כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1

שדים פרק 25

הייתי מופתע, מבולבל ומאוהב בו זמנית. לא ידעתי מה הייתי אמור לעשות בסיטואציה כזאת ובטח מבחוץ הפרצוף שלי שינה צבעים.

אלאן
מצאתי את עצמי יושב על הבר באחד הפאבים בעפולה.
שתיתי את הוויסקי שלי, שוב פעם מזכיר לעצמי שאני חסר עמוד שדרה.
"מה איתך אתה שקט" מלסה התיישב לידי.
"סתם עייף" סיננתי בחוסר עניין.
"אהה, רואים" הוא לגם מהמשקה שלו והשתעל, "איכס! כמה אלכוהול הם היו צריכים לשים בשביל להרוס משקה כל כך טוב?" הוא שם יד על פיו והניח את המשקה על הבר.
"זה הפואנטה במשקאות אלכוהוליים" צחקתי.
מלסה הרים גבה.
החזרתי לו את אותו המבט.
שנינו פרצנו בצחוק.
"על מה צוחקים?" ניקול התיישבה לידינו כשבידה כוס בירה.
"סתם, על החיים" אמרת ולקחתי עוד לגימה מהוויסקי. מזל שהפאב היה 20 מטר מהבית שלי.
"הממ.. אפרופו חיים, מוכנים להיות מופתעים?" היא אמרה והביטה בשנינו בחיוך ערמומי, לוגמת בנינוחות מהבירה שלה.
"להיות מופתעים?" אני ומלסה שלחנו אליה מבטים שואלים.
"יותר מזה אני לא מוסיפה." היא חתמה במבט מלא ביטחון.
נשים הן עם מלא סודות, אה?
"נו, כלת השמחה עוד לא הגיעה? כולם כבר פה" שחר הופיע פתאום, מחזיק בידו פחית XL.
"אנחנו מחכים בסובלנות ונותנים ליפייפיה להתארגן" ניקול הניחה יד על ידו ודיברה בטון מרגיע.
"אני צריך להתחיל לדאוג?" שאלתי, ניסיתי להשמע כמה שיותר רגוע, אבל בתוכי הכל כבר התחיל להשתגע.
"הו כן.." ניקול הרימה את גבותיה ועשתה שוב את הפרצוף הערמומי שלה.
שתיתי את כל הוויסקי בלגימה אחת והעולם התחיל להסתובב.
"ברמן, ריפיל בבקשה" חייכתי חצי חיוך אל הברמן שהנהן ולקח מידי את הכוס.
"אל תדאג ברמה כזאת.. אבל בוא נגיד שכדאי" שחר קרץ לי.
מה לעזעזל כולם יודעים שאני לא?!

יאנה
עמדתי בבית מול המראה בפעם המי יודע כמה, תלתלים של שיער שחור גלשו במורד כתיפיי. השמלה שלבשתי הייתה בצבע יין, קלאסית, אלגנטית ועם מחשוף. ניקול אמרה שזה ימשוך את תשומת הלב של כולם ובעיקר את של אלאן. האיפור הסתכם בעיקר במעט מייקאפ, אייליינר שמרחה דוברת, מסקרה ואודם אדום. לא בן אדם שאוהב איפור, אני בכללי אוהבת את המראה הטבעי והמנומש שלי, אבל לכבוד 'מאורע כה גרנדיוזי' כמו שניקול ודוב אמרו- התאפרתי.
בפעם המי יודע כמה בחנתי את עצמי ונאנחתי. ושוב ליטפתי את השיער הקצר שלי.
החלטתי שהגיע הזמן להתחדש אחרי 10 שנים שבהן לא ביקרתי במספרה. תרמתי די הרבה שיער, והחלטתי פעם ראשונה בחיים שלי לשנות צבע.
מאוד אהבתי את המראה, אפשר להגיד אפילו נורא התלהבתי ממנו, שיער שחור שמגיע לי עד השכמות, עוצב במיוחד בידי ניקול לתלתלים גדולים. לפי דעתי נראה נהדר.
"את עומדת שם כבר שעה, את זוכרת שמחכים לך בכלל?" דוב הציצה מהחדר שלה.
"כן, אבל אני פשוט נהנת מהמראה." צחקתי.
"את נראת נהדר יקירה." היא יצאה מהחדר ואחזה בידי. היא פתחה את כף ידי והניחה בתוכה שרשרת כסופה, "זה בול מה שהיה חסר." היא חייכה ברכות.
הבטתי בשרשרת. תליון יהלום בצורת טיפה על שרשרת עדינה.
"וואו! דוב השתגעת זה בטח עולה מלא כסף!" הבטתי בה בעיניים פעורות.
"לא משנה כמה זה עלה, זה מתנה ממני לכבוד יאנה החדשה." היא חייכה ולקחה את השרשרת מידי, "הנה, תמדדי" היא ענדה את השרשרת עליי.
"וואו.. זה.. מדהים" נגעתי בה בעדינות, "תודה טוב, את מושלמת. אבל חסר לך ואת קונה לי מתנות יקרות עוד פעם!" נזפתי בה וחיבקתי אותה מיד.
"אל תדאגי. עכשיו לכי מחכים לך, ותקרעי את העיר גברת!" היא דחפה אותי קלות לעבר היציאה.
הבטתי בה וחייכתי. אין עליה בעולם. יצאתי מהבית ונכנסתי לאוטו.
הבטתי בעצמי במראה ונשמתי עמוקות. 'מה שקורה, קורה לטובה' חשבתי לעצמי והתנעתי.
הגעתי לפאב אחרי רבע שעה של נסיעה, החנתי והגעתי לכניסה.
לקחתי אוויר ונכנסתי.
בפאב הייתה מוזיקה נעימה, לא רועשת מידי, והוא היה מעט עפוף עשן.
אך ברגע שנכנסתי כל המבטים היו עליי, של כולם.
ומבין כל המבטים מצאתי רק מבט אחד, חודר, מופתע ומבולבל בו זמנית. זוג עיניים ירוקות הסתכלו לתוך תוכי, ושוב בגבי עברה אותה צמרמורת כמו של פעם.

אלאן
הלסת שלי נשמטה ברגע שהיא נכנסה לפאב. כמעט ונחנקתי מהוויסקי.
אלוהים כמה שהיא סקסית!
הייתי מופתע, מבולבל ומאוהב בו זמנית. לא ידעתי מה הייתי אמור לעשות בסיטואציה כזאת ובטח מבחוץ הפרצוף שלי החליף צבעים.
"והנה היא!" ניקול צווחה ורצה לחבק את יאנה.
"חברים, תכירו, יאנה דימנקו גרסה משופרת!" היא הציגה את יאנה בהתלהבות וסידרה כמה תלתלים סוררים על גבה.
"וואו! את נראת.. וואו!" שחר הביט בה בפה פעור, "פאק כל כך מתאים לך את נראת כל כך סקסית!" הוא המשיך, מידי פעם פולט גיחוכים ומחייך מאוזן לאוזן.
"את אכן נראת מרשים גירל!" מלסה עשה את תנועת ה'לייק' עם אגודלו, "עם לוק כזה כל חולה ירצה להתאשפז בקרדיו!" הוא צחק.
"דיי נו אתם מביכים אותי" היא צחקה בביישנות והסתירה את פניה בידיה.
"ו.. אחרון חביב שעוד לא נתן את חוות הדעת שלו," ניקול פנתה אליי, "אלאן מה דעתך?" היא חייכה.
הבעתה של יאנה השתנתה לעצובה במעט, היא התמקדה בנקודה כלשהיא על הרצפה.
"את נראת נהדר" עניתי בקצרה, שותה את כל הוויסקי.
"אהה.. כל כך נהדר שאתה אפילו לא ניגש ל-" יאנה קטעה אותה,
"ניקול מספיק. באנו להנות" היא הביטה בה במבט רציני.
"אני שותקת" ניקול הרימה את ידיה וחייכה.
מלסה ושחר החליפו מבטים. הרגשתי את העיניים של כולם עליי.
"הולכים לרקוד?" שחר שאל.
"אני זורם" מלסה קם ממקומו.
"אתם שואלים" ניקול פלטה גיחוך וגלגלה עיניים.
כל העיניים שוב הופנו אליי.
"אני רוקד כמו דוב. לא תודה." עניתי ביובש.
המוזיקה נעשתה קצבית וכל החברה הלכו לרחבה, חוץ מניקול.
"יש לך עוד מלח לזרות לי על הפצעים או שסיימת להיום?" הרמתי גבה.
"במקומך הייתי מפסיקה להיות לוזר ולוקחת את עצמי בידיים." היא שילבה את ידיה.
"תודה על המחמאה" החזרתי לה מבט ציני.
"אלאן, אני ביליתי איתה בכמה שעות אחרונות. היא מרוסקת. תפסיקו את הריב הטיפשי הזה מיד!" היא רקעה ברגלה.
שלחתי לה מבט עצבני.
"אל תסתכל עליי ככה, אתה יודע שאני צודקת. זה טיפשי. יש דברים יותר קשים לכעוס ולריב עליהם" היא הביטה בי ברצינות, "תאמין לי לא כיף לי לראות את חברה שלי בוכה. יש לה חיוך יפה ומאוד חבל שהיא מסתירה אותו מאחורי שפתיים סגורות" היא סיימה את דבריה ופנתה לרחבת הריקודים.
נפל לי האסימון, היא צודקת.
במערכת יחסים יש שניים, ושניהם מקריבים משהו. וגם אם זה על חשבון עצמך בשביל האדם שאתה אוהב.
ביקשתי עוד כוס וויסקי, לידי התיישבה בחורה וביקשה שוט.
"מצחיק אם הייתי שואלת אם אתה בא לפה הרבה?" היא שאלה ושתתה את השוט. היא הסריחה מאלכוהול ונראתה נורא.
"לא," התקרבתי אליה מעט, "והתשובה היא גם לא, כי, רואה את הבחורה הזאת שם?" הצבעתי לעבר יאנה שרקדה על הרחבה עם ניקול, "זאת החברה שלי, פייטרית אמיתית. האישה הכי מושלמת שגבר יכול לקבל. ונחשי מי בר המזל? אני" חייכתי אליה חיוך ציני, הבחורה הבינה את הרמז ועיקמה את פרצופה. היא קמה ממקומה והלכה משם.
"בר מזל.." חזרתי על דבריי ושתיתי את כל הוויסקי במכה. הפעם המוזיקה נשמעה כל כך טוב..
הבטתי על יאנה, מאושרת, צוחקת, משתגעת לצלילי המוזיקה עם ניקול והבנים.
לפתע הבעתה השתנתה, הבנים נדרכו והחלו להרחיק חבורה של גברים נוספים שביקשו לרקוד עם הבנות. ניקול תפסה בידה של יאנה ושניהן יצאו אל מחוץ לפאב.
ואיך לא- יצאתי אחריהן גם אני.
"תתרחק גבר אמרו לך לא אז זה לא! תלמד לקבל את זה כבר!" שמעתי את קולה של ניקול.
"מה יש לך את משוגעת, כולה רוצה מספר טלפון של חברה שלך מה באת כמו אמסטף, רדי מהעץ שטיפסת עליו" שמעתי קול של בחור. לפי הקול מובן שערס מעפולה.
"היא לא מעוניינת ויש לה גבר!" ניקול המשיכה.
"תשמעי בלונדינית, אני בא בטוב, כולה רוצה מספר.. אם יש לה גבר איפה הוא?" הבחור פרס את זרועותיו, "הנה רואה, הוא לא פה." הוא צחק בקול.
"אתה טועה, הוא דווקא פה." עמדתי מאחוריו בידיים שלובות. הוא היה נמוך ממני בראש, רזה כמו ספגטי, ערס עם קוקו זבל בקיצור.
'ועם המראה הזה אתה רוצה להתחיל עם בחורה?'
הבחור הסתובב לאט, בקושי עומד על רגליו, "הופה! דמיטרי! תפסת לך מאבטח מהקניון אה?" הוא הביט ביאנה וצחק. הרגשתי איזה ריח חריף של אלכוהול יש ממנו.
טוב אני עצמי לא הרחתי כמו ואזה עם ורדים, אבל לפחות הייתי יותר שפויי ממנו זה בטוח.
הרמתי גבה.
"מה? מה תעשה לי? תשאל אותי אם יש נשק?" הוא התפרץ בצחוק עוד פעם.
"תגיד יא ערס בתול, מה, החברה לא נתנה לך יא ילד כאפות?" המשכתי במבט הרציני שלי.
"למי אתה קורה בתול יא רוסי מניאק?!" הוא הניף את ידו ומיד קיבל ברכית שקיפלה אותו על הרצפה.
הבנות עמדו בשקט בצד, מבועתות.
"חכה חכה החברים שלי יבואו עכשיו אתה מת יא מדזיין!" הבחור מלמל משהו.
"במצב שלך אתה עוד מאיים?!" גיכחתי.
לפתע מתוך המועדון יצאו שחר ומלסה ואיתם עוד שני ערסים עם קוקו זבל על הראש.
"אוו.." פלטתי.
"על מי אתה בא לאיים יא בן זונה?!" אחד מהם הניף את ידו עליי וקיבל את מה שקיבל החבר הקודם שלו.
בקיצור, רבנו מכות, הבנות צרחו, הזמינו משטרה, בלאגן, אף אחד לא נדקר.
"את בסדר?" ניגשתי אל יאנה שהייתה מבועתת. הן ישבו על ספסל מחוץ לפאב.
"אם אחד כמוך לא מפחיד להסתובב בלילה.." פלטה ניקול, מבועתת גם היא.
"כן.. אני בסדר.." יאנה נשמה עמוק, היא ניסתה להסתיר את הרעד שבה בכך שהצמידה את ידיה אחת לשניה.
"אף אחד לא יפגע בך כל עוד אני בסביבה," ירדתי לישיבה שפופה, בגובה העיניים שלה, "ואני תמיד בסביבה." לקחתי את ידיה בידי.
"אהא" היא פלטה.
"את לא תגידי לי אהא, בואי לפה" קמתי ממקומי ומשכתי אותה אליי, "את הדבר הכי חשוב לי בכל העולם הזה, ותזכרתי לנצח, שאני אוותר על לנשום לפני שאוותר עלייך" סיימתי את המשפט והצמדתי את שפתיי לשפתיה לנשיקה חמה ומלטפת.
"זהו? יש שלום במשכן האהבה?" שמעתי את מלסה שואל, שחר וניקול לידו הריעו.
הבטתי בפניה של יאנה, הצבע חזר אליהן והיא קרנה שוב.
"ודרך אגב," לחשתי לאוזנה, "את האישה הכי סקסית והכי אלוהית בעולם הזה ו.. הייתי עושה אותך כאן ועכשיו" נישקתי את אוזנה והיא צחקה.
כמה טוב לחזור הביתה.
הערב עבר מושלם, נהננו, רקדנו, שתינו וצחקנו ואז ניקול ושחר החליטו שיש להם מאנצ' לגלידה, וכולנו הלכנו לאכול גלידה בשיא הקור.
כיף חיים.

MissL . עקוב אחר MissL
שמור סיפור
לסיפור זה 2 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
המשךךךך
הגב
דווח
Alice Attias
Alice Attias
מדהימה! את כותבת בצורה כל כך ממכרת.. ❤
הגב
דווח
MissL .
MissL .
תודה, כיף לקבל תגובות כאלה :)
הגב
דווח
כותבי החודש בספרייה
אהבה
חיים שלי, חוקים שלי!
חיים שלי, חוקים שלי!
מאת: V D
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
אני בהריון...
אני בהריון...
מאת: Adam gustavo Zyl
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: עד הפעם הבאה
סיפורים אחרונים
יש לי הכל- פרק 92
יש לי הכל- פרק 92
מאת: שלכת כותבת מהלב
את שקרנית
את שקרנית
מאת: ליאל משעל
"הבית"
"הבית"
מאת: y t
את לא חוזרת
את לא חוזרת
מאת: בת שבע מועלמי
המדורגים ביותר
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
מאת: Nizan Zarotski
המקום המושלם בעינייו
המקום המושלם בעינייו
מאת: שבורת כנף
שירות לקוחות אהבה
שירות לקוחות אהבה
מאת: Avrahami Amitay
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
מומלצים מהמגזין
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
גם ככה אין לי חבר
גם ככה אין לי חבר
מאת: דנה לוי
GAME OVER עבורה?
GAME OVER עבורה?
מאת: שבורת כנף
על המוכר והזר
על המוכר והזר
מאת: שבורת כנף