כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1

שדים פרק 20

אני עדיין אוהב אותך, כלום לא ישנה את הרגש החזק שיש לי כלפייך, שום דבר ואף אחד. אני אשכח איך לנשום לפני שאשכח אותך אהובה שלי

"תראי מה עשית! את השגת עת מה שרצית לא? אמרת שהיא תצטער על כך? הנה! קיבלת! הלוואי ותמותי כבר! חבל שהוא לא הרג אותך אחרי שהשתמש בגוף המסריח שלך!"

אלאן
היא לא ענתה לי כל היום והשעה כבר 9 בערב ואני כל כך מודאג ורותח מזעם! הדברים הקשים שהטחתי בכלבה הזאת עדיין מהדהדים לי בראש, ואני לא מצטער על אף מילה שנאמרה. אני לא יכול לצאת מהמשמרת, ואני משתגע מזה! מה קורה עם יאנה? אולי היא עשתה לעצמה משהו? אולי קרה לה משהו? לאן היא נעלמה לי? והיא גם לא עונה! אני מתחרפן.
"הכל בסדר? אתה נראה חיוור" ניקול התיישבה לידי עם מבט עצוב בעיניים, "גם לי היא לא עונה" היא הושיטה לי כוס קפה חם עם קצפת. "אילתרתי משהו שיעלה לך את המצב רוח" היא חייכה מעט.
"תודה ניק" לקחתי את הספל מידיה וחייכתי חיוך עצוב.
"אל תראה אותה ככה, הכל בסדר איתה, היא מאוד חזקה, בטח רואה עכשיו סרטים מצויירים אוכלת גלידה ורוטנת לעצמה. אני מכירה אותה טוב, היא לא תעשה לעצמה נזק, היא בחורה חכמה." נתתי לו אגרוף קטן בכתף, לעידוד.
"אני מאוד מקווה, אני כל כך מודאג, ואין לי יכולת לצאת מהמשמרת הזאת עכשיו! אני מתחרפן פה ניק, בלי לדעת מה קורה איתה עכשיו, איפה היא מה היא עושה.." כיסיתי את פני בידי ונאנחתי.
"היא בסדר. תסמוך עליי אני מכירה אותה טוב." היא קרצה לי וחייכה חיוך כובש, " ועכשיו בוא ונרים לך את המצב רוח עם כמה הרדמות טובות" היא צחקה.
הצטרפתי אליה, הרגשתי משוחרר מעט ואיכשהוא סמכתי עליה. היא מכירה אותה הכי טוב מבין כולנו.
"אחרי המשמרת נקפוץ אליה" היא קמה ממקומה והושיטה את ידה אליי.
חייכתי והושטתי את ידי בתגובה, קמנו וצעדנו אל תוך חדר הניתוחים.

יאנה
קפאתי במקום ובהיתי בדוברת. היו לי יותר מידי שאלות ויותר מידי רעש בראש. אך עלתה לי שאתה אחת מכולן- איך?
"איך?" שאלתי.
"זה.. זה סיפור ארוך.." היא אמרה והשפילה את ראשה.
"יש לי זמן." אמרתי בקרירות ולקחתי את הקניות, "בואי" הוריתי לה בראשי לעבר השער.
נכנסנו לבית ודיברת התיישבה בעדינות על הספה.
"תשימי כרית מתחת לגב, שיהיה לך נוח" שמתי את מוצרי החלב במקרר.
דיברת ישבה והתעסקה באצבעותיה.
"דברי" הנחתי לפניה כוס מים, "אבל דברי ככה שלא תתחילי לבכות או לדאוג, זה לא בריא לא לך ולא לעובר שלך." שילבתי את ידי זו בזו.
"לפני 8 חודשים," היא ליקקה את שפתיה, "פגשתי בחור. מקסים ביותר, או לפחות ככה זה היה נראה לי." היא לקחה נשימה. "התחלנו להתכתב ולהיפגש והרגשנו ששנינו מתאהבים. זה היה זה, היה קליק, הייתה משיכה הדדית אז התחלנו לצאת רשמית. הכרתי את החברים שלו הוא הכיר את ה-" היא הביטה בי לרגע, "החברות שלי" היא השפילה את מבטה.
"אין שום דבר רע בזה שיש לך חברות חוץ ממני, זה בסדר וזה קיים כמעט אצל כל בני האדם" אמרתי, כמעט מונוטונית, "תמשיכי".
"ואז העניינים התחילו להסתבך.. גיליתי שהוא מדבר עם עוד מישהי חוץ ממני. לטענתו זאת הייתה עמיתה לעבודה, והוא בשום אופן לא מנהל קשר מאחורי גבי כי הוא אוהב אותי בלה בלה בלה." דמעות החלו לצוץ בעיניה, מיהרתי להושיט לה את כוס המים.
"אמרנו בלי דמעות" ליטפתי בעדינות את ידה, היא הביטה בי במבט הכי עצוב שראיתי מעולם.
"וכשאנחנו 3 חודשים ביחד, העולם שנראה לי כל כך וורוד התפרק כמו מגדל קלפים. הוא בגד בי, מול העיניים שלי, על המיטה שלנו, איתה. ולא מספיק כל הצרות, שבוע לאחר מכן גיליתי שאני בהריון. כמובן שלא אמרתי לו שום דבר כי הוא ידרוש הפלה ואני לא אעשה את זה מבינה? אני לא אעשה את זה לילד שלי." היא משכה באפב ולגמה לגימה מהמים.
"לא היה לי לאן ללכת. לא יכלתי להשאר בעיר, החברות לא היו חברות מספיק טובות בשביל לחלוק איתן, ההורים שלי קיבלו את זה אך אני מרגישה את ההתמגדות והמתח בבית. אין לאן ללכת. אני לגמרי לבד" היא פרצה בבכי.
"דיי דיי נו" מיהרתי לחבק אותה, אני כל כך מבינה את הצער והכאב שלה, המקום הזה של להיות לגמרי לבד ובעצמך..
"אני יודעת שאת עדיין כועסת עליי, ולא דיברנו כבר חצי שנה אבל את עדיין החברה הכי טובה שלי.. לא הייתה לי ברירה אחרת" היא המשיכה למרר בבכי.
"את חושבת שאחרי חצי שנה אני אזכור על מה רבנו? אני רק זוכרת שכעסתי עלייך מאוד באותה תקופה, וזהו, עבר לי מאז. את באמת חושבת שאזרוק אותך לרחוב? במיוחד כשיש לך ילד בדרך?" ליטפתי את ראשה, "את יכולה להשאר כאן בנתיים, אני אכין לך חדר" טפחתי על גבה וחייכתי חיוך מעודד.
"זאת ילדה, הילדה הקטנה שלי" היא חייכה וליטפה את בטנה, "הנסיכה של אמא" היא הרימה את מבטה אליי, "תודה. זה אומר המון בשבילי." היא לא הייתה צריכה להוסיף מילה נוספת, המבט שלה אמר הכל.
מאוחר יותר באותו הערב השלמנו קצת פערים, סיפרתי לה על אלאן ועל אליסה ועל מה שקרה ולמה אני בבית.
"וואו. חתיכת ביץ'" היא אומרת בעודה דוחפת כפית גלידה לפה.
"ספרי לי על זה. אבל להגיד את האמת, אני מאוכזבת אמאלן שנגרר לתוך זה" השבתי לה ודחפתי כפית גלידה לפה.
צלצול בדלת עצר את שיחתינו וניגשתי לפתוח.

אלאן
אני וניקול עמדנו בפתח הדלת.
על פניה הבטה המומה ומעט מופתעת. היא לא ציפתה לאורחים.
"הנה, אמרתי לך, סרטים מצויירים גלידה ו.." ניקול הציצה מעט לתוך הבית וראתה שיש מישהו על הספה, "לא תכניסי אורחים?" היא שאלה בתמימות.
יאנה פתחה את הדלת והחווינה לנו בידה להיכנס.
על הספה ישבה בחורה בהריון, כשכפית גלידה תקועה בפיה והיא המומה אף יותר מיאנה.
מה קורה פה לעזעזל? למה כולם המומים? יש לי משהו על הפנים?
"היי אני ניקול, חברה טובה של יאנה. אנחנו עובדות ביחד" ניקול כרגיל ניקול.
"אני דוברת, הבסטית שלה" דוברת הושיטה את ידה לניקול, הן לחצו ידיים.
"נו עכשיו אתה רגוע? יכול לנשום?" ניקול פנתה אליי בבת אחת.
הוצאתי אוויר בכוונה והיא צחקה.
"למה אתם פה?" קולה של יאנה נשמע לפתע.
"את לא שמחה לראות אותנו?" ניקול נעלבה.
"אותך כן.. איתו מה?" היא סימנה בראשה לעברי, "למה באת? אין לך אישה אחרת לדאוג לה?" היא אמרה בקרירות.
הכל בתוכי קפא. הרגשתי שהלב שלי נעקר ממקומו והאוויר נגמר.
"את האישה שלי, ואני דואג לך" הצלחתי לומר.
"זה לא היה נראה ככה." היא המשיכה בטון הקר שלה.
"ניקול? רוצה להראות לי את השכונה? ממש יפה פה, הייתי שמח לראות פה את האזור קצת" דוברת קמה ממקומה וחייכה אליי חיוך קטן.
"ווי פלאז'ר" ניקול הושיטה לה יד כמו ג'נטלמן והן צעדו יחד מחוץ לבית.
נשמע רעש של מפתח והדלת ננעלה.
עיניה של ניקול נפערו לרווחה והיא רצה אל הדלת וניסתה לפתוח אותה. ללא הצלחה, נותרנו נעולים בבית. לבד.
היא הסתובבה לאט והביטה בי בעצב רב. נדמה לי ששמעתי את הלב שלי נשבר כשראיתי את המבט הזה.
"יאנה. אנחנו שני אנשים בוגרים. אני רוצה להסביר לך. בואי נדבר בלי דרמות. בבקשה." פסעתי לכיוונה אך היא התרחקה.
"היא אמרה לי שאצטער על כך. אני מאוד מצערת על כך. על זה שלקחתי גבר ששייך למישהי אחרת, על זה שהתחלנו את זה." היא דיברה בשקט ועצמה את עיניה. דמעות זלגו על פניה המושלמות.
"אל תגידי את זה. אני לא שייך לאף אחת אחרת חוץ ממך. אני לא מצטער על שהתחלנו את זה" אני עושה עוד צעד אבל היא מתרחקת ונועלת את הדלת של החדר.
אני מתיישב למרגלות הדלת ומדבר אליה בקול רך, "שנינו יודעים טוב מאוד שזו הייתה הצגה וזה היה בכוונה. היא רצתה שיכאב לך, והיא ניצלה את ההזדמנות הזו. היא הכאיבה לא רק לך אלא גם לי. ולי היא הכאיבה הרבה יותר ממך. אני רק רוצה להגיד לך שנאמרו אחרי זה מילים מאוד קשות כלפיה." אני משעין את ראשי על ברכיי.
"אני עדיין אוהב אותך, כלום לא ישנה את הרגש החזק שיש לי כלפייך, שום דבר ואף אחד. אני אשכח איך לנשום לפני שאשכח אותך אהובה שלי" אני נאנח חרישית.
אני שומע את יאנה בוכה חרישית.
"למרות שאני הכי לא הבן אדם שיתחנן לסליחה, בפנייך אני מוכן ליפול על הרגליים, אני מוכן לדרוך על הגאווה והכבוד שלי, לוותר על הכל ולא לוותר עלייך." במילים אלו צפו הדמעות בעיניי. הרגשתי כאב עצום בחזה. אני מוכן בשבילה להכל, לחצות אוקיינוסים ולשחות בלבה רק לא לוותר עליה.
"את כל החיים שלי." קולי נשבר ודמעות זולגות על פניי. שונא להיות שביר. שונא להיות חלש.
צליל של מנעול נשמע מעליי, אני קם במהירות מהרצפה ומנגב את דמעותיי.
"למה?" היא מביטה בי באותו מבט עצוב.
"הלכתי כדי לסיים את זה. כדי לשים אותה במקום שלה. שתשחרר ממך וממני. אין לה מקום בחיים שלי יותר, ולא משנה וגם לא איכפת לי כמה שהיא תתחנן, איזה מעשה שלא תעשה שינסה למשוך את תשומת הלב שלי, אני לא אכנע לה כי רק את הראש שלי. רק את בלב שלי, רק את במחשבות שלי," אני עושה צעד קדימה ופותח מעט את הדלת, יאנה לא מתנגדת כך, "רק אותך אני רואה, איתך קם בבוקר, איתך הולך לישון בלילה," אני נצמד אליה בעדינות ומניח את ידי על מותניה, "רק את בעיניים שלי אהובה שלי" אני מביט בעיניה, פניה מוצפות דמעות אך היא עדיין כל כך יפה.
אני מחבק אותה קרוב אליי, נותן לה להרגיש כמה שאני אוהב אותה. ריח שערה המדהים, ריח גופה המשכר, פעימות ליבה המהירות.. אני מכור לכך אני מודה.
"אני אוהב אותך, אל תשכחי את זה בחיים שלך." אני מרים את פניה ומעניק לה נשימה לוהטת חסרת מעצורים.
ברגעים הבאים שנינו מוצאים את עצמינו על המיטה עירומים.
"התגעגעתי לגוף המושלם הזה" אני אומר בלהט וחופן את השד שלה בידי.
"התגעגעתי אלייך" היא מחבקת אותי ומעסה את איברי בידה הקטנה.
"איך אני מת על זה שאת נוגעת בו.." אני מנשק לה את הצוואר בתאווה, לאט יורד יותר ויותר למטה עד שאני מגיע למרכז גופה.
"פאק בייב את כל כך רטובה.." אני אומר וצולל לתוך מרכז העצבים שלה, דוחף את לשוני עמוק יותר ומעסה אותה באצבעותיי.
היא גונחת וחופנת את ראשי בידיה, מפצירה בי להמשיך עוד ועוד.
אני קם וחודר אליה במהירות, "אני עוד רגע מתפוצץ, אל תזוזי" אני לוחש לה באוזן ומתחיל לזוז בתוכה.
"אלאן.." היא גונחת את שמי כשאני מתחיל להגביר את המהירות. אני מרגיש את האורגזמה שמתחילה להצטבר בתוכה, כל גופה רוטט.
"אני אוהב אותך, ואני אגיד לך את זה מליון פעמים ביום" אני מנשק את צווארה ואנחנו גונחים גניחה רמה, הגענו לשיא ביחד.
"את סולחת לי?" אני מצמיד את מצחי למצחה.
"לא, היא צוחקת את הצחוק המושלם שלה.
"וככה?" אני מלקק את השד שלה, יונק את הפטמה.
"עדיין לא" היא מצחקקת.
"וככה?" אני הופך אותה על הבטן וחודר אליה.
"ממ.. אולי" היא טומנת את ראשה בסדין.
"אני מתנצל.." אני חודר מעט יותר עמוק.
"תתנצל יותר עמוק בבקשה.." היא פולטת גניחה.
אני חודר יותר עמוק ואנחנו גומרים פעם שניה ושלישית אפילו.
"הילדה שלי רעבה?" אני מלטף את גבה.
רעבה אלייך.." היא נושכת את שפתה וזה מטריף אותי.
והנה בא הסיבוב הרביעי...

MissL . עקוב אחר MissL
שמור סיפור
לסיפור זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש בספרייה
אהבה
מגע אסור- 44
מגע אסור- 44
מאת: shir shir
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
אני בהריון...
אני בהריון...
מאת: Adam gustavo Zyl
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: עד הפעם הבאה
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
גדולה מהחיים פרק- 10
גדולה מהחיים פרק- 10
מאת: Maya B
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
מאת: Shirel Ben-Or
סיפורים אחרונים
החיים בבלאגן
החיים בבלאגן
מאת: JOHN SMITH
עניין של מזל-42
עניין של מזל-42
מאת: אביטל סיאני
לילות ארוכים
לילות ארוכים
מאת: Eli Dahan
עניין של מזל -41
עניין של מזל -41
מאת: אביטל סיאני
המדורגים ביותר
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
מאת: Nizan Zarotski
שירות לקוחות אהבה
שירות לקוחות אהבה
מאת: Avrahami Amitay
המקום המושלם בעינייו
המקום המושלם בעינייו
מאת: שבורת כנף
תעזוב אותי או שלא . 18+ !
תעזוב אותי או שלא . 18+ !
מאת: Omer Levi