ואת, את, אמא, את נותנת לה לגיטימציה להרגיש שזה בסדר כשאת מזמינה אותה להישאר מנימוס עלק לארוחת ערב פה! מה נראה לך שאת עושה?"
"שי, תירגעי ותדברי אלי יפה." אמא נשמעת תחת שליטה. "תתני לאיתי להתמודד עם זה לבד."
שי צוחקת צחוק מזויף בכוח, הוא לא ממש יוצא לה. "להתמודד? הוא נהנה מהמצב. הלך איתה כל היום לטיולים."
"היא שכנעה אותו ללכת לסתיו-"
"-אם זה היה תלוי בו, הוא היה מכניס אותה למיטה כבר."
"שי!" אמא עכשיו כבר לא רגועה ומרימה את הקול. "את מכתימה את השם של אח שלך. איך את מדברת?"
"אוי, את כל-כך תמימה. באמת חשבת שהוא יכרע ברך אחרי הלידה של תום ויציע לסתיו להתחתן איתו, אם הכל היה בסדר? הוא מת על זה שהאוהדות של מכבי נמרחות אליו, מכינות לו עוגות ליום ההולדת, רצות אחריו באימונים הפתוחים. הוא בן 23, כל השנים היפות עוד לפניו."
אני קולט שתום נרדמה, אבל יודע שאסור לי לצאת החוצה כשהן בליבו של ויכוח.
אמא ממשיכה להגן עלי. "סתיו אהבת חייו, כבר אמרתי לך את זה."
"איתי אולי מאמין בזה אמא, אולי." הקול שלה נשמע רחוק מהדלת פתאום, היא עומדת לחזור למלון? "וגם אם הוא מאמין, הוא ייתן לה טבעת רק בגיל שלושים, אם היא תתעורר. הוא יהיה אז בן 28, לא? 30 שלו אז."
"את מדברת שטויות, שי." אמא קצת מעלה את הטון. "אולי באמת כדאי שתלכי למלון. להזמין לך מונית?"
"אני יכולה לנסוע לבד באוטובוס, אמא." שי עצבנית. שנייה אחר-כך אני שומע טריקת דלת.
אני קם מהמיטה ומנסה להיות בשקט כדי שתום לא תתעורר כשאני מקיף את המיטה. אני פותח לגמרי את דלת החדר ולוקח את הבייבי סנס איתי החוצה אל הסלון. אמא בדיוק אוספת חלק מהדברים של הספה ומסתובבת כשרואה אותי יוצא.
"שמעת משהו?"
"קשה היה שלא לשמוע." אני עוזר לה ולוקח את כרית הפרח הגדולה בצבעי ורוד-לבן, שמזכירה לי מרשמלו בעלי הכותרת, וממש מצאה חן בעיניי ובעיני טליה, גם בגלל הסמיילי המחייך שיש במרכזה, לכיוון החדר שיהיה בקרוב מאוד של תום ומתחיל לקבל צורה. אבא תוקע מסמרים בקיר ואני קולט שאני צריך לקנות תמונות וכל מיני דברים חמודים של חיות, שאני לא באמת מבין בזה.
אמא שותקת במשך כל השעתיים בהן אנחנו מעצבים את החדר. הרמז היחיד שנשאר ל"מחסן" לשעבר כשבלית ברירה הקמתי כאן היה הארון הנוסף שלי שעוד נשאר בפינה. החדר הפך ממש למקום שאפשר לחיות בו, לשבת בו, לנוח בו. לקראת אחת בלילה, אני נפרד מהם עד למחר בבוקר.
"אפשר לראות סלון," אומר אבא לפני שהוא יוצא ללובי הקומות. הוא היה מאוד שקט היום. "שביט, אני אחכה לך בכניסה?"
"כן." אמא לא הולכת בעקבותיו, ואני בטוח שהיא תתייחס עכשיו לשיחה שלה עם שי.
"דברי." אני נשען על הספה שכעת ריקה לגמרי אחרי החודש וחצי הזה ולוחץ עם האצבעות על כרית הפרח הוורודה- לבנה. נראה לי שיהיה נחמד אם אשים אותה במיטה שלי בינתיים. "שי הרשתה לעצמה יותר מדי."
"היא צודקת בחלק מהדברים." אמא מפתיעה אותי. "אל תשחק עם הרגשות של טליה, איתי. אל תעשה שטויות איתה. אני יודעת שהנוכחות שלה בחיים שלך משמעותית. אני גם די בטוחה שהחברות האחרות שלה, זאת שמתחתנת והשנייה שלומדת סינית, נכנסות בה מספיק על הפגישות שלכם בתקופה הזו. אתה צריך להחליט מה אתה רוצה בחיים שלך. אתה לא תוכל לרקוד על שתי החתונות האלו לנצח, אתה מבין?"
