כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
3

יש לי הכל- פרק 24

"אתה מזיין אותה? למה בכלל אתה בקשר עם החברה הכי טובה של סתיו?"

תוכן עניינים 1. יש לי הכל- פרק 12. יש לי הכל- פרק 23. יש לי הכל- פרק 3+44. יש לי הכל- פרק 55. יש לי הכל- פרק 66. יש לי הכל- פרק 77. יש לי הכל- פרק 88. יש לי הכל- פרקים 9+10 9. יש לי הכל- פרק 1110. יש לי הכל- פרקים 12+1311. יש לי הכל- פרק 1412. יש לי הכל- פרק 1513. יש לי הכל- פרק 1614. יש לי הכל- פרק 1715. יש לי הכל- פרק 1816. יש לי הכל- פרק 1917. יש לי הכל- פרקים 20+2118. יש לי הכל- פרק 2219. יש לי הכל- פרק 2320. יש לי הכל- פרק 2421. יש לי הכל- פרק 2522. יש לי הכל- פרק 2623. יש לי הכל- פרק 2724. יש לי הכל- פרק 2825. יש לי הכל- פרק 2926. יש לי הכל- פרק 3027. יש לי הכל- פרק 3128. יש לי הכל- פרק 3229. יש לי הכל- פרק 3330. יש לי הכל- פרק 3431. יש לי הכל- פרקים 35+3632. יש לי הכל- פרק 3733. יש לי הכל- פרק 3834. יש לי הכל- פרק 3935. יש לי הכל- פרק 4036. יש לי הכל- פרק 4137. יש לי הכל- פרק 4238. יש לי הכל- פרק 4339. יש לי הכל- פרק 4440. יש לי הכל- פרק 4541. יש לי הכל- פרק 4642. יש לי הכל- פרק 4743. יש לי הכל- פרק 4844. יש לי הכל- פרק 4945. יש לי הכל- פרק 5046. יש לי הכל- פרק 5147. יש לי הכל- פרק 5248. יש לי הכל- פרק 5349. יש לי הכל- פרק 5450. יש לי הכל- פרק 5551. יש לי הכל- פרק 5652. יש לי הכל-פרק 5753. יש לי הכל- פרק 5854. יש לי הכל- פרק 5955. יש לי הכל- פרק 6056. יש לי הכל- פרק 6157. יש לי הכל- פרק 6258. יש לי הכל- פרק 6359. יש לי הכל- פרק 6460. יש לי הכל- פרק 6561. יש לי הכל- פרק 6662. יש לי הכל- פרק 6763. יש לי הכל- פרק 6864. יש לי הכל- פרק 6965. יש לי הכל- פרק 7066. יש לי הכל- פרק 7167. יש לי הכל- פרק 7268. יש לי הכל- פרק 7369. יש לי הכל- פרק 7470. יש לי הכל- פרק 7571. יש לי הכל- פרק 7672. יש לי הכל- פרק 7773. יש לי הכל- פרק 7874. יש לי הכל- פרק 79 75. יש לי הכל- פרק 8076. יש לי הכל- פרק 8177. יש לי הכל- פרק 8278. יש לי הכל- פרק 8379. יש לי הכל- פרק 8480. יש לי הכל- פרק 8581. יש לי הכל- פרק 8682. יש לי הכל- פרק 8783. יש לי הכל- פרק 8884. יש לי הכל- פרק 8985. יש לי הכל- פרק 9086. יש לי הכל- פרק 9187. יש לי הכל- פרק 9288. יש לי הכל- פרק 9389. יש לי הכל- פרק 9490. יש לי הכל- פרק 9591. יש לי הכל- פרק 9692. יש לי הכל- פרק 9793. יש לי הכל- פרק 9894. יש לי הכל- פרק 9995. יש לי הכל- פרק אחרון

פרק 24: תישאר/י לישון?

"את מרגישה שהריאות שלך נפתחות?" האחות עוזרת לסתיו להחזיק את האינהלציה. "יש עוד טיפה חומר, תמשיכי לנשום."
הצבע חוזר לפנים של סתיו לאט לאט, ואני מרגיש הקלה, אבל עדיין יושב רק על קצה הכורסה כמו קפיץ.
"מחר תקבלי עירוי ברזל בסביבות הצהריים, בסדר?" האחות מסתכלת על הטיפות שנעלמות מהצינור הדקיק בכל נשימה שלה. לפחות היא נושמת כמו שצריך.
כשהאחות יוצאת, סתיו מזיזה את הראש שלה לכיווני. "אתה נשאר לישון פה גם הלילה?"
"אני לא הולך לשום מקום." אני מתמקם על הכורסה מחדש ומסדר אותה לתנוחה שאוכל להסתכל לה בעיניים. "עד מתי ההורים שלך היו פה היום?"
"שש, שבע משהו כזה." היא לוקחת את הנייד שלה מהשידה שצמודה למיטה. "וואי, כמעט ארבע וחצי. ישנתי משמונה, אני חושבת."
"אז את בטח לא עייפה."
"אתה דווקא כן, ועדיף שתישן כי הולך להיות לך שבוע עמוס ותצטרך את שעות השינה האלה." הקול שלה חזר אליה. רואים שהיא מרגישה קצת יותר טוב.
"יש לי אימון רק בחמש וחצי." גם אני מרגיש קצת יותר טוב לדעת שאני לא צריך להיות באולם עוד ארבע שעות בערך.
היא מורידה את השמיכה מהגוף שלה ומרימה מעט את החולצה שלה. "תראה." היא מצביעה על אזור הצלעות שלה, שם מופיעה לרגע כף רגל קטנה. "זה ממש בולט, כמו חייזר קטן."
"חייזרית." אני לא מצליח להוריד את העיניים מהבטן שלה, בטח כשכף הרגל מופיעה שוב.
"אולי היא רעבה." סתיו מושכת בעור שמעל המותן שלה ושואלת אותה, "את רוצה לאכול?"
אני סוג של מתמוגג. כף הרגל הקטנה מופיעה שוב. זה מוזר לי להתחיל ולדמיין את המציאות, שעוד כמה שבועות היא תהיה בעולם האמיתי, בעולם שלי. המחשבות נודדות אוטומטית לאיך אני אספר לכולם ואיך בכלל אני אתנהג. אני חוזר לחדר, אל עכשיו, כשאני שומע את סתיו פותחת את המגירה שבשידה ומוציאה חבילת גליליות.
"את רוצה אוכל אמיתי או שזה מספיק לך?" אני רואה שהיא כבר מחזירה את החבילה וסוגרת את המגירה למרות שלקחה רק שניים.
"זה מספיק." היא מחייכת אלי, ואני מחייך חזרה. "היי, גומות!" היא נשמעת נלהבת, כמו שלא שמעתי אותה הרבה מאוד זמן.
"אולי יהיו לה גומות גם." אני חושב שמבחינת גנטיקה זה הגיוני.
"לא ראיתי את זה ממש בתצלום תלת מימד כשהיינו אז. חבל." היא אוכלת לאט ומשתדלת שלא יהיו פירורים על המיטה. "אתה יודע מה גיליתי עליה?"
"מה?" אני נשאר עדיין מחויך.
"היא אוהבת שוקולד." סתיו מרימה את החולצה שלה עוד קצת, וכף הרגל השנייה שלה ככל הנראה מופיעה באזור הטבור. "מאוד."
"אז תאכלי שוקולד אמיתי, מה זה גליליות?" הזכרונות מהימים בהם סתיו הייתה קוראת לי שוקולד לבן מציפים אותי, ואני מציין זאת.
סתיו צוחקת ועונה לשאלה שלי, "אין לי ממש תיאבון בימים האחרונים. אמא שלי רצתה שנרד לארומה שיש למטה ושאוכל שם איזה כריך. אני גם לא יוצאת ממש מהמיטה מעבר למקלחת." היא מחזירה את החולצה שלה למצב הרגיל כך שהבטן מוסתרת כעת ומכסה את עצמה בשמיכה, כאילו בקרוב תירדם שוב. "מחר, כאילו עוד כמה שעות, רותם תבוא לפה, והיא טוענת שאנחנו נצא לעשות סיבוב בחוץ. אני רוצה כל-כך לחזור הביתה."
"הביתה זה... זה לדירה שלי?" אני מרגיש היד שלי נרדמת, ולכן נאלץ להשעין את הראש על הספה ולאבד את קשר העין עם סתיו.
"לא. למען האמת?" היא נעצרת לרגע, אולי שוקלת את המילים שלה.
"מה זה? מה קרה?" אני מניח את היד השנייה תחת הראש ורואה שהיא מבולבלת.
"כבר שכחתי איך זה לגור איתך, מה זה לקרוא לדירה שלך "בית". אל תכעס עלי, אבל החדר שלי נהיה המקום הכי בטוח עלי אדמות בשבילי מהלילה ש... ש... אתה זוכר מה קרה על הספה בלילה ש... גירשת אותי." היא עוצמת את העיניים וסופגת עם כרית האצבע שלה דמעה שמבצבצת. "זה בטח פוגע בך שאני אומרת את זה, סליחה."
"אם כבר אני זה שצריך להתנצל." הרגליים שלי קופאות. אני רוצה לקום אליה כדי לנגב לה את הדמעות הנוספות שיורדות, וגם להזיז לה את השיער שמשתלט על צד אחד בפנים כדי שתוכל לראות וגם לנשום בלי שיפריע לה, ואני לא מצליח.
"אתה יודע שכמעט ולא יצאתי מהבית בחודשים האחרונים, לא?" היא שואלת, ואני מהנהן. היא ממשיכה, "יצא לי לא מעט לחשוב על נקודת המבט שלך ועל מה שהפלתי לך כשלא הסכמתי לעשות הפלה. אני כן מבינה את ההתנהגות שלך אז, בעבר, אני לא מבינה למה היא נמשכת כל-כך הרבה זמן. בשלב מסוים, זאת אומרת... אתה... היית אמור להשלים ולקבל את שתינו."
השיחה הזאת מרגישה לי כבדה מדי. ברור שרצוי לטהר את האוויר לפני שיצור קטנטן בצבע ורוד יהיה מרכז העולם של סתיו וייתכן מאוד שגם שלי, אבל השיחה נכנסת לכיוונים עכורים.
"אי אפשר להחזיר את הגלגל האחורה," אני מדקלם קלישאה ובתוך תוכי כועס על עצמי על כך.
"נכון." היא מסדרת את הכרית שלה חזרה אחרי שלקחה טישו מהמגירה הנוספת שבשידה. "אתה צודק."
אני דרוך כשאני שואל, "יש משהו שאני יכול לעשות בשבילך עכשיו?"
"ללכת לישון," היא עונה אחרי שיעול קצת מלחיץ. אני צופה בה עוצמת את העיניים וכעבור כמה דקות אני נרדמת. ברגע שאני עוצם את שלי, אני שוקע בשינה מיד.

כשאני מתעורר, אני מגלה את סתיו אוכלת מעדן שוקולד וצופה בטלוויזיה הקטנה שיש לה ליד המיטה באיזשהו סרט. "לא רציתי להפריע לך לישון." היא מורידה את האוזניות שלה ומניחה את המעדן על מגש עם אוכל נוסף שיש על השידה. "רוצה משהו? לא הייתי ממליצה, אוכל של בתי חולים זה לא טעים."
"אני ארד למטה לקנות קפה." אני משפשף את העיניים ומתמתח. הכורסה "קצת" קטנה עלי, ולכן אני ישן מכווץ ואני שונא את זה. "את רוצה אוכל שהוא לא של בית חולים?"
"לא, תודה." היא מחזירה את האוזניות ונשאבת מחדש לסרט.
אני מוציא את מברשת השיניים שלי מהתיק שהבאתי איתי ונכנס לשירותים ולמקלחת שיש בחדר. השעה כמעט עשר. אני מסתכל על עצמי במראה ומודה שאני בהלם. אני נראה די מזעזע. לא מעט תלתלים מתחילים להופיע בקצוות השיער השחור שלי, מה שאומר שאני צריך להסתפר ומהררררר. השארתי את הנייד על הכורסה, ולכן כשאני חוזר לחדר אני לוקח אותו ויורד למטה אל המסעדות. סתיו מאושפזת בבניין נשים, לכן אני רואה כאן הרבה משפחות, בלונים ורודים וכחולים כמעט בכל מקום בקומת הכניסה, וגם צמידים שדומים לזה שיש לי על היד לכניסה בכל שעה ללא מעט גברים כאן.
כשאני חוזר לחדר, אני מגלה שהכורסה "שלי" תפוסה על ידי לא אחרת מאשר רותם. "הקדמת קצת," אני אומר לה ונשאר לעמוד.
היא מרימה את שתי כתפייה ומותחת את שפתיה לסוג של חיוך. "קורה." היא אפילו לא קמה לתת לי חיבוק. "הייתי בטוחה שהבוס שלי ינצל את זה שאני באה לשעתיים-שלוש ויבקש שאשאר ליותר, אבל הוא נתן לי ללכת."
"זה אומר שאני צריך ללכת." אני לא יודע למה אני אומר את זה בקול.
"לא, אתה לא." סתיו יורדת בהדרגה מהמיטה, עוברת לשבת על חלק ממנה ומסמנת לי לשבת לידה בחלק שנותר.
"אתה פה כבר לילה שני ולא הוצאת אותה מהחדר המסריח הזה?" רותם סוגרת את הווילון שמאחורי הכורסה ועכשיו אנחנו כאילו בחדר משלנו.
אני לוגם מהקפה באיטיות, כמעט מתפרץ עליה ושואל מה היא רוצה ממני. אם היא אמרה לסתיו שהיא תיקח אותה לטיול בחצר, אז שתעשה זאת. ממה שאני יודע, סתיו לא מעוניינת לצאת.
"אל תריבו פה עכשיו." בלי התראה, סתיו מחבקת לי את הצלעות ומניחה את הראש שלה על הזרוע שלי. "אני שמחה ששניכם פה איתי."
אני לא ממש יודע איך להגיב, אולי לתת כאפה לרותם שמבסוטה ומחייכת כאילו היא מתחתנת היום.
"איתי, אני אהיה עם סתיו כבר שתקבל את העירוי." רותם מעירה אותי מבהייה ברצפה. "שלא תפספס אימון בגלל זה. הבנתי מטליה שיש לך משחק ואולי שניים אם תעפילו לגמר, מה שצפוי שיקרה, מאוד חשובים."
"כן." אני נזכר שקבעתי עם טליה היום. "את נשארת לישון פה הלילה?" אני מצביע על תיק גב ששעון על השידה צמוד לתיק הקטן שלי.
"אני אמרתי לה." סתיו מפתיעה אותי. "אני רואה שלא נוח לך פה על הכורסה וזה... תישן בבית שלך היום, לא יקרה כלום."
"אוקי." אני לוגם שוב מהקפה. הוא כבר קר.

בסופו של דבר, הרגשתי עייף עדיין ולא ממש התעניינתי בשיחות של סתיו ורותם על שמלות כלה למיניהן. חזרתי לדירה לישון עוד שעתיים, וקמתי כמו חדש לאימון. אווירת הפיינל-פור השתלטה על רובו, שלא לדבר על הסוף כשסיפרו לנו על חלוקת החדרים במלון בחיפה. כמובן שאני ישן עם תמיר, שתופס אותי לשיחה בדרך למקלחות.
"התקשרתי אליך אתמול בערב, רציתי שנצא קצת. לא ענית."
"התקשרת בסביבות תשע, כבר חרפתי." אני כמובן משקר.
"משהו עובר עליך לאחרונה, אמרתי את זה גם לידידה שלך שכל הזמן פה." הוא מתיישב על הספסל שבחדר ההלבשה וחולץ את הנעליים שלו. "למה אתה עדיין בקשר עם החברה הכי טובה של סתיו אם נפרדתם?"
"אני תיכף הולך איתה לאכול גם." אני נשמע מתגאה בכך וממהר לענות לו על השאלה שלו, "היא ידידה טובה שלי וסיכמנו שלא ניתן לפרידה להרוס את הקשר שלנו." אני שוב משקר.
תמיר מגלגל את העיניים ומתחיל להוריד את הבגדים המיוזעים שלו. "כל המשולש הרומנטי הזה נשמע לא טוב, אחי. ומה עם סתיו בכלל? כמעט חצי שנה לא עדכנה את הפייסבוק או האינסטגרם."
"הבנתי מטליה שהיא מפוצצת בעבודה." אני מעדיף לא להסתכל לו בעיניים.
"מוזר." תמיר קם ומתחיל ללכת לכיוון המקלחות. "לי לא היה אומץ לזיין את החברה הכי טובה של האקסית שלי."
אני בולע רוק. "תאמין לי שאני רחוק מלהזדיין עם טליה כרגע."
טליה עצמה מחכה לי אחרי חצי שעה בכניסה לאולם שצמודה לחניה. תיק הגב של הלימודים שלה על הכתפיים שלה והיא גם אוחזת שתי שקיות של הסופרפארם ושל פורבר 21 ביד. היא לבושה בשמלה פרחונית שחורה ונועלת סניקרס לבנות עם שרוכים ורודים. כשהיא מבחינה בי, היא מנופפת קלות.
אני נותן לה נשיקה על הלחי ולוקח ממנה את התיק. "פאק, הספרים שלך כבדים! איך לא נשבר לך הגב?"
היא מתעלמת מהשאלה שלי. "מה הולכים לאכול?"
"חשבתי שנבוא אלי." אני רוצה להראות לה משהו.
"אבל אני רעבה." היא נכנסת לאוטו שלי ושמה את השקיות בין הרגליים שלה. "לא אכלתי כלום היום חוץ מסנדוויץ' עם חומוס."
"טוב, אז נעצור להביא סושי טייק אוואי לדירה שלי." אני מתניע את האוטו. "אלא אם כן בא לך משהו אחר."
"סושי זה בסדר." היא חוגרת את חגורת הבטיחות. "רותם אצל סתיו עדיין."
"אני יודע. אני אהיה בבית הלילה." אני מריץ בראש את המסלול לסושייה שאני אוהב.
"אני חושבת שאסע אליה מחר בבוקר. לא ביקרתי אותה עדיין." טליה נשמעת מהורהרת, כאילו היא חוששת ממשהו. אני שואל אותה אם קרה משהו, והיא עונה: "היא ביקשה ממני להיות איתה, לא רק איתי עם כל הבנות, אבל אני היחידה שיכולתי באמת והעדפתי ללמוד. אם לא היית מגיע, היו לי רגשות אשם שיכול היה לקרות משהו לה ולעוברית שלכם. יש לי קצת רגשות אשם, כן..."
"איזה שטויות," אני אומר מיד. "יש לכן חיים וזה בסדר שלא תוכלו. ההורים שלה היו צריכים להגיד לאח שלה פשוט להישאר בבית כל הזמן זה, זאת דעתי."
"לא משנה." היא נאנחת, ואז נשמע קול קרקור מהבטן שלה. "שיט."
"תיכף נאכל סושי והכל יהיה בסדר." אני צוחק ועוצר את האוטו בחנייה בצבע אפור שממש מול הכניסה. "שמעי, טליושה, זה יום המזל שלנו. חניה בתל אביב זה מצרך נדיר."
היא מצטרפת לצחוק שלי ויוצאת בעקבותיי אל הסושייה. אני כבר מכיר את התפריט בעל פה, ולכן נותן לה אותו. אנחנו מזמינים קופסה עם 25 חתיכות ("אני מתערבת איתך שאני אוכל חצי מזה") וממתינים ליד השולחן של המארחת, שמכינה לנו בינתיים את שקיות הספייסי מיונז.
"אפשר תמונה איתך?" ילד ואחיו ניגשים אלי.
"בטח." אני לא הכי במצב רוח, אבל אני אלוף בלזייף חיוכים.
"לצלם אתכם?" טליה שואלת, והאחים כבר מכינים את המצלמה למצב סלפי. "לא משנה." היא מגלגלת את העיניים.
"אתה תותח, אני מת עליך," אומר הילד הקטן ומחבק לי את הרגליים.
קצת נחמד בשבילי לשמוע את זה בימים האלה, ואני מחייך אליו הפעם חיוך אמיתי ושואל אותו ואת אחיו אם הם יגיעו למשחקים בחיפה.
"ברור," עונה האח הגדול, ושניהם חוזרים לשבת ליד השולחן שלהם.
המארחת בדיוק חוזרת למקום עם שקית ענקית משודכת לשקית ניילון בתוכה הרטבים. "בבקשה ובתיאבון." היא מושיטה לטליה את השקית ומתאמצת כשהיא זוקפת את צווארה לכיווני. "אתה לא משחק במכבי תל אביב?"
"הוא ולא אחר," טליה עונה בשמי, תופסת את היד שלי ומושכת אותי חזרה למכונית.

"הריח משגע אותיייייי."
אנחנו במעלית, עוד רגע בדירה. אותי יותר משגעת המחשבה על התגובה של טליה לחדר הנוסף בבית שכבר מתחיל לקבל צורה.
אני פותח את הדלת ושם את הסושי על שולחן הבר. טליה מניחה על התיק שלה והשקיות על הרצפה שבין הסלון ליציאה למרפסת וניגשת אל המטבח. "יאללה." היא עומדת להתיישב כשאני אומר לה להמתין. "מה זה? מה יש שלא סובל דיחוי לעוד רבע שעה?"
אני הולך ראשון לחדר ומדליק את האור. "תראי."
"המחסן שלך? לא הייתי בחדר הזה בחיים בתכ-" היא לא מסיימת לומר את המשפט וכבר הבעה מופתעת משתלטת על דבריה. "וואו." המילה הזו תואמת אותה.
פירקתי את הארגזים שהיו מפוזרים על הרצפה בימים האחרונים, ולמזלי היה מספיק מקום בארון הבגדים הנוסף שיש כאן להרב. על הרצפה נשאר עוד ארגז אחד והרבה רצפה שנחשפה אחרי שלא ראתה אור יום מהרגע שעברתי לגור כאן.
"פתאום רואים חדר." אני מכבה את האור, ושנינו חוזרים למטבח.
טליה פותחת את קופסת הפלסטיק וקורעת את אריזת הסכו"ם החד פעמי. "זה אומר שסתיו והתינוקת יעברו לגור איתך, לא? החדר הזה בשבילה."
"יחזרו לגור איתי." אני מביא לשנינו צלחות. "סתיו עזבה את הדירה שהיא כבר הייתה קיימת."
אנחנו שוקעים בשיחה על תכנון החדר. לפני שאשפזו את סתיו סיפרתי לאמא שלי על התכנון, והיא אמרה שתעזור לי עם שי, אחותי. לא שמעתי ממנה כלום מאז השיחה אתמול בבוקר, שנראית כאילו קרתה לפני שנה בגלל רצף האירועים המהיר בחיים שלי כרגע.
"יש לי תיכף את האוטובוס האחרון," אומרת טליה ומניחה את המגבת על כיסא הבר. היא נזפה בי שנערמו כלים בכיור ולא היה לי מה להגיד חוץ משהיא צודקת ואני צריך להתבייש.
"אולי תישארי לישון פה?" אני מציע ומיד מוסיף, "ומחר בבוקר תיסעי איתי לסתיו ביחד."
"אין לי בגדים לשינה." היא הולכת לסלון ומציצה בשקית של פורבר 21. "קניתי שם חולצה שלא מתאימה לשינה ושמלה לשבועות."
אני נכנס לחדר שלי וחוזר עם חולצת טריקו שחורה מאוקטובר. "זה בטח יהיה כמו עם שמלה ויספיק." אני זורק אותה עליה.
"פאק, החולצה מהזכייה בגביע!" טליה מתלהבת ועושה סיבוב בסלון. אני צוחק. "לך תביא לי כרית ושמיכה לפה. אני ישנה בסלון, לא?"
"אה, כן." אני לרגע נזכר בדברים של תמיר ומרגיש על סף בליעת הלשון. אני נותן לעצמי פקודה לחזור לחדר ומניח על הספה את השמיכה והכרית. טליה יוצאת משירותי האורחים כעבור כמה דקות לבושה בחולצה, שמגיעה לה עד מתחת לברכיים ובשיער אסוף בקוקו מרושל.
"לילה טוב, תאי." היא נשכבת על הספה. "תכבה את האורות רק."
אני הולך לחדר כמו זומבי, נשכב במיטה ושואל את עצמי מיליון פעם: מה עשיתי עכשיו?

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

שלכת כותבת מהלב עקוב אחר שלכת
שמור סיפור
לסיפור זה 9 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Danit A
Danit A
שיפתח את העיניים שלו כבר ואם הוא מחליט שהוא ממשיך עם מישהי אחרת אז שיקח אחריות על המעשים שלו וסתיו כבר צריכה להבין שהוא לא יהיה זה שיהיה שם בשבילה הוא ברח אז ויברח כשהקטנה תיוולד או שהוא ישתנה אבל מה קשורה טליה?!
הגב
דווח
שלכת כותבת מהלב
שלכת כותבת מהלב
היא מאוהבת בו, והוא רואה בה כרגע כידידה טובה שהוא מספר לה דברים שעוברים עליו וסוג של מעריצה גם
הגב
דווח
Danit A
Danit A
היא לא תהיה חברה אמיתית אם היא תעשה צעד לכיוונו במיוחד עכשיו
הגב
דווח
טען עוד 17 תגובות
כותבי החודש בספרייה
אהבה
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
המקום המושלם בעינייו
המקום המושלם בעינייו
מאת: שבורת כנף
אני בהריון...
אני בהריון...
מאת: Adam gustavo Zyl
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
סיפורים אחרונים
כששולט משחרר לי שליטה
כששולט משחרר לי שליטה
מאת: Yael Shayn
האור בקצה המנהרה 8
האור בקצה המנהרה 8
מאת: שיר פיליבה
הסתערות של תשוקה פרק ג 18+
הסתערות של תשוקה פרק ג 18+
מאת: Gekyosi Geki
כמעט וזה היה פספוס
כמעט וזה היה פספוס
מאת: Lian Sahy
המדורגים ביותר
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
מאת: Nizan Zarotski
שירות לקוחות אהבה
שירות לקוחות אהבה
מאת: Avrahami Amitay
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
תעזוב אותי או שלא . 18+ !
תעזוב אותי או שלא . 18+ !
מאת: Omer Levi
מומלצים מהמגזין
GAME OVER עבורה?
GAME OVER עבורה?
מאת: שבורת כנף
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
על המוכר והזר
על המוכר והזר
מאת: שבורת כנף
גם ככה אין לי חבר
גם ככה אין לי חבר
מאת: דנה לוי