כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
2 2

אודם בחורף פרק 24

ברוכה הבאה לאודם בחורף.. אמרתי לך שאי אפשר להתרגל לקור הזה.."

אני מרגיש את הנשימות שלה והיא מעבירה את האצבעות שלה על היד שלי..
מושכת באף, גורמת לי לגחך עם עצמי..
"מה אתה צוחק?"
היא שואלת בשקט ואפשר להרגיש את החיוך על הפנים שלה..
"את מושכת באף, זה חמוד, את כמו ילדה קטנה לפעמים"
"אכפת לך לא לצחוק עלי כשאני נוזלת פה מבכי?!"
"מצטער..
את צודקת"
אני אומר ולא מחזיק את עצמי וצוחק..
היא מחטיפה לי עם היד הקטנה שלה בכוח..
"איה
זה ממש כאב לי!"
אני צוחק והיא מרימה את העיניים שלה אליי, מביטה עליי כמו צ'יף וזה רק מצחיק אותי יותר..
"תפסיק לצחוק עליי!
אני אולי קטנה אבל אני אכסח אותך!"
היא משתחררת מהחיבוק שלי, קמה ונכנסת למיקלחת, מקנחת את האף, שוטפת את הפנים ויוצאת אלי בחזרה עם חיוך קטן..
"תגידי גברת אכלת משהו היום?"
"כן..
אילתרתי משהו בקטנה"
"רעבה?"
"לא"
מחר נלך לקנות לך כמה דברים לבית, שיהיה לך שם אוכל!"
"טוב בוס"
אני קם ומושך אותה ביד, אנחנו יוצאים לסלון והיא נישכבת על הספה, בזמן שאני מארגן לעצמי את הקססה..
"אני רוצה לגלגל"
"את יודעת איך?"
"חוצפן!
אני אלמד אותך"
"קחי, תגלגלי שניים"
אני נותן לה את הקססה ואת הניירות שתגלגל לנו ומסתכל עליה כשהיא משלבת את רגליה על הספה ומקרבת אליה את השולחן..
"ממי למדת לגלגל?"
"מעצמי..
כשאתה לבד רוב הזמן אתה לומד לאלתר מלא דברים, אתה דואג לעצמך, זה היה אחד הדברים שנרכשו עם הזמן"
היא צוחקת ומרטיבה עם הלשון שלה את הנייר כדי לסגור את הג'וינט..
"קח"
היא מגישה לי אותו והחיוך הצדדי הזה שלה הורס אותי..
"אני אוהב שאת מחייכת"
"זה קורה הרבה מאז שהכרתי אותך"
"לפחות למשהו טוב אחד אני גורם"
"למה אתה אומר את זה?"
היא שואלת והיא כבר לא מחוייכת כמו מקודם.
"כי זה נכון עוגיפלצת..
אני לא אחד שגורם לנחת"
אני מגחך והיא מסתכלת עלי, רצינית.
"אתה אפילו לא שם לב למה שיש בך"
"אין בי שום דבר שמח באמת..
זה הכל מעטפת כדי שלא ישימו לב..
כדי שלא ישאלו שאלות שיעמידו אותי מול המציאות העקומה שלי"
"אני מבינה שיש לך משקעים, שהנפש שלך כואבת..
אבל, אני חושבת שיש בך מעבר לזה..
מותר לך לשמוח, מותר לך לצחוק, מותר לך לחיות!"
"אני לא רוצה"
"למה איתמר?"
"כי אני מרגיש אשם עם כל מה שקרה..
אני מרגיש שאין שום דבר שיכול לשמח אותי באמת, או לעניין אותי באמת"
"זה לא אמור להיות ככה"
"את מצליחה להנות?
את מצליחה לשים את העצב שלך בצד ולשמוח באמת?"
"לרגעים כן..
יש פעמים שאני פשוט מתנתקת, נותנת לעצמי לשים את הכל בצד.."
"מעטות הפעמים שאני מצליח להתנתק, איכשהו אחרי זה תמיד מגיעה הנפילה, כאילו מזכירה לי שזה לא בסדר"
"אני יכולה להבין את הצד הזה בך, אבל אתה חייב להשתחרר מזה"
"איך?
אני לא מצליח, זה שם תמיד מחכה לי בפינה"
אנחנו מדליקים את הג'וינט ונישענים לאחור והיא נראית חושבת..
"מתי רקדת פעם אחרונה?"
"אני לא רוקד"
אני אומר ומסתכל עליה עם חיוך מעושן..
"אין דבר כזה..
אתה יודע כמה זה משחרר?!"
"עוגי אני לא רוקד"
"אני חייבת לנסות משהו.."
היא אומרת וחופרת בפלאפון שלה ואז היא קמה ומחברת אותו למערכת בסלון ומגבירה..
אני מתפוצץ מצחוק כשאני שומע את השיר..
היא שמה את alabama song של הדלתות, זה אחד השירים הכי הזוים ומצחיקים ששמעתי..
הלחן שלו היסטרי..
"פעם ידעו לעשות מוזיקה טובה"
היא אומרת ומזיזה את השולחן בסלון, זזה עם המוזיקה לפי הקצב המצחיק שלה, עושה תנועות שגורמות לי לצחוק באמת..
השיר הזה הורס אותי, הוא מבקש שיראו לו את הדרך לבר וויסקי הבא, מדבר על זה שהם חייבים למות, שיר הזיה..
אני לא יודע מה ג'ים מוריסון חשב שהוא שר, אבל הוא עשה את זה כמו שרק הוא יודע..
היא רוקדת ומושכת אותי אליה..
"לא מיכאלה, אני לא.."
"אין דבר כזה!
אם אני יכולה, גם אתה יכול!
אני לא אהיה היחידה שיוצאת מפגרת, בוא לפה מיד!"
היא מצליחה למשוך אותי מהספה, אנחנו מניחים את הפייסלים בצד והיא תופסת את הידיים שלי ומצליחה להזיז אותי, מצליחה לגרום לי לרקוד איתה..
אני לא זוכר בכלל מתי הייתה הפעם האחרונה שהזזתי את עצמי..
"היא שרה בקול יחד עם השיר, הפרצופים המצחיקים שלה הורסים אותי ואני לא מצליח להפסיק לצחוק ממנה..
"אתה רואה, גם רומאו יכול לרקוד, גם רומאו יכול לצחוק מפה.."
היא נעמדת מולי ומניחה את היד שלה על הבטן שלי..
אני מסתכל עליה, העיניים שלה מבריקות והחיוך שלה זורח אלי..
אני מניח את הידיים שלי על הפנים שלה והיא לא מפסיקה לצלול לתוכי..
"משהו קורה לי כשאני איתך..
את מוציאה ממני דברים אחרים"
"זה כי אתה מציל אותי ממני.."
"איך תסבירי את זה?"
היא מרימה כתפיים כשאני באמת לא מבין איך אני מצליח להציל אותה, איך היא מצליחה להוציא ממני את הצחוק הזה, את הדברים הקטנים האלה שגורמים לאושר, גם אם הוא רק לכמה רגעים קטנים..
"לא כל דבר אפשר להסביר..
יש דברים שכניראה החיבור שלהם הוא מיוחד, כמו החