כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
2 2

יש לי הכל- פרק 17

כשאיתי בא לאולטרסאונד ופוגש אותה לראשונה. "זה לא האף שלה?" הוא מצביע על מיקום מסוים במסך.

תוכן עניינים 1. יש לי הכל- פרק 12. יש לי הכל- פרק 23. יש לי הכל- פרק 3+44. יש לי הכל- פרק 55. יש לי הכל- פרק 66. יש לי הכל- פרק 77. יש לי הכל- פרק 88. יש לי הכל- פרקים 9+10 9. יש לי הכל- פרק 1110. יש לי הכל- פרקים 12+1311. יש לי הכל- פרק 1412. יש לי הכל- פרק 1513. יש לי הכל- פרק 1614. יש לי הכל- פרק 1715. יש לי הכל- פרק 1816. יש לי הכל- פרק 1917. יש לי הכל- פרקים 20+2118. יש לי הכל- פרק 2219. יש לי הכל- פרק 2320. יש לי הכל- פרק 2421. יש לי הכל- פרק 2522. יש לי הכל- פרק 2623. יש לי הכל- פרק 2724. יש לי הכל- פרק 2825. יש לי הכל- פרק 2926. יש לי הכל- פרק 3027. יש לי הכל- פרק 3128. יש לי הכל- פרק 3229. יש לי הכל- פרק 3330. יש לי הכל- פרק 3431. יש לי הכל- פרקים 35+3632. יש לי הכל- פרק 3733. יש לי הכל- פרק 3834. יש לי הכל- פרק 3935. יש לי הכל- פרק 4036. יש לי הכל- פרק 4137. יש לי הכל- פרק 4238. יש לי הכל- פרק 4339. יש לי הכל- פרק 4440. יש לי הכל- פרק 4541. יש לי הכל- פרק 4642. יש לי הכל- פרק 4743. יש לי הכל- פרק 4844. יש לי הכל- פרק 4945. יש לי הכל- פרק 5046. יש לי הכל- פרק 5147. יש לי הכל- פרק 5248. יש לי הכל- פרק 5349. יש לי הכל- פרק 5450. יש לי הכל- פרק 5551. יש לי הכל- פרק 5652. יש לי הכל-פרק 5753. יש לי הכל- פרק 5854. יש לי הכל- פרק 5955. יש לי הכל- פרק 6056. יש לי הכל- פרק 6157. יש לי הכל- פרק 6258. יש לי הכל- פרק 6359. יש לי הכל- פרק 6460. יש לי הכל- פרק 6561. יש לי הכל- פרק 6662. יש לי הכל- פרק 6763. יש לי הכל- פרק 6864. יש לי הכל- פרק 6965. יש לי הכל- פרק 7066. יש לי הכל- פרק 7167. יש לי הכל- פרק 7268. יש לי הכל- פרק 7369. יש לי הכל- פרק 7470. יש לי הכל- פרק 7571. יש לי הכל- פרק 7672. יש לי הכל- פרק 7773. יש לי הכל- פרק 7874. יש לי הכל- פרק 79 75. יש לי הכל- פרק 8076. יש לי הכל- פרק 8177. יש לי הכל- פרק 8278. יש לי הכל- פרק 8379. יש לי הכל- פרק 8480. יש לי הכל- פרק 8581. יש לי הכל- פרק 8682. יש לי הכל- פרק 8783. יש לי הכל- פרק 8884. יש לי הכל- פרק 8985. יש לי הכל- פרק 9086. יש לי הכל- פרק 9187. יש לי הכל- פרק 9288. יש לי הכל- פרק 9389. יש לי הכל- פרק 9490. יש לי הכל- פרק 9591. יש לי הכל- פרק 9692. יש לי הכל- פרק 9793. יש לי הכל- פרק 9894. יש לי הכל- פרק 9995. יש לי הכל- פרק אחרון

פרק 17: להתחבר

אני מבחינה במכונית של איתי נעצרת מתחת לבית. הוא לא יוצא ממנה גם כשחולפות כמה דקות, מה שאומר שהוא לא הולך לעלות. קבענו בשעה חמש, הוא הקדים בכמעט רבע שעה. זה החודש האחרון של עונת הכדורסל הסדירה, והרצף האימונים והמשחקים ככל הנראה סוגר עליו מפני שהוא הפסיק לעדכן את הרשתיות החברתיות באופן שוטף כמו בעבר.
אני יורדת למטה ומסדרת תוך כדי את המסמכים שבמעטפה החומה. רוח חמימה מלווה אותי עד שאני נכנסת למכונית שלו. בסרטים נשים בהיריון מתקדם מתקשות להיכנס לרכב, אצלי זה עדיין היה אפשרי ולא ממש בקושי. אני רואה אותו בפעם הראשונה מאז בית החולים ו... הוא נראה לי אותו דבר. הוא לובש טי שירט לבנה ומכנסיים שחורות עד הברך, השיער שלו רטוב ומפליל ששוב הגיע אחרי מקלחת (או אימון). אני לובשת חולצה רחבה משובצת וג'ינס. ממידה 36 נהייתי מידה 40, לא כזה נורא. "מוכן?" אני שואלת אותו. אנחנו אפילו לא מתחבקים.
איתי שולח מבט מהיר לבטן שלי לפני שהוא מתניע שוב את הרכב, ולאכזבתו הוא לא רואה דבר. החולצה מטשטשת אותה נהדר. "תכתבי בוויז לאן נוסעים," הוא אומר בקול ממוקד ונשאר ככה במרבית הדרך. לא היה זכר לאיתי הנרגש משיחת הטלפון לפני מספר שבועות.
הרעש היחיד בדרך הוא צליל הנשימות של שנינו. הנסיעה לא לוקחת הרבה זמן, למזלי. "זה כאן." אני מצביעה על בניין גבוה, ואיתי מחנה את המכונית ממש בכניסה.
"את צריכה עזרה לצאת?" הוא שואל, ואני כבר פותחת את הדלת ומסתדרת בכוחות עצמי.
אני מובילה אותו אל הכניסה המוכרת ומשם אל המעלית שלוקחת אותנו לקומה השישית. איתי לא אומר כלום, הוא כן מסתכל עלי כשאני מוציאה את המסמכים מהמעטפה ומכניסה אותם אל אחד האשנבים שבחדר שכל-כך מוכר לי.
אני עוברת לשבת. "זה ייקח קצת זמן עכשיו עד שיקראו לנו. אם בא לך לעמוד, אתה מוזמן. אני לא ממליצה." אני לא מרימה את הצוואר, אז אין לי מושג אם הוא מחייך הוא לא. הוא כן עובר לשבת ומשלב את כפות ידיו הענקיות זו בזו. הוא במתח. "אין לך ממה לחשוש. ישימו לי ג'ל על הבטן, אתה תראה אותה דרך המסך, תשמע את הלב שלה כמובן וזהו פחות או יותר. ככה אני מקווה לפחות, בשאר הבדיקות היה ככה, והכל היה וגם אמור להיות עכשיו בסדר." אני עוברת להסתכל עליו.
איתי שעון על הכיסא אבל הגב שלו שפוף. הפנים שלו חתומות אולי, אך העיניים מסגירות שהוא חושש. אני מניחה יד על הברך החשופה שלו. הוא מרחיק את כפות ידיו מפיו ושואל, "הרופא שלך חושבת שאת אמא... עתידה להיות אמא חד הורית?"
"רופאה. ולא, אני לא משתפת אותה בשום דבר מעבר למה אני מרגישה, כמה תוספי תזונה לקחתי וכו'." כשאני נכנסת לראש שלו אני מבינה למה השאלה הזו מטרידה אותו. חבל שאני לא מקדישה יותר זמן לחשוב על מה עובר עליו מצד אחד. מצד שני, הייתי יכולה לעשות זאת ולשמוע על התחושות והמחשבות שלו, אם לא היה מגרש אותי לפני חצי שנה בערך מהדירה שלו... אני עומדת לומר עוד משהו, רק שבדיוק הדלת נפתחת והגברת שבאשנב יוצאת החוצה ומסתכלת על שנינו.
"אתם יכולים להיכנס."

