כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1

ניסויים (חלק שלוש)

"אני איתך," הוא אומר לי "אל תפחדי." אני מסתכלת עליו עיניו הכחולות בוהקות, חיות. אני זוכרת אותו שוכב חסר ישע תחתי, נכנע לכוחה של הכרית על פניו. "אני איתך." הוא אומר שוב. אני חייבת להתנגד, זה לא הוא, מישהו אחר יושב שם, תתרכזי, אני פוקדת על עצמי. "האהבה תנצח, זוכרת, רק האהבה מנצחת. אנחנו ננצח אותם," "למה אתה פה?" אני שומעת את קולי יוצא ממני, אך לא מרגישה בו "באתי להציל אותך, מורני, אני לא אשאיר אותך לבד, אני תמיד איתך." הוא לוחש לי "תמיד."

"את מוכנה?" ד"ר שטיינברג ממתין לאישורי כדי להחדיר לתוכי את הצינורית עם החומר החדש, עוד סם, ישר לוריד. אני לא מוכנה יותר.
"אולי נחכה עוד יום?" גיא מציע, הוא שותף מלא בכל העניין הזה, אני עדיין מנסה להבין למה, אולי אני יודעת ולא זוכרת. אומרים שהתת מודע מאותת לנו בחלומות, אבל אני חולמת רק כשהמציאות נלקחת לי מהידיים ושם החלומות נכנסים עמוק לנפש, למקום הכי כואב שבי. לי אסור להתערב בשיח, אין לי זכות להביע דעה או לזעוק שאני לא רוצה, אני לא בעלת זכות דיבור. אני גוף, רק גוף.
"מורן?" ד"ר שטיינברג מתעלם ממנו ומנסה שוב "את מוכנה?"
"כן" אני לוחשת, מפחדת להצהיר בקול, זה לא שאני יכולה לומר לא, אבל אני יכולה להמשיך לשתוק. הוא מקרב את הצינורית לוריד, אני חייבת ליישם את כל מה שלמדתי.
"אני איתך," גיא אוחז את ידי "אני איתך." החומר זורם לי לתוך הדם, ד"ר שטיינברג מציג אותו, נותן לו שם ובמה וחיים. אני לא מצליחה להקשיב, אני משננת לעצמי בראש את מה שלמדתי על השפעות של חומרים פסיכואקטיביים, משננת את המילים- חייבת להתנגד.

אני פוקחת עיניים, בועז מולי, הוא אוחז לי את היד "אני איתך," הוא אומר לי "אל תפחדי." אני מסתכלת עליו עיניו הכחולות בוהקות, חיות. אני זוכרת אותו שוכב חסר ישע תחתי, נכנע לכוחה של הכרית על פניו. "אני איתך." הוא אומר שוב. אני חייבת להתנגד, זה לא הוא, מישהו אחר יושב שם, תתרכזי, אני פוקדת על עצמי. "האהבה תנצח, זוכרת, רק האהבה מנצחת. אנחנו ננצח אותם,"
"למה אתה פה?" אני שומעת את קולי יוצא ממני, אך לא מרגישה בו
"באתי להציל אותך, מורני, אני לא אשאיר אותך לבד, אני תמיד איתך." הוא לוחש לי "תמיד." היד שלו נוגעת לי בפנים, קרה כמו שאני זוכרת אותה, נוגעת באהבה ותאווה. אני רוצה להסיר אותה ממני אבל אין בי די כוח בכך. אני חייבת להתנגד. תתנגדי.

"בוקר טוב יפייפיה" מירית מחייכת אלי, אני רואה אותה במטושטש דרך עיניים כבדות, אני עדיין מסוממת.
"כמה זמן עבר?" אני מוציאה את הקול בכוח, בכאב, כמה סבל הוא מסב לי עכשיו.
"חצי שעה, אני בודקת מדדים, נראה שישנת היטב." היא מחברת אותי לאינפוזיית נוזלים "כדי שלא תתייבשי." היא מסבירה, אני לא מתנגדת, גם אם ארצה אין בי די כוח.
הקול שלו מהדהד באוזניי כאילו הוא עדיין כאן, "מי ישב לצידי?" אני שואלת אותה
"בן הזוג שלך, נו, החמוד הזה שתמיד כאן" היא לא מצליחה להיזכר בשמו
"גיא?" אני מעלה השערה
"כן, כן" היא מחייכת חיוך רחב.
"הוא עורך הדין שלי," אני מגלגלת את עיניי ומרגישה את הצורך העז לעצום אותן, להתמסר לכבדותן. אם כך בפניו של גיא ראיתי את בועז, "עד מתי?"
"עד שנרדמת. תנוחי, נדבר על זה אחר כך." היא מעבירה יד חמה ודואגת על מצחי ועיניי נעצמות.

אני מרגישה אותו, הוא נושף בעורפי כבר תקופה ארוכה, זה פחד. תמיד הייתי פחדנית. אני חייבת למצוא את בועז, הוא יציל אותי. אני רצה, השביל הולך ונעשה צר. "ברוכים הבאים לארץ האפשרויות האינסופיות, אם תעצרי ותסתכלי סביב תכירי עולם טוב יותר." אני נבהלת מקול רם שמהדהד בכל המרחב סביבי. אני נשמעת לו ונעצרת. הטבע מסביב מזמין, הרבה ירוק, הרבה כחול. צבעים בוהקים, חיים. אני רוצה לקטוף את הפרחים הורודים שמעבר לגדרות השביל שלי, כמה הם יפים, כמה הצבע נועז.
"אל תפחדי," נשמע שוב הקול, מוכר יותר, אהוב על אוזניי "בואי הנה." אני רואה אותו עכשיו, בועז עומד בין הפרחים הזוהרים, מושיט לי יד, קורא לי להתקרב אליו. אני רוצה לחוש את היד שלו שוב, לומר לו שאני מצטערת, לומר לו שלא ידעתי איך להפסיק את הכאב שנוצר בתוכי. רגליי הולכות מעצמן, מטפסות על הגדר, ידיי פצועות אבל הכאב שאמור לצרוב בהן לא מגיע. הרגליים שלי נוחתות על הדשא הירוק, האוויר צלול בריאותיי. אני מתקרבת לבועז, מושיטה את ידי לשלו, אך לא מצליחה לגעת. "תרצי בזה, מורן, תאמיני שאת יכולה, הידיים שלך משוחררות, אין עליהן כבלים עכשיו. תאחזי בי." הוא מבקש. אני מרימה את ידי, פעולה לא פשוטה עבורי עכשיו. הידיים שלי לא נענות לפקודת המוח. תתנגדי, אני נזכרת, המוח מטושטש הוא לא מבין מה טוב לו עכשיו, בועז יודע מה טוב. תתנגדי, תרימי את היד את חייבת. אני מרגישה את ידי נוגעת בידו. היא חמה, אוהבת. "כמה יפה לנו פה," הוא אומר, "תסתכלי סביב, הכל שלנו." אני מסתכלת סביבי שוב, רוצה להתענג על המראות הזוהרים של הטבע, אבל הם אינם. הכל אפור, הפרחים הפכו לקוצים, השמיים מלאי עננים. "כשתביני שאת לא יכולה לברוח ממני, תדעי איך להציל את עצמך." אני מתנתקת ממנו באחת.

עיניי נפתחות, ידי מכווצת, גיא אוחז בה באותה בחוזקה שאני אוחזת בשלו. אני שמחה שהוא פה, אבל גם רוצה לומר לו ללכת, לעזוב כי בגללו בועז תמיד חוזר. עכשיו הוא טוב לי, לעת עתה. אני מנסה לחייך אליו, אולי גם לנשום לרווחה אך השרירים עדיין רפויים מידי, יותר מידי עייפים.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Coha a עקוב אחר Coha
שמור סיפור
לסיפור זה תגובה אחת
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
ואוו!!
הגב
דווח
כותבי החודש בספרייה
מדע בדיוני
ההוא מהעתיד
ההוא מהעתיד
מאת: אביהוא
קופסא מעץ
קופסא מעץ
מאת: Idan Shai
ג'וסוס והארלין קווינזל
ג'וסוס והארלין קווינזל
מאת: Eltchin's Emotions
הבאסה במסע בזמן / הנעלם הגלוי
הבאסה במסע בזמן / הנעלם הגלוי
מאת: Izo Meich
סיפורים אחרונים
קשיים חברתיים
קשיים חברתיים
מאת: hadas 999
יושבים בשולחן וצוחקים
יושבים בשולחן וצוחקים
מאת: כותב למגירה
אשת השטן - בין הסיפורים 4
אשת השטן - בין הסיפורים 4
מאת: רויטל קוריאל
צרפת , הוא ואני.
צרפת , הוא ואני.
מאת: Moza Narjis
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D