כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 2

יש לי הכל- פרק 23

זיכרון שאני לא מצליח לשכוח שמשנה קצת את התמונה... ולילה לבן

תוכן עניינים 1. יש לי הכל- פרק 12. יש לי הכל- פרק 23. יש לי הכל- פרק 3+44. יש לי הכל- פרק 55. יש לי הכל- פרק 66. יש לי הכל- פרק 77. יש לי הכל- פרק 88. יש לי הכל- פרקים 9+10 9. יש לי הכל- פרק 1110. יש לי הכל- פרקים 12+1311. יש לי הכל- פרק 1412. יש לי הכל- פרק 1513. יש לי הכל- פרק 1614. יש לי הכל- פרק 1715. יש לי הכל- פרק 1816. יש לי הכל- פרק 1917. יש לי הכל- פרקים 20+2118. יש לי הכל- פרק 2219. יש לי הכל- פרק 2320. יש לי הכל- פרק 2421. יש לי הכל- פרק 2522. יש לי הכל- פרק 2623. יש לי הכל- פרק 2724. יש לי הכל- פרק 2825. יש לי הכל- פרק 2926. יש לי הכל- פרק 3027. יש לי הכל- פרק 3128. יש לי הכל- פרק 3229. יש לי הכל- פרק 3330. יש לי הכל- פרק 3431. יש לי הכל- פרקים 35+3632. יש לי הכל- פרק 3733. יש לי הכל- פרק 3834. יש לי הכל- פרק 3935. יש לי הכל- פרק 4036. יש לי הכל- פרק 4137. יש לי הכל- פרק 4238. יש לי הכל- פרק 4339. יש לי הכל- פרק 4440. יש לי הכל- פרק 4541. יש לי הכל- פרק 4642. יש לי הכל- פרק 4743. יש לי הכל- פרק 4844. יש לי הכל- פרק 4945. יש לי הכל- פרק 5046. יש לי הכל- פרק 5147. יש לי הכל- פרק 5248. יש לי הכל- פרק 5349. יש לי הכל- פרק 5450. יש לי הכל- פרק 5551. יש לי הכל- פרק 5652. יש לי הכל-פרק 5753. יש לי הכל- פרק 5854. יש לי הכל- פרק 5955. יש לי הכל- פרק 6056. יש לי הכל- פרק 6157. יש לי הכל- פרק 6258. יש לי הכל- פרק 6359. יש לי הכל- פרק 6460. יש לי הכל- פרק 6561. יש לי הכל- פרק 6662. יש לי הכל- פרק 6763. יש לי הכל- פרק 6864. יש לי הכל- פרק 6965. יש לי הכל- פרק 7066. יש לי הכל- פרק 7167. יש לי הכל- פרק 7268. יש לי הכל- פרק 7369. יש לי הכל- פרק 7470. יש לי הכל- פרק 7571. יש לי הכל- פרק 7672. יש לי הכל- פרק 7773. יש לי הכל- פרק 7874. יש לי הכל- פרק 79 75. יש לי הכל- פרק 8076. יש לי הכל- פרק 8177. יש לי הכל- פרק 8278. יש לי הכל- פרק 8379. יש לי הכל- פרק 8480. יש לי הכל- פרק 8581. יש לי הכל- פרק 8682. יש לי הכל- פרק 8783. יש לי הכל- פרק 8884. יש לי הכל- פרק 8985. יש לי הכל- פרק 9086. יש לי הכל- פרק 9187. יש לי הכל- פרק 9288. יש לי הכל- פרק 9389. יש לי הכל- פרק 9490. יש לי הכל- פרק 9591. יש לי הכל- פרק 9692. יש לי הכל- פרק 9793. יש לי הכל- פרק 9894. יש לי הכל- פרק 9995. יש לי הכל- פרק אחרון

פרק 23: חצוי

כשאני שומע דיבורים, אני מרגיש מעורפל ולא יודע אם אני עוד חולם או שמדובר במציאות. הזיכרון מהלילה חוזר אלי במהירות. אני בבית חולים, תיכף נדע במה סתיו חולה או ש...
"דלקת ריאות בוודאות אמרו לך?" זה הקול של אבא שלה.
"כן. החום ירד לה קצת, אבל הוא עדיין גבוה, והרופאים לא אהבו את זה." אמא שלה מספרת על השיחה עם הצוות הרפואי ונשמעת על הפנים. "שמו לה באינפוזיה משהו שאמור להוריד את החום ותיכף יתחילו טיפול אנטיביוטי. מחכים שתתעורר."
אבא שלה עובר לדבר עלי. "מזל שאיתי הגיע מהר לקחת אותה למיון. אני לא רוצה לחשוב מה היה קורה אם-"
אמא שלה קוטעת אותו. "מזל שאיתי הגיע וזהו."
המחשבות שלי נודדות אוטומטית לדברים לא טובים שהיו יכולים לקרות לסתיו ולה. אני מבין שאין לי ברירה, אלא לפתוח את העיניים ולקום מהכיסא. אני בטוח שהנייד שלי מלא בשיחות מההורים שלי גם, כשככל הנראה גילו (ואין לי מושג מה השעה), אבל הוא על שקט.
"איתי." אמא של סתיו מסתובבת אלי ישר כששומעת את רעש הכיסא הזז. "לא רצינו להעיר אותך. הבנתי שהיה לכם לילה ארוך."
אני בולע פיהוק ומוציא את הנייד מכיס המכנס שלי. 37 שיחות שלא נענו. "הכל בסדר. אני מקווה שהיא תהיה גם, היא התעלפה אתמול בבית שלכם."
אמא שלה, שגם ככה לבנה, מחווירה קצת. "באמת?"
אני מהנהן. "והיה לה חום גבוה ממש שפשוט דחפתי אותה למקלחת ושפכתי עליה מים קרים. אי אפשר היה לגעת לה בלחי מרב שהיא הייתה לוהטת. מה, לא שמתם לב לסימנים?"
"היא לא רוצה להעיק עלינו." אבא שלה מתיישב על הכיסא במקומי ומבחין בכך שהנייד שלי שוב מצלצל. אמא שלי. "יש לך משחק עוד כמה שעות, לא?"
"לא, אני לא הולך להשתתף." אני נשען על הקיר. אחזור אליה עוד מעט. "כבר הודעתי למאמן שלי אתמול בלילה והיה מאוחר מדי בשביל להתקשר אליהם, אני חושב." אני מסתכל על סתיו. היא ישנה על הצד כשהיד שלה שמחוברת לאינפוזיה נמצאת מחוץ לשמיכה. כפות הרגליים שלה לא מכוסות אבל יש עליהן עדיין את הגרביים של הפינגווינים שהלבשתי לה אתמול. אני מתקרב אל המיטה שלה ורואה שהיא נושמת מהפה בלבד.
"מעבירים את האנטיביוטיקה דרך אינהלציה או משהו כזה, לא?" אני נזכר כשהייתי בכיתה ב' והייתי צריך את המכשיר הזה כשהייתה לי דלקת ריאות. "האף שלה סתום ממש, תראו. היא גם אמרה אתמול ששורף לה לנשום."
"הצוות הרפואי יודע יותר טוב משנינו לחבר את כל החלקים." אמא של סתיו מצביעה על הנייד שלי, ששוב מהבהב (והיה מצלצל, אם לא היה על שקט). "לך תענה כבר להורים, הם בטח דואגים."
אני יוצא מהדלת (קודם כל מתכופף מתחת למשקוף, בעיות של בחורים שיש להם מעל שני מטר ולא רבים בישראל... ) ויורד לכיוון הקפטריה. במעלית אני מכין את הנייד לשיחה עם אמא, שאמורה להיות רכה יותר, אלא אם כן אבא צמוד אליה. הם בטוח קיבלו דיווחים/ קראו באינטרנט ולא מבינים למה אני לא עונה להם. רק עכשיו אני קולט שהשעה רבע לשמונה. הם בטח מנסים משש.

אחרי שאני מוציא מהמכונה קפה, אני מתיישב ליד אחד השולחנות ומחייג. אמא עונה ישר. "איתי, אתה לא מבין כמה אנחנו דואגים."
"אמא, סתיו בבית חולים. אני איתה פה מאתמול בלילה. יש לה דלקת ריאות," אני מוציא את הכל חוצה ישר.
אמא מספרת לאבא את האינפורמציה ותוך רגע אבא משתלט על השיחה. "לך לאימון." הוא כמובן קשה יותר. "אין לך מה לחפש שם."
"אבא, אתה רציני?!" אני חצי לוגם מהקפה ומגלה שהוא עוד רותח. אני מרגיש כאב ראש מבצבץ לי ברקות.
"זה שאתה לא הולך לשחק היום זה כבר לא נשמע טוב." הוא נשמע כועס. "חיים אישיים כותבים לי באינטרנט. אין לך שום דבר שאתה יכול לעשות עכשיו." אני עוד מצליח לשמוע אותו ממלמל לאמא שאין עיתוי גרוע יותר להיריון הזה ולדברים שקורים סביבו מהעונה הכי טובה שלי כרגע.
אמא חוזרת לשיחה. "איתי, תקשיב לאבא." היא מנסה לגשר בנינו. "המשפחה של סתיו איתה עכשיו. תחזור אחרי-הצהריים, בסדר? תתאמן ותחזור. אתה לא תהיה במשחק הרי."
"יש לו שבוע הבא שני משחקים מאוד מאוד מאוד חשובים!" אבא מאבד את העשתונות.
"גם סתיו חשובה לי." איכשהו הדמעות זולגות לי מהעיניים. "וגם... אמא, אתמול בלילה הרגשתי את התינוקת פעם ראשונה. אני מפחד שיקרה להן משהו."
"אתה רוצה שאני אבוא לדירה שלך בערב?" אמא נשמעת עכשיו כאילו היא במקום שקט יותר. ייתכן שהיא התרחקה מאבא.
"אני מרגיש קרוע. שלחתי לירין הודעה אתמול, לפסיכולוג ספורט שלנו. עוד לא עברתי על ההודעות בנייד, יש כל-כך הרבה." אני לוקח מפית מקופסת הפח של קוקה-קולה שעל השולחן ומנגב את העיניים. "למה אבא מקשה עלי ככה?"
"כי הוא יודע כמה קשה עבדת כדי להגיע לרגע הזה בעונה." אמא עונה ואומרת את מה שהוא אמר, "תלך לאימון, בסדר? אם תרצה שאגיע אחרי תיצור קשר, איתי. אבא בתוך תוכו דואג גם, תאמין לי."
צעקה מפלחת את הדממה. "הוא עוד איתך על הקו?! הוא עוד בבית חולים?! למה הוא מחכה בדיוק? כשיקום כבר, יחליף בגדים וייסע לאימון. עוד שבועיים הוא יוצא לפגרה, עד אז הוא צריך להיות מפוקס ולחשוב על העתיד שלו, שלא אמור לכלול בשלב הזה שום דבר."
אני לא יכול לשמוע אותו יותר, ולכן אני מרחיק את הנייד מהאוזן ולוחץ על הכפתור האדום שמנתק את השיחה. אני מניח את הראש שלי בין הידיים עד שאני נרגע ומפסיק לבכות, קם והולך לכיוון המכונית.

המאמן שלי הופתע לראות אותי באולם ולקח אותי לצד. תיארתי בפניו את הצד של ההורים, ואיך אני מרגיש. הוא אמר שרואים בעיניים שלי שבכיתי ושאסע לקליניקה של ירין. אחרי כמעט שעתיים שיחה, אני חוזר לדירה, מתקלח וישן עד שש בערב. יכול מאוד להיות שהייתי ישן עוד, אם לא הנייד שלי שצלצל. אמא של סתיו ביקשה שלא אגזור את הצמיד ששמו לי על היד כשהגעתי איתה, כי אני היחיד שיכול להיכנס אחרי שעות הביקור, והם עוד מעט חוזרים הביתה. כמובן שלא גזרתי אותו. אני מכין לעצמי חביתה, צופה ברבע הראשון של המשחק של מכבי (הם מובילים! יופי! ) ונוסע חזרה לבית החולים.
אני מודה שציפיתי למצוא את סתיו ערה וכשהיא מרגישה יותר טוב, אבל כשאני נכנס לחדר אני רואה שהיא ישנה ועם המסכה השקופה של האינהלציה שמכסה לה את האף והפה. אחות בדיוק נכנסת לחדר אחריי. "אני מוודאת שהיא נושמת את התרופה," היא אומרת ונעמדת לידי. "יש כמה בערך שתי שניות שהיא כאילו מפסיקה לנשום ואז לוקחת אוויר במכה. אני רוצה לראות כל כמה זמן זה קורה."
"זה קרה באוטו שלי אתמול." אני נותן לה לעמוד קרוב יותר לסתיו ובסופו של דבר מתיישב על... היי, יש עכשיו כורסה במקום הכיסא.
"כן, קוצר נשימה," האחות מדברת מהר. "מה עשית, אם מותר לי לשאול?"
"פתחתי חלון בצד שלה ואחרי כמה שניות היא נשמה רגיל," אני עונה בטון שליו, אבל אתמול הייתי ממש לחוץ.
"עשית כמו שצריך. הרבה עושים הנשמה סתם בלי להבין ש..." היא עוצרת את הדיבור ומסתכלת על השעון שלה. "הנה, זה קרה שוב. הגוף שלה בסוג של מצוקה כי בסופו של יום הריאות הן איבר חיוני וכעת יש בהן דלקת."
"היא תהיה בסדר?" אני מבין מהמשפט האחרון שלשחרר אותה בקרוב כבר לא יעשו.
"נחכה לראות איך האנטיביוטיקה תגיב. צריך להיות סופר עדינים במקרה הזה מפני שהיא בהיריון מתקדם." כעבור כמה דקות, האחות מורידה מסתיו את המסכה, מאחלת לי לילה טוב ועומדת לצאת החוצה כשאני קם ונוגע לה במצח.
"יש לה עוד חום גבוה," אני אומר.
"כן, עדיין מעל 39. זה לא קסם ובגלל זה היא כאן תחת השגחה." עכשיו היא באמת יוצאת, ואני נשאר לבד. אני משעין את הראש על הכרית שבכורסה ודי מובן לי למה היא פה עכשיו.

צליל הודעה נכנסת מעלה לי את הדופק לשנייה. מסתבר שנרדמתי. אני מוציא אותו מכיס המכנס ורואה הודעה מטליה.
"יש חדש?"
אני: "יש לה עדיין חום גבוה..."
טליה: "אמא שלה אומרת שעדיף שלא נבוא לבקר כרגע. דיברת איתה?"
אני: "בבוקר כשקמתי היא עוד ישנה וגם עכשיו היא ישנה. לא הייתי פה משמונה עד לפני ארבעים דקות בערך כשחזרתי."
טליה: "אתה מבין שהטיפול שונה בגלל שהיא בהיריון מתקדם, נכון?"
אני מגלגל את העיניים. הנה המיילדת טליה נכנסת לתפקיד. אני מקליד: "כן, האחות פה כבר פירטה בפניי הכל. עשו לה אינהלציה."
טליה: "צפוי."
אני: "ניצחנו, נכון?"
טליה: "כן, תתכונן לפיינל-פור בראש שקט."
אני: "איזה. לא הולכים לשחרר אותה בקרוב כמו שזה נראה."
טליה רואה את ההודעה, אבל לא כותבת כלום. היא נשארת מחוברת עוד כמה שניות ולאחר מכן מתנתקת. אני עומד להכניס את הנייד חזרה לכיס, כשהצג חושף שהיא מתקשרת. "טליושה" היא מכונה בספר הטלפונים שלי.
"הלו?" אני מוצא את עצמי לוחש. אין לי ממש כוח לעזוב את הספה ולצאת למסדרון. מזל שהספקתי להסיט את הווילון בחדר ככה שכאילו יש לסתיו ולי מקום קטן משלנו.
"יאללה, תאי תאי, דבר."
די היה לי מובן שהיא תתקשר כמו שהיא תמיד עושה בתקופה האחרונה, כדי שאפרוק את מה שאני לא מספיק לספר לירין במסגרת הזמן הקצוב שלי איתו. דיברתי עם טליה בפעם האחרונה אתמול אחרי-הצהריים, כשעוד חשבתי שאסע למשחק באשדוד. סיפרתי לה על איזה תרגיל חדש שאני עובד עליו. אני מאמין שהיא התעדכנה דרך ההורים של סתיו כמו גם רותם ועדי במצב.
"הרגשתי את התינוקת אתמול." העיניים שלי עצומות, משחזרות את הרגע הקסום הזה.
"סוף סוף!" טליה נשמעת נרגשת. "נו, זה עשה לך משהו?"
"עכשיו הדאגה כפולה." למען האמת, אין לי גם ממש כוח לדבר. "איפה את?" אני מעביר נושא אליה.
"בדייט."
"אוי, סליחה." אני ממהר להתנצל.
"עם הספרים, אידיוט." היא מצחקקת. "הקטע עם סתיו והמבחנים בא בעיתוי די טוב כדי שלא אחשוב על דברים אחרים ו... עזוב, לא רוצה להכביד עליך."
"אם כבר פתחת, דברי, טליושה." אני יודע שאם אשתמש בכינוי שלה, ארכך אותה.
"דודי לא רוצה ממש שנמשיך בקשר שלנו." היא כאילו מתפתלת במילים שלה, ואני לא מבין מה קורה. הם נראו לי שבוע שעבר, בפעם האחרונה שראיתי אותם ביחד, במסעדה בתל-אביב מחויכים ו... כאילו, הם די התרגלו אחת לשני.
"למה?"
"זה יהיה אנוכי מצידי לומר זאת כשאתה עכשיו נמצא בתוך מערבולת וחצוי."
כשהיא אומרת את המשפט הזה, אני נזכר ביום קיצי אחד בבר "יאסו". זה כנראה זיכרון שאסחב איתי לעוד הרבה זמן ולא אוכל לשכוח אותו אף פעם. סתיו נעצה בטליה הרבה מבטים בלילה הזה, כשהיא לא ממש הרפתה ממני. אני ראיתי בה, כמו תמיד, כחברה טובה של סתיו ומישהי שכיף לי לדבר איתה על כדורסל ולשתף אותה בדברים. שמתי לב לאותם המבטים, אבל לא ידעתי איך לפרש אותם עד שהלכתי לשירותים כי הייתי צריך לחרבן. נשארתי שם משהו כמו רבע שעה, ובשלב מסוים נכנסו דין ורותם לתוך השירותים שהיו מעורבים. "אף בחור לא יצא עם טליה ככה, אם היא תמשיך להידבק לאיתי," אמרה רותם. לא ראיתי את התגובה של דין, אבל שמעתי אותו אומר רק: "צודקת". "סתיו המסכנה," רותם המשיכה לדבר, "אני מפחדת שתהיה מלחמת עולם בין שתיהן, ובינתיים היא מצליחה לרסן את עצמה." "תדברי איתה על זה." דין נשמע קצת מפוחד. רק בדיעבד הבנתי כמה הנושא הזה רגיש. "אתה חושב שלא עשיתי את זה?! מיליון פעם אמרתי לה שתפסיק עם התיוגים בפייסבוק, שאם צריך אפילו תפסיק ללכת עם סתיו למשחקים. אין. כלום. הילדה חיה בעולם ורוד." דין פתח את ברז המים וכל מה שהצלחתי עוד לשמוע היה: "עולם צהוב."
"בגללי?" אני לא צריך שהיא תמשיך, הכל נראה לי ברור מדי.
"כן." עכשיו היא לוחשת חלש יותר ממני כשהייתי בתחילת השיחה.
"הוא הפסיד בחורה מדהימה." אני לא יודע אם אני נוטע בה תקוות כשאני אומר את מה שאני אומר, אבל אני באמת מתכוון לכך.
"תודה, איתי תאי." משלוש מילים בלבד, אני מזהה שהיא בוכה.
"ניפגש מחר, רוצה? תבואי להדר יוסף, מחר אנחנו מתאמנים שם עד שמונה וחצי." אני עובר להסתכל על סתיו, שעדיין ישנה. השעה תשע וכמה דקות, אני לא יודע אם היא תתעורר.
"אתה לא עם סתיו בלילות?" היא נשמעת מבולבלת.
אני לא רוצה לגזול מטליה זמן למידה, בטח שאני יודע כמה התואר שלה חשוב לה. "יש לי את הצמיד מהאשפוז, אני יכול להגיע כל הזמן במהלך היממה."
"תדאג שיהיה לך גם כזה בלידה." ברקע יש רעשים של פקק מרקר שנפתח ונסגר. "אני חוזרת ללמוד."
"תהיי חזקה," אני ממלמל.
היא צוחקת בקולי קולות. "מותק, בינתיים אתה זה שצריך להיות חזק. אלא אם כן אתה מתכוון להשתפן ובעוד חודש וקצת לברוח מ-"
אני קוטע אותה. "מחר, כשתבואי אלי, תדברי אחרת." אני מרחיק את הנייד מהאוזן. אנחנו מדברים כבר רבע שעה וזה עניין של זמן עד שיעירו לי לצאת החוצה. "לילה טוב."
"לילה." היא מנתקת ראשונה.
הלילה הופך להיות עוד לילה לבן, שבמהלכו אני יורד למכונות להביא לעצמי שתי כוסות קפה ומטייל במעליות ובמדרגות. אני נרדם בסביבות שלוש ומתעורר כשהקול של סתיו נשמע בלום.
"איתי?" היא קוראת בשמי שוב, ואני מתעורר במכה.
אני נעמד לידה. השעה חמש בבוקר, עוד חושך בחוץ. "הכל בסדר?"
סתיו משתעלת ונשמעת חנוקה. "אין לי אוויר." היא מסתכלת עלי בעיניים עייפות. היא כולה חיוורת.
אני יוצא החוצה לחפש את האחות וכמעט מועד. טליה צודקת, אני באמת צריך להיות חזק לימים הקרובים שיגיעו.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

שלכת כותבת מהלב עקוב אחר שלכת
שמור סיפור
לסיפור זה 3 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Danit A
Danit A
וואוו איזה מתחחחח מתי יהיה המשך??
הגב
דווח
שלכת כותבת מהלב
שלכת כותבת מהלב
מחר
הגב
דווח
Danit A
Danit A
איזה כיף מחכה:)
הגב
דווח
טען עוד 4 תגובות
כותבי החודש בספרייה
שלכת כותבת מהלב
להילחם בשבילו- פרק 102
להילחם בשבילו- פרק 102
מאת: שלכת כותבת מהלב
יש לי הכל- פרק 82
יש לי הכל- פרק 82
מאת: שלכת כותבת מהלב
להילחם בשבילו- פרק 101
להילחם בשבילו- פרק 101
מאת: שלכת כותבת מהלב
להילחם בשבילו- פרק 87
להילחם בשבילו- פרק 87
מאת: שלכת כותבת מהלב
מרתק
הספר שלי, "מסדרונות" - 5 הפרקים הראשונים לקריאה
הספר שלי, "מסדרונות" - 5 הפרקים הראשונים לקריאה
מאת: אפריל גל גילרוביץ'
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
אהבה של חורף
אהבה של חורף
מאת: אפריל גל גילרוביץ'
רגשות מפלסטיק- פרק 3
רגשות מפלסטיק- פרק 3
מאת: מאיה .
המדורגים ביותר
המקום המושלם בעינייו
המקום המושלם בעינייו
מאת: שבורת כנף
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
שירות לקוחות אהבה
שירות לקוחות אהבה
מאת: Avrahami Amitay
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
מאת: Nizan Zarotski
מומלצים מהמגירה
ארזתי לך מזוודה
ארזתי לך מזוודה
מאת: שבורת כנף
פסימיות
פסימיות
מאת: שבורת כנף
אז אתה בונה ארמון
אז אתה בונה ארמון
מאת: שבורת כנף
ואיך העז הוא
ואיך העז הוא
מאת: שבורת כנף