כשאני שוכבת על המיטה הגבוהה ומורידה את החולצה, העיניים של איתי, שגם ככה גדולות, נפערות ממש. "כן, הלכו הקוביות." אני מחייכת אליו ומושיטה את יד שמאל לבדיקת לחץ הדם המוכרת.
"נראה שאתה צריך שימדדו לך לחץ דם יותר ממנה," אומרת ד"ר תבור ופוזלת אל איתי. "והוא גם בטוח יותר גבוה משל סתיו. סתיו, הוא קצת נמוך, את נוטלת את כדורי הברזל בתדירות קבועה?"
"יום כן יום לא. הם ממש דוחים ועושים לי בחילה. ואת יודעת, עד שהבחילות נעלמו... אני חייבת לקחת אותם כל יום כל יום?" רק תחושת הטעם שלהם ברוק עושה לי חשק לרוץ לשירותים.
"אין לך הרבה ברזל בגוף גם ככה, אז תחשבי מה קורה שההיריון הולך ומתקדם, מבינה? הכל נשאב. למזלנו את עדיין לא במצב שאת צריכה עירוי דם, לפי הבדיקות שראיתי לפני שלושה שבועות. אני לא רוצה שתגיעי למצב הזה, ולכן כן, תיטלי את כדורי הברזל כל יום."
אני עושה פרצוף ואומרת לאיתי לעמוד לידי. הוא עומד בפינת החדר ומתקרב לכיוון המיטה באיטיות. אני תופסת את קצה המיטה עם יד אחת כשד"ר תבור מורחת את הג'ל המוכר והקר, ותוך רגע היא מופיעה על המסך. אני עוצרת את הנשימה שלי לרגע כשפעימות הלב מתחילות למלא החדר, ואז נזכרת שאיתי פה לידי, וזו הפעם הראשונה שהוא ממש רואה אותה.
"אתה שומע?" ד"ר תבור מדברת במקומי ומצביעה על חלק במסך. "זה הלב שלה." היא עולה עם האצבע לכיוון הראש, ולאחר מכן לידיים, אחר-כך מראה לו את הרגליים ולבסוף את מה שאיתי בדיוק שואל.
"איך יודעים שזאת בת?"
"יש לה חור פה." ד"ר תבור שמה את האצבע על איבר המין שלה, ואני צוחקת בקול. הגומות של איתי מופיעות משום מקום. הוא מחייך. "רוצה לשחק קצת עם המכשיר? זה לא פיפ"א או משהו כזה, אבל אתה תבין מהר מאוד מה הולך, אני בטוחה." אני אוהבת את חוש ההומור שלה, וטוב שיש לה אותה, כי הוא מקל על איתי.
איתי מהנהן ומושיט בחוסר ביטחון את ידו. הוא לוקח את המכשיר, מניח אותו על הבטן שלי ומסתכל על המסך. רק קצות האצבעות שלו נוגעות בעור שלי, אבל זה מספיק כדי לחוש את החום המוכר שלהן. הוא מרים גבה כשהוא עולה למעלה בקצב די זוחל, כאילו עלה על משהו. "זה לא האף שלה?" הוא מצביע על מיקום מסוים במסך.
אני מתחילה לצחוק ממש חזק וגורמת לו להזיז את המכשיר. "סליחה." אני מתנצלת כשרואה שהוא נשאר מחויך, אבל עדיין מסוקרן במה שיש במסך.
"זה אכן האף שלה." ד"ר תבור נראית מוקסמת משנינו למרות שהיא בטח הבינה בחודשים האחרונים, כשכל פעם הגעתי לפה עם אמא או לבד, שאיתי לא בדיוק חלק מהחיים שלי עכשיו (וגם שאלתי אותה בהתחלה על הפלה, זוכרים? ). היא שואלת את איתי אם הוא מוכן לראות הכל בתלת מימד ולוקחת ממנו את המכשיר. הוא עונה בהתלהבות שכן. אני משעינה את הראש חזרה על המיטה ומרגישה תחושת הקלה עצומה.

