כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 2

יש לי הכל- פרקים 20+21

"אתה יכול לקחת אותי למיון?" אני מתקשרת לאיתי, הכי ברירת מחדל שיש

תוכן עניינים 1. יש לי הכל- פרק 12. יש לי הכל- פרק 23. יש לי הכל- פרק 3+44. יש לי הכל- פרק 55. יש לי הכל- פרק 66. יש לי הכל- פרק 77. יש לי הכל- פרק 88. יש לי הכל- פרקים 9+10 9. יש לי הכל- פרק 1110. יש לי הכל- פרקים 12+1311. יש לי הכל- פרק 1412. יש לי הכל- פרק 1513. יש לי הכל- פרק 1614. יש לי הכל- פרק 1715. יש לי הכל- פרק 1816. יש לי הכל- פרק 1917. יש לי הכל- פרקים 20+2118. יש לי הכל- פרק 2219. יש לי הכל- פרק 2320. יש לי הכל- פרק 2421. יש לי הכל- פרק 2522. יש לי הכל- פרק 2623. יש לי הכל- פרק 2724. יש לי הכל- פרק 2825. יש לי הכל- פרק 2926. יש לי הכל- פרק 3027. יש לי הכל- פרק 3128. יש לי הכל- פרק 3229. יש לי הכל- פרק 3330. יש לי הכל- פרק 3431. יש לי הכל- פרקים 35+3632. יש לי הכל- פרק 3733. יש לי הכל- פרק 3834. יש לי הכל- פרק 3935. יש לי הכל- פרק 4036. יש לי הכל- פרק 4137. יש לי הכל- פרק 4238. יש לי הכל- פרק 4339. יש לי הכל- פרק 4440. יש לי הכל- פרק 4541. יש לי הכל- פרק 4642. יש לי הכל- פרק 4743. יש לי הכל- פרק 4844. יש לי הכל- פרק 4945. יש לי הכל- פרק 5046. יש לי הכל- פרק 5147. יש לי הכל- פרק 5248. יש לי הכל- פרק 5349. יש לי הכל- פרק 5450. יש לי הכל- פרק 5551. יש לי הכל- פרק 5652. יש לי הכל-פרק 5753. יש לי הכל- פרק 5854. יש לי הכל- פרק 5955. יש לי הכל- פרק 6056. יש לי הכל- פרק 6157. יש לי הכל- פרק 6258. יש לי הכל- פרק 6359. יש לי הכל- פרק 6460. יש לי הכל- פרק 6561. יש לי הכל- פרק 6662. יש לי הכל- פרק 6763. יש לי הכל- פרק 6864. יש לי הכל- פרק 6965. יש לי הכל- פרק 7066. יש לי הכל- פרק 7167. יש לי הכל- פרק 7268. יש לי הכל- פרק 7369. יש לי הכל- פרק 7470. יש לי הכל- פרק 7571. יש לי הכל- פרק 7672. יש לי הכל- פרק 7773. יש לי הכל- פרק 7874. יש לי הכל- פרק 79 75. יש לי הכל- פרק 8076. יש לי הכל- פרק 8177. יש לי הכל- פרק 8278. יש לי הכל- פרק 8379. יש לי הכל- פרק 8480. יש לי הכל- פרק 8581. יש לי הכל- פרק 8682. יש לי הכל- פרק 8783. יש לי הכל- פרק 8884. יש לי הכל- פרק 8985. יש לי הכל- פרק 9086. יש לי הכל- פרק 9187. יש לי הכל- פרק 9288. יש לי הכל- פרק 9389. יש לי הכל- פרק 9490. יש לי הכל- פרק 9591. יש לי הכל- פרק 9692. יש לי הכל- פרק 9793. יש לי הכל- פרק 9894. יש לי הכל- פרק 9995. יש לי הכל- פרק אחרון

