כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 3

יש לי הכל- פרק 29

שיחה מאמא שלי קוטעת את חגיגות האליפות. "היא לא יכולה לעזוב אותי עכשיו!" אני חושב שאני עומד להתמוטט.

תוכן עניינים 1. יש לי הכל- פרק 12. יש לי הכל- פרק 23. יש לי הכל- פרק 3+44. יש לי הכל- פרק 55. יש לי הכל- פרק 66. יש לי הכל- פרק 77. יש לי הכל- פרק 88. יש לי הכל- פרקים 9+10 9. יש לי הכל- פרק 1110. יש לי הכל- פרקים 12+1311. יש לי הכל- פרק 1412. יש לי הכל- פרק 1513. יש לי הכל- פרק 1614. יש לי הכל- פרק 1715. יש לי הכל- פרק 1816. יש לי הכל- פרק 1917. יש לי הכל- פרקים 20+2118. יש לי הכל- פרק 2219. יש לי הכל- פרק 2320. יש לי הכל- פרק 2421. יש לי הכל- פרק 2522. יש לי הכל- פרק 2623. יש לי הכל- פרק 2724. יש לי הכל- פרק 2825. יש לי הכל- פרק 2926. יש לי הכל- פרק 3027. יש לי הכל- פרק 3128. יש לי הכל- פרק 3229. יש לי הכל- פרק 3330. יש לי הכל- פרק 3431. יש לי הכל- פרקים 35+3632. יש לי הכל- פרק 3733. יש לי הכל- פרק 3834. יש לי הכל- פרק 3935. יש לי הכל- פרק 4036. יש לי הכל- פרק 4137. יש לי הכל- פרק 4238. יש לי הכל- פרק 4339. יש לי הכל- פרק 4440. יש לי הכל- פרק 4541. יש לי הכל- פרק 4642. יש לי הכל- פרק 4743. יש לי הכל- פרק 4844. יש לי הכל- פרק 4945. יש לי הכל- פרק 5046. יש לי הכל- פרק 5147. יש לי הכל- פרק 5248. יש לי הכל- פרק 5349. יש לי הכל- פרק 5450. יש לי הכל- פרק 5551. יש לי הכל- פרק 5652. יש לי הכל-פרק 5753. יש לי הכל- פרק 5854. יש לי הכל- פרק 5955. יש לי הכל- פרק 6056. יש לי הכל- פרק 6157. יש לי הכל- פרק 6258. יש לי הכל- פרק 6359. יש לי הכל- פרק 6460. יש לי הכל- פרק 6561. יש לי הכל- פרק 6662. יש לי הכל- פרק 6763. יש לי הכל- פרק 6864. יש לי הכל- פרק 6965. יש לי הכל- פרק 7066. יש לי הכל- פרק 7167. יש לי הכל- פרק 7268. יש לי הכל- פרק 7369. יש לי הכל- פרק 7470. יש לי הכל- פרק 7571. יש לי הכל- פרק 7672. יש לי הכל- פרק 7773. יש לי הכל- פרק 7874. יש לי הכל- פרק 79 75. יש לי הכל- פרק 8076. יש לי הכל- פרק 8177. יש לי הכל- פרק 8278. יש לי הכל- פרק 8379. יש לי הכל- פרק 8480. יש לי הכל- פרק 8581. יש לי הכל- פרק 8682. יש לי הכל- פרק 8783. יש לי הכל- פרק 8884. יש לי הכל- פרק 8985. יש לי הכל- פרק 9086. יש לי הכל- פרק 9187. יש לי הכל- פרק 9288. יש לי הכל- פרק 9389. יש לי הכל- פרק 9490. יש לי הכל- פרק 9591. יש לי הכל- פרק 9692. יש לי הכל- פרק 9793. יש לי הכל- פרק 9894. יש לי הכל- פרק 9995. יש לי הכל- פרק אחרון

פרק 29: להיות או לחדול

מאז שהייתי קטן לימדו אותי להדחיק רגשות. לא צריך לשתף, לא צריך להראות לאנשים רגעים של חולשה, כי הם ישתמשו בזה נגדי יום אחד ויתקפו ובטח שלא... לבכות. רק שביומיים האחרונים אני מוצא את עצמי בסערת רגשות שיש המדמים אותה לרכבת הרים. רק שלרכבת הרים מתישהו מישהו יכבה את החשמל והיא תיעצר, אצלי? אני לא באמת יודע מתי אחזור למה שנקרא "שגרה" כי החיים שלי עכשיו השתנו עם התוספת החדשה- היא, שאין לה עדיין שם.