"אתה יכול לשמור את התמונות, אם אתה רוצה," אני אומרת כשאני מתלבשת חזרה, ושנינו עכשיו לבד בחדר הבדיקה.
"זה יהיה מאוד נחמד מצידך." איתי שם את המעטפה עם התמונות המודפסות בכיס המכנס שלו.
"אני שמחה שאתה מרגיש טוב יותר עכשיו. רואים עליך כשבאנו שהיית לחוץ ועכשיו אתה משוחרר וכבר פחות חושש ו..." אני שוקלת את המילים שלי תוך כדי שאני נועלת את הנעליים. האשליה שהבדיקה הזו תגרום לנו לחזור עוד קיימת אצלי בראש ובלב ואולי טוב שאי אפשר לראות את זה דרך אולטרסאונד.
איתי לא אומר כלום, ושנינו יוצאים חזרה אל חדר הקבלה. אני לוקחת לעצמי כוס מים ומתיישבת חזרה בכיסאות. איתי מוזג לעצמו כוס מים שלישית לפני שהוא מצטרף אלי ומועיל בטובו לדבר. "למה מחכים עכשיו?"
"הרופאה שולחת לפקידה שבאשנב חידוש של כל התרופות שלי ותוספי התזונה. אה, וגם תור לבדיקה הבאה. היא תהיה ארוכה ממש הבדיקה הבאה כי גם נתחיל לדבר על הלידה, וסיורים בבית החולים בחדר לידה, וקורס הכנה וכל הדברים האלה." אני מקמטת את הכוס החד פעמית עם הפה שלי ולפתע מרגישה את העוברית בועטת חזק. "היא משתוללת." אני שמה יד על הבטן שלי.
איתי לא מגיב, ובטח לא כמו שרציתי. המזכירה בדיוק קוראת לי, וכשאני קמה, הוא קם אחריי. אנחנו יורדים חזרה למכונית ולא מדברים. אני לוקחת על עצמי את הפרת השתיקה. "רוצה לבוא לבדיקה הבאה גם?" אני מקריאה את התאריך.
"אלו בדיוק משחקי הגמר," הוא עונה ולא מוריד את העיניים מהכביש.
"רוצה לספר לי איך אתה מרגיש עכשיו? חזרת להיות בהלם ולבן. כאילו... יותר לבן ממה שאתה." אני מכוונת את פתח המזגן אל הפנים שלי.
"זה מוזר, אבל אני לא יודע איך אני מרגיש. הרגשתי שם בחדר משהו כשראיתי אותה על המסך, אני לא אשקר לך, אבל הלחץ ממה שיצא ממך עוד חודשיים בערך קיים אצלי כל הזמן, מבינה? הרי היריון בסופו של דבר מביא תינוק, מביא אותה." הוא נושם עמוק. "קשה לי בבית לבד בלעדייך, שלא תחשבי שאני חוגג כל היום. אני מתקשה לישון מהמחשבה שאת בבית שלך ולא איתי בגללי. אני במשחקים מתנהל על אוטומט. החיים שלי השתנו גם." הוא עוצר את המכונית בצד ומנגב את העיניים שלו. אף פעם לא היה לו קל לבטא רגשות, אבל נראה שהפעם זה קשה במיוחד.
"מה הפסיכולוג של הקבוצה אומר?" לפחות לו יש עם מי לדבר על זה, אני אפילו על החברות שלי כבר לא יכולה לסמוך.
"אני נפגש איתו פעמיים בשבוע, לפעמים שלוש." הוא מגלה משהו שלא ידעתי. "בוקר למחרת ששלחת את התמונות שלה, התקשרתי אליו וישר נפגשנו."
"והוא מעודד אותך להמשיך לא לדבר איתי?" אולי זה לא רעיון טוב לשאול את השאלה הזו.
"הוא מדבר איתי על הפחדים שלי." הוא נהיה קשוח. "את דמיינת בראש שלך תסריט שלא יהיה לך ולי ילד בדרך טבעית אף פעם, נכון? אז איך הרגשת כשגילית שפתאום את בהיריון? לא נבהלת? לא חששת?"
"ברור שכן!" אני נזכרת בימים הראשונים. "ואני לא סיפרתי לאף אחד בימים הראשונים. היה לי קשה כל-כך לשמור את זה בפנים, להתנהג כאילו הכל רגיל. החבאתי ממך את הכדורים בתוך הארון במטבח זה שליד המיקרוגל עמוק עמוק בפנים."
איתי חוזר בהדרגה אל הכביש ומשתלב בתנועה. "עשינו סוג של דימיון מודרך, תסריט כזה, למה יקרה ביום שתתקשרי ותגידי שיש לך צירים."
אני סקרנית לשמוע מה יש לו לומר. כמובן שבתסריטים הוורודים, איתי יהיה בחדר הלידה לצידי. במציאות, אי אפשר לדעת מה יקרה.
"אני כמובן אמרתי שאגיע לבית החולים." הקול שלו נעשה שברירי. "אבל גם ציינתי שבטח ההורים שלי לא יהיו בעד."
"מה עם ההורים שלך באמת?" זה הדבר היחיד שמעניין אותי יותר כרגע.
"אמא שלי רוצה להיפגש איתך."
הוא מנחית עלי פצצה ובמצבי, זה לא רעיון טוב. אני מרגישה שאני נחנקת ופותחת חלון למרות שהמזגן פועל. אין לי ברירה. במוקדם או במאוחר יהיה לי ממש קשר דם למשפחה שלהם. "בסדר. תגיד לה שאני לא נוהגת." מזל שד"ר תבור לא מודדת את לחץ הדם שלי עכשיו, כי לפי פעימות הלב שלי הוא בטוח גבוה במיוחד כעת.
"הפסקת לנהוג?" הוא נשמע מופתע. לפעמים אני שוכחת כמה פרטים שהוא פספס יש לי לספר ולהשלים לו, אלא אם כן טליה עשתה זאת.
"הפסקתי גם לעבוד ו-"
"את זה אני יודע." הוא לא אומר איך הוא יודע.
"בקיצור, תגיד לאמא שלך שתתקשר או תשלח הודעה. אני מקווה שהיא לא תתחיל לתקוף אותי-"
הוא שוב קוטע אותי. "היא לא תעשה לך כלום. בינתיים היא לא מפסיקה להתעניין בך ולשאול איך את מרגישה."
"ואתה יודע?" אני מנסה להיות זהירה.
המכונית נעצרת מתחת לבית שלי. חבל שהנסיעה לא הייתה יכולה להיות ארוכה יותר והיינו מדברים עוד קצת.
איתי עכשיו משחק אותה או מנסה להרוויח עוד זמן כדי לחשוב מה לענות בלי להסתבך.
"יודע איך אני מרגישה." אני נזכרת בדברים של אמא שלי, שהערב הזה של איתי, שלי ושל הבת אדם השלישית, שעוד לא ממש בת אדם, שאיתנו כאן במכונית כרגע. "לא משנה, עזוב." אני פותחת את הדלת.
הוא חוזר להיות פוקר פייס ומשנה את ההילוך במכונית ל-P ואין לי מושג למה. "אני די בטוח כרגע ששנינו מרגישים את אותו דבר, סתיו." המבט שלנו מצטלב. "אולי אצלך דברים משתחררים מהר יותר, אבל אני לא חושב."
"מה הפסיכולוג אומר על הדעה של ההורים שלך?" אני עם רגל אחת מחוץ למכונית.
"הדעות של ההורים שלי שונות," הוא עונה את מה שאני חושבת כבר הרבה זמן, ובטח שמעון הוא זה עם היד הקשה בנושא. "והוא לא כל-כך אומר את דעתו על דעתם. הוא יותר... בודק איך אני מתמודד עם הדעות האלה."
אני מבינה שלא אצליח להוציא ממנו יותר כלום וחוזרת שוב על מה שאמרתי מקודם. "תגיד לאמא שלך שתתקשר אלי ושאני לא נוהגת."
הוא מהנהן, משחרר את ההילוך חזרה ל-D וברגע שאני סוגרת את הדלת, נוסע במהירות (מעל המותרת! ).
אני מתחילה ללכת לכיוון הבניין ומרימה את הראש אל המרפסת של הבית. אין שם אף אחד. "קרן פלס טעתה בשיר," אני ממלמלת לעצמי בעודי עולה במעלית חזרה הביתה, "איתי כן מתעסק ברגשות יותר מדי."