אני שותק.
"והאוהדות של מכבי? תמיד העלמתי עין מזה כי סתיו הייתה בסביבה. נתתי לה לעשות את העבודה. כשיהיה את אימון הפתיחה שלכם עוד שבועיים- שלושה, משהו כזה, תשמור מהן מרחק. לא ראיתי שהן נותנות נשיקות לשחקנים אחרים בקבוצה. עכשיו היא לא יכולה לעשות כלום." אמא מסתכלת לי בעיניים ובו זמנית פותחת את דלת הבית. "אז תשמור על הכבוד שלה כאמא של תום עד שדברים יסתדרו, בתקווה שבאמת יקרה כך בקרוב." והיא יוצאת החוצה ומשאירה אווירה כבדה בדירה.

תמיד בסוף האימון הראשון האוהדים מתפרצים פנימה ומעמיסים אותי על הכתפיים שלהם. לקחתי את זה בחשבון, ולכן השארתי את תום במשרד של ההנהלה עם מנהלת החשבונות, שהחדר שלה היה הכי שקט. קראו לי כבר פעמיים בשעה וקצת האלה כשתום בכתה, ובשתיהן הצלחתי להרגיע אותה. ידעתי שהמאמן נועץ בי מבטים, אבל הראיתי לו השקעה ועבודה קשה באימון ושאני עדיין נכון להיות כמו שהייתי בעונה שעברה.
כמובן שאני מרגיש הקלה ויודע שעשיתי טוב שהשארתי את תום בחדר אצלה כשהאוהדים לא רק מניפים אותי באוויר, אלא זורקים אבוקות וכל מיני דברים שמוציאים עשן בצבעי כחול צהוב. "איתי, איתי איתי, עולה עולה עולה!" הם שרים בקול. אני נכנס לאווירה והמאטרף שר איתם, קופץ איתם, רץ עם הדגל ומרגיש כמה התגעגעתי לאהבה הכי גדולה שלי... אחרי תום.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

שלכת כותבת מהלב עקוב אחר שלכת
שמור סיפור
לסיפור זה 8 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
MAMA INDYA
MAMA INDYA
פפפפפ, מה נסגר עם איתי?!
לעזאזל איתו אני לא מבינה אותו, מה עם האהבה שלו ושל סתיו?
הוא לגמרי יבאס אם יבחר בטליה ולא בסתיו.
הגב
דווח
שלכת כותבת מהלב
שלכת כותבת מהלב
בפרק 33 ממש ניכנס לו לראש ונבין אותו (מאמינה שהרב פה יתעצבנו), בפרק 32 יהיה רקע ל33. ומ34 הכל ישתנה
הגב
דווח
Tzadef Asayag
Tzadef Asayag
הוא נאחס!ואת כותבת מקסים אבל הוא עדיין נאחס
הגב
דווח
טען עוד 22 תגובות
כותבי החודש בספרייה
שלכת כותבת מהלב
להילחם בשבילו- פרק 103
להילחם בשבילו- פרק 103
מאת: שלכת כותבת מהלב
להילחם בשבילו- פרק 102
להילחם בשבילו- פרק 102
מאת: שלכת כותבת מהלב
יש לי הכל- פרק 82
יש לי הכל- פרק 82
מאת: שלכת כותבת מהלב
להילחם בשבילו- פרק 101
להילחם בשבילו- פרק 101
מאת: שלכת כותבת מהלב
מרתק
הספר שלי, "מסדרונות" - 5 הפרקים הראשונים לקריאה
הספר שלי, "מסדרונות" - 5 הפרקים הראשונים לקריאה
מאת: אפריל גל גילרוביץ'
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
אהבה של חורף
אהבה של חורף
מאת: אפריל גל גילרוביץ'
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
סיפורים אחרונים
ספר הג'ונגל של סינדרלה
ספר הג'ונגל של סינדרלה
מאת: הילדה הזאת
על צוק בפאפוס
על צוק בפאפוס
מאת: חובבנית אלמונית
בכל הכח 3
בכל הכח 3
מאת: שיר פיליבה
תובנות מהחיים
תובנות מהחיים
מאת: אא פ
המדורגים ביותר
המקום המושלם בעינייו
המקום המושלם בעינייו
מאת: שבורת כנף
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
שירות לקוחות אהבה
שירות לקוחות אהבה
מאת: Avrahami Amitay
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
מאת: Nizan Zarotski