כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
2 2

יש לי הכל- פרק 28

הפגישה הראשונה שלי ושלה...

תוכן עניינים 1. יש לי הכל- פרק 12. יש לי הכל- פרק 23. יש לי הכל- פרק 3+44. יש לי הכל- פרק 55. יש לי הכל- פרק 66. יש לי הכל- פרק 77. יש לי הכל- פרק 88. יש לי הכל- פרקים 9+10 9. יש לי הכל- פרק 1110. יש לי הכל- פרקים 12+1311. יש לי הכל- פרק 1412. יש לי הכל- פרק 1513. יש לי הכל- פרק 1614. יש לי הכל- פרק 1715. יש לי הכל- פרק 1816. יש לי הכל- פרק 1917. יש לי הכל- פרקים 20+2118. יש לי הכל- פרק 2219. יש לי הכל- פרק 2320. יש לי הכל- פרק 2421. יש לי הכל- פרק 2522. יש לי הכל- פרק 2623. יש לי הכל- פרק 2724. יש לי הכל- פרק 2825. יש לי הכל- פרק 2926. יש לי הכל- פרק 3027. יש לי הכל- פרק 3128. יש לי הכל- פרק 3229. יש לי הכל- פרק 3330. יש לי הכל- פרק 3431. יש לי הכל- פרקים 35+3632. יש לי הכל- פרק 3733. יש לי הכל- פרק 3834. יש לי הכל- פרק 3935. יש לי הכל- פרק 4036. יש לי הכל- פרק 4137. יש לי הכל- פרק 4238. יש לי הכל- פרק 4339. יש לי הכל- פרק 4440. יש לי הכל- פרק 4541. יש לי הכל- פרק 4642. יש לי הכל- פרק 4743. יש לי הכל- פרק 4844. יש לי הכל- פרק 4945. יש לי הכל- פרק 5046. יש לי הכל- פרק 5147. יש לי הכל- פרק 5248. יש לי הכל- פרק 5349. יש לי הכל- פרק 5450. יש לי הכל- פרק 5551. יש לי הכל- פרק 5652. יש לי הכל-פרק 5753. יש לי הכל- פרק 5854. יש לי הכל- פרק 5955. יש לי הכל- פרק 6056. יש לי הכל- פרק 6157. יש לי הכל- פרק 6258. יש לי הכל- פרק 6359. יש לי הכל- פרק 6460. יש לי הכל- פרק 6561. יש לי הכל- פרק 6662. יש לי הכל- פרק 6763. יש לי הכל- פרק 6864. יש לי הכל- פרק 6965. יש לי הכל- פרק 7066. יש לי הכל- פרק 7167. יש לי הכל- פרק 7268. יש לי הכל- פרק 7369. יש לי הכל- פרק 7470. יש לי הכל- פרק 7571. יש לי הכל- פרק 7672. יש לי הכל- פרק 7773. יש לי הכל- פרק 7874. יש לי הכל- פרק 79 75. יש לי הכל- פרק 8076. יש לי הכל- פרק 8177. יש לי הכל- פרק 8278. יש לי הכל- פרק 8379. יש לי הכל- פרק 8480. יש לי הכל- פרק 8581. יש לי הכל- פרק 8682. יש לי הכל- פרק 8783. יש לי הכל- פרק 8884. יש לי הכל- פרק 8985. יש לי הכל- פרק 9086. יש לי הכל- פרק 9187. יש לי הכל- פרק 9288. יש לי הכל- פרק 9389. יש לי הכל- פרק 9490. יש לי הכל- פרק 9591. יש לי הכל- פרק 9692. יש לי הכל- פרק 9793. יש לי הכל- פרק 9894. יש לי הכל- פרק 9995. יש לי הכל- פרק אחרון

פרק 28: היא

מכאן והלאה רצף האירועים היה מהיר כל-כך, שאני מרגיש כאילו אני בחלום. קול הבכי מתחזק, ואני נשאר לשבת, קפוא, ולא יודע מה לעשות. דיבור רם של גבר נוסף מתמזג עם הרעש הכי מרגש ומלחיץ בו זמנית ששמעתי בתקופה האחרונה. אני מזהה שזה רופא הריאות שהיה צמוד למנתח במהלך הלידה. "דחוף לטיפול נמרץ," הוא אומר וגורם לי להבין שהתחושות של סתיו, או שאולי היא שמעה משהו, נכונות. "הריאה השמאלית במצב לא טוב בכלל. כשהיא תתעורר ניקח אותה ישר לצילום חזה. אני רוצה שעד מחר נאבחן בדיוק מה זה ונתחיל בטיפול התרופתי. בחורה צעירה, אני לא רוצה סיבוכים."
בתוך כל זה, המיילדת מופיעה עם תינוקת מלאה בדם מכוסה בשמיכה לבנה דקה. "שלך." היא שמה לי אותה בין הידיים. הלב שלי פועם בקצב מטורף. אני מתחיל לבכות. אני רוצה שסתיו תראה אותה, אבל בין הדמעות אני נזכר שהיא עדיין תחת ההרדמה. העיניים שלה עצומות גם והיא כולה פצפונת. כל האצבעות שלה מכסות בקושי אצבע אחת ענקית שלי כשהיא אוחזת בהן פתאום ונרגעת קצת.
אני מוריד את מסכת הבד מהפנים שלי. "היי," אני אומר לה ומרגיש איך הדמעות מציפות לי את הפנים. "אני איתי, אבא שלך."
הדבר הרך הזה, היא , בוכה לי בידיים לעוד כמה שניות עד שלוקחים אותה ממני. אני קם בעקבות המיילדת, רואה איך מנקים אותה ועוטפים אותה. המיילדת מניחה אותה בתוך קופסה שקופה על גלגלים. היא מסתובבת אלי. "בוא, נלך מהר להראות אותה למשפחה שלך ואז ניקח אותה לפגייה. יש לי תחושה שהיא שוקלת יותר ממה שחשבנו, שזה כבר טוב."
"מה עם סתיו?" אני מסתכל לאחור ולאחר מכן על המוניטור שמצפצף כרגיל. "שמעתי מה שהרופא ריאות אמר."
"היא תצטרך להיות חזקה מאוד כדי להבריא. היא תצטרך להילחם." המיילדת מדברת בכנות וצופה בי נותן לסתיו נשיקה במצח לפני שאני הולך בעקבותיה אל המשך החדר. בחצי מבט חטוף על מה שמעבר לווילון, אני רואה, בגלל הגובה שלי, את פלג הגוף התחתון של סתיו מלא בדם, וסוגר את העיניים מיד.
אנחנו יוצאים דרך הדלתות הראשונות אל החדר בו לבשתי את הבדים שעלי לפני כמה שעות, והיא נותנת לי לגרור את הקופסה על הגלגלים. אני מנגב את הדמעות כשאנחנו יוצאים אל המסדרון, שם נמצאים המשפחה שלי ושלה, וכשאני רואה את כולם, הן יוצאות מחדש.
"אתה אבא!" שי קופצת עלי ישר בחיבוק. היא מסתכלת על העגלה ומתמוגגת. "יו, איזו קטנה!" היא כמובן מצלמת אותה. "רוצה תמונה איתה גם?"
אמא שלי לא מסתירה את ההתרגשות שלה ובוכה גם. אבא שלי מחבק אותה. ההורים של סתיו שואלים את המיילדת ישר מה עם הבת שלהם ומקבלים את התשובה: "תיכף רופא הריאות יצא ויעדכן אתכם."
"מזל טוב, איתי." אבא שלה לוחץ לי את היד.
אמא שלה מניחה את כף היד שלה על שלי ואומרת בחצי חיוך, "אין מצב שהיא תישאר קטנה ככה עם הגנטיקה שלך."
"הצטלמת איתה?" שי מכוונת אלי את הנייד שלה. "בוא אני אעשה לך תמונות איתה."
בא לי לתת לה מכות, אבל אני מוצא את עצמי עוטף אותה בחיבוק. "דודה שי," אני אומר לה והמיילדת אומרת שחייבים לקחת אותה מיד לפגייה לטיפול והיא לא רוצה סיכונים. אני הולך אחריה. אימון לפני המשחק מחר? אני חושב שהיום אשאר פה. איתן.

לא פשוט לי להתרגל למראה שלה בתוך הקופסה הזו שמדמה את הרחם של סתיו, אותו היא עזבה כמעט חודש וחצי לפני הזמן. היא קטנה כל-כך, מונשמת ומחוברת להרבה צינורות פצפונים שמכסים לה את הגוף. אמא שלי מופיעה בכניסה ונותנים לה לעמוד לידי. אני מרגיש הקלה מיד כשהיא פה. "שקלו אותה? אמרו לך מה היחס במשקל לשבוע בו התינוקת נולדה?"
אחת מהנשים שבצוות בחדר מתפנה לאמא שלי. אני לא מבין על מה הן מדברות, אבל אמא שלי אומרת את מה שהמיילדת אמרה מקודם. "המשקל שלה גבוה יותר ממה שהניחו, מה שאומר שהיא תשתחרר מוקדם יותר מהזמן הצפוי."
אני עומד ליד האינקובטור ובוהה בה. "אתה אבא שלה, נכון?" האישה ניגשת אלי. אני מהנהן. "כולם בהלם בפעם הראשונה כשהם נמצאים פה. קודם כל, כמו שאמרתי אמא שלך, היא התפתחה טוב מאוד ברחם ועכשיו נשאר לשמור עליה עוד קצת בגלל האילוץ להוציא אותה מוקדם. אמא שלה חולה, נכון?" אני מהנהן. "לא רצוי לקחת סיכון במצב כזה, ומבדיקות ראשונות שעשינו לתינוקת שלך, היא באמת לא בסכנה." אני לא יודע אם אני מרגיש הקלה או לא. אני יותר בהלם ולא יכול להוריד את העיניים ממנה. "המגע שלך, הקול שלך, הם יהיו מאוד חשובים לה בימים כשהיא תהיה פה. אנחנו, הצוות, נהיה פה איתך ונלווה אותך. תהיה רגוע, הקטנה שלך קולטת הכל."
אמא מהנהנת. "מיום חמישי בבוקר אתה הולך להעביר פה את רב השעות שלך. עכשיו ילמדו אותך כל מה שאתה צריך לדעת. תירגע באמת."
"אני רוצה שסתיו תראה אותה." אני שם את האצבע על הקופסה שמפרידה ביני לבינה . היא עוד ישנה.
"אם היא תרגיש טוב, נדאג לכך שתעלה לפה לכמה דקות-"
אני קוטע את האישה מהצוות. "אני יודע שלראות אותה יגרום לה להרגיש טוב."
"איתי." אמא נעמדת לידי ומכריחה אותי להסתכל עליה ולא על התינוקת. "אתה צריך להבין שסתיו עכשיו סובלת מכאבים גם מהריאה שלה שיש בה דלקת חמורה וגם עברה ניתוח קיסרי. היא ככל הנראה מדממת ויש לה תפרים בבטן. צריך במצב כזה מנוחה מוחלטת ולא להתרוצץ."
אני שותק לרגע ומנגב את הדמעות שמבצבצות לי בזווית העין. "הן חייבות להיפגש. אני לא רוצה ש-"
אמא עוצרת אותי. "איתי, סתיו לא תמות. אני יודעת שאתה מפחד מזה ויודעת לקרוא אותך טוב טוב. אתה רוצה שהן יפגשו מהר בגלל הפחד הזה, נכון?"
אני מסתובב חזרה אל האינקובטור. "אמא, היא כמעט לא נושמת וכל הזמן יש לה חום. כמה זמן הגוף שלה ישרוד ככה? אני לא סתום. לא לכל לידה מצטרף רופא ריאות ו..." אני רוצה להמשיך, אבל מישהי נוספת מהצוות הרפואי כאן קוראת לי ולאמא שלי להתקרב להסבר על הלב של הדבר הזעיר הזה ששלי...

כשאני מוצא את החדר בו סתיו נמצאת בטיפול נמרץ, השעה כבר שש בערב. היא הייתה בהתאוששות בשעות כשהייתי בפגייה, ועכשיו היא נמצאת עם ההורים שלה בחדר, עדיין בלי הכרה. הבנתי שההרדמה תפוג בשעה הקרובה, היא תהיה ערה למעט זמן, ואם תרגיש טוב, היא תפגוש אותה לראשונה לפני שייקחו אותה לצילום. או יותר נכון לומר יבהילו אותה, לפי מה שההורים שלה מספרים כשאני נכנס.
החדר קטן ממש. יש בו הרבה מכונות שעושות רעש שקשה להתרגל עליו. סתיו נראית כמו נסיכה בעיניי. העור שלה לבן עם טיפה סומק עליו, הריסים הארוכים סוגרים על העיניים והשפתיים רפויות. רק חבל שמעל השפתיים יש כמו שני צינורות קטנים שנכנסים לה לאף ועוזרים לה לנשום. אני מניח יד על הלחי שלה ומרגיש שוב את חום הגוף שלה וכמה הוא גבוה ממה שאמור להיות.
יש בחדר שני כיסאות פלסטיק ואחד מרופד. אבא שלה מפנה לי את הכיסא המרופד. "היא עדינה מדי, אני לא יודע איך היא תשרוד. הרופא ריאות אומר שהריאה השמאלית, מבדיקה קטנה בלבד, חולה מאוד."
אני לא אומר כלום. אני רוצה שהיא תתעורר ותראה אותה. אני יודע שזה יעשה לה טוב. אני מרגיש את זה ממש בפנים.
"מה אמרו על המשקל של התינוקת בפגייה?" אמא שלה שואלת. היא נראית מפוחדת ועומדת ליד החלון.
אני מספר להם את כל המידע תוך כדי שאני מרים את השמיכה מהגוף שלה ומציץ על הבטן. כל הבטן התחתונה מלאה בתפרים, כמו שאמא שלי אמרה. אאוץ'. "זה יכאב לה, נכון?" אני מרים את העיניים אל אמא שלה ומכסה אותה חזרה.
"כשהיא תתעורר נדע טוב יותר הכל." אבא שלה נעמד ליד הדלת. "אני יוצא לעשן."
"חכה, אני אבוא איתך." אמא שלה משאירה את התיק על הכיסא שליד החלון ומוציאה את הנייד. "איתי, מותק, אם היא תתעורר תתקשר, בסדר?"
"ברור. ברור." אני מהנהן. אני שם את כף היד שלי על שלה ועם האגודל מלטף את האצבעות שלה. רק עכשיו אני קולט שהיא הספיקה לשייף את הציפורניים שלה ולמרוח עליהם לק שקוף מבריק, כמו שהיא ביקשה מרותם במוצאי שבת. אין לי מושג כמה זמן ישבתי עם הראש שפוף ובהיתי בנעליים שלי או ברצפה, אבל הספיק מגע קטן מהיד שלה על שלי כדי שארים את הראש ישר. "סתיו."
היא פותחת את העיניים לאט והדבר הראשון שהיא רואה זה אותי. "היא בסדר?" היא שואלת ישר. "פגשת אותה?"
"כן. היא מהממת קטנה. ייקחו אותך עוד מעט לפגייה ותראי בעצמך." אני מושיט אצבע אל הפנים שלה ומתחיל למחות את הדמעות שזולגות. "מה, את מתרגשת?"
"חיכיתי לזה כל-כך הרבה זמן." היא כמעט נחנקת.
"אל תדברי. אל תתאמצי." אני מוציא את הנייד מהכיס עם היד השנייה ומתקשר לאמא שלה. אחרי חצי שעה בערך, לוקחים את סתיו על כיסא גלגלים לפגייה. היא נראית חיוורת וטוענת שהיא יכולה לנשום לבד כששאלו אותה איך היא מרגישה ברגע שהורידו ממנה את הצינורות. היא נתמכת בי, קמה ומניחה את היד שלה על האינקובטור. נותנים לה להחזיק לה את היד לכמה רגעים שאני רוצה לזכור לנצח.
"היא כפילה שלך, אתה לא רואה את זה?!" היא שוב בוכה וגם צוחקת כשאומרת, "יש לכם את אותו אף ממש."
"אני מרגיש שיש לי הכל עכשיו בחיים." אני לא יכול להוריד את העיניים ממנה. אני לא מבין איך לא רציתי קשר אליה וכמה סתום הייתי באותו לילה כשגיליתי שהיא בדרך לעולם.
הלוואי שהפגישה הראשונה של שתיהן הייתה יכולה להיות ארוכה יותר, אבל כשסתיו חוזרת לשבת ומשתעלת כמה שניות רצוף, לוקחים אותה ישר לצילום. אני לא יכול ללכת איתה ונשאר בפגייה עוד קצת, עד שמגיע הזמן שלי לחזור לחיפה. מחר משחק האליפות.
כל הדרך חזרה במכונית של אבא, שחיכה לי בדירה שלי, אני מחייך ומאושר. עכשיו רק נשאר שסתיו תבריא לגמרי וזהו. ואני יודע שזה לא הולך להיות פשוט...
"אתה צריך לבקש אישור לשחק מחר עם הצמיד." אבא שלי מעיר אותי אל הנסיעה. אנחנו כבר באזור נתניה.
"נכון." אני שולח לעוזר המאמן שלי הודעה שאני מגיע בחצי השעה הקרובה לאולם. הוא רוצה שנעשה אימון קצרצר לבד כי אני כן מתוכנן לשחק מחר. "אני אבא, אתה קולט?"
לראשונה מזה הרבה זמן אני רואה את אבא שלי פחות קשוח ומחייך. "ואני סבא."

***

אני קם בבוקר עם אנרגיות שלא הרגשתי מעולם. הן כמובן באות לידי ביטוי במשחק הערב, ואני יורד בסופו מהפרקט אל עמדת הראיונות ומנגב את הזיעה בגופיה שלי. 17 נקודות. חמש שלשות. נבחרתי לMVP (השחקן המצטיין). זו כנראה היממה הכי מאושרת בחיים שלי. זכינו באליפות.
אחרי כל השאלות, שדרית הקווים מבקשת מהצלם שיתמקד בצמיד של היד שלי. "מגיע לך מזל טוב גם על זה שהפכת לאבא אתמול. מה יותר מרגש?" היא מצמידה לי את המיקרופון לפה.
"אני לא חושב שאפשר להשוות בין שני הדברים." אמנם לא ראיתי את התינוקת היום במציאות, אבל קיבלתי תמונות שלה לפני המשחק וזה הספיק כדי שלא ירד לי החיוך מהפנים. וגם מוטיבציה שגרמה לכך שאעלה לפרקט ואשחק כמו חיה.
המראיינת מתעקשת. "ובכל זאת, אתה עובר 24 שעות מאוד מרגשות."
אני מתחמק באלגנטיות עם עוד איזו קלישאה והולך לכיוון חדר ההלבשה. החגיגות הן רק מחר בערב ויש לי זמן ללכת מחר על הבוקר לבית החולים. כמובן שהלידה שלה, שאין לה עדיין שם, והזכייה הטרייה באליפות סופר מרגשים אותי, אבל לפני כמה שעות קיבלתי הודעה מאמא של סתיו שהגיע הפענוח של הצילום. היא מורדמת מהחשש שיצטברו לה יותר נוזלים בריאה השמאלית והחזירו לה את הצינורות לאף. אני עומד להיכנס ללופ של מחשבות מטרידות כשלפתע גלים של שמפניה עפים עלי מכל מחדר ההלבשה.

***
התינוקת נרדמת לי בידיים תוך כדי שאני מאכיל אותה. השעה שש וחצי בבוקר. הגעתי הביתה בארבע וחצי אחרי שחגגנו בבר הקבוע, התקלחתי שוב ושמתי את המזוודה בדירה וישר נסעתי לכאן. היא הייתה בלי ההורים שלה יום שלם, ואני מרגיש רע על כך. הדבר הטוב היה לראות אותה בלי ההנשמה ורק עם צינור אחד מחובר ליד הקטנטנה שלה. היא נראתה כמו שדמיינתי אותה, בריאה יותר וטיפה גדולה יותר. ואם כבר משהו טוב, הגעתי בדיוק לפעם הראשונה שאפשר להאכיל אותה בבקבוק, ושרון מהצוות הרפואי, שהכרתי אותה כבר לפני יומיים, אומרת לי בחיוך שלא תוותר לי ואני אהיה זה שיאכיל אותה. "רואים שאתה אבא שלה, תאמין לי. איך הרגשת?" היא שואלת אחרי.
"את תצחקי אם תגידי לך שבא לי לעשות את זה שוב ושוב עכשיו? קצת כואב לי ביד שנרדמה, אבל התחושה בפנים כל-כך מאושרת." לפני שהגעתי אמרו לי שבדקו את המשקל שלה. אני שמח שלפחות פה יש משהו חיובי, וקצב הגדילה שלה ממש טוב. אני לא יודע מה עושים עכשיו. "צריך לחכות לגרפס או משהו כזה, לא?" יצא לי לקרוא באחד הלילות לפני הלידה על הימים הראשונים של תינוק בעולם.
"זה קצת שונה כשהיא פגה," משיבה שרון ומוסיפה, "כולנו פה מבסוטים שבינתיים טפו טפו היא בסדר. יש שיפור במצב של אמא שלה? מתאוששת? הבנתי שהיא חולה בדלקת ריאות."
"עוד לא הלכתי לראות אותה." אני שואב אנרגיה מהדבר הקטן הזה שהוא שלי ואני לא רוצה להרפות. אני יודע שכשאני אכנס לחדר בו סתיו מאושפזת אני אשבר. אני מרגיש את הדמעות עומדות לפרוץ מהעיניים שלי ונושם עמוק. היום בערב החגיגות, ואני ממש לא רוצה לחגוג. וכן, יש עוד משהו היום שאני אמור לחגוג חוץ מזה, אבל...
"אני רואה שיש לך היום יום הולדת. מזל טוב!" שרון כאילו נכנסת לי למחשבות.
אני מוקסם כל פעם מחדש מאיך התינוקת מחזיקה לי את האצבע ואומר, "אם שנה שעברה היו מכניסים אותי למכונת זמן ואומרים לי שככה יראה יום ההולדת ה-23 שלי, הייתי אומר לך שאין שום מצב בעולם. אני לא מאמין, אבל בו זמנית צריך להאמין ששתיהן יהיו חזקות ויבריאו." אני עוצם את העיניים לרגע ומדמיין את המתנה שאני הכי רוצה: סתיו איתי במיטה שוב ובאמצע היא.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

שלכת כותבת מהלב עקוב אחר שלכת
שמור סיפור
לסיפור זה 4 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Yasmin Ilgaev
Yasmin Ilgaev
מהמםםםםם
הגב
דווח
Yasmin Ilgaev
Yasmin Ilgaev
בבקשה תמשיכיי
הגב
דווח
שלכת כותבת מהלב
שלכת כותבת מהלב
תודה. אולי אעלה בהמשך היום את ההמשך
הגב
דווח
טען עוד 8 תגובות
כותבי החודש בספרייה
שלכת כותבת מהלב
להילחם בשבילו- פרק 102
להילחם בשבילו- פרק 102
מאת: שלכת כותבת מהלב
יש לי הכל- פרק 82
יש לי הכל- פרק 82
מאת: שלכת כותבת מהלב
להילחם בשבילו- פרק 101
להילחם בשבילו- פרק 101
מאת: שלכת כותבת מהלב
להילחם בשבילו- פרק 87
להילחם בשבילו- פרק 87
מאת: שלכת כותבת מהלב
ילדים
המלאכים שלי
המלאכים שלי
מאת: Shira Mualem
רווקה + 1
רווקה + 1
מאת: Adam gustavo Zyl
אמא של יונתן והאיפור בעיניים
אמא של יונתן והאיפור בעיניים
מאת: Nizan Zarotski
תודה!
תודה!
מאת: Eran Savi
סיפורים אחרונים
תקועה- פרק 36
תקועה- פרק 36
מאת: Lee B
איך להכיר כוסיות
איך להכיר כוסיות
מאת: מרינה בר
מכתב אמיתי שמסכם שנה
מכתב אמיתי שמסכם שנה
מאת: חובבנית אלמונית
בחורה של פעם
בחורה של פעם
מאת: chen Shitrit
המדורגים ביותר
המקום המושלם בעינייו
המקום המושלם בעינייו
מאת: שבורת כנף
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
שירות לקוחות אהבה
שירות לקוחות אהבה
מאת: Avrahami Amitay
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
מאת: Nizan Zarotski