כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 2

תשמור עליי, נכון? 34

"בוטן תכיר, זה אבא שלך" אני מניחה יד על החלק העליון של הבטן שלי ורואה את דור מחייך מלמטה. "בוטן?" הוא תוהה. "אתה יודע איזה קטני הוא?"

תוכן עניינים 1. תשמור עליי, נכון?2. תשמור עליי, נכון? 23. תשמור עליי, נכון? 34. תשמור עליי, נכון? 45. תשמור עליי, נכון? 56. תשמור עליי, נכון? 67. תשמור עליי, נכון? 78. תשמור עליי, נכון? 8 (18+)9. תשמור עליי, נכון? 910. תשמור עליי, נכון? 10 (18+)11. תשמור עליי, נכון? 1112. תשמור עליי, נכון? 1213. תשמור עליי, נכון? 13 (18+)14. תשמור עליי, נכון? 1415. תשמור עליי, נכון? 15 (18+)16. תשמור עליי, נכון? 1617. תשמור עליי, נכון? 1718. תשמור עליי, נכון? 18 (18+)19. תשמור עליי, נכון? 1920. תשמור עליי, נכון? 2021. תשמור עליי, נכון? 2122. תשמור עליי, נכון? 2223. תשמור עליי, נכון? 2324. תשמור עליי, נכון? 2425. תשמור עליי, נכון? 2526. תשמור עליי, נכון? 2627. תשמור עליי, נכון? 2728. תשמור עליי, נכון? 2829. תשמור עליי, נכון? 2930. תשמור עליי, נכון? 3031. תשמור עליי, נכון? 3132. תשמור עליי, נכון? 3233. תשמור עליי, נכון? 3334. תשמור עליי, נכון? 3435. תשמור עליי, נכון? 3536. תשמור עליי, נכון? 36 (18+)37. תשמור עליי, נכון? 3738. תשמור עליי, נכון? 3839. תשמור עליי, נכון? 3940. תשמור עליי, נכון? 4041. תשמור עליי, נכון? 4142. תשמור עליי, נכון? 42 ואחרון