אם עד לפני כמה דקות לא בכיתי בפגייה כשהייתי עם התינוקת קרוב לשעתיים, אני מין הסתם מתפרק כשאני נכנס לראשונה מאז שלישי בערב לחדר בו סתיו מאושפזת. אני די בטוח שהיא התאמצה יותר מדי לפני יומיים והזיקה לעצמה, אחרת אין לי הסבר למה היא פתאום מזכירה לי מטופלת באנטומיה של גריי. בדיוק כמו התינוקת בפגייה, גם היא מחוברת להרבה צינורות ומכשירים. אני מתקרב למיטה שלה ומבחין ישר שהעור שלה נהיה לבן כמו סיד, איבד לחלוטין את טיפת הסומק שהיה עליו. אני מניח את כף היד על המצח שלה ומרגיש נורא לדעת ששום דבר לא קורה או משתפר. יש לה עדיין חום. כבר כמעט שבועיים שהיא ככה, וחוסר אונים מציף אותי. אני באמת לא יכול לעזור או לעשות משהו.
אני מתיישב לידה ופשוט צופה בה נושמת לאט חמצן מהצינורות שבאף שלה תוך כדי שאני מלטף לה הלחי. מישהו אסף לה את השער לצמה מרושלת בזמן שלא הייתי פה, ואני מדמיין אותה מתעוררת, שואלת מה היא עושה פה והולכת ללבוש איזה בגד מגניב שיתאים לתסרוקת. אני מדמיין אותה כמו שרציתי שהלידה תראה, מניקה את התינוקת, מה שכבר לא יקרה, ומחייכת אליה את החיוך המקסים שלה. רופא הריאות נכנס לחדר, ואני נכנס חזרה מעולם הדברים שהייתי רוצה שיקרו אל המציאות.
"בוקר טוב," הוא אומר לי ומוציא טישו מכיס החליפה שלו. "אני מניח שאתה צריך את זה."
"אתם הולכים להעיר אותה?" אני שואל ישר.
"אני לא חושב שזה רעיון טוב." הוא מתיישב לידי ומסתכל לי בעיניים. "אתה הבאת אותה לפה, נכון? הבאת אותה לפה כשהדלקת עוד הייתה ניתנת לטיפול, אבל דברים שונים כשאישה בהיריון. כל הזמן הזה שהתינוקת עוד הייתה ברחם שלה, היינו מאוד מאוד עדינים איתה. בשלב מסוים לא הייתה ברירה, המצב שלה לא השתפר, וידענו שהתינוקת יכולה להיפגע מחוסר חמצן. אין כאן נוסחה, אבל הייתי בטוח כמו קולגה שלי, שנמצא בבית חולים אחר, שכשניתן לה סוג אנטיביוטיקה חזק יותר, וזה מה שעשינו מאתמול בצהריים, המצב יהיה יותר טוב. אתה יודע שעלה לה החום ביממה האחרונה?"
"לא הייתי פה." אני משפיל את המבט.
"אני יודע. אני גם אוהב כדורסל." הוא נותן לי עוד חתיכת טישו. "אתמול החום שלה הגיע למעל 40. במקרה כזה ישר מרדימים ושמים לה על הגוף שמיכות קירור ו-"
"בגלל זה עובדים פה עכשיו כמה מאווררים במכה? כדי להוריד לה את חום הגוף?" אני מתחיל להבין.