פרק 20: לא לקחת ללב, אלא לריאות

טליה חותכת את הטוסט הפריך שלה, שמשמיע מעין קול של "כחחחחח". אם הייתי מרגישה טוב, כנראה הייתי מתגרה וחוטפת לה אותו, אבל קמתי אתמול בבוקר עם סוג של חולשה שלא חלפה גם היום, כשאנחנו בתל-אביב במדידת השמלות הראשונה של רותם כאישה מאורסת. אמרתי לבנות שאני לא במיטבי, ולמרות שבחוץ חודש מאי, קר לי מאוד.
"לא אמורים להיות לך גלי חום?" עדי לוקחת קצת מהסלט של רותם.
רותם, שלא רוצה למדוד "על בטן מנופחת" הזמינה סלט קצוץ קטן וזהו. היא הכריזה שעד החתונה היא חייבת להיפטר מחמשת הקילוגרמים העודפים שלה, אף על פי שדין והיא לא סגרו עדיין תאריך.
"אם גם מחר תרגישי ככה, תלכי לרופא שלך. זה ככל הנראה ויראלי, אבל לא רעיון טוב להזניח." ד"ר טליה זונחת את הטוסט שלה לטובת החמאה. איך היא אוהבת לאכול אותה עם המזלג ככה...
"אפרופו זמן עתיד," אני אומרת ומסתכלת על כל אחת מהן. "ההורים שלי נוסעים מחרתיים לחתונה ואני לא הולכת איתם. מישהי מכן יכולה להעביר איתי את הערב והלילה? לא מאמינה שהם יחזרו מאוחר."
רותם מוציאה את היומן הקטן שלה מהתיק. "אני חושבת שאני משמרת ערב." היא מושכת בסמניה הצהובה ומאשרת. "כן, מצטערת."
עדי מדברת בפה מלא, "יש לנו בכיתה ערב סיני. הודיעו על זה מזמן. סורי."
"טליה, את תקוותי האחרונה." שוב סלחתי לה בפנים על מה שהיה לפני שבועיים במסיבת האירוסין/הפתעה של רותם. אני אוהבת אותה עדיין...
"את האמת אני בבית, אבל יש לי מבחן למחרת." היא אוספת את הזיתים שנשרו מהטוסט אל הצלחת. "אני יכולה ללמוד אצלך וכביכול את תשתקי רק שזה לא יהיה אפקטיבי כי לא באמת אלמד, את מבינה? והמבחן הזה סופר חשוב."
"טוב."
"הנה, סתיו כועסת." רותם מחזירה את היומן וחוזרת לנבור בסלט שלה. "המילה "טוב" אצלך פירושה שאת זועמת או משהו כזה." היא גורמת לעדי ולטליה לצחוק.
אנחנו מזמינות חשבון ויוצאות ללכת ברחוב דיזנגוף. כשאח של עדי התחתן לפני כמה שנים, היא קנתה שמלה מסטודיו של מעצבת שנמצא בהמשך הרחוב וקבעה לרותם פגישה איתה.
השמש מחממת לי את העור ותחושת הקור מרגישה טיפה יותר טוב כשאני הולכת תחתיה. הבנות מדברות על שמלת החלומות של רותם, ואני שותקת. אצלי תהיה ילדה לפני חתונה, ובמידה ואיתי ואני לא נשאר ביחד, יהיה קשה לי להתחתן כשאני מגיעה פלוס אחת. אני מנסה לגרש את המחשבה הזו מהראש ומתחילה לספור את הבניינים עד לסטודיו.

לאורה, מעצבת השמלות, נראית כאילו יצאה ממגזין ווג או מינימום "השטן לובשת פראדה". היא מדפדפת במהירות בין הקולבים והשמלות הלבנות וגורמת לרותם ועדי להשמיע הרבה "וואו" ו"יאאא". עדי, ללא ספק, הייתה הסטייליסטית מבין כולנו ואי אפשר היה להתווכח עם חוש האופנה שלה. כשהחזרתי לה את השמלה, היא הציעה לי עוד בגדים ממנה "של פעם". עניתי לה שאני גם ככה רב הזמן בבית ואין טעם.
טליה ואני מתיישבות על סוג של ספסל רחוב שממוקם בתוך החנות באחת הפינות. השיער של טליה קלוע בצמה סינית שעדי עשתה לה בדרך ולמען האמת מחמיאה לה. "תבקשי מעדי שתלמד אותך לעשות את הצמה ותעשי אותה בתדירות גבוהה יותר. היא ממש מתאימה לך."
"תודה." היא מחייכת אלי.
"את הולכת למשחק האחרון העונה, לא?" אני כאילו בוחרת לפגוע בעצמי כשאני שואלת את זה.
"כן. הפיינל פור יהיה בחיפה." היא מרימה רגל וקושרת את השרוכים בסניקרס שלה. "לא יודעת אם אני אסע לחיפה, איתי אמר שהוא יכול להשיג לי שני כרטיסים למשחק האחרון בעונה הסדירה, אבל הוא יצטרך להתאמץ למשחקים שאחרי. הוא ינסה."
"שניים?"
"כן, הבחור מהפייסבוק. טוב, זה מצחיק לקרוא לו ככה. קוראים לו דודי, את בטח יודעת. הוא גם אוהב כדורגל וכדורסל ודווקא היה לי ממש נחמד איתו במשחק לפני שבוע וחצי. הלכנו לשבת אחריו ב-BBB עם איתי. איתי די בודד לאחרונה." היא מספרת לי משהו שלא ידעתי. "הוא כמעט ולא מדבר עם תמיר מעבר לאימונים או עם הידידות שלו מהתיכון. ממה שהבנתי ממנו הוא פשוט נוסע ישר אחרי האימונים הביתה או להורים שלו. הוא שם כמעט כל סוף שבוע מאז שמכבי הודחה מהיורוליג."
"וואלה."
הרגשתי הקלה לדעת שטליה ודודי עדיין בסוג של קשר, וגם שהיא "מוציאה" את איתי וככל הנראה משפרת לו את מצב הרוח. הקשבתי לעצתה של רותם ושלחתי לאיתי עדכונים לא מעניינים, לדעתי. הוא שמח לשמוע ושאל רק איך אני מרגישה. כמעט לא מדבר על עצמו.

רותם מסמנת לעצמה כמה שמלות ומראה לנו את התמונות כשאנחנו בדרך חזרה למכונית שלה. הבנות רוצות ללכת לסרט, אני פחות. אני מבקשת מרותם שתוריד אותי בבית וזה מה שהיא עושה. "תרגישי טוב," מאחלות לי כולן כשאנחנו מגיעות לבניין שלי. אני שולחת להן נשיקות ומאחלת להן חזרה ליהנות בסרט.
יובל פותח לי את הדלת. "חזרת מהר. אמא אמרה שבטח תעשו קניות עד אמצע הלילה."
"איזה קניות," אני מסננת ונכנסת לחדר שלי. "יש מים חמים?"
"ברוררר." הוא בדיוק מוציא את הבגדים המלוכלכים שלו מהמקלחת וחושף שהמראה מלאה אדים. "התגעגעתי לימים שלא צריך להדליק דוד שמש."
במשך כל המקלחת אני משקשקת מקור, לא משנה כמה מהר העור שלי הופך להיות אדום מרב שהמים רותחים. אני לובשת גופיה ארוכה דקה ונכנסת ישר למיטה. אני לא רוצה לספר להורים, גם ככה שמעתי אותם מדברים על כך שמיום ליום הם דואגים לי ומודאגים ממני. הייתה לי תחושת בטן שזה לא משהו ויראלי, אבל אני עוצמת עיניים ובו זמנית מקפלת את הגוף שלי כמו חתול כדי להתחמם.

פרק 21: מגע חם

אמא נכנסת לחדר ועושה בפניי סיבוב. "איך?" היא שואלת על השמלה השחורה שהיא לובשת יחד עם עגילי פנינה ושרשרת תואמים.
"אהבתי! זה באמ-" אני לא מסיימת לומר את המשפט, וכבר שיעול עבה גורם לי להיחנק.
"לא מוצאים חן בעיניי השיעולים האלה שלך. מדדת חום?" אמא מתקרבת אלי, ואני מגרשת אותה.
"לכי לחתונה והכל יהיה בסדר. תפסיקו לדאו-" אני שוב משתעלת, ולוקחת את בקבוק המים שצמוד לי למיטה.
"מדדת חום?"
"אין לי חום." אני משקרת. אני באמת רוצה שהם ייהנו מהערב הזה, והרי ברור שמחר אחה"צ, כשאבקר אצל הרופאה שלי, יתגלה שאני חולה במשהו- והדאגות יתחילו. מדדתי חום בצהריים. הוא היה 38.1, לא משהו שצריך להטריד את ההורים בגללו.
כשהם יוצאים, אני מכבה את האור בחדר ומנסה להירדם. היה נדמה לי שהצלחתי, אבל מסתבר שאחרי חצי שעה בלבד אני מתעוררת ומשקשקת מקור. יש לי תחושה שהחדר מסתובב סביבי ומעט כאבים בחזה. השעה רק תשע, ההורים בטח בשלב הבופה או תחילת החופה, אני לא רוצה להתקשר ולהפריע להם.
אני לוקחת את הנייד ועומדת להתקשר לעדי, עד שאני נזכרת בשיחה בבית הקפה מלפני יומיים. הן כולן עסוקות. יובל צריך להגיע מחדר הכושר בשעה הקרובה, אני אחכה.
אני משתדלת להישאר באותה תנוחה על הגב, אבל מצליחה רק כמה דקות. מהר מאוד אני נחנקת ומרגישה שקשה לי לנשום גם אם החלון בחדר פתוח לגמרי. הסחרחורת שאני מרגישה מתחזקת וגם הבעיטות של העוברית מתווספות ומקשות עלי לנשום יותר. היא כאילו בועטת לי בריאות. אני מתחילה להילחץ, אבל לא רוצה להפריע לאף אחד. אני שוב עוצמת את העיניים ומנסה להרגיע את הרעידות. כשהנשימות שלי, משהו שאמור להיות בסיסי, כאילו נתקעות לי בגוף, והלחץ רק מתפשט, אני לוקחת את הנייד ומחייגת לאיתי. הכי ברירת מחדל שיש.
"הלו?" הוא עונה אחרי שני צלצולים בלבד. "את בסדר?"
"אתה יכול לבוא לקחת אותי למיון?" אני ישירה. אני לא נשמעת כמו עצמי, הקול שלי נעלם.
"את לבד?" אני שומעת אותו לוקח את המפתחות. הוא בטח מתארגן עכשיו. "תיכף אצלך. את יכולה לקום לפתוח לי את הדלת?"
"אני לא חושבת." נהיה קשה לי ממש לנשום. "בבקשה תבוא מהר. המפתחות של הבית שלי אמורים להיות במגירה שמתחת לטלוויזיה בסלון."
"כן, כן." אני שומעת את המגירה נפתחת. "הם פה. אני יוצא." רעש של דלת נטרקת.
פעם תהיתי איך זה מרגיש לאבד את ההכרה. פתאום זה נראה לי דבר טבעי לחלוטין, כשהעיניים שלי נהיות כבדות והחושך משתלט לגמרי.