פרק 34:
-נקודת המבט של נוי-
הוא מנשק אותי, הלשונות שלנו משחקות זו בזו, מתערבבות, מתגרות, מפתות. אני חולמת? זה אמיתי? הוא שלי סוף סוף? אנחנו מתנתקים והוא מחייך את החצי חיוך המדהים הזה שלו. אין, אני מאוהבת. "יפה שלי, אהוב שלי" אני מלטפת את הזיפים שעל פניו בלי לעכל בכלל. הוא מחייך ונושך את השפה שלי, אני פולטת צעקה קטנה. סתיו מופיעה בפתח החדר, נשענת על הקיר שלובת ידיים ומחייכת. "תראו תראו מי חזרו" היא מחייכת חיוך קטן כזה של ניצחון, ואני רואה בעיניים שלה כמה שהיא שמחה בשבילי. אנחנו צוחקים ואני קמה לחבק אותה. "כמה חיכית לזה אחות שלי, הכי מגיע לך בעולם" היא לוחשת לי ומלטפת את הגב שלי. "לב שלי אני אוהבת אותך" אני מנשקת אותה בקטנה על בשפתיים ודור מכחכח בגרונו ומתקרב אלינו. "בוא הנה יא קנאי" סתיו מושכת אותו אלינו ואנחנו כולנו צוחקים. "אוח על הבטן הזו" סתיו מעבירה את ידה על הבטן שלי ומלטפת אותה. "הלו הלו זהירות על הילד שלי" דור מתערב ישר ומניח גם את הידיים שלו על הבטן שלי ואני צוחקת. "קנאי" אני ממלמלת ומושכת את שניהם לחיבוק. אני כל כך אוהבת את השניים האלה, החברה הכי טובה שלי, אחותי, והגבר של חיי, יש יותר טוב מזה כששניהם בחיים שלי? "יאללה דורי בוא הביתה, מה שחסר לי עכשיו זה לריב עם ורד בגלל שברחת" אני אומרת ואנחנו נפרדים מסתיו ונוסעים באוטו שלו. אנחנו מגיעים לבית שלו כשהוא פותח את הדלת בעזרת המפתח ו-ורד קופצת מהספה כשהיא רואה שהוא חזר. "אתה נורמלי? איפה היית? אסור לך לצאת מהבית!" היא צועקת עליו אבל בו זמנית מחבקת אותו ושמחה לראות שהוא בסדר. "אני יודע שעשיתי משהו שהוא לא בסדר, אבל הייתי חייב לתקן משהו עם נוי, לא היית נותנת לי ללכת אם היית יודעת" הוא אומר בנימה של התנצלות. "זה ממש לא בסדר, יכל לקרות לך משהו! דאגתי לך!" היא שוב צועקת, והכאב שלה מובן, הדאגה שלה מובנת מאליה, אחרי כל התקופה החשוכה שהיא עברה איתו, ברור שהיא מפחדת שיקרה לו משהו שוב. "אני יודע אמא אני מצטער, זה באמת היה משהו קריטי" הוא אומר ומחזיק לי את היד. "חזרתם? אתה זוכר אותה?" היא משנה הבעת פנים מרצינית למאושרת, ומזנקת על שנינו כשאנחנו מהנהנים בחיוך, "אהובים שלי, עכשיו נשאר לחכות ללידה של הנסיך". אנחנו מחבקים אותה ואז עולים לחדר, התגעגעתי להיות איתו לבד, אבל באמת לבד, בתור זוג, כמה שחיכיתי לרגע הזה. הוא נשכב במיטה ואני סוגרת את הדלת, מחייכת לעצמי חיוך קטן אבל מלא באושר. "מה יפה שלי?" הוא שואל כשהוא קולט אותי. "אתה לא מבין כמה חיכיתי לרגע הזה" אני לא יכולה לעצור את החיוך שלי. "בואי הנה" הוא מסמן לי לבוא אליו. אני מורידה נעליים ואז נשכבת לידו, מסתכלת עליו ומלטפת כל פיסה קטנה בפנים שלו, מעבירה את ידיי על הזיפים שלו שהספיקו לצמוח מחדש, על תווי הפנים שלו. כשהוא מניח את הידיים שלו על המותניים שלי עוברת בי תחושה של צמרמורת, המגע שלו פשוט ממכר אותי. אני מורידה את החולצה שלי, נוח לי להישאר בחזיית הספורט שלי מולו, והבטן הבולטת שלי נחשפת. הוא יורד אליה ומלטף אותה בעדינות, מנשק אותה ואני בינתיים תופסת את השיער שלו ומלטפת אותו. "בוטן תכיר, זה אבא שלך" אני מניחה יד על החלק העליון של הבטן שלי ורואה את דור מחייך מלמטה. "בוטן?" הוא תוהה. "אתה יודע איזה קטני הוא?" אני מחייכת. "לא, בכלל לא הראית לי תמונות מהאולטראסאונד" הוא עושה פרצוף רציני. אני לוקחת את הפלאפון שלי שהיה מונח על השידה ליד המיטה שלו, ומדפדפת בגלריה עד שאני מוצאת את התמונות. "תראה, זה הפרצוף שלו" אני מראה לו את התמונה הראשונה ואז מעבירה הלאה, לשאר התמונות בהם רואים את בוטן בבירור. "פאק, זה שלי" הוא בוהה מהופנט בתמונות. "היי רק 50% מזה, גם אני כאן!" אני אומרת והוא צוחק. "אהבה שלי את" הוא מלטף את הפנים שלי ואז מתקרב לנשיקה. הלשון החמה שלו מתערבבת עם הלשון שלי, הוא נושך לי את השפתיים לעיתים קרובות. כשאנחנו מתנתקים אני קמה לכיוון המראה שלו ובודקת אם האיפור שלי בעין לא נמרח. הוא מגיח מאחור ומחבק אותי, משעין את הראש שלו על הכתף שלי ומנשק אותה מדי פעם. "קחי" הוא מושיט לי את הפלאפון שלו, "בואי נתעד כל רגע מההיריון הזה". אנחנו מצטלמים כשהוא עוטף אותי ואת הבטן שלי בזרועותיו. אנחנו חוזרים לשכב במיטה כשהוא מלטף לי את השיער ואני מסתכלת על התמונות בפלאפון. "את יודעת משהו" הוא אומר אחרי רצף של שתיקה מתמשכת, "מהרגע שנכנסת לחדר בבית חולים הרגשתי שאת מיוחדת בשבילי". "שקרן" אני צוחקת. "למה ככה?" הוא דופק לי מבט. "לא יודעת, תמיד אומרים את זה" אני ממלמלת. "לא נכון" הוא מערער עליי. "וואי בהתחלה אתה היית כל כך מעצבן" אני מודה. "מה למה?" הוא צוחק. "יואו עם המיה המפגרת הזו שכל הזמן נכרכה סביבך" אני רק חושבת על זה וכבר עולה לי הדם למוח. "ואני הקנאי אה?" הוא צוחק עליי. "אני קנאית, אין מה לעשות" אני מודה. "לא מפריע לי, את היחידה בשבילי" הוא מלטף לי את הפנים, "סלחת לי?". "מה נראה לך?" אני מחייכת, "הרסת אותי עם מה שאמרת, אתה הכי ראוי לי בעולם". "עם איך שהתנהגתי זה לא נכון, סבלת ממני כל כך" הוא מוחה. "עברת תאונה, טראומה, העיקר שאנחנו בסדר עכשיו" אני מרגיעה אותו. "רק בסדר?" הוא מרים גבה. "לא יודעת, בוטן מה אתה חושב על זה?" אני צוחקת ומלטפת את הבטן שלי. "הוא מסכים עם אבא שלו כמובן" הוא צוחק ומניח את היד שלו על הבטן שלי. "ממש לא, בוטן, אם לא תקשיב לאמא שלך זה יהיה סופך" אני צוחקת. אנחנו מדברים אליו כאילו הוא כבר כאן. דור תופס לי את התחת, זה די מפתיע אותי בהתחשב שרק חזרנו, אבל את האמת שדי התגעגעתי לזה, למגע שלו, אליו. "בוטן אל תסתכל עכשיו" הוא אומר לבטן וצוחק, צובט עוד קצת את התחת שלי עד שאני גונחת מכאב, "אני אוהב אותך כוסית שלי". "איזו כוסית" אני מתנגדת, "אני רק משמינה מההיריון הזה". "גברת תיזהרי" הוא מחייך, "את לא תגידי על חברה שלי שהיא שמנה, היא הכי כוסית בעולם". אני צוחקת ומלטפת את הפנים שלו, כמה אהבה יש לי כלפי הבן אדם הזה. אני מדביקה לו נשיקה קטנה על השפתיים ואז מניחה את הראש שלי על החזה שלו, אין דבר שיותר התגעגעתי אליו מאשר המצבים האלה. הוא מתעסק בפלאפון שלו, אני לא מתעמקת יותר מדי במה בדיוק. "תגידי מאמי" הוא עוצר את השתיקה ששררה כאן, "את תכעסי אם אני אחזור לתפקיד בגדוד? אני רוצה לסיים את השירות שלי כמו שצריך". מה? מאיפה זה בא עכשיו?!

לא ידוע עקוב אחר לא
שמור סיפור
לסיפור זה 4 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
מיטל גדסי
מיטל גדסי
איזה פרק יפה ומרגש סוף סוף חזרו..
הגב
דווח
לא ידוע
לא ידוע
תודה רבה ♡
הגב
דווח
נעה גולדשטיין
נעה גולדשטיין
פרק מהמם את כותבת מדהים!
הגב
דווח
טען עוד 5 תגובות
כותבי החודש בספרייה
לא ידוע
תשמור עליי, נכון? 42 ואחרון
תשמור עליי, נכון? 42 ואחרון
מאת: לא ידוע
ואז את הגעת 14
ואז את הגעת 14
מאת: לא ידוע
ואז את הגעת 44
ואז את הגעת 44
מאת: לא ידוע
תשמור עליי, נכון? 33
תשמור עליי, נכון? 33
מאת: לא ידוע
דרמה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
סיפורים אחרונים
perfect imperfections
perfect imperfections
מאת: No Name Needed .
נפרדת ממך בתהליכים ~ 37
נפרדת ממך בתהליכים ~ 37
מאת: lucine S
קולטר
קולטר
מאת: אין לי .
בונד
בונד
מאת: איש המגבעת
המדורגים ביותר
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer