כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 2

יש לי הכל- פרק 25

הבוקר של טליה ושלי הופך להיות סוג של סיוט בהמשך...

תוכן עניינים 1. יש לי הכל- פרק 12. יש לי הכל- פרק 23. יש לי הכל- פרק 3+44. יש לי הכל- פרק 55. יש לי הכל- פרק 66. יש לי הכל- פרק 77. יש לי הכל- פרק 88. יש לי הכל- פרקים 9+10 9. יש לי הכל- פרק 1110. יש לי הכל- פרקים 12+1311. יש לי הכל- פרק 1412. יש לי הכל- פרק 1513. יש לי הכל- פרק 1614. יש לי הכל- פרק 1715. יש לי הכל- פרק 1816. יש לי הכל- פרק 1917. יש לי הכל- פרקים 20+2118. יש לי הכל- פרק 2219. יש לי הכל- פרק 2320. יש לי הכל- פרק 2421. יש לי הכל- פרק 2522. יש לי הכל- פרק 2623. יש לי הכל- פרק 2724. יש לי הכל- פרק 2825. יש לי הכל- פרק 2926. יש לי הכל- פרק 3027. יש לי הכל- פרק 3128. יש לי הכל- פרק 3229. יש לי הכל- פרק 3330. יש לי הכל- פרק 3431. יש לי הכל- פרקים 35+3632. יש לי הכל- פרק 3733. יש לי הכל- פרק 3834. יש לי הכל- פרק 3935. יש לי הכל- פרק 4036. יש לי הכל- פרק 4137. יש לי הכל- פרק 4238. יש לי הכל- פרק 4339. יש לי הכל- פרק 4440. יש לי הכל- פרק 4541. יש לי הכל- פרק 4642. יש לי הכל- פרק 4743. יש לי הכל- פרק 4844. יש לי הכל- פרק 4945. יש לי הכל- פרק 5046. יש לי הכל- פרק 5147. יש לי הכל- פרק 5248. יש לי הכל- פרק 5349. יש לי הכל- פרק 5450. יש לי הכל- פרק 5551. יש לי הכל- פרק 5652. יש לי הכל-פרק 5753. יש לי הכל- פרק 5854. יש לי הכל- פרק 5955. יש לי הכל- פרק 6056. יש לי הכל- פרק 6157. יש לי הכל- פרק 6258. יש לי הכל- פרק 6359. יש לי הכל- פרק 6460. יש לי הכל- פרק 6561. יש לי הכל- פרק 6662. יש לי הכל- פרק 6763. יש לי הכל- פרק 6864. יש לי הכל- פרק 6965. יש לי הכל- פרק 7066. יש לי הכל- פרק 7167. יש לי הכל- פרק 7268. יש לי הכל- פרק 7369. יש לי הכל- פרק 7470. יש לי הכל- פרק 7571. יש לי הכל- פרק 7672. יש לי הכל- פרק 7773. יש לי הכל- פרק 7874. יש לי הכל- פרק 79 75. יש לי הכל- פרק 8076. יש לי הכל- פרק 8177. יש לי הכל- פרק 8278. יש לי הכל- פרק 8379. יש לי הכל- פרק 8480. יש לי הכל- פרק 8581. יש לי הכל- פרק 8682. יש לי הכל- פרק 8783. יש לי הכל- פרק 8884. יש לי הכל- פרק 8985. יש לי הכל- פרק 9086. יש לי הכל- פרק 9187. יש לי הכל- פרק 9288. יש לי הכל- פרק 9389. יש לי הכל- פרק 9490. יש לי הכל- פרק 9591. יש לי הכל- פרק 9692. יש לי הכל- פרק 9793. יש לי הכל- פרק 9894. יש לי הכל- פרק 9995. יש לי הכל- פרק אחרון

פרק 25: אני הולך סביב הר געש ומי שיפרוץ בסוף החוצה זה לא לבה, זו תינוקת

אני משתדל לא לעשות יותר מדי רעש בזמן שאני מכין לעצמי נס קפה. טליה ישנה על הספה ונראית כל-כך שלווה. היא יפה. העור שלה קורן, והשפתיים שלה מתוחות כאילו היא מחייכת. שמיכת הצמר העבה מכסה את כל כולה מלבד הפנים, אפילו הצוואר מכוסה. יש לה המון ריסים, בכך אני מבחין מרחוק בעודי מתיישב על כיסא הבר ובודק את העדכונים בנייד. הודעה אחת בווטסאפ צדה את עיניי.

"תגיע בקרוב?"

ההודעה מאמא של סתיו וגורמת ללב שלי לפעום מהר. אני לא רוצה לחשוב שלילי, אבל יש לי תחושה שמשהו קורה. "הכל בסדר?" אני מקליד. אמא שלה מתחברת מיד ומקלידה חזרה: "אל תדאג. תגיע במהלך הבוקר או היום?" אני חושד שמשהו לא קשורה, אז איך לא אדאג? אני פוזל לשעון שבממיר. עשרים וחמישה לשמונה. נרדמנו בסביבות שתיים עשרה וחצי ואת האמת הייתי צריך את השינה הזו במיטה שלי, כאשכרה יש מקום לרגליים...
אני לוגם מהכוס שלי וחושב מה לענות לאמא שלה. הרי אני לא רוצה לחשוף שטליה ישנה אצלי הלילה. בסוף אני כותב "אני אמור להגיע בשעתיים הקרובות" וקם לשטוף את הכוס שלי. כשאני מסתובב חזרה לחפש את המגבת, טליה עומדת ממש מולי.
"בוקר."
"פאאאקקקק." אני מעסה את הלב שלי. "מטומטמת, הבהלת אותי."
"מזל שלא שפכת עלי את הקפה." היא פותחת את המקרר. "יש פה משהו לאכול שהוא לא תוספי תזונה?"
אני פותח בשבילה בלי בעיה את הארון (היא בקושי מגיעה לסוף הקומה הראשון) ושואל מה היא רוצה. היא אומרת שאוריד לה את הפיטנס. "אני לא בטוח שהוא בתוקף." אני עובר על האריזה עד שאני קולט את המספרים. "לא, הוא לא." אני מעיף אותו לפח.
"פאק אתה בעצמך." היא מסתובבת וחוזרת לסלון. "תביא לי קצת מהמשחת שיניים שלך ונעצור בדרך לבית חולים באיזו מאפייה לחפש לי משהו לאכול."
"נשאר סושי," אני ממלמל, וטליה דופקת את כף ידה על המצח שלה כמו האימוג'י בווטסאפ.

"את יפה כשאת ישנה," אני אומר לטליה כשאנחנו יוצאים מהמכונית ונכנסים לבית החולים.
"אתה מסתלבט עלי?" היא מנקה מהחולצה שלה את פירורי הבורקס שאכלה ולוקחת ממני חזרה את השקיות שלה.
"לא. אני מתכוון לזה. מה, אסור להחמיא לך?" אני מזמין את המעלית ומסתכל למטה, עליה. אני גבוה ממנה בחצי מטר בערך.
"תשתוק, טוב?" היא קצת עצבנית ומשלבת את הידיים שלה.
אני מוודא שאנחנו לבד במעלית ושואל, "זה היום בחודש?"
"אתה כל-כך אופטימי ובמצב רוח טוב להתחשב בזה שחברה שלך כנראה תלד השבוע."
הלסת שלי עומדת להישמט מהמקום. אני מרצין בשנייה. "מה? מה אמרת?"
"אמא של סתיו כתבה לי בווטסאפ כשישנתי עוד משהו שהרופאים אמרו לה ושהיא לא מבינה ושאשאל את אמא שלי." היא מרימה את הראש אלי. "ומקודם אמא שלי אישרה את מה שחשבתי. היא באמצע חודש שמיני בערך, לא? היא לא מגיבה לאנטיביוטיקה, אסור צילום חזה כדי לראות אם מפספסים משהו ובנוסף יש סיכון לא קטן גם לה וגם לעוברית. ברור שיילדו אותה."
"השבוע?!" אני קופא במקום למרות שהגענו לקומה וטליה כבר יצאה החוצה. היא נכנסת למעלית שוב ומושכת את היד שלי.
"המשפחה שלה לא עדכנו אותך?" היא נעמדת מאחוריי ומניחה את שתי כפות הידיים שלה על הגב שלי. כעבור שנייה היא מתחילה לדחוף אותי. "קדימה, ללכת, איתי. אין לנו את כל היום."
אמא של סתיו מחכה לנו מחוץ לחדר. היא מחבקת את טליה ולאחר מכן אותי. כעבור כמה דקות אני מבין שטליה צדקה, ולא יודע איך לעכל את הבשורה בכלל. "אם תרצה, אתה זה שתהיה איתה בלידה. מותר רק מישהו אחד." אמא שלה נוגעת לי בכתף כששנינו נמצאים על הכיסאות שמחוץ לחדר. "היא תהיה בניתוח קיסרי וסתיו תהיה בהרדמה מלאה. אני יודעת שאתה משחק ביום שני ושבמידה ומכבי יעפילו לגמר הוא יהיה ברביעי. אני באמת לא יודעת באיזה יום הרופאים יחליטו שהלידה תהיה."
"קח." טליה מופיעה משום מקום עם בקבוק מים קרים. רותם יוצאת מהחדר ונפרדת מטליה ואמא של סתיו. היא נותנת לי נשיקה על הלחי ואומרת, "עוד שנה בעזרת השם בזמן כזה תרוץ עם ילדה קטנה על הפרקט."
אני נושם עמוק וקם לכיוון החדר. "קרה לה משהו בלילה או אתמול כשהחליטו ככה? קרה משהו מאז שהלכתי?"
"אין שיפור. יש לה עוד חום, הוא לא יורד." אמא שלה הולכת אחריי.
אני רואה את סתיו לראשונה מאז אתמול בבוקר המאוחר. היא ערה, אבל נראית מטושטשת ולזרוע שלה מחובר צינור עם דם. עוד פעם עירוי.
"היי." אני מתכופף ונותן לה נשיקה במצח. אני מרגיש את העור שלה בוער על השפתיים שלי.
היא תופסת את האצבעות שלי. "תישאר, טוב?"
"אני פה, אני פה." אני יודע שהנוכחות שלי מרגיעה אותה ומתיישב על כיסא הפלסטיק שבטח אמא שלה הביאה. "עדכנו אותי בהכל." אני מבין שאני צריך להתבגר ומהר, לא להתייחס לרעשי רקע, לקחת פיקוד ו... להיות שם בשבילה עכשיו.
"אתה תהיה בחדר לידה, נכון?" העיניים שלה מסתכלות בשלי במבט מתחנן.
"בטח." הבטן מתהפכת לי מהמחשבה הזו. אני ממשיך לנשום עמוק.
"איזה כיף לך שאתה יכול לנשום מהאף," היא אומרת ומחייכת חיוך קטן. "כבר שכחתי איך זה מרגיש."
"עשו לך אינהלציה היום?" אני מביט על האצבעות שלה, שממש לוחצות על שלי כשכפות הידיים שלנו משולבות זו בזו.
"עוד לא." היא מבחינה במבט שלי ומשחררת מעט. "סליחה, איתי. אני מפחדת. אני לא אהיה בהכרה בכלל כשהיא תגיע ואני לא מצליחה לנשום כדי להירגע. הכל כמו לופ."
"אני אהיה שם, אמרתי לך." אני מרגיש שאני אצטרך לחזור על המשפט הזה עוד הרבה פעמים עד שאדע בוודאות מתי הלידה. אבא שלי ישתגע אם היא תהיה ביום שני. אני עצמי מקווה בפנים שהיא תידחה קצת, אבל לפי מה שאני רואה והמצב של סתיו- אין סיכוי.

***
הימים עוברים בין אימונים ללילות ובקרים בבית החולים. במוצאי שבת בערב, אני מגיע לחדר של סתיו בדיוק כשהיא בדיוק יוצאת מהמקלחת, נתמכת בעדי. רותם וטליה יושבות על הכורסה ועל כיסא הפלסטיק ומסובבות את הראש כשאני סוגר אחריי את הוילון.
"ישבנו עד לפני חצי שעה בערך בחוץ רב אחרי הצהריים," מספרת טליה. היא לא קמה לתת לי חיבוק, ודי מובן לי למה.
"את מרגישה יותר טוב?" אני שואל את סתיו שמתיישבת על המיטה. בתנוחה הזו, הבטן שלה בולטת ממש. היא גדלה והשתלטה על הגוף הרזה שלה, אבל עדיין נראתה קטנה לעומת נשים אחרות שפגשתי שהיו בשלב דומה בהיריון.
"רציתי שמש," היא לא עונה על השאלה שלי ומסמנת לי להתיישב לידה.
"היא אכלה משהו?" אני שואל את הבנות, כאילו סתיו לא בחדר.
עדי משיבה, "היא רצתה משהו עם שוקולד, אז קנינו לה טילון. היא איבדה את התיאבון די מהר וזהו. עשו לה אינהלציה בצהריים."
"החום ירד?" אני מניח את כף היד על המצח של סתיו ומגלה שלא. הבנות שותקות. אני ממשיך לשאול, "עדכנו אותך לגבי הלידה? מתי היא תהיה?" בתוכי אני נושא תפילה שלא ביום של משחק.
"שלישי."
"שלישי?" אני מוודא ששמעתי טוב. יום שלישי הוא יום ההפסקה בין המשחקים, במידה ונעפיל לגמר.
סתיו מהנהנת. "אני לא רוצה שתרגיש מחויבות לנסוע במיוחד מחיפה לפה-"
אני קוטע אותה. "הבטחתי לך שאני אהיה, נכון? אני לא אפספס את זה."
"כן, אבל הנסיעה ו-" היא מתעקשת.
אני שוב קוטע אותה. "ארץ ישראל קטנה, ממה שזכור לי."
היא נכנעת ומעלה את הרגליים שלה למיטה כך שהיא יושבת ישיבה מזרחית. "אתן יכולות ללכת, אם אתן רוצות כמובן."
עדי אוספת את התיק שלה מיד ושואלת את טליה אם היא רוצה טרמפ לאוטובוס או לרכבת. טליה עונה ישר שכן, שולחת לסתיו נשיקה באוויר כמו עדי ורק מוסיפה שתשתדל להגיע עד יום שלישי כי יש לה עומס מטורף בלימודים. עדי אומרת שתגיע לישון איתה מחר בערב כמו שסיכמו. זה בעצם הלילה האחרון שלי כאן לפני שהיא מגיעה.
רותם ואני נשארים בחדר לבד. אני לא מבין למה רותם לא הולכת, אבל מתעלם מהקיום שלה ומנסה לגשש אם טליה סיפרה לסתיו משהו על החדר הנוסף בדירה שלי. יש לי תחושת בטן שהיא משתוקקת לספר, ובו זמנית מפחדת כי תישאל איך היא יודעת ומתי היא ביקרה אותי. "טליה סיפרה לך מה חדש?"
"היא סיפרה לנו שדודי והיא כבר לא," רותם משיבה במקום סתיו בטון חסר סבלנות ובנוסף היא מגלגלת את העיניים לכיווני כאילו אומרת לי "מה אתה חושב שאתה עושה?!".
סתיו בוהה בציפורניים שלה, שחלק מהן שבורות ואומרת לרותם, "אם את באה מחר, תביאי איתך בשבילי פצירה ולק שקוף, טוב?"
"סגור." רותם מקלידה משהו בנייד שלה ואז מסובבת את הצג. "הנה, תזכורת."
"אתן כאילו מתעלמות בכוונה?" אני מבולבל.
"אין כאילו." סתיו קצת קרה אלי וכשהיא אומרת את שאומרת אני מבין למה, "רק בפעם הבאה כשיש לטליה חבר אל תזמין אותה לישון אצלך."
"אתה לא מבין מה אתה עושה בכלל," רותם ממשיכה את הכיוון שלה, הפעם בטון ארסי.
"אמבוש עלי?" אני לא מתרגש.
סתיו נשמעת כאילו לא אכפת לה. "אלה החיים שלך בסופו של דבר, איתי. אם אתה בוחר לא לראות את מה שכל-כך שקוף, כנראה גם המשקפיים שאתה מרכיב בזמן נהיגה לא יעזרו."
"היא סיפרה לך ש-"
סתיו עכשיו קוטעת אותי. "איתי, חלאס. לא רוצה לדעת על מה אתה וטליה מדברים."
"וואו, וואו." רותם מרימה את הקול. "שלא תגרום לה להתעצבן. היא צריכה להיות רגועה בשביל להחלים."
"הזמנתי אותה לישון אחרי שהיא סיפרה שהיא ודודי נפרדו-"
רותם כמעט צועקת עלי ושוכחת איפה היא נמצאת. "מ-ה א-ת-ה ל-א מ-ב-י-ן?!"
אני תוהה מה פספסתי בשעות הבודדות שלא הייתי כאן. בבוקר, כשקמתי, ההורים של סתיו בדיוק באו ועשו רעש. חזרתי לדירה לישון עוד קצת ולאחר מכן בשלוש הלכתי לאימון המסכם לפני הנסיעה לחיפה. מחר בתשע בבוקר אני צריך להיות בכניסה להיכל עם המזוודה, שם אוטובוס ייקח את כל הקבוצה למלון בחיפה. אני מקווה שאספיק לעשות מקלחת זריזה בדירה לפני הנסיעה והימים הארוכים שמצפים לנו שם.
בסופו של דבר רותם הולכת הביתה, ואני עובר לשבת על הכורסה ומסדר אותה למצב שכיבה כמו שאני אוהב והכי נוח לי (אם כי לא נוח בכלל). "נרגעת מהמחשבות על הניתוח?" אתמול סתיו קצת בכתה והביעה חשש מכך שהלידה תהיה בהרדמה מלאה בשבילה.
"קצת." היא מניחה את כף ידה על הבטן שלה. "אני לא אתגעגע לבעיטות שלה, אתה יודע? אני כן רוצה שהיא תצא כבר לעולם ואולי ארגיש הקלה פה." היא מניחה את היד השנייה שלה מתחת לצלעות. "זה המקום האהוב עליה בבעיטות."
"נשארו עוד שלושה ימים." אני נכנס ללחץ מהמחשבה שתוך פחות משבוע החיים שלי ישתנו ומנסה להישאר קול. שלושה ימים זה כלום.
היא מפזרת את השיער שלה, נשכבת על הכריות ועוצמת את העיניים. "לא דמיינתי את סוף ההיריון ככה. זוכר מה אמרתי לך לפני חודש, לא? הייתי אמורה לעבור קורס הכנה ללידה, ביקור בחדרי לידה... אין. אני בן אדם שמאוד חושש שהוא לא יודע למה הוא נכנס."
"אני חושב שכולם חוששים שהם הולכים לעבור משהו שהם לא יודעים עליו הרבה." אני עובר לבהות בתקרה.
היא משתעלת ואני שומע את הרעש של השמיכה, בטח מכסה את עצמה ממש. "כן, אתה צודק."
"אני לא רוצה לנסוע במחשבה שאת כועסת עלי." אני מצפצף על רותם וההתנהגות הברברית שלה בבית חולים. "ואני שם את יודעת מה על החברות שלך, דגש על הכלה המשוגעת לעתיד."
"לא היית צריך לבקש ממנה להישאר לישון, אבל כבר מאוחר מדי לתקן." היא כמעט לוחשת (ולא מזכירה את השם של טליה). "אני לא מאמינה שאני אומרת את זה, אבל כרגע מה שמפחיד אותי יותר מהלידה זה מערכת היחסים שלך ושלה."

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

שלכת כותבת מהלב עקוב אחר שלכת
שמור סיפור
לסיפור זה 5 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Yasmin Ilgaev
Yasmin Ilgaev
מתי ההמשך? זה פשוט מהמם.
הגב
דווח
שלכת כותבת מהלב
שלכת כותבת מהלב
תודה. חמישי או שישי
הגב
דווח
Yasmin Ilgaev
Yasmin Ilgaev
מחכה לזהההה
הגב
דווח
טען עוד 8 תגובות
כותבי החודש בספרייה
דרמה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Eltchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
המדורגים ביותר
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer
למה את לא עונה לי?
למה את לא עונה לי?
מאת: אתי בן ארויה
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D