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

שלכת כותבת מהלב עקוב אחר שלכת
שמור סיפור
לסיפור זה 2 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
מהמם כרגיל!
הגב
דווח
שלכת כותבת מהלב
שלכת כותבת מהלב
תודה
הגב
דווח
נטלי בנעים
נטלי בנעים
למה הפסקת??? אני יכולה להמשיך לקרוא את הסיפור הזה שעותתתת!!! סקרנייתתת לגבי ההמשך!!! הלוואי שתכיר מישהו אחר הוא עדיין מעצבן
הגב
דווח
טען עוד 2 תגובות
כותבי החודש בספרייה
שלכת כותבת מהלב
להילחם בשבילו- פרק 111
להילחם בשבילו- פרק 111
מאת: שלכת כותבת מהלב
להילחם בשבילו- פרק 112
להילחם בשבילו- פרק 112
מאת: שלכת כותבת מהלב
יש לי הכל- פרק 91
יש לי הכל- פרק 91
מאת: שלכת כותבת מהלב
יש לי הכל- פרק 66
יש לי הכל- פרק 66
מאת: שלכת כותבת מהלב
אהבה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
סיפורים אחרונים
חבורת מד''א  פרק 11 חלק ג'
חבורת מד''א פרק 11 חלק ג'
מאת: אור קרסנר
זה לא סוף העולם
זה לא סוף העולם
מאת: שיר פיליבה
להעיף אותך גבוה
להעיף אותך גבוה
מאת: Yael Shayn
עונג וכאב
עונג וכאב
מאת: Yael Shayn
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan