כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1

המורדים

פרק 1

תוכן עניינים 1. המורדים2. המורדים-23. המורדים3

פרק 1:
התגלגלתי הצידה בשביל להתחמק מהירייה שנורתה לעברי. "אז איך זה להרגיש להפסיד?" שאל החייל וכיוון אלי שוב את האקדח. "לא יודע. אולי תגיד לי אתה." אמרתי, ובעטתי לו ברגל. הוא החליק למטה, והאקדח נשמט מידו. נעמדת על רגליי, ולקחתי את אקדחו. ביד אחת האקדח שלי, ובאחרת את שלו. "הכל טוב שם ג'יי?" שאל חברי הטוב ביותר תומס. "כן, ברור, איך אצלכם טי?" שאלתי, ודרכתי על החייל שניסה לקום. "אצלנו-" ירייה, "החיים-" ירייה שנייה, "תותים-" ירייה שלישית ואחרונה. "אני מבין, אני זז אליכם," אמרתי והתחלתי להתקדם לעבר היציאה. שלושה חיילים חסמו את דרכי. "אתה מרמה אח שלי..." מלמלתי בחצי חיוך. החייל גיחך ונעמד. החיילים כיוונו אלי אקדחים, וזרקו לחייל שנטרלתי אקדח. "אבל אתה יודע מה אומרים..." אמרתי עם הידיים מכוונות אליו ואל עוד חייל. "... אל תרמה רמאי," השלימה מורגן את משפטי וירתה בשני חיילים, בדיוק באותו זמן שאני יריתי בשני חיילים. "מעולה, עבודה טובה." אמרתי. "זו האישה שלי!" שמענו את תומס מחייך באוזניה. "לא להתלהב יותר מידי טי." אמר דייויד. "בסדר אל תהיה כזה די," צחקקה מורגן. "קדימה ג'ייקוב נלך..." אמרה לי מורגן, ובדיוק שמנו פיצוץ ."אופס..." אמרה רוז באוזנייה. "רוז! תכננו דרך פעולה שקטה יותר! טוב קדימה, צאו!" פקדתי ואני ומורגן התחלנו לרוץ. תומס ורוז הצטרפו אלינו באחת הפניות, ולבסוף דיוויד הצטרף. הגענו לפרצה שעשינו בגדר. ירייה, ומיד אחריה צעקה חנוקה של מורגן. "מורגן!" תומס תפס אותה לפני שנפלה לקרקע. "זוזו! אני אטפל בה!" הרמתי אותה על ידיי. התחלתי לרוץ לעבר שער היציאה, תוך כדי שאני מתחמק מיריות. "היי די! היא נפצעה בקרסול. זה לא ניראה חמור כל-כך. אבל ליתר ביטחון תכין את מה שאתה צריך בשביל לטפל בה, ותקרב את הג'יפ לכיוון השער." אמרתי באוזנייה. "קיבלתי." אמר דיוויד. יריתי במנעול השער, והשער רעד מעוצמת הירייה. פתחתי את השער, ורצתי במהירות לכיוון הג'יפים. תוך פחות מדקה ראיתי כבר את הג'יפ של דיוויד מבעד לחשכה. הם פתחו את הדלת האחורית והשכבתי את מורגן על המושבים. "טפלו לה בפצע כמו שצריך," אמרתי ותומס תפס את ידה ונישק אותה. התיישבתי במושב הקדמי, ורוז התיישבה לידי. "אז מה התוצאות?" שאלתי. "חוץ מהפיצוץ שבטעות עשיתי וממש לא בכוונה. גנבנו ארגז נשקים, ופצענו בערך 50 חיילים. "הצלחה לא רעה..." אמרתי, "אבל בפעם הבאה תעשי טובה ושמרי את הפיצוצים למתי שאגיד." "בסדר, בסדר. אל תדאג... בטעות זרקתי את הפצצה באחד החדרים..." הסבירה, והידקה את הקוקו שלה. התלתלים החומים שלה קיפצו כשעשתה זאת. כשהיא ישבה היא נראתה... ממש נמוכה. בכללי היא ממש נמוכה, ובגלל זה לרוב המורדים לא מתייחסים אליה בכבוד שהיא ראויה לו. "בוריס רוצה לדבר איתך..." אמרה בחשש. "בוריס?! מה הוא רוצה עכשיו?" שאלתי. "לא יודעת. כנראה בגלל שהצלת את מורגן." אמרה רוז. "בסדר... את אחראית עד שאני חוזר," אמרתי. נכנסתי לג'יפ שלי ונסעתי למקום שבו שהה בוריס בינתיים. כנסתי לג'יפ שלו וישבתי לצידו. "אני לא מאמין שאתה שוב עושה את זה! אתה לא צריך לצאת גיבור!" התפרץ עלי בוריס באותו הרגע שנכנסתי לג'יפ. "שלום גם לך," אמרתי. "תפסיק להתלוצץ!" אמר. "בסדר... אבל מה אתה מצפה שנאי אעשה? אשאיר את מורגן שמה?" שאלתי בכיווץ גבות. "כן.. טוב.. לא! אבל שהיית נותן למשהו אחר לעשות את זה!" אמר בוריס. גלגלתי את עניי. "אל תתנהג בחוצפה ילדון! אני אוריד אותך מדרגת המפקד שלך." הזהיר אותי בוריס. "בסדר, בסדר." אמרתי, "לא צריך להתעצבן..." "אני מצטער. אבל תסלח לי, אני לא מוכן לאבד את המתנקש הכי טוב שיש לי." אמר. "אתה יודע שזה לא בגללי. זה רק בגלל שאני פווגו (=אש בספרדית. )" פטרתי אותו. "אתה צריך גם כישרון. לא רק שבט." אמר בוריס, ומלמל משהו לאוזניה שלו. "טוב, אתה יכול ללכת ילדון. אני צריך לדבר כאן עם משהו." אמר בוריס. "בסדר," אמרתי ויצאתי, "ותפסיק לקרוא לי ילדון. אתה לא אבא שלי, ואני בן 19." אמרתי. נכנסתי לג'יפ שלי ונסעתי חזרה למקום שהיינו בו. מורגן נשענה על מקל וצלעה אלי, כשתומס תומך בה. "אני שמח לדעת שאת בסדר. בגלל שאת לא יכולה לנהוג אנחנו נתחלק ככה- רוז את בג'יפ שלי, תומס ומורגן בג'יפ של מורגן, ואתה דיוויד תיסע בין שני הג'יפים לבד עם כל הציוד." אמרתי. "תמיד אני נתקע עם הציוד..." מלמל דיוויד בכעס. נכנסנו לג'יפים והתחלנו לנסוע. כשהגענו לבסיס המורדים השעה הייתה כבר שתיים בלילה. שמתי את ראשי על המזרן הקשה (בדיוק כמו שאני אוהב) ונרדמתי.
כשקמתי בבוקר, והלכתי לכיוון חדר האוכל היה משהו מוזר באווירה. הבסיס לא המה אנשים. זאת אומרת, היו המון אנשים. אבל אף אחד לא היה מהצוות שלי. לקחתי סנדוויץ' ונכנסתי לחדר שבו בדרך-כלל שהה הצוות שלי. לא היה שמה אף אחד. "היי, אברהם! ראית אולי משהו צוות אלפה?" שאלתי את אחראי הנשקים אצלנו. "האמת שדיוויד עוזר לי. אבל חוץ ממנו, לא ראיתי אף אחד." אמר. "מעניין... אתה יכול לקחת אותי אל דיוויד?" שאלתי. "כמובן." אמר אברהם והוביל אותי לחדר הנשקים. כשנכנסתי פלטתי שריקת התפעלות. כל חדר הפלדה היה ממולא בארגזי נשקים יפים וחדשים. "דיוויד, בוא לכאן רגע!" אמרתי לו מהצד השני של החדר. דיוויד הגיע אלי ברגע. האמת שהיה לי מוזר לחלק פקודות לדיוויד. הוא היה גדול ממני בשנתיים, הוא היה בין 21. "איפה כולם אתה יודע?" שאלתי, "צריך לעשות דו"ח על מה שקרה אתמול." "אני לא יודע. תשאל את בוריס." אמר דיוויד בקצרה וחזר לעבודתו. הלכתי הליכה מאירה אל בוריס, בעוד שערי החום-חלש נופל על עניי. אני ידעתי שיש כאן משהו חשוד. "בוריס אני רוצה שתגיד לי כאן ועכשיו איפה צוות אלפה!" נכנסתי למשרדו בעצבים. "עלית על זה מוקדם מהצפוי..." אמר בוריס. "איפה הצוות שלי?!" דרשתי לדעת שוב. בוריס סימן לי להתיישב והתחיל לדבר.
---

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Lian Jonson עקוב אחר Lian
שמור סיפור
לסיפור זה תגובה אחת
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Alon Alonpaglin6@walla.co.il
Alon Alonpaglin6@walla.co.il
סיפור נחמד אבל יש לך הרבה חורים בעלילה
הגב
דווח
Lian Jonson
Lian Jonson
חח כן אני יודע. הפסקתי באמצע לכתוב
הגב
דווח
כותבי החודש בספרייה
Lian Jonson
עבריינים צעירים/ פרק 2
עבריינים צעירים/ פרק 2
מאת: Lian Jonson
עבריינים צעירים/פרק 10
עבריינים צעירים/פרק 10
מאת: Lian Jonson
עבריינים צעירים/ פרק 5
עבריינים צעירים/ פרק 5
מאת: Lian Jonson
עבריינים צעירים/פרק 3
עבריינים צעירים/פרק 3
מאת: Lian Jonson
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D