כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1

ניסויים (פרק ראשון)

אני נפש שתקועה בתוך כלוב, המנעולים כבדים מידי. הציפורניים שלי מדממות, הראש מסתחרר, אני שורדת את הכאב של הפצעים. תופעות לוואי, למדתי על זה, אני יכולה לשלוט בזה- הכל בראש, אני רק צריכה להתנגד. אני נשכבת על ריצפה בתנועות מגושמת, מזהה את הקריסה הפיזית, זה זורם לי בדם, אי אפשר להוציא את זה ממני. אני חייבת להציל את עצמי.

ימים עמוסים, החור שלי בלב מנהל את רוב שעות היום שלי. אני מציצה בשעון שעל הקיר, זה כמו להיות ציפור כלואה בכלוב, אני נפש שתקועה בתוך כלוב, המנעולים כבדים מידי. הציפורניים שלי מדממות, הראש מסתחרר, אני שורדת את הכאב של הפצעים. תופעות לוואי, למדתי על זה, אני יכולה לשלוט בזה- הכל בראש, אני רק צריכה להתנגד. אני נשכבת על ריצפה בתנועות מגושמות, מזהה את הקריסה הפיזית, זה זורם לי בדם, אי אפשר להוציא את זה ממני. אני חייבת להציל את עצמי. האנשים מסביבי מחליפים פנים, הריצפה רכה, היא גם בהירה מידי, זאת כרית שאני נשענת עליה? אני על מיטה, אני בשליטה.

אני שומעת את הקולות, הם עמוקים, מהדהדים בתוכי, הקול לא מוכר אבל את הפנים אני מזהה היטב. איפה אני? למה גיא לא עוזר לי? הוא מביט עלי נאבקת מנסה להשתחרר. אני חייבת להתנגד, הסחרחורת מתגברת, החומר מעקצץ לי בוריד, יד שמאל שלי מחוברת לצינור, למה גיא לא מנתק אותה ממני?
קר לי, הרגליים שלי משוחררות לתנועה, אבל הידיים נעולות למיטה הלבנה, הכל מסביב מתלחששים, ניסויים בבני אדם, אני נזכרת איפה אני נמצאת. נבחרתי, תענוג עולם, הבטיחו לי להיות חלק ממחקר מדעי ותקעו אותי כקורבן לניסוי פסיכופתי. כל יום מנסים עלי חומר אחר, חושבים שהמוח שלי מספיק מנוסה כדי לזכור במה אני צריכה להתרכז- להתנגד, הכי חשוב להבין שהכל בראש שלנו. אני אולי שורדת מול הסמים במחלקה אבל החומרים שלהם מוציאים את האדם מדעתו.

זה ניסוי חדש יחסית, מנסים לראות אם החומרים החדשים יצליחו לרפא את מחלות הנפש של המטופלים במוסדות הפסיכיאטריים, מערבבים לתוכי סמים. אני לא פסיכית ברוב הזמן, יש לי חסכים שמשפיעים עלי, אבל לכולנו יש. לפני שנתיים מישהו ניסה לגעת בי ואני לא יכולתי לסבול את זה, השתחרר בי איזה שד שלא הכרתי לפני וגרם למוות שלו. בית המשפט סירב להאמין שזאת הייתה הגנה עצמית, הלחצים הנפשיים הכריעו אותי, נכנסתי לדיכאון. לא ידעתי שאני בדיכאון אבל הפסיכיאטרית הסבירה לי, בדרכה, עד כמה עמוקים הפצעים הנפשיים שלי ועד כמה הוויסות הרגשי שלי לוקה בחסר. התאשפזתי במחלקה הפסיכיאטרית, אבא וגיא, עורך הדין, אמרו שזה רק לתקופה קצרה, בשביל שנוכל להשתחרר מעונש מאסר. הסכמתי, לבשתי את המדים החדשים שלי, הכל לבן, הסוואה- כאילו הגעת לגן עדן. זאת הסיבה שלובשים פה תכריכים?
לאף אחד אסור לבקר אותי, רק הצוות הרפואי וגיא. הוא מבקר אותי כל יום. שומר עלי שלא אשתגע. אני לא מוצאת את מקומי בין כל האנשים פה, ובכל התנגדות לבלוע כדור אני סופגת מנת הרגעה. דוחפים לי סמים, הופכים אותי למכורה להרגשה הנעימה של הנוזל בורידים שלי. אבל בניסוי זה אחרת, הגוף שלי שורף, אני שומעת את הנשימות שלי נעשות כבדות יותר מאחת לשנייה, אני לא משוגעת. איך הגעתי לפה? העיניים שלי נעצמות.