"כן." הקול שלו נשמע רציני. "אנחנו עושים הכל כדי שהיא תבריא. העברתי לקולגות שלי בחו"ל את צילום הריאות שלה מיום שלישי לראות אם אני מפספס משהו בעצמי. אני יודע שהיא חזקה וכולנו פה בצוות הרפואי מרגישים את זה שהיא נלחמת בשביל התינוקת שלכם. הייתה לידה מאוד לא פשוטה."
"מישהי שהייתה ליד המיילדת הסבירה לי על החשש שסתיו תפסיק לנשום פתאום."
"כן. כבר היו לה לא מעט קוצרי נשימה. היא ניסתה ביום שלישי לנשום לבד והתעקשה אפילו יש לומר כשעליתם לראות את התינוקת בפגייה. מהר מאוד היא התקשתה לנשום שוב וזה מובן, הריאה השמאלית כולה עם דלקת."
"ומה עושים עכשיו?"
הרופא קם. "מחכים לראות את ההשפעה של האנטיביוטיקה החדשה. אני אהיה כאן עד הצהריים אם יהיו לך עוד שאלות, בסדר?"
"תודה, דוקטור." אני אפילו לא מסתכל עליו.
"תקרין לה חוזק וכזה שיהיה דומה למה שהראית על הפרקט אתמול," הוא אומר, ואני שומע את הצעדים שלו מתרחקים ממני, מה שאומר שהוא יוצא. "זה כבר יעשה את ההבדל."

אמא מגיעה בהמשך היום ופוגשת את סתיו לראשונה מאז השיחה שלהם אז כשלקחה אותה לארוחת צהריים. "פוגשת". אני שם את הראש שלי בין הידיים ומספר שהחום שלה עלה אתמול. "את מבינה למה נלחצתי שלשום בפגייה שיש סיכוי שהן לא ייפגשו לעולם? לא הולכים להעיר אותה בקרוב."
"מה, אתה מלאך המוות?" אמא נעמדת לידי ומלטפת לי את השיער. "היא תצא מזה כמו גדולה ותפסיק לראות שלילי. אני אלך להאכיל את התינוקת לבד אם אתה ככה. אל תביא את האנרגיה הזו איתך למעלה."
אני רואה שאמא שלי עסוקה מאוד בהתכתבות בווטסאפ ושואל אותה אם היא מדברת. אני מופתע מאוד לגלות שהיא מתכתבת עם טליה. "מה ולך ולה?"
"אני מנסה לראות אם סתיו סיפרה לחברות שלה על תכנונים לשם לתינוקת. לא יכול להיות ששמונה חודשים היא לא חשבה על משהו." הפנים של אמא עוד שנייה נכנסות למסך הנייד.
"אה."
לא נעים לי להגיד לה שכנראה טליה היא האדם האחרון שהיא תשתף אותו בתכנונים כאלה. אני מניח שגם את עדי היא לא שיתפה. אולי אולי את רותם, אבל רותם עסוקה בחתונה העתידית שלה. אני יודע שהבנות עשו לה סוג BABY SHOWER כשגילו שהעובר היא עוברית, אבל באמת שאין לי מושג אם הן דיברו על אופציות. אני עומד להגיד לה שתשאל את ההורים של סתיו, כשאמא שלה בדיוק נכנסת לחדר.
"לא ידוע לנו גם על רעיון לשם. סתיו אמרה לי באחת השיחות שכשהיא תסתכל על התינוקת היא תדע." אמא שלה עומדת במקום הקבוע, ליד החלון. "איתי, לך היא לא אמרה כלום?"
אני מניד את הראש. "ולא הולכים להעיר אותה, לפי מה שאמר רופא הריאות, אז אין איך לשאול אותה."
"תבחר אתה את השם," אמא שלה מדברת בטון הכי קליל ששמעתי אותה מאז כשהגענו לכאן, רק שמה שהיא אומרת לי לעשות לא קל בכלל. אני בעצם אגזור עליה חלק מהגורל שלה.
"בוא, איתי. בוא נעלה לפגייה." אמא שלי שמה את התיק שלה על כתף אחת. "יראו לך איך לקלח את התינוקת היום, לפי מה שהבנתי."
