כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 2

האהבה המתסכלת שלי פרק-27

" למה מה תעשה? תפטר אותי? קדימה תפטר!" איימתי והתקרבתי במבטים מאיימים וראשי כמעט נוגח בראשו. " את עושה בכוונה? הרי את יודעת שלא אעשה את זה, אם את כל כך רוצה לעבוד יש לי משהו בשבילך" נגררתי אחריו לכיוון המשרדים. " יש לנו ישיבה עוד חצי שעה לכי תקני כיבוד וקפה שחור וגם קצת כוסות קרטון" " עוד משהו המפקד?" שאלתי כשהוא מוציא את הויזה שלו.

תוכן עניינים 1. האהבה המתסכלת שלי- תקציר2. האהבה המתסכלת שלי פרק-13. האהבה המתסכלת שלי פרק- 24. האהבה המתסכלת שלי פרק -35. האהבה המתסכלת שלי פרק- 46. האהבה המתסכלת שלי פרק-57. האהבה המתסכלת שלי פרק -68. האהבה המתסכלת שלי פרק-79. האהבה המתסכלת שלי פרק-810. האהבה המתסכלת שלי פרק-911. האהבה המתסכלת שלי פרק-1012. האהבה המתסכלת שלי פרק- 1113. האהבה המתסכלת שלי פרק -1214. האהבה המתסכלת שלי פרק-1315. האהבה המתסכלת שלי פרק-1416. האהבה המתסכלת שלי פרק-1517. האהבה המתסכלת שלי פרק-1618. האהבה המתסכלת שלי פרק-1719. האהבה המתסכלת שלי פרק 1820. האהבה המתסכלת שלי פרק 1921. האהבה המתסכלת שלי פרק-2022. האהבה המתסכלת שלי פרק-2123. האהבה המתסכלת שלי פרק 2224. האהבה המתסכלת שלי פרק-2325. האהבה המתסכלת שלי פרק-2426. האהבה המתסכלת שלי פרק 2527. האהבה המתסכלת שלי פרק -2628. האהבה המתסכלת שלי פרק-2729. האהבה המתסכלת שלי פרק-2830. האהבה המתסכלת שלי פרק-2931. האהבה המתסכלת שלי פרק-3032. האהבה המתסכלת שלי פרק- 3133. האהבה המתסכלת שלי פרק-3234. האהבה המתסכלת שלי פרק-3335. האהבה המתסכלת שלי פרק -34 36. האהבה המתסכלת שלי פרק-3537. האהבה המתסכלת שלי פרק-3638. האהבה המתסכלת שלי פרק 37+3839. האהבה המתסכלת שלי פרק-3940. האהבה המתסכלת שלי פרק 40 ואחרון

אלמה:

מזל שחורף ככה אני לא צריכה להסתיר את הכחולים והפצעים האדומים שלי.
" מה קרה לך?" שאל אותי איתמר בעצירות קטנות בדיוק איך כשנכנסתי לבית הקפה לקנות איזה קפה ולהתעורר.
" כלום... סליחה? קפוצ'ינו קטן בבקשה" פניתי לקופאי.
" את מתעלמת בכוונה? מה קרה?"
" כלום לא קרה... אתה מוכן לעזוב אותי בשקט?"
ידעתי שהוא יודע שקרה לי משהו הרי יש לו רדאר כזה שקולט את מצבי הרוח של אלמה בן דוד.
" אלמה!" תפס בידי והשמעתי אנקה.

" הכאבתי לך?"
" אתמול פשוט עשיתי מעט ספורט וכל הגוף נתפס לי"
" אני לא חושב שזו הסיבה... את לא בן אדם שמתעמל, למה את מסתירה ממני?"
כי אני לא רוצה להכניס את ננה לכלא מה התאומים יעשו בלעדיה? איך אני אחיה עם העובדה הזאת שהכנסתי אותה למקום הנוראי הזה בגיל שיבה הרי היא לא צעירה שתוכל לשרוד ואז תמות ואת מי יאשימו? כן צדקתם, אותי.
" אני הולכת תפסיק להתערב בעניינים שלי" התרגזתי עליו. בקושי הצלחתי לתפקד הגברת הטובה שסוף סוף גיליתי את שמה שחררה אותי בטענה ש " היום את חסרת תועלת לכי הביתה" אמרה לי כמה פעמים עד שבאמת הבנתי שאולי היא צודקת... מי באמת טוב בניקיון כשהוא עם כאבים?

" כשתסיימי לעבוד תחזרי מיד הביתה, בלי בנים, בלי בילויים" שלחה לי סבתא הודעה. עשיתי בכוונה, כן דווקא. נסעתי לשוק בתל אביב היו שם דוכנים של משקפי שמש ואפילו כמה חולצות אבל לא יכולתי לקנות שוב דבר כי אז סבתא תראה שביליתי... פשוט מסתכלת עם העיניים מעבירה את הזמן המועט שעוד נשאר לי במקום הומה אדם.
" בואי איתי" הרגשתי לפיתת יד שגוררת אותי למקום יותר שקט.

" תקשיבי" איתמר עומד מולי מתנשף אוחז בשתי כתפיי לא מבינה כיצד הוא יודע שאני כאן... מדוע הוא עוקב אחרי?
" אני יודע שמשהו עובר עלייך את חייבת... לנסוע לבית החולים"
" השתגעת? שום בית חולים אני בסדר למה אתה דוחף את האף שלך לעניינים שלי?"
" תראי לי!"
" את מה?" הקטנתי ראש ידעתי שהוא יודע רק לא ידעתי איך.
" איך אתה יודע שמשהו קרה לי?"
" אספר לך אם ניסע אליי יש לי משהו שיעזור לך" נשמע כמו הצעה מפתה אבל יודעת לפי הפאניקה שלו שאין לו כוונות כאלו.
" אני לא מבין איך בכלל הצלחת לעבוד... את מטורפת!"

.............................................

" טוב אולי תספר לי איך אתה יודע... הרי הגעתי עד אלייך" הייתי בבית אחר דירה שמעולם לא הייתי בה.
" תרגישי בנוח מצטער שאין עדיין יותר מדי דברים רק אתמול קיבלתי את הדירה." התיישבתי וחיכיתי חסרת סבלנות.
" תמהר בבקשה אני צריכה להיות בבית עוד שעה"
" אתמול כשסגרת את הדלת באמת הלכתי אבל אז נזכרתי ששכחתי להגיד לך משהו אז חזרתי ודפקתי בדלת עד ששמעתי קול בוכה... שמעתי אותך אומרת לסבתא שלך שתפסיק אבל היא המשיכה... אם הייתי יכול להיכנס הייתי עושה הכול אבל הדלת הייתה נעולה" הוא הלך במקום עצבני מהמעשים של סבתא, נגע בשיערו עם כף ידו כמה פעמים והרס מעט את השיער שהרים למעלה.

" אני... אני חייבת לחזור הביתה"
" אין סיכוי לא במצב הזה... לפחות תני לי לחבוש אותך אחרי הכול טיפלת בי כשהייתי צריך... תני לי לפחות את זה" הסכמתי כל עוד זה ישחרר אותו ממני, הרמתי מעט את החולצה הוא לא ידע כיצד להגיב לכל הדם היבש והסימנים הכחולים.
" אתה בטוח שאתה יודע מה אתה עושה?" ישבתי עם הגב אליו כמו מטומטמת וחיכיתי שיחבוש אותי בעודי עם חזייה וטיץ.
" כן! תתאזרי בסבלנות לא כולם התנדבו פה במד"א" החלטתי לתת לו זמן ובסופו של דבר הוא הצליח.
" זהו!"
" עכשיו אני יכולה ללכת?" החזרתי בחזרה את החולצה שלי המבט שלו היה מוסט ממני כאילו התבייש בכלל להסתכל ונתן לי להרגיש את התחושה שאני לא מושכת בעיניו, למה זה מציק לי?
" כן, משוחררת!" פלט בקול.
" כן המפקד" הצדעתי לו בנימה משעשעת.
" תסעי בזהירות" דקה לפני טריקת הדלת הוא צועק לעברי, ממש כמו סבתא. שבאה במיוחד לסמן לי את אותן המילים לפני יציאתי.

כשהגעתי הביתה חיכתה לי הפתעה יובל ישבה על יד השולחן בלסה עוגיות ונדמה כי מצפה לבואי.
" סבתא שלך הכניסה אותי... מה את בהלם?" אז זהו שלא ציפיתי לראות אותך למעשה זה אפילו די מוזר. שתקתי.
" למה את פה?"
" רציתי לדבר איתך אבל בואי לחדר"
" זה לא שישמעו אותך פה, קדימה" צחקתי על חשבון המשפחה שלי.
" איתמר..." היא אומרת תוך כדי לעיסות.
" את אוהבת אותו?"
" תגידי את נורמלית?!"
" אני רצינית, יש לי פחד כזה שתקחי לי אותו"
" למה שאקח לך אותו?" אם היא רוצה לומר משהו שתגיד שלא תחפש תירוצים או האשמות לשווא.
" זה לא שלא עשית את זה תראי את הילה ודידי, המסכן מאוהב בך אבל מצפה לילד ממנה"
" הוא לא מאוהב בי!" מחיתי
" הוא כן... פשוט לא יודע בפנייך והרי לא סתם הוא מוכן לשכב איתך... מה חשבת שזה סתם? את הכי אמורה להכיר אותו כשהוא אוהב משהו הוא לא מרפה... יותר נודניק מהשעון המעורר" יש משהו במה שהיא אומרת.
" ואיך איתמר בדיוק קשור לעניין?"

" הוא לא מפסיק לדבר עלייך... ברצינות לפעמים נדמה לי שאת עושה את זה בכוונה"
" בכוונה?" היא מהנהנת אני חסרת מילים, מעולם לא חשבתי שהחברה הכי טובה שלי תאשים אותי בדברים שמעולם לא עשיתי.
" אף פעם לא חשבתי שתפקפקי בי... גם את איבדת בי אמון? תגידי לי את האמת" היא לא ידעה מה לעשות אני עומדת מולה עם הדמעות החדשות שאני מציגה, אלו שלא ראתה אפילו בהלוויה של מיה, לא מאמינה למה שאני רואה, מתאים לי לדגמן דמעות? דוגמנית דמעות, ברצינות צריך להמציא מקצוע חדש נראה לי שעליתי פה על משהו מקורי.
" את... את בוכה!" היא לוחשת בגמגום.
" אלמה תביני זה רק מדאגה... אני..."
" לכי מכאן... אני לא חושבת שזה זמן טוב עכשיו"

הירח מאיר את החושך, חבל שאין ליקוי ירח ככה הכול היה חשוך כמו הלב שלי זה שמרגיש לי כה בודד. אחת הספות בבית חורקת, מאז שאסף היה פה על אחת מהן אינני יושבת כל דבר בבית הזה מזכיר לי אותו. השכנים ממול אור אחד דולק וודאי מהסלון או מאחד החדרים, משפחת כץ אף פעם לא עשתה עניין גדול בבית הם שומרי חוק, אנשים מסודרים שמכניסים כסף... אין להם משפחה מפורקת.

" עסוקה?"
" מה את עושה?"
" את פה בכלל?"
" מקווה שאת בסדר"
" לילה טוב"
קיבלתי מקבץ של הודעות מהאחד והיחיד איתמר זה שחושב שהוא יכול לשלוח לי אינספור הודעות.