"אז מה את שותה קברנה או מרלו?" אני פוקחת את העיניים. בית? אני בבית, אני מתיישבת ומסתכלת סביב, הכל במקום. אלוהים, אני חייבת להפסיק לישון. "הכל בסדר?" גיא מציץ אלי מכניסת המטבח
"כן, סתם חלמתי חלום נוראי." אני שומעת את עצמי מדברת
"ויסקי." הוא מחליט שיין לא יעזור הלילה. "מה חלמת?" הוא מניח על השולחן קערת קרח ומוזג את הנוזל בכוסות "אם אפשר, כאילו..."
"כן," אני צוחקת "חלמתי שעושים עלי ניסוי, מזריקים לי חומרים, אני חולמת על זה הרבה." אני מספרת ומרגישה את הצמרמורות מטיילות לי בגוף
"זה לא סיוט" הפנים שלו מרצינות "מורן, תשתי את זה, זה יעזור לך להעביר את הכאב." הוא מקרב אלי את הכוס
"גם אתה? גם אתה בתוך זה?" אני שומעת את הקול שלי נשבר במרחב ועובר דרך גיא, לא נוגע בו מספיק.

"מורן?" הוא ממשיך להושיט לי את הכוס, אני מנסה להגיב- להעיף אותה בהנפת יד, אבל הידיים שלי כבדות מידי. "מורן, את חייבת בבקשה, זה יעזור לך. תסמכי עלי." גיא מבקש, אני מביטה בעיניו הגדולות, למדתי כבר לזהות מתי הן משקרות לי. ידעתי כבר אז שהאשפוז הזה לא זמני.
"למה- עשית- לי- את- זה?" אני שומעת את המילים יוצאות ממני קטועות, כואבות כל חלק בגוף שלי.
"בבקשה, תיקחי את זה, הידיים שלך משוחררות, אני מבטיח." אני רוצה להאמין לו, אבל אסור לי לסמוך עליו יותר, לא משנה כמה קרוב הוא אלי, למדתי מה חשוב בחיים. בגיל עשרים ואחת לימדו אותי איך לשחרר את עצמי מהכלא הפיזי הזה, רק ככה שורדים פה. הם חשבו שהם שיחררו אותי מהכלא אבל רק הכניסו אותי לתוכו. הם יהרגו אותי. אני חייבת להתנגד. אני לא משוגעת. אני אציל את עצמי.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Coha a עקוב אחר Coha
שמור סיפור
לסיפור זה תגובה אחת
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
מהממם!
הגב
דווח
כותבי החודש בספרייה
Coha a
כוס הקפה שלי
כוס הקפה שלי
מאת: Coha a
היום כבר לא עושים אהבה
היום כבר לא עושים אהבה
מאת: Coha a
מתוק-מריר
מתוק-מריר
מאת: Coha a
הזמן שאחרי
הזמן שאחרי
מאת: Coha a
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
הספר שלי, "מסדרונות" - 5 הפרקים הראשונים לקריאה
הספר שלי, "מסדרונות" - 5 הפרקים הראשונים לקריאה
מאת: אפריל גל גילרוביץ'
אהבה של חורף
אהבה של חורף
מאת: אפריל גל גילרוביץ'
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
סיפורים אחרונים
כך נפרדנו
כך נפרדנו
מאת: Alis .p
ילדים גדולים
ילדים גדולים
מאת: Lior K
גאווה
גאווה
מאת: K L
משחקי אהבה
משחקי אהבה
מאת: שיר פיליבה
מומלצים מהמגזין
GAME OVER עבורה?
GAME OVER עבורה?
מאת: שבורת כנף
על המוכר והזר
על המוכר והזר
מאת: שבורת כנף
לאן נעלם הנסיך על הסוס הלבן?
לאן נעלם הנסיך על הסוס הלבן?
מאת: שבורת כנף
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay