כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
4

תראה אותי - פרק 10

"ולשאלתך, לא זיינתי אותו. אני אשמח אם זה יקרה, כן? אבל אתה בטח לעולם לא תדע"

למרות שהפנקייק היה קר ורטוב בגלל הגלידה הנמסה, עדיין היה טעים. לי לפחות.
אני מאמינה שלתומר פחות, אבל הוא לא אמר מילה וסיים את הכל.
"זה היה טוב" הוא נשף אוויר בחוזקה ונשען על הספה כשהוא מניח יד על הבטן שלו, מלטף אותה בתנועה מעגלית.
"אני בטוח אתחרט על זה מחר" חייכתי וקמתי כדי לקחת את הצלחות לכיור.
"את הכנת את הקינוח, אני אשטוף את הכלים" הוא מיד לקח את הכלים מהידיים שלי והתחיל לשטוף אותם.
"האמת, שאני כל כך עייפה אז אני לא אתנגד" עניתי וחזרתי להתיישב על הספה בסלון.
רפרפתי בערוצים וראיתי שהפרק השני של פאודה כמעט מתחיל אז התמקמתי לי מתחת לשמיכה הדקה וקיוויתי שהוא יסיים מהר שנוכל לצפות ביחד.
ואז עלתה לי המחשבה שאולי הוא לא אוהב פאודה, אולי אחפש משהו אחר לראות. לא... אין מצב, כולם אוהבים את פאודה.
"התחיל כבר?" תומר שאל כשהוא מתקרב לסלון ומביט במסך הטלוויזיה.
"עכשיו" עניתי ועלה לי חיוך. עכשיו אני יכולה להיות רגועה.
"למה את מחייכת?" הוא שאל וחייך גם הוא
"סתם חשבתי שאולי אתה לא אוהב את הסדרה" עניתי והוא נד בראשו
"אולי הסדרה הישראלית היחידה שאני רואה" הוא אמר והגביר קצת את הווליום.
הרגשתי הקלה משום מה.
הקלה שהוא פה, שאני לא לבד בלילה הזה.
ופתאום המודעות הציפה אותי. אני לבד איתו. זאת אומרת אמנם תמר ישנה בחדר שלה אבל עדיין,
זה שנינו לבד.
התכווצתי בספה עוד יותר, כאילו שאני מנסה להיטמע בתוכה ולהיות חלק בלתי נפרד ממנה. עד שהבנתי שזה לא יעזור.
שתלך לעזאזל תחושת האי נוחות הזו.
היא הייתה אמורה להיעלם מהרגע שתפסתי את רז בוגד בי.
וכאילו אלוהים החליט להקשיב לי הנייד צלצל את הפזמון המוכר של השיר שלנו, ידעתי ישר שזה הוא.
תומר מיד לקח את השלט והנמיך את הווליום.
"זה בסדר.." אמרתי בשקט, "אני לא מתכוונת לענות"
"אוקיי" הוא הגביר בחזרה מעט והמשכנו לצפות בפאודה.
אחרי כמה דקות שמעתי נקישות בדלת וידעתי שזה רז, הוא כנראה התקשר כדי לוודא שאני באמת כאן ושאני לבד.
זה לא קורה לי.
קמתי ותומר נעמד אחריי "זה בסדר שאני כאן?" הוא שאל, כנראה חשב ששיחת הטלפון קשורה לנקישות בדלת.
"כן, ברור" אמרתי והתקרבתי לדלת, הוא נשאר לעמוד בסלון.
לא הצצתי בעינית, חבל על הזמן.
פתחתי את הדלת ורז עמד מולי, הדבר הראשון שראיתי היו העיניים שלו. העיניים הכחולות שלו שעכשיו היו כל כך אדומות. לא שזה מעניין אותי.
די עדן, תתאפסי על עצמך.
אחרי זה שמתי לב לעובדה שהוא לא התגלח כמה ימים, ועדיין לבש את המדים שלו. בטח הגיע לכאן ישר אחרי העבודה.
"אני מצטער שבאתי לפה בלי לשאול אותך, פשוט ידעתי שאת לא תרצי לדבר איתי או לראות אותי"
הוא מלמל, דבר שהיה כל כך לא מתאים לו.
רז תמיד היה הבחור עם האובר ביטחון עצמי, עכשיו כשאני חושבת על זה... אולי זה לא מה שהייתי צריכה.
"אתה צודק, אני באמת לא רוצה לראות אותך או לדבר איתך" עניתי בקרירות.
הוא התקרב אליי צעד ותפס את הזרוע שלי "עדן, את חייבת להקשיב לי. את צריכה לתת לי להסביר ל-"
"תוריד את הידיים שלך ממני" אמרתי בקור רוח כשאני מביטה על היד שלו שאוחזת בי, "אני לא חייבת לעשות כלום, אז תלך בבקשה"
"עדן, די תפסיקי כבר. את לא מבינה מה עובר עליי בתקופה האחרונה.. אני חייב לדבר איתך ולספר לך מה היה ומה קרה" הוא המשיך לאחוז בי ולאט לאט האחיזה שלו נהייתה לי כואבת.
לא בגלל שהוא החזיק אותי חזק... זה היה המגע שלו שהכאיב לי. הידיים שלו שפעם חיבקו אותי באהבה עכשיו הן תופסות אותי שלא אלך...
ואיך אני יכולה להישאר אחרי מה שהוא עשה.
"די רז" שמעתי איך הקול שלי נשבר ואחרי זה הרגשתי את הדמעות שירדו להן במהירות אחת אחרי השנייה.
"עדן? את בסדר?" תומר התקרב מאחורה ויכולתי לראות איך רז משתנה לי מול הפנים. הפנים שלו צעקו כעס ועלבון.
"מי אתה?" הוא שאל בקול הפיקודי שלו את תומר, שעמד מאחוריי והביט ביד של רז שהחזיקה אותי.
"אני גר ממול ואם אני לא טועה היא ביקשה ממך לעזוב את היד שלה" תומר אמר בקול נוקשה וכאן הפחד התחיל לחלחל אצלי, שרז לא יעשה משהו.
הוא הוריד את היד שלו משלי והתרחק צעד אחד אחורה, "את מזיינת אותו?"
הבוטות שיצאה ממנו היממה אותי לגמרי. יכולתי להישבע שהאדמה לרגע זזה לי מתחת לרגליים.
לא האמנתי שהוא דיבר אליי ככה. הכעס שאגרתי בתוכי ביחד עם ההשפלה והכאב שחשתי נתנו לי את הביטחון לענות לו.
"זה לא עניינך" הצלחתי לשחרר ממני, "במיוחד לא אחרי שזיינת את החיילת שלך" החזרתי לו באותו המטבע והתחרטתי על כך, אני אף פעם לא דיברתי אליו ככה. זו פשוט לא אני.
"את עשית לי סרטים על מה שאני עשיתי ואת בעצמך מתנהגת כמו זונה. סאמק איתך" הוא קילל והסתובב משם.
המשכתי לעמוד כמה שניות בהלם.
הרגשתי שתומר לא יודע מה לומר או מה לעשות, בדיוק כמוני. הוא פשוט המשיך לעמוד לידי וחיכה שאעשה משהו.
ואז החלטתי.
"תומר, אתה יכול להיות פה חמש דקות? אני חייבת לסיים עם זה" אמרתי והוא רק הנהן.
רצתי במורד המדרגות, ידעתי שהמעלית של הבניין די איטית ושאצליח להשיג אותו ככה.
איך שפתחתי את הדלת של חדר המדרגות ראיתי אותו יוצא מהבניין, לא האמנתי שזה מה שאעשה... אבל רצתי אחריו.
"רז!" צעקתי לו והוא הסתובב ונעצר, המבט שהיה לו על הפנים.. זה היה מבט בלתי נשכח עבורי.
"בחיים לא חשבתי שתעשה לי דבר כזה. בחיים לא חשבתי שאתה תדבר אליי ככה ותתנהג אליי בצורה כזו. ירדת לי מהעיניים... ואתה יודע מה? אני שמחה שאתה גם יוצא לי מהחיים"
"עדן" הוא אמר בתקיפות אך עצרתי אותו עם היד,
"תן לי לסיים" המשכתי, "שלוש שנים שלא חשבתי שיסתיימו בצורה כזו כי חשבת רק עם הזין שלך ולא עם הלב שלך. אני יודעת שאתה אוהב אותי ואתה יודע שאני אוהבת אותך. אם רק היית מדבר איתי, עושה משהו עם כל ה'תקופה הזו' שעוברת עלייך אולי לא היינו מגיעים לאן שהגענו.. תמיד הייתי זמינה עבורך, בשעות לא שעות, הייתי נוסעת עד לצד השני של העולם אם היית צריך אותי, הייתי מנסה לעזור לך, הייתי מנסה להראות לך שלא משנה מה עובר עלייך... אני פה. אבל בחרת במישהי אחרת, שמי יודע כמה זמן היא תחמם לך את המיטה, ואת האמת לא אכפת לי. אני יודעת שהפסדת אותי, הפסדת אותנו וזה מה שכואב לי עבורך. שום תירוץ לא יעבור אצלי, בגידה זו בגידה. ומבחינתי זה הסתיים פה. אני אמשיך לבכות עלייך ואני אמשיך לחשוב עלייך... ובסופו של דבר אני אמשיך בלעדייך ולחלק הזה אני הכי מצפה. אני מקווה שתוכל למצוא מישהי שתספק את כל הצרכים שלך, הנפשיים והפיזיים כי אולי זו פשוט לא אני"
לקחתי נשימה עמוקה ולא האמנתי שזו אני,
"ולשאלתך, לא זיינתי אותו. אני אשמח אם זה יקרה, כן? אבל אתה בטח לעולם לא תדע"
וככה חזרתי בחזרה לבניין עם ראש מורם.
התרוממות הנפש הזו נמשכה עד לרגע שבו נסגרו דלתות המעלית.
מזל שאף אחד לא היה במעלית... הייתה לי בדיוק דקה וחצי לבכות ולצרוח עד שהדלתות נפתחו בחזרה בקומה הנכונה.
נכנסתי בחזרה לדירה ותומר התרומם מהספה כשהוא מנסה להעלות חיוך על פניו,
"מזל שהקלטתי את הסדרה..."
הוא עוד לא סיים את המשפט והתייפחתי כמו ילדה קטנה.
למה זה קורה לי לידו?
למה?

*******************************************
מקווה שתאהבו את הפרק, אשמח לשמוע את דעתכם❤
וכמובן מצטערת על התדירות שבה אני מעלה פרקים, מקווה שתמשיכו לעקוב :)
אוהבת❤

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

someone else עקוב אחר someone
שמור סיפור
לסיפור זה 16 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
O O
O O
מוכשרת
הגב
דווח
someone else
someone else
אוהבת❤
הגב
דווח
O O
O O
❤️ יפה אחת
הגב
דווח
טען עוד 30 תגובות
כותבי החודש בספרייה
someone else
חבר שלי נכה רגשית
חבר שלי נכה רגשית
מאת: someone else
טלפון ציבורי,
טלפון ציבורי,
מאת: someone else
"אם זה כואב לך, את יכולה לבכות"
"אם זה כואב לך, את יכולה לבכות"
מאת: someone else
נוסעת לצד השני של העולם
נוסעת לצד השני של העולם
מאת: someone else
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
סיפורים אחרונים
מסעותיו של אוקטאבו
מסעותיו של אוקטאבו
מאת: Baver Lali
ילדה
ילדה
מאת: little mrs.sunshine :)
עיניים הם הראי לנשמה
עיניים הם הראי לנשמה
מאת: Liron Kleinman
הפסדתי אותה אחי ואני קרוע בתוכי
הפסדתי אותה אחי ואני קרוע בתוכי
מאת: Liron Kleinman
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D