כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
2

כמו ציפור את חופשיה - פרק 24

דניאל כבר היה במיטה שלי, מתחת לשמיכה, בלי חולצה. תהיתי אם הוא גם בלי מכנסיים.. כשהוא הסיט את המבט שלו מהנייד והסתכל עליי, היה ניראה שהוא מנסה לשמור על איפוק.

'דניאל?' סימסתי לו מהמיטה, מרגישה בודדה אחרי המשמרת ב'קיו', אותה משמרת שבה הייתי צריכה לראות את חילופי המבטים בינו לבין הג'ינג'ית הכי מעצבנת ביקום.
'למה את לא ישנה סנופ?'
'אני לא מצליחה להירדןןןןן
' לא היה לי כוח לתקן את זה אפילו, בקושי היה לי כוח להקליד
'שתית?' / 'אל תטיף לי מוסאאאא עכשוווו' / 'איפה את?' / 'במיטה' / 'לכי לישון' / 'אפשר לבטא?'
'מה?' / 'לבואאאא**' / 'את ממש לא במצב של לנהוג' / 'אז אתה יכול לבוא?' / 'זה לא יכול לחכות למחר?' / 'לא:(((((' / 'אני חייב?' / 'כן'

הוא לא ענה במשך שתי דקות, אז שלחתי עוד הודעה '?' / 'אני מתארגן קרצייה'
נשמתי לרווחה. הנשימה הזאת גרמה לי להזיל דמעה, והדמעה הובילה לעוד כמה דמעות עד שזה הפך לבכי מאוד אמוציונלי, שנמשך עד שדניאל דפק לי בדלת.
נפלתי מיד לתוך הזרועות שלו. הוא חיבק אותי למשך עשר שניות כמעט בלי לומר מילה.
"מה קרה?"
"תודה שבאת" זה הדבר היחיד שיכולתי להגיד בזמן שהרטבתי לו את החולצה עם הדמעות שלי
"היי.." הוא הרים את הפנים שלי ממנו וחיפש את המבט שלי "העיניים שלך מחליפות צבע שאת בוכה, את יודעת את זה?"
"כן.." עניתי בטון מסכן כשניסיתי להשתלט על הנזלת שאיימה לפרוץ
הוא ניגב דמעה אחת עם האגודל ובטעות עצמתי את העיניים מרוב שזה היה נעים
"בואי ניכנס" הוא סגר אחרינו את הדלת והתיישבנו על הספה
שוב כהרגלי הנחתי עליו את הראש, בלי להודיע ובלי לשאול והוא בנתיים המשיך להנעים לי עם האצבעות שלו כשליטף לי את השיער. אפילו שהמצב הנפשי שלי היה בתחתונים, עדיין לא יכולתי להתעלם מהריח המטמטם של הבושם שלו. זה לא ספציפית דניאל, אני ממש רגישה לבשמים ושמה לב לריחות כל הזמן.
"את רוצה לספר לי למה הייתי צריך לצאת מהמיטה שלי בשתיים בלילה ולבוא אלייך? ואני אפילו לא אקבל סקס בתמורה?"
ידעתי שהוא מתבדח. אבל איפה שהו עמוק בתוכי, קיוויתי שהוא באמת מתכוון לזה. "אני מרגישה נורא..." ולעזאזל, הבכי שלי התפרץ
הוא הרים את הראש שלי מהכתף שלו והביט בי שוב "מישהו עשה לך משהו?"
המבט שלו היה ממש מודאג, הוא ממש כאילו פחד לשמוע את התשובה. "אני מתכוון... לא... לא קרה משהו שלא רצית שיקרה... נכון?"
אוי יופי. אני כל-כך דרמטית שהוא חשב שאנסו אותי? "לא, מה פתאום!" ניסיתי להשתלט על הדמעות
"תודה לאל" הוא נשם לרווחה "אז למה את נראית ככה?"
"הייתי צריכה חיבוק" אמרתי והחזרתי את עצמי לכתף שלו
"היי..." הוא הרים את הפנים שלי חזרה "אני אחבק אותך כמה שאת צריכה, אבל אני חייב לדעת מה קורה איתך"
רציתי להגיד לו שאני מתגעגעת לאדם. רציתי להגיד לו שבתוך תוכי כן הייתי רוצה להתחייב אליו. רציתי להגיד שאני נמשכת גם אליו ומקנאה באלכס. רציתי להגיד לו כל-כך הרבה דברים, אבל הייתי צריכה לשמור על איפוק. "סתם... זאת תקופה כזאת, לא כל-כך מוצלחת"
"את יודעת שאת יכולה לספר לי הכל, נכון?"
לא, אני לא יכולה. אבל זאת מחווה יפה. הנהנתי כאישור.
"מה את רוצה לעשות עכשיו?"
"לישון"
"את רוצה שאלך?"
"לא... אתה יכול לישון איתי?"
"אממ.." הוא גימגם קצת, כנראה קצת בהלם מההצעה "כן... בטח"
"תודה" חיבקתי אותו ואז נעמדתי על רגליי "אני אכנס רגע להתקלח... אתה יכול להתארגן כבר למיטה אם אתה רוצה" שום דבר מזה, לא היה נשמע ידידותי. שום דבר.
בזמן ששטפתי את עצמי במים רותחים וסבון, עלו לי פלאשבקים מהיום ההוא שנכנסתי למקלחת ואדם נכנס לי באמצע. זה גרם לשני דברים - להתגעגע אליו ולרצות שדניאל יעשה את אותו הדבר.
אבל כמו שצפיתי, לא קרה דבר.
נכנסתי לחדר לבושה בגופיה רפויה ותחתון. הגופיה כיסתה אותי עד מתחת לתחת.
דניאל כבר היה במיטה שלי, מתחת לשמיכה, בלי חולצה. תהיתי אם הוא גם בלי מכנסיים..
כשהוא הסיט את המבט שלו מהנייד והסתכל עליי, היה ניראה שהוא מנסה לשמור על איפוק. אבל בטח דמיינתי. יש לי נטייה כזו...
כיביתי את האור ונכנסתי גם אני. אז כן, הוא בלי מכנסיים.
הנחתי את ראשי על החזה החשוף שלו והוא בתגובה התחיל ללטף את שיערי.
זה בדיוק מה שהייתי צריכה. תהרגו אותי, אבל זה בדיוק מה שהייתי צריכה. חום של גבר.
"יותר טוב?"
לא עניתי, רק הנהנתי.
"יופי" הוא כיסה אותי בשמיכה והמשיך ללטף
החדר היה חשוך ושקט. הדבר היחיד שרעש, היו הנשימות שלנו. כל עצם בגוף שלי רצתה שיעשה איזה מהלך. אני לא יודעת אם רק אני הרגשתי את זה, אבל היה מתח מיני באוויר. כאילו רצינו לקחת את זה צעד אחד קדימה, אבל לאף-אחד לא היה את האומץ.
היה לי קצת קר ברגליים, אז השתמשתי בזה כתירוץ להתקרב אליו קצת יותר - שמתי את כפות הרגליים שלי בין שלו, כדי להתחמם. חיכיתי וחיכיתי, אבל הוא לא עשה שום דבר. ואני כמובן, לא יכולתי להיות הראשונה שתעשה. כי פחדתי. פחדתי לקבל סירוב, פחדתי להרוס את הקשר המיוחד וההזוי הזה שנוצר בנינו. פחדתי לעשות צעד לא במקום. פשוט לא יכולתי. אז הסתפקתי בזה.
ואז, המחשבות שלי נחצו לשניים - דניאל ו... אדם.

בבוקר, אחרי שאכלנו חביתה מאוד טעימה שדניאל הכין, קפצנו לדלת ממול, לבקר את סבתא שלו.
לא יצא לי כבר כמעט שבוע להיות עם ברונו, אז השלמתי איתו פערים. הבאתי לו גם את הראש הלעוס שהוא כל-כך אוהב לקרוע מהגוף של הדובי כל פעם מחדש.
אחרי זה נפגשתי עם האחים שלי לארוחת צהריים.
"מה קורה פלצת?" מור חיבק אותי ואני הייתי צריכה לעמוד על קצות האצבעות שלי כדי להיות חלק מהחיבוק הזה
"פלצת התגעגענו אלייך" עכשיו מאור קיבל את התור שלו
פלצת זה נגזרת של מפלצת. זה סיפור קצת... מצחיק
כשהייתי תינוקת בת שנתיים אם אני לא טועה, איפרו אותי לפורים, ומור היה אז בן ארבע, הוא חשב שאני מפלצת. הוא לא הצליח להגיד 'מפלצת', אז כל הזמן יצא לו 'פלצת' במקום. מאור היה בן שש. מאז, הכינוי הזה פשוט נדבק לי, עד היום.
"עשרים ושתיים שנה מאז ואני עדיין פלצת אה?" אמרתי אחרי שהתיישבתי
"את תמיד תהיי הפלצת שלנו" מאור אמר בחיוך
"מה איתך?" מור העלה את השאלה לאוויר ובדיוק הגיע מלצר עם התפריטים
"נזמין ואז?"
הפעם זה היה קצר. תוך חמש דקות כולנו ידענו מה אנחנו רוצים. אני הזמנתי פסטה פטריות, מור הזמין סלט חזה עוף (כי הוא "שומר") ומאור הזמין שניצל ופירה.
מאור נשוי באושר לבר ויש להם ילדה בדרך. מור עדיין רווק, אבל הוא בזוגיות של שנתיים עם עדן.
"יאללה פלצת, אנחנו מחכים לשמוע" מור מרעיש עם הקש כשהוא שותה מהקולה
"אני עדיין עובדת באותו מקום.." אמרתי אדישה "ועוד לא פרשתי מהלימודים" גיחכתי
"הלימודים קשים?" מאור שאל
"לימודים.."
"לא תביאי לנו איזה אח שישחק איתנו כדורגל?" מור שאל בחיוך, יודע שהשאלה הזאת מעצבנת אותי. שהוא אומר 'אח שישחק איתנו כדורגל', הוא מתכוון לבן זוג שהם יוכלו לחפור לו ולשגע אותו.
המחשבה הראשונית שלי הייתה... אדם. יכולתי להביא להם 'אח שישחק איתם כדורגל', אבל בחרתי לוותר על זה. "מור באיזה צד אתה רוצה לקבל את הסטירה קודם? ימין או שמאל?"
"פלצת את לא מפחידה אותי"
שלחתי לו מבט מאיים בתגובה.
"עזוב אותה קרציה" מאור נכנס להגנתי, הבוגר שבניהם "בר שואלת מתי תבואי לבקר, היא מתגעגעת אלייך" הוא לגם מהספרייט שלו היישר מהפיה
"שתרים אליי טלפון ונקבע מתי שנוח לשתינו" בכל זאת, אני גם סטודנטית וגם עובדת
"אני חושב להציע לעדן." הוא פשוט זרק את זה לאוויר, משום מקום. קלטתי שמאור גם הופתע כמוני. זה מור כל-כך טיפוסי. ספונטני, טיפש, לא זהיר וחי את הרגע - תמיד תכונות טובות ורעות בו זמנית.
"מאיפה זה בא?" מאור הצליח להשחיל את המחשבות שלו
מור הסתכל עליו בפרצוף של לא-הבנתי-מה-כל-כך-מוזר "אנחנו יוצאים שנתיים. זה הגיוני"
"כמה זמן אתה חושב על זה?" שאלתי
"מאתמול" הוא שוב עשה את הרעש המעצבן הזה עם הקש כששתה מהקולה
"בבקשה אל תהיה פזיז כמו תמיד" כמעט התחננתי "זאת החלטה חשובה ואתה צריך לחשוב עליה טוב טוב"
"אתם מכירים אותי כבר. אני מחליט, אני עושה."
"היא צודקת deepshit! זה לא להחליט בין אדידס לנייק. זאת האישה שהולכת להיות איתך לכל החיים"
"אני.. יודע" הוא אמר את זה בטון כזה של אני-לא-מפגר
אפילו האחים שלי שהם גברים, מוכנים למחויבות יותר ממני. באמת איך יצאתי כזאת דפוקה?
"מור, אנחנו מתכוונים..." לקחתי נשימה לפני שהמשכתי "פשוט תחשוב על זה קצת. אם אחרי זה עדיין תרצה להציע לה, אני אתמוך בך מאתיים אחוז ואני בטוחה שגם מאור"
"בדיוק" מאור הסכים
המלצר חזר עם המנות שלנו. סוף-סוף.
"זה גם בסדר אבל לא לנתח כל דבר ולחשוב עליו שבע מאות שנה, אתם יודעים.."
הוא צודק. הוא טיפש לפעמים, אבל הוא מאוד חכם בו זמנית. זאת דרך מאוד טובה לחיות, פחות עושה שיער לבן וקמטים של דאגה על הפנים.
"אמא ואבא יודעים?" שאלתי
"שאני חושב להציע לה?"
"כן.."
"לא.. אתם הראשונים האמת. אמרתי לך, רק אתמול חשבתי על זה"
מאור חתך חתיכה של שניצל ונעץ בה את המזלג "הם ימותו על הרעיון"
נו באמת. "ברור שהם ימותו על הרעיון. אם תשאל אותם, הכי חשוב בחיים זה להתחתן"
"פלצת את עדיין כועסת עליהם?"
"לא כועסת.. פשוט רחוקה מהם ולומר לך את האמת? טוב לי"
אחרי שעתיים שאכלנו והשלמנו פערים, כל אחד הלך לדרכו. הייתי צריכה ללכת ארבע מאות מטר בערך כדי להגיע לרכב שלי. כשעברתי את מעבר החצייה, הסתכלתי שמאלה על הרוכבים. היו שורות של מכוניות ושתי אופנוענים שבלטו בקדמת השורה. אחד מהם באופן מאוד מוזר משך את תשומת ליבי. מכירים את זה שאתם תופסים מבט של מישהו זר מהרחוב ומרגישים צורך להסתכל עליו שוב כי הפעם הראשונה לא הספיקה? אז ככה.
חשבתי על זה לכמה שניות ארוכות, אבל המשכתי בדרכי כרגיל.

עברו עוד שבועיים וקצת.
נינה וניק כבר חזרו. השלמנו את כל הפערים של החודש וחצי האלה שהם היו בירח דבש.
שמחתי לשמוע שהם ממש נהנו ובילו את זמן חייהם. ראיתי את כל התמונות שהם צילמו, הנופים היו לגמרי מטמטמי כל חוש. גם ישנתי אצלם איזה לילה, סתם כי התגעגעתי לחברה שלי.
הייתי בדיוק בימים האחרונים של המחזור החודשי ביומיים האחרונים וכשנכנסתי לשירותים להחליף טמפון, לא היה טמפון בתוכי.
זה לא הגיוני. לא יכול להיות. הפעם האחרונה שהחלפתי טמפון הייתה בשעה ארבע בצהריים ועכשיו כבר תשע וחצי בערב. אין מצב שהחלפתי. ניסיתי להיזכר בכל מה שעשיתי היום... מהרגע שהתעוררתי ועד הרגע הזה. לא היה שום זכר להחלפת טמפון בין ארבע לתשע וחצי.
כיאה לי, התחלתי להכניס את עצמי לסרטים. אולי הטמפון נכנס יותר מידי עמוק ועכשיו תקוע לי טמפון בגוף? ואז יהיה לי זיהום ואז אני אמות. יופי מיה. פשוט יופי!
התחלתי ממש להילחץ... ניסיתי לחפש אותו (אל תשאלו איך), אך ללא הצלחה. בחורה רגילה ונורמלית שלא הייתה מוצאת אצלה טמפון הייתה נרגעת ומבינה שהיא כנראה סתם נכנסה לסטרס. אבל אני? חשבתי שהוא נכנס עמוק מידי והבנתי שהפיתרון היחיד הוא ללכת למיון נשים.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

JOHN SMITH עקוב אחר JOHN
שמור סיפור
לסיפור זה 4 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Maya h
Maya h
מחכה כמו משוגעת עוד פרקים!!
דורשת באהבה ענקית ומשתוקקת להמשךךךךךךךךך
הגב
דווח
נעה גולדשטיין
נעה גולדשטיין
מהמםם
הגב
דווח
Tzadef Asayag
Tzadef Asayag
איזההה כיףף עוד פרקק ויאלה דניאל שולטטטט
הגב
דווח
טען עוד תגובה 1
כותבי החודש בספרייה
JOHN SMITH
כמו ציפור את חופשיה - פרק 27
כמו ציפור את חופשיה - פרק 27
מאת: JOHN SMITH
כמו ציפור את חופשיה - פרק 21
כמו ציפור את חופשיה - פרק 21
מאת: JOHN SMITH
כמו ציפור את חופשיה - פרק 22
כמו ציפור את חופשיה - פרק 22
מאת: JOHN SMITH
כמו ציפור את חופשיה - פרק 20
כמו ציפור את חופשיה - פרק 20
מאת: JOHN SMITH
אהבה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
מרתק
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Eltchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
מאת: Shirel Ben-Or
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D