כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1 2

תשמור עליי, נכון? 40

"אני אוהב אותך אלופה שלי... אני אוהב אותך לוחמת שלי... אני אוהב אותך.. אני אוהב... אני אוהב.."

תוכן עניינים 1. תשמור עליי, נכון?2. תשמור עליי, נכון? 23. תשמור עליי, נכון? 34. תשמור עליי, נכון? 45. תשמור עליי, נכון? 56. תשמור עליי, נכון? 67. תשמור עליי, נכון? 78. תשמור עליי, נכון? 8 (18+)9. תשמור עליי, נכון? 910. תשמור עליי, נכון? 10 (18+)11. תשמור עליי, נכון? 1112. תשמור עליי, נכון? 1213. תשמור עליי, נכון? 13 (18+)14. תשמור עליי, נכון? 1415. תשמור עליי, נכון? 15 (18+)16. תשמור עליי, נכון? 1617. תשמור עליי, נכון? 1718. תשמור עליי, נכון? 18 (18+)19. תשמור עליי, נכון? 1920. תשמור עליי, נכון? 2021. תשמור עליי, נכון? 2122. תשמור עליי, נכון? 2223. תשמור עליי, נכון? 2324. תשמור עליי, נכון? 2425. תשמור עליי, נכון? 2526. תשמור עליי, נכון? 2627. תשמור עליי, נכון? 2728. תשמור עליי, נכון? 2829. תשמור עליי, נכון? 2930. תשמור עליי, נכון? 3031. תשמור עליי, נכון? 3132. תשמור עליי, נכון? 3233. תשמור עליי, נכון? 3334. תשמור עליי, נכון? 3435. תשמור עליי, נכון? 3536. תשמור עליי, נכון? 36 (18+)37. תשמור עליי, נכון? 3738. תשמור עליי, נכון? 3839. תשמור עליי, נכון? 3940. תשמור עליי, נכון? 4041. תשמור עליי, נכון? 4142. תשמור עליי, נכון? 42 ואחרון

פרק 40:
-נקודת המבט של דור-
-כעבור שבוע וכמה ימים-
"דוקטור! דוקטור!" אני פורץ בריצה לעבר המסדרון ושואג לעבר האחיות שנמצאות בעמדת הקבלה, "המים שלה ירדו, בואו מהר". 2 אחיות מזנקות מהדלפק ורצות בעקבותיי אל חדר 104, החדר שבו כבר שבוע ויותר נוי נמצאת, אחרי שצירים חזקים תקפו אותה והיא הייתה צריכה להיות בהשגחה. נוי שוכבת על המיטה ונושמת בכבדות, כשאחת האחיות, בסביבות השנה ה50 ומשהו לחייה, ניגשת למדוד לה דופק ולחץ דם. "תרגעי מתוקה, ניקח מדדים, נבדוק כמה פתיחה, ותכף תגידי לנו אם את רוצה אפידורל, אני לא רואה כרגע סיבה לניתוח קיסרי" היא מחייכת אליה ומלטפת את ידה, מרגיעה אותה במעין אווירה אימהית שכזו. בזמן שהיא בודקת לה לחץ דם אני מתקרב אל המיטה ותופס את היד השנייה של נוי, מלטף ומחזיק חזק. היא מפנה את מבטה אליי ואני יכול לקלוט את ההתרגשות בוערת דרך האישונים הגדולים שלה. "עוד מעט יפה שלי, את עוברת את זה, קטן עלייך" אני מלטף את כף היד שלה ומסיט לאחור קצוות שיער סוררת שנחתה על הפרצוף שלה. "עם כזה בן זוג תומך אין ספק שעוד מעט זה מאחורייך, תאמיני לי, בגיל שלך זה הכי חשוב שאת לא לבד" ענת, האחות מחייכת אליה ונוי מהנהנת באישור. אני הולך רגע הצידה כדי לעדכן את ההורים שלנו, שהלידה מתקרבת. את האמת שאני די בלחץ, אבל אני חייב לשדר רוגע כלפי נוי, זאת היא שממש צריכה להתמודד עם זה. אני מנתק את השיחות וחוזר אל המיטה שלה, כשענת מסירה ממנה את הרצועה שבעזרתה מדדה את לחץ הדם. "אני עכשיו אסתכל למטה שנראה כמה פתיחה יש לנו, בסדר?" היא מחייכת אליה כאילו זה הדבר הכי מובן בעולם, ואני יודע שנוי ממש חוששת מזה, היא בכללי לא מרגישה בנוח עם כל הבדיקות הפולשניות האלה, אז אני תופס לה את היד בזמן שענת מרימה את הכיסוי שעל הרגליים של נוי ומסתכלת. היא עוצמת עיניים וכעבור כמה שניות ענת מרימה את הראש שלה ומחייכת כשהיא רואה את התגובה של נוי. "סיימנו מתוקה, כרגע אני רואה פתיחה של 8, אבל מאמינה שתכף נגיע למלאה, אל תדאגי, את אלופה ותעברי את זה" היא מחייכת, "ועכשיו ההחלטה שלך, אפידורל?". נוי ישר מסיטה את מבטה אליי, כאילו מחכה לאיזה אישור ממני. "מה מאמי?" אני שואל ולא מרפה ממנה את היד שלי. "אני לא יודעת מה לעשות..." היא ממלמלת. "אני לא זה שמחליט בשבילך, זה תלוי בך" אני עונה בדיוק את מה שהיא לא רצתה לשמוע, אבל זה לא שיש לי כל כך הרבה מה לעשות כאן, "אולי כדאי להפחית את הכאב". "אבל אם זה יטשטש אותי? אני רוצה להרגיש את הלידה" היא אומרת בחוסר אונים. "תראי מתוקה" ענת מחליטה להתערב, "את תרגישי את הלידה בין כה וכה, עם אפידורל יש סיכוי שהיא תהיה נסבלת יותר". היא שוב נועצת בי מבט נואש שרק מחכה שאגיד לה מה לעשות, אני חושב שאין כאן יותר מדי מה לחשוב, שעדיף עם. "טוב, אז עם" היא אומרת אחרי כמה רגעים של חשיבה ממושכת ואני שמח עם ההחלטה שלה. "אוקיי מתוקה, אני הולכת להביא את הזריקות" ענת מחייכת ויוצאת מהחדר. "אני יודע שאין לי מושג על מה אני מדבר, שאני לעולם לא אחווה את הכאבים וההרגשה הזו, אבל אני לא רוצה שתפחדי מזה יותר מדי, את תכף הולכת להפוך להיות אמא, ואני בטוח שאת תהיי הכי טובה שיש, תחשבי רק על זה ונעבור את זה ביחד, אני פה קטנה שלי, לא הולך מכאן גם אם ממש תכאב לי היד כשתחזיקי לי אותה בלידה" אני גורם לה לצחוק וזה כבר מרגיע אותי, לדעת שגם ברגעים האלה אני מצליח להוציא אותה מאיזון. "אני אוהבת אותך כל כך" היא ממלמלת ומקרבת את השפתיים שלה לשלי. "אני אוהב אותך" אני אומר שנייה לפני שהשפתיים שלנו מתרסקות זו על זו, הלשונות שלנו מתאחדות מחדש רגע לפני החוויה הכי מסעירה שלנו. ענת נכנסת שוב לחדר בלי ששמנו לב ומכחכחת בגרונה כשאנחנו מתרכזים בעצמנו מבלי לשים לב שהיא כאן. "מצטערת להרוס את הרגע, אבל אנחנו חייבים להזריק לך את האפידורל" היא אומרת כשאנחנו מתנתקים זה מזו במבוכה. אני תופס לה את היד כשהיא רוכנת קדימה וענת מתקרבת עם המזרק, שאני חייב להודות שאפילו מבלי שהוא מיועד לי הוא מצליח להבהיל אותי מהגודל שלו. נוי עוצמת עיניים ואוחזת בידי בחוזקה, מועכת אותה ומשתנקת כשהמזרק דוקר את גבה התחתון, אני תופס בה חזק ומנסה ללטף, להרגיע אותה קצת מהכאב שלה שהוא בטח כבר עכשיו עצום. "זהו זהו... עברת את זה כמו גדולה" ענת מנסה להרגיע ולעודד אותה, "תישעני אחורה, תכף הדוקטור והאחות השנייה יגיעו ונתחיל, אני אציץ שוב לוודא שיש לנו פתיחה מלאה". היא רוכנת כלפי מטה ואני רואה על נוי שבכלל לא אכפת לה מזה, היא מרוכזת בכאב שלה, אני בקושי יכול לראות אותה ככה, אבל אני יודע שאני חייב להיות חזק בשבילה, היא עוברת את כל הקושי הזה כבר 9 חודשים, סוחבת את התינוק שלנו ומתמודדת עם כל החרא הזה של ההיריון, ואני רק יכול להסתכל מהצד ולנסות להקל בדברים קטנים. "פתיחה מלאה, איזה יופי!" ענת מחייכת כשבדיוק הרופא והאחות נכנסים לחדר. "שלום נוי אברהמי" הרופא מחייך כשהוא מעיין בגיליון הרפואי שלה, "מוכנה להפוך לאמא?". צמרמורת עוברת לי בגוף כשהוא אומר את זה, ואני לא מאמין שהיום הזה הגיע. אני עומד בצד וממשיך לאחוז בידה, כשהם מרימים את הרגליים שלה ופותחים אותן. "לספירה שלי את מתחילה ללחוץ חזק" דוקטור בלום אומר ומסתכל לנוי בעיניים. הוא מתחיל לספור והיא מתחילה ללחוץ ולצרוח ולגנוח מכאב, מועכת לי את היד בכל הכוח שלה, כוח שבחיים לא חשבתי שהיא תהיה מסוגלת להגיע לרמה כזו.
אני לא יודע כמה זמן זה נמשך, אבל זה מרגיש כמו נצח, הראש כבר של התינוק שלנו מבצבץ מבעד לכיסוי שעל הרגליים של נוי ואני מרגיש שטף של דמעות שעולה במעלה עיניי ואין לי שום שליטה עליו. היד שלי כבר מזמן איבדה כל תחושה, סביר להניח שיש לי נמק מהלחיצות של נוי, אבל לא אכפת לי, כי אני פה בשבילה. הרופא מעודד אותה ללחוץ עוד והיא שוב צורחת וגונחת, כשכמעט כבר כל הגוף בחוץ ובכי של תינוק משתחרר לחלל האוויר. בכי זה טוב, בכי זה טוב... אני חושב לעצמי בראש, זה סימן טוב, התינוק שלנו בסדר. הוא יוצא במלואו ומיד האחות מביאה אותו על נוי, שבוכה בלי הכרה ומחבקת אותו בזרועותיה. זה הרגע הכי מטורף בחיים שלי, יותר מהגול של מסי בגמר ליגת האלופות, יותר מהגיוס לגדוד, יותר מהסקס הראשון שלי עם נוי, יותר מהרגע שגיליתי שהזיכרון שלי הלך פייפן, זה הרגע שלוקח את כולם בהליכה. הוא בוכה כולו עטוף בדם ונוזלים, ואני רוכן אל נוי שמלטפת את הפנים שלי ושנינו בוכים, כשבוטן נמצא לה בידיים. בחיי, אני לא רוצה שהתמונה הזו אי פעם תעזוב אותי. האחות לוקחת אותו מהידיים של נוי, גוזרת את חבל הטבור, והולכת לשטוף אותו. "אני אוהב אותך אלופה שלי... אני אוהב אותך לוחמת שלי... אני אוהב אותך.. אני אוהב... אני אוהב.." אני ממלמל אל השפתיים שלה כששנינו בוכים זה על זו ומתנשקים. "בבקשה, מזל טוב, 3 קילו 600 הקטנצ'יק הזה" ענת מחייכת אלינו אחרי כמה דקות ומושיטה לנוי את התינוק שלנו, נקי ועטוף במגבת. "אתה