"כן, הצוות אמר לי גם. לך, תהיה עם התינוקת." אני מספיק לראות את אמא שלה מסתכלת על המאווררים שפועלים לפני שאני יוצא גם החוצה.
אנחנו הולכים לכיוון המעליות. "אני באמת לא יודע איך לקרוא לתינוקת. אף פעם לא השקעתי בזה מחשבה."
"אתה יכול להשאיר אותה ככה עוד כמה ימים, אל תילחץ. סתם ניסיתי לברר." אמא שלי מגיעה לי מתחת לכתף וזה תמיד הביך אותי כשהייתי עם חברים. אני עוטף אותה בחיבוק כשאני מרגיש שוב את החולשה הזו.
כשאנחנו נכנסים לפגייה, אני מגלה ששרון עוד שם. היא מחייכת אלי ישר כשרואה אותי. "מתנת יום הולדת: אתה יכול לקחת את התינוקת הביתה במוצאי שבת או בראשון בבוקר, מה שתחליט."
"נו, אתה רואה שאתה לא צריך להיות שלילי?" אמא רואה איך שרון נותנת לי להחזיק את התינוקת. "רואים שהיא גודלת יפה."
"עם הגנטיקה של אבא שלה, למה לא?" שרון עדיין מחויכת ומושיטה לי את הבקבוק החד פעמי.
"אמא, יש לנו בדירה שלי בקבוקים?" אני מתחיל לחשוב על ההגעה שלה לבית שלי, ולמען האמת? שום דבר שום לא מוכן עדיין לקראתה.
"אני מחר בבוקר אלך לעשות קנייה ענקית, אל תדאג. תוציא את זה מהראש שלך." אמא מתיישבת לידי בפינה החמודה שיש בפגייה וכבר למדתי להכיר.
העיניים של התינוקת עצומות רב הזמן, גם עכשיו, ואם חושבים על זה כמעט לא יצא לי לראות אותה פותחת אותן. "אולי אני אתן לה שם שקשור ליום הולדת שלי? היא באמת באה כמו מתנה."
"יש לנו כבר שי אחת במשפחה." אמא צוחקת מכל הלב, ואני מצטרף.
"כן, צודקת." אני משנה קצת תנוחה כשהיד מתחילה להירדם לי. אני קולט שהשעה כבר כמעט אחת בצהריים ולא מבין איך אני לא מרגיש עייף. "אני אגלח את הזיפים לפני החגיגה כשאחזור לדירה. את ישנה אצלי היום גם, נכון?"
"כן." אמא מאשרת. "אני חושבת שתלך בשעה הקרובה לנוח קצת ותצבור כוח גם למחר. תבוא לפה כשאתה ערני באמת ולא על אדרנלין, כמו היום."
"כל היומיים האחרונים נראים לי עדיין כמו חלום." אני בודק כמה אוכל עוד נשאר בבקבוק כי אסור לתינוקת לנשום אוויר. "כשראיתי את סתיו עם כל הצינורות עליה, הרגשתי יותר כמו בסיוט. אני מקווה שבקרוב אתעורר ממנו, שהיא תתעורר."

"בסדר?" אני שואל את אמא שרואה בסלון חדשות לפני שתמיר אוסף אותי.
"יפה לך מגולח, אם כמה שאין לך באמת זיפים." אמא מחייכת ומסתובבת חזרה לטלוויזיה. "אל תשתולל יותר מדי בחגיגות."
אני יודע למה אמא התכוונה כשאמרה להשתולל, ובאמת שלא תכננתי לשתות, אבל האלכוהול היה בסביבה וזרם כל הזמן. על חולצת האליפות שלי, שבצבע שחור, חוץ מהכיתוב צ'מפיון נוספה גם המילה DADDY בלבן. רב השחקנים קוראים לי ככה מהרגע שהאוטובוס אסף אותנו לחגיגות, וזה משעשע אותי מצד אחד ומצד שני גורם לי להבין שאני לא חולם ויש לי באמת תינוקת.
הכרוז מציג שחקן אחרי שחקן על הבמה. כשהוא מציג אותי, הוא מוסיף לפני את התואר "אבא טרי". אני די בטוח שכולם חושבים שסתיו השתחררה הביתה או תשתחרר בקרוב וגם כשהתינוקת בסדר. מועטים האנשים שיודעים את הסיפור האמיתי, ואין לי שום כוונה לחלוק אותו עם אף אחד חוץ מאלה שיודעים, בטח שלא התקשורת.
תוך כדי הנפת צלחת האליפות, מחלקים צ'ייסרים של מוחיטו. אני לא שותה. כשאנחנו יורדים מהבמה, יש שפע של בקבוקי אלכוהול ושמפניות שמחכים רק לנו במתחם של מאחורי הקלעים. השחקנים האחרים מכריחים אותי לקחת כמה שלוקים מבקבוק וודקה שפותחים. אני שונא את הטעם המר שלה, אבל שותה ומצטמרר. תמיר דופק לי צ'פאחה על הכתף. "יאללה מה אתה כבד! הלילה עוד צעיר."
אני יודע שאני, שעברתי את העונה הכי טובה בקריירה, הייתי אמור לחגוג את האליפות הזו יותר מכל שחקן אחר. אני בטוח שהייתי שותה בכמויות, מאבד את ההכרה ומתעורר איפשהו אצל תמיר באוטו שאני לא זוכר כלום מאירועי הלילה הקודם. זה קרה לי יותר מדי פעמים.
אנחנו ממשיכים למסעדה הקבועה שלנו אחרי הניצחונות. יש צרחות וצעקות בכל עבר. הרבה מלצרים ומלצריות מסתובבים תחתיי (גבוה וזה... ) ותפריטים, שאני מכיר בעל פה, מתעופפים באוויר. פה כבר השחקנים מביאים את החברות והנשים שלהן. רוני יושבת ביני לבין תמיר כשהיא לבושה בשמלת מיני מנצנצת ודפקה פאן ואיפור. יש פה צלמים וגם ערוץ הספורט מסקר לכתבה, ואני מסכים לאחד הצלמים לצלם את צמיד "הלידה" שלי ליד הצלחת. "יש לך חלק גדול בניצחון," הוא אמר ולוחץ לי את היד.
מכבי כנראה עשתה איזו פעילות עם הקהל, אחרת אין לי מושג איך מגיעות אוהדות לשולחן תוך כדי שהסלטים, המנות הראשונות והצ'יפס מגיעים לשולחן. אני עושה איתן סלפי. אחת מהן, שנראית לי מאוד יפה, עושה לי פרצוף. "שברת לי את הלב, שתדע."
אני צוחק. "מה, כי אני אבא?"
"אתה בגיל שלי, לאן אתה ממהר?!" היא נשמעת חצופה. היא נשמעת כמו הרבה אנשים בסביבה שלי...
"חשבתי בתקופה האחרונה שאתה רווק. הרבה דיברו על זה כי חברה שלך לא גרה איתך. רציתי להציע לך פה היום לצאת איתי לדייט." היא מזיזה את השיער הבלונדיני שלה מאחורי האוזן.
"שיעור לחיים, לא להאמין לשמועות." אני מנסה לא להסתכל לה בעיניים כשהיא מתקרבת אלי ונותנת לי נשיקה בחלק של הלחי שקרוב לשפה.
רוני מתעצבנת עליה כשהיא הולכת. "איכס, מה נראה לה שהיא עושה?"
"אל תעשה מזה סיפור." תמיר כורך סביבה את הזרוע שלו. "איתי שובר לבבות ידוע. הכי חתיך בכדורסל הישראלי, יש האומרים."
"אחרייך?" רוני מדביקה לו נשיקה וממלמלת תוך כדי, "כן, אתה צודק." אחר-כך היא משגעת אותי שאראה לה תמונות של התינוקת. "היא יצאה דומה לך, היא בטוח תהיה יפה."
"גם אמא שלה יפה, מה יש לך? יש לה אחלה גנטיקה." תמיר מעביר את התמונות בנייד שלי ורואה את זו שהמיילדת צילמה בלידה. לא שמתי לב אפילו שהיא צילמה אותי מחזיק אותה בשניות הראשונות שלה בעולם. "שיו, איזו תמונה חזקה, אתה לא מבין אפילו כמה רואים דרכה את החיבור הראשוני שלכם."
"פשוט אומרים שבנות דומות לאבא שלהן, זה הכל." רוני מוצאת צורך להסביר למה התכוונה, ותמיר משתיק אותה כשמצמיד לה צ'ייסר של משקה אלכוהולי שיש בשפע בשולחן לפה.
בסוף אני נכנע ושותה. כשאתה אוכל בשר תוך כדי, אתה עדיין מרגיש מה שנקרא "שפוי" או אולי "צלול". גם כשרקדנו סביב השולחן, הרגשתי עדיין שאני לא מאבד את זה והרשיתי לעצמי לשמוח רגע לפני שאני חוזר למציאות שלי, וכמה שהיא עגומה יש גם בה שמחה כי עוד פחות משלושה ימים היא תבוא הביתה.
השחקנים שמתחת לגיל 25, בניהם כמובן גם תמיר, מציעים שנמשיך את הערב לאחד המועדונים שבנמל. הם יוצאים החוצה לנסות לתפוס מונית, ואני נשאר כמה שניות אחריהם להצטלם עם המאמן רגע לפני שהוא טס חזרה למדינה שלו. המוסיקה פה חזקה ומתפוצץ לי הראש. רוני נתנה לי הרגע שלוק מאיזה קוקטייל שהזמינה, ואני בכלל רוצה מים. אני מרגיש צמא ומסוחרר ותוהה אם לחכות למועדון כדי לשתות מים או לבקש רגע לפני הנסיעה ולעכב את החבר'ה גם ככה.
הנייד שלי מצלצל שנייה אחרי שהמאמן אומר שהוא גאה בי. אני אומר לו שאני חייב לענות כי זו אמא שלי. השעה כמעט אחת בלילה, אין לי מושג למה היא ערה. תוך רגע אחד בשיחה איתה אני מרגיש מסוחרר יותר וכמעט מתעלף. המאמן סוחב אותי יחד עם אחד השחקנים ליציאה האחורית. שאנחנו עוברים דרך המטבח, ריח האוכל גורם לי להתחיל להקיא. אני מתיישב על הרצפה, מלא קיא, ופשוט בוכה.
"איתי, תשתה." עוזר המאמן מצמיד לי בקבוק מים לפה. הוא מרים לי את הראש מהרצפה.
אני רואה שהמאמן מדבר עם אמא שלי עדיין והנייד אצלו. "היא לא יכולה לעזוב אותי עכשיו!" אני איכשהו מרים את הקול. אני מרגיש כאילו עוד שנייה אני מתמוטט והעולם בולע אותי. הגרון שלי יבש, אני כמעט ולא רואה כלום דרך הדמעות.
עוזר המאמן מחבק אותי חזק. "שש... תירגע. אנחנו ניקח אותך עכשיו לבית חולים, אליה. בסדר? תנשום ותשתה." הוא מושיט לי שוב את הבקבוק. "עכשיו אתה צריך מים, לא אלכוהול."
"אני חולם, נכון?" אני מרגיש שאני משתגע.
"לא, איתי. שמעת נכון את מה שאמא שלך אמרה." עוזר המאמן עובר מרכינה אלי ממש לישיבה על הרצפה המטונפת. "המצב של סתיו הדרדר בשעתיים האחרונות. אני מעודכן בכל מה שקורה, גם אם חשבת שלא. אתה מסוגל לקום? לך תשטוף פנים בשירותים, אני אזמין לנו מונית ואסע איתך."
אני חוזר על עצמי כמה פעמים. "היא לא יכולה לעזוב אותי עכשיו. היא לא יכולה... היא פשוט..." אני מרגיש שאני נחלש. העיניים שלי נעצמות. אולי אני עובר התקף עצבים?
מים נשפכים לי על הפרצוף ומחזירים אותי ישר למציאות. עוזר המאמן מסייע לי לקום. אני מרגיש איך האוכל עולה לי כשאנחנו עוברים שוב במטבח ונכנסים לשירותים. אני לא מסוגל להסתכל על עצמי במראה. "קח, תחליף חולצה." המאמן נכנס לשירותים וסוגר אחריו אל הדלת. הוא שם את הנייד שלי בכיס המכנס שאני לובש ומפני שהוא גבוה גם, הוא תופס לי את הפנים ביד שלו ומכאיב לי. "תתאפס על עצמך, בסדר?" האנגלית שלו יוצאת לי מאוזן אחת ונכנסת מהשנייה. "נלחמים על החיים של החברה שלך עכשיו וכדאי שתתנהג כמו אדם מבוגר ולא תעשה שטויות. ביומיים האחרונים ראיתי איך התבגרת וגם זה בא לידי מאוד במשחק אתמול! תאסוף את עצמך ותדאג לתינוקת שלכם. אני מקווה לשמוע חדשות טובות בהמשך." הוא נותן לי חיבוק חזק ויוצא החוצה.
אני שומע אותו אומר לעוזר המאמן לתת לי עוד קצת זמן בתוך השירותים. אני שוטף שוב פנים ועדיין מרגיש כאילו אני חי חיים שהם לא שלי. אני מתחיל לצבוט את עצמי, כמו שהייתי עושה הרבה כשהייתי ילד והייתי מצטיין במשחקים, עד שמהר מאוד העור שלי הופך לאדום.
"איתי?" עוזר המאמן דופק על הדלת ולאחר מכן נכנס. "בוא, המונית פה."
"אני בטוח לא חולם?" אני מתקשה לעכל ולקבל את זה שאני תיכף יגדל אותה לבד. השליליות עוטפת אותי בחיבוק ענקי ולא מרפה. היא רוקדת איתי סלואו צמוד כשאני יוצא חזרה אל המסעדה. היא עומדת מולי כמו קיר בטון שמתנגש לי ישר בפנים כשאני שומע את אחד השחקנים האמריקאים אומר למישהו, אולי אח שלו, "DUDE, בדיוק נולדה לו ילדה השבוע ועכשיו חברה שלו עומדת למות."

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

שלכת כותבת מהלב עקוב אחר שלכת
שמור סיפור
לסיפור זה 9 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
גמרת אותי עם המתח הזה .. סיפור מעולה !
הגב
דווח
שלכת כותבת מהלב
שלכת כותבת מהלב
תודה רבה
המשך מחר
הגב
דווח
MAMA INDYA
MAMA INDYA
אני לא מאמינה, אסור שהיא תמות!!
הגב
דווח
טען עוד 18 תגובות
כותבי החודש בספרייה
דרמה
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
מאת: Nizan Zarotski
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
מרתק
הספר שלי, "מסדרונות" - 5 הפרקים הראשונים לקריאה
הספר שלי, "מסדרונות" - 5 הפרקים הראשונים לקריאה
מאת: אפריל גל גילרוביץ'
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
אהבה של חורף
אהבה של חורף
מאת: אפריל גל גילרוביץ'
רגשות מפלסטיק- פרק 3
רגשות מפלסטיק- פרק 3
מאת: מאיה .
סיפורים אחרונים
איך להכיר כוסיות
איך להכיר כוסיות
מאת: מרינה בר
מכתב אמיתי שמסכם שנה
מכתב אמיתי שמסכם שנה
מאת: חובבנית אלמונית
בחורה של פעם
בחורה של פעם
מאת: chen Shitrit
לילה חד פעמי
לילה חד פעמי
מאת: אור לוי
המדורגים ביותר
המקום המושלם בעינייו
המקום המושלם בעינייו
מאת: שבורת כנף
שירות לקוחות אהבה
שירות לקוחות אהבה
מאת: Avrahami Amitay
אני בהריון...
אני בהריון...
מאת: Adam gustavo Zyl
אחותי הגדולה לירון וחיית המחמד שלה, סרטן.
אחותי הגדולה לירון וחיית המחמד שלה, סרטן.
מאת: Nizan Zarotski