יום למחרת גררתי את עצמי לעבודה
" אלמה? את לא בחופש היום?" הגברת פונה אליי בהלם.
" חופש? לא ידוע לי"
" את כן, השארת מכתב שאת לא מרגישה טוב... לכי הביתה היום יש עובדת אחרת איתי"
" אני כבר פה לא? אני אעזור לך" לקחתי דלי, סמרטוט ומגב אבל יד משכה בעדי עד שהסבתי מבטי לראות כי זה שוב הגולם שאוהב להתערב בענייני.
" אתה חייב להפסיק"
" את לא עובדת היום"
" אני כן... תן לי את זה" ניסיתי לחטוף ממנו את המגב.
" את עובדת בחברה שלי עלייך לציית!"
" למה מה תעשה? תפטר אותי? קדימה תפטר!" איימתי והתקרבתי במבטים מאיימים וראשי כמעט נוגח בראשו.
" את עושה בכוונה? הרי את יודעת שלא אעשה את זה, אם את כל כך רוצה לעבוד יש לי משהו בשבילך" נגררתי אחריו לכיוון המשרדים.
" יש לנו ישיבה עוד חצי שעה לכי תקני כיבוד וקפה שחור וגם קצת כוסות קרטון"
" עוד משהו המפקד?" שאלתי כשהוא מוציא את הויזה שלו.
" לא, קדימה לכי" סילק אותי כמו בוס אמיתי.
כשהגעתי ערכתי שולחן ואז התחילו צעדים להתקרב לפסוע עשיתי סידור אחרון ויצאתי משם.

איתמר:

השולחן היה ערוך יותר ממני, אין לי כוח לנאום בעיקר לא עם אסף המניאק... את הכוסות הניחה בצד ימין יחד עם הקולה התפוזים את המים הניחה בצד הנגדי ממול... מעניין למה היא סידרה בצורה הזאת.
" אתה מוכן?" יישרתי את העניבה והתיישבתי על הכיסא כשמבטים זרים ומוכרים בונים בי ומחכים שאתחיל לנאום.

אלמה:

היו אנשים, מעניין על מה מדברים שם. ממש כמו שרים בממשלה רק יותר מתורבתים. התרוצצתי במעגלים.

" ביררתי לך" הוא שלח הודעה מאז הפעם האחרונה שהתראינו.
" על ג'ים?" שלחתי חזרה.
" כן, הוא גר בארץ עלה שוב בתשעים ושש"
" תספר לי עוד פרטים"
" ג'ים רוזנבאום, גרוש, סבא לנינים ונכדים, גר ברמת גן ואוהב מאוד לשחות" אפילו מעט צחקתי.
" אני מודה לך אתה לא מבין עד כמה"
מעניין אם הוא יכול למצוא גם את אימא, אבל היא ברחה מרצונה זה לא שהיא אבדה בכוח אילו הייתה רוצה יש טלפון בימינו הדבר הבסיסי ביותר לעשות. כנראה אימא שלי וצלם אנוש לא מדברים זה עם זה.
" בשמחה"
" רגע! אל תנתק" קיוויתי שהוא עוד איתי.
" תפסיק לדבר עם יובל עליי זה עושה לי תדמית רעה!" כאילו שלא חסרה לי תדמית כזאת... אבל לא רציתי שידע, מפריע לי שיחשוב שאני בחורה כזאת.
" סוף סוף אתן מדברות בניכן... טוב אני אשתדל"
" ברצינות איתמר, אולי עדיף שלא ניתקל אחד בשני יותר ולא נדבר בכלל. היא חברה שלי החברה היחידה שיש לי" כיוונתי למטרה הזו שידע שאין לי עוד מישהו בחיי, דמות נשית שאני יכולה לסמוך עלייה.
" אני שולח לך את הכתובת ומספר הטלפון חייב ללכת"
" אבל את..." הוא פשוט ניתק! אף פעם לא ניתקו לי בפרצוף מי הוא חושב שהוא?

עמדתי מול דלת זרה בבניין קטן, שלט קטן האומר ש"כאן גר בכיף איש מאושר" זה מקורי שלט שאף פעם לא ראיתי בדרך כתוב שמות רגילים.
" נו קדימה תדפקי" לא היה לי אוויר רציתי כל כך לעזור לאודליה למצוא אותו... לקחתי נשימה עמוקה ודפקתי בדלת.

איתמר:

" איתמר? אפשר שאלה?" שובל מגיחה בחדר שלי עדיין לא נכנסת מבקשת רשות ללא קול ופוסעת ברגע שמקבלת אותו.
" זאת הייתה יובל?" שואלת ומצביעה על הטלפון.
" לא, מאיפה יש לך עוגייה?"
" לא מזמן הייתי בחוץ ונתקלתי באלמה היא החזיקה שתי קופסאות של עוגיות ונתנה לי אחת... אתה לא כועס נכון?"
" מה פתאום שוב שוב, תביא לי אחת" מתי יש לה זמן להכין דברים טעימים כאלו...
" אבל רק אחת! אתה יודע מה יקרה אם תאכל מתוק" לעזאזל עם החולשה למתוק.
" כן כן אני יודע" בגיל אחת עשרה הגיעה אליי מחלת הסכרת, אבל לא כזו שיש למבוגרים אלא מסוג אחר סכרת נעורים. אף פעם לא הבנתי כיצד בחרו בילד חולה מבין כל הילדים בבית היתומים... אימא אמרה שהייתי שקט וטוב וידעה שזה נובע מחוסר אהבה.

" היא יודעת להכין עוגיות" אומרת תוך כדי לעיסות.
" כן אה" מלמלתי.
" אתה והיא ממש מתאימים"
" היא ואני?" כיווצתי גבות ונשענתי על הקיר.
" לא, אני וג'סטין ביבר" אמרה בציניות שהזכירה לי את אלמה משום מה.
" למה את חושבת שאנחנו מתאימים? אנחנו מאוד שונים... קצת כמו טום וג'רי"
" כמו מי?" היא מעוותת פנים לא מבינה על מי אני מדבר.
" כמו... חתול ועכבר" זו ההגדרה המדויקת.
" לא שמעת את המשפט שהפכים נמשכים? באמת תעזוב את היובל הזאת... אתה באמת אוהב אותה?"
" את יובל? לא... אבל אני לא יכול לעזוב אותה וללכת לאלמה"
" למה לא?"
" אלמה ויובל חברות ילדות... תארי לך מה יקרה אם גבר יפריד את החברות שלהן"
" שטויות... אם אתה מחבב את אלמה תעשה את זה!" הילדה הקטנה הזאת מי היא? ומה היא עשתה לאחותי הקטנה?

המשך יבוא...
ועל זה נאמר לילה טוב
לכולם מקווה שאתם ישנים טוב
יותר ממני, לי זה יוצא נדודי שינה
ולכם יוצא פרק חדש.
אלך לישון ברשותכם מחר קמה
מוקדם מאוד... ( לא להתלונן אני אומרת
כל יום הוא ברכה) אז תנו בדירוג ❤

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Maya B עקוב אחר Maya
שמור סיפור
לסיפור זה 4 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
מצפה יצחק
מצפה יצחק
סיפור מרתק
הגב
דווח
1 אהבתי
אביטל'וש סיאני
אביטל'וש סיאני
מהמם
הגב
דווח
Maya B
Maya B
תודה רבה❤
הגב
דווח
טען עוד 4 תגובות
כותבי החודש בספרייה
Maya B
אהבה בנבדל פרק 59
אהבה בנבדל פרק 59
מאת: Maya B
חבקי אותי חזק פרק 7
חבקי אותי חזק פרק 7
מאת: Maya B
כוכב המזל שלי פרק -30 ואחרון!
כוכב המזל שלי פרק -30 ואחרון!
מאת: Maya B
בוא נדבר על אהבה פרק -31
בוא נדבר על אהבה פרק -31
מאת: Maya B
סיפורים אחרונים
מכתב לאהובתי
מכתב לאהובתי
מאת: Tsahi Barshevsky
זכרונות
זכרונות
מאת: בר לוי
מאז שהדבר הזה קרה
מאז שהדבר הזה קרה
מאת: אורי אוחיון
עולם ללא הפסקה
עולם ללא הפסקה
מאת: Lior K
המדורגים ביותר
המקום המושלם בעינייו
המקום המושלם בעינייו
מאת: שבורת כנף
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
שירות לקוחות אהבה
שירות לקוחות אהבה
מאת: Avrahami Amitay
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
מאת: Nizan Zarotski
מומלצים מהמגירה
ארזתי לך מזוודה
ארזתי לך מזוודה
מאת: שבורת כנף
פסימיות
פסימיות
מאת: שבורת כנף
אז אתה בונה ארמון
אז אתה בונה ארמון
מאת: שבורת כנף
ואיך העז הוא
ואיך העז הוא
מאת: שבורת כנף