כל כך יפה..." נוי ממלמלת ומסניפה אותו, עוצמת עיניים ומתחברת לרגע הכל כך טהור הזה, אני מרגיש שהלב שלי תכף יוצא מהמקום שלו מרוב אושר. "יש לו את האף שלך, תראי איזה קטן" אני מחייך אליה והיא מלטפת את הפנים שלי ומנשקת אותי כשהוא בידיים שלה. אני לא מאמין שהדבר המושלם הזה יצא ממנה עד לא מזמן, כמה טוהר יש בו... "אתה רוצה להחזיק אותו מאמי?" היא שואלת ואני מהנהן ישר, אין דבר שאני רוצה יותר מזה. אני רוכן אליה והיא מעבירה אותו בעדינות אל הידיים שלי. אני מחזיק אותו בידיים שלי ולא מפסיק להתפעל מכמה שהוא קטן וחמוד ויפה ודומה לאישה שלי. אני לא חושב שאי פעם בחיים שלי בכיתי כמו שבכיתי במשך כל הבוקר הזה... "יפה לך אבא.." היא מחייכת כשהיא מסתכלת עלינו מהצד. "אני מאוהב.." אני ממלמל ומסתכל על בוטן, שישן רגוע בין זרועותיי. הידיים הקטנות שלו שלובות זו בזו והוא נראה ממש כמו איש קטן, והריח שיש לו... ריח של לימון ווניל, אני יכול להסניף אותו שעות... אמא שלי ושרית אמא של נויה נכנסות לחדר, בוכות מאושר שתיהן כשהן רואות אותי מחזיק את בוטן. "איך את יפה שלנו?" אמא שלי רוכנת אל נוי ומנשקת אותה על הלחי, ואז שרית רוכנת אליה ומחבקת אותה. "אני בסדר, מותשת, אבל אין אושר כזה" היא מחייכת חיוך מלא הקלה, שהלידה הזו עברה בשלום, שהיא ובוטן בסדר. "תראה לי אותו" שרית מבקשת ואני מעביר אותו בעדינות אליה. "יואו!" היא מתלהבת בשקט, שבוטן לא יתעורר. עכשיו כשהוא מולי אני מבין כמה זה מוזר לקרוא לו בוטן, אנחנו חייבים למצוא לו שם בדחיפות! "אח איזה ריח יש לו... הוא מהמם!" אמא שלי מתלהבת כששרית נותנת לה להחזיק אותו, ואז האבות שלנו נכנסים. אבא שלי ואבא של נוי מחבקים אותי וטופחים לי על השכם, ואז הם הולכים לברך את נוי ומחבקים אותה. הם לא מפסיקים להתלהב מבוטן כשהאחות נכנסת לחדר. "אני מצטערת להשבית את השמחה אבל אנחנו חייבים לקחת אותו לבדיקות, חיסונים והכל..." היא נשענת על הקיר ואני מוסר לה בעדינות רבה את בוטן, "אתה רוצה לבוא איתי?". "כן, ברור, ניתן לאמא שלו קצת לנוח..." אני מחייך אל נוי שמשדרת לי מבט שאומר שהיא רוצה שאבוא אליה רגע. אני רוכן אליה והיא מנשקת אותי. "אני אוהבת אותך... תשמור עליו, תשמור לנו על הילד" היא ממלמלת ותופסת את השיער שלי כשאני מנשק אותה ואז קם ויוצא ביחד עם האחות והתינוק שלנו מהחדר. ההורים שלנו נשארים איתה. אנחנו הולכים לחדר האחות, בוטן ישן במין תא כזה שנע על גלגלים, האחות לוקחת את היד הקטנטנה שלו שעליה צמיד עם עם הפרטים של נוי, שידעו לזהות, ומחט, ומחדירה אותה לזרוע שלו. אני לא מסוגל להסתכל כשהוא מתעורר ופורץ בבכי ואז נרגע אחרי כמה דקות. "אנחנו חייבים לעשות את זה, אתה מבין..." האחות מרגיעה אותי ואני מהנהן. עכשיו אני מבין מה זה לראות את הילד שלך ולהתפוצץ מדאגה שמשהו לא נעים יקרה לו, הדאגה הזו שתעשה הכל בשביל לשמור עליו בריא ומאושר. היא רושמת את הפרטים שלו כמו משקל, תאריך לידה, פרטים שלי ושל נוי ומדביקה בחזית התא השקוף שבו הוא שוכב. היא מפשיטה אותו מהמגבת ואז מחתלת אותו, הטיטול כזה קטן... היא מלבישה אותו במין אוברול ארוך של בית החולים ושמה לו כובע קטן, בוטן "שוחה" בתוך הבגדים הקטנים האלה שעליו נראים ענקיים. היא מוודאה שהוא קיבל את כל החיסונים שצריך, ואז אנחנו חוזרים חזרה לחדר. "אתם יכולים בבקשה להשאיר אותנו לבד?" היא פונה להורים שלנו שמהנהנים ויוצאים במהרה מהחדר. "אוקיי דיברתם כבר עם יועצת הנקה?" היא שואלת כשבחדר נשארים אני, נוי, היא ובוטן. נוי מהנהנת. "מעולה, אני מניחה שהוא עוד מעט יתעורר ויבכה, זה יהיה כי הוא רעב, תצטרכי להניק אותו, זה בסדר כי הלידה עברה בסדר ברוך השם, ואת בסדר גמור, אז עדיף שתתחילי כבר עכשיו, אוקיי?" היא שואלת את נוי שמהנהנת. "מעולה מתוקה, אני אשאיר אתכם לבד, תנוחי, ושיהיה במזל, אחזור בהמשך" היא מחייכת אלינו ויוצאת מהחדר. "את רוצה להתאמן איתי בהנקה עכשיו?" אני מגחך והיא צוחקת. "אין אתה עם השטויות שלך זה בדיוק מה שהיה חסר פה. הוא קיבל את כל החיסונים כל מה שצריך?" היא שואלת. "כן, התעורר ובכה קצת, אבל עבר את זה כמו שגבר לבית משפחת לוי צריך לעבור הכל" אני צוחק, "את בטח גמורה חיים שלי, תישני קצת". "בסדר אהוב שלי, תשמור עליו, ואם הוא מתעורר ואני לא שומעת אותו תעיר אותי, ניתן לו לאכול" היא מחייכת ואני קם מהכיסא שלי כדי לנשק אותה שוב. עם כמה שאהבתי אותה עד עכשיו, כמה שחשבתי שיותר מכמות האהבה הזו אי אפשר לאהוב, טעיתי בגדול. עכשיו אני אוהב אותה יותר מאי פעם, היא הפכה אותי לאבא, לתינוק הכי מדהים בעולם. בוטן ישן לידה בתא השקוף שלו ואני מרגיש שאני יכול לבהות בשניהם שעות. אני אעשה הכל בשביל שהשניים האלה יהיו מאושרים, הם הדבר הכי יקר שיש לי.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

לא ידוע עקוב אחר לא
שמור סיפור
לסיפור זה 4 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
אביטל'וש סיאני
אביטל'וש סיאני
מהמם
הגב
דווח
לא ידוע
לא ידוע
תודה רבה :)
הגב
דווח
חן בנלולו
חן בנלולו
המשך
הגב
דווח
טען עוד 5 תגובות
כותבי החודש בספרייה
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
סיפורים אחרונים
הכל מתגמד ברגע אחד
הכל מתגמד ברגע אחד
מאת: Gal Ben Shoshan
לעשן את עצמך לדעת
לעשן את עצמך לדעת
מאת: מישהי .
מַחְשָׁבוֹת שֶׁל פַּעַם בְּשָׁנָה
מַחְשָׁבוֹת שֶׁל פַּעַם בְּשָׁנָה
מאת: Sunrise S
כמה צודקת ככה יפה.
כמה צודקת ככה יפה.
מאת: לא זמינה.. ..
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D