"סתיו?" היד של איתי נוגעת לי בפנים ומתרחקת מיד. "פאק, את רותחת!" הוא נשמע מבוהל.
אני פותחת את העיניים אחרי מאמץ. אני רוצה להגיד לו שניסע כבר למיון, ששורף לי לנשום, אבל הוא מרים אותי למקלחת, שם אותי בפנים, פותח את החלון שם ואז מוריד ממני את הבגדים. המים הקרים גורמים לי לרעוד יותר ממה שאני רועדת. "די," אני מצליחה לומר מילה אחת ואז עוד אחת: "תפסיק."
"קודם כל נוריד לך קצת את החום. אחרי זה ניסע למיון." הוא לוקח את ברז המים ומשפריץ לי על הפנים. "את קודחת, באמת." היד שלו נשארת על הלחי שלי.
אני בוהה בו, למרות שאני רואה מטושטש. הוא מגולח, לבוש בחולצה שחורה רחבה. הוא תומך בעורף שלי באמצעות כף היד שלו כשאני מרגישה שאני עומדת לצנוח לאחור. הוא לוקח את הספוג שלי ואת תחליב הרחצה ומתחיל לסבן את הגוף שלי, שבטח מסריח מהזיעה. אני מרגישה צורך להתנצל על כך. "סליחה שאני לא מריחה טוב עד שאנחנו נפגשים."
"אני מקווה שאת צוחקת." הוא מחייך ומעלה את הספוג מהרגליים שלי לכיוון הבטן. העיניים שלו נעצרות עליה. הגומות שלו נבלעות בפנים שהופכות לרציניות. איתי עוזב את הספוג ומניח את כל כף היד שלו על הבטן שלי. האצבעות שלו פתוחות ומכסות את כולה. "אני מרגיש אותה," הוא אומר ומסתכל לי בעיניים. הן נוצצות.
"הגיע הזמן," אני אומרת, ונלחמת בכל העולם שמסתובב סביבי. גם איתי לא נראה יציב. אני רוצה לזכור את הרגע הזה.
"לא לישון," הוא אומר לי. הקול שלו נשמע כל-כך יפה ומרגיע.
"אני לא רוצה למות." אני לא יודעת למה אני אומרת את זה.
איתי מוריד את היד מהבטן שלי וסוגר את ברז המים. אני לוחשת לו איפה המגבת שלי ורגע לפני שהוא קם להביא אותה מהמתלה, הוא מצליח לתפוס לי את הראש שעמד לצנוח על הקרמיקה. "כבר נוסעים, טוב?" הוא שולח יד ארוכה ומביא מגבת אחרת תוך כדי שהוא משעין אותי על אחד הקירות במקלחת. אני רועדת. השיניים שלי נוקשות זו בזו. הוא מנגב אותי, סופג את המים מהשיער שלי ומרים לי את הצוואר שנופל כל פעם שהעיניים שלי נעצמות. "יהיה בסדר, אני מבטיח לך." הוא מלביש לי את החולצה של I LOVE BARCELONA ואת המכנס האפור עם החתולים של טופשופ.
אני נותנת לו להרים אותי ומשתדלת להישאר ערה גם כשממש שורף לי לנשום. הנוכחות שלו משכיכה את הכאב. הוא משכיב אותי על הספה והולך לחדר שלי. אני בקושי שומעת משהו, כאילו אני מרחפת, אבל מצליחה לקלוט "תעודת זהות". אני מסתכלת על השעון בסלון ומבחינה שהאורות מתחילים להתעמעם לאט לאט עד שנהיה חושך בבית.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

שלכת כותבת מהלב עקוב אחר שלכת
שמור סיפור
לסיפור זה 8 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
מושלםםם
איתי מקסים וכן רוצה אותה למרות מה שהוא משדר מבחוץ לכולם
והיא מתמודדת כגיבורה:)
הגב
דווח
שלכת כותבת מהלב
שלכת כותבת מהלב
תודה
הגב
דווח
חן בנלולו
חן בנלולו
המשך
הגב
דווח
טען עוד 13 תגובות
כותבי החודש בספרייה
דרמה
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
מאת: Nizan Zarotski
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
הספר שלי, "מסדרונות" - 5 הפרקים הראשונים לקריאה
הספר שלי, "מסדרונות" - 5 הפרקים הראשונים לקריאה
מאת: אפריל גל גילרוביץ'
אהבה של חורף
אהבה של חורף
מאת: אפריל גל גילרוביץ'
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
המדורגים ביותר
המקום המושלם בעינייו
המקום המושלם בעינייו
מאת: שבורת כנף
שירות לקוחות אהבה
שירות לקוחות אהבה
מאת: Avrahami Amitay
אני בהריון...
אני בהריון...
מאת: Adam gustavo Zyl
מהי אהבה
מהי אהבה
מאת: Kipod Kipod
מומלצים מהמגזין
GAME OVER עבורה?
GAME OVER עבורה?
מאת: שבורת כנף
על המוכר והזר
על המוכר והזר
מאת: שבורת כנף
לאן נעלם הנסיך על הסוס הלבן?
לאן נעלם הנסיך על הסוס הלבן?
מאת: שבורת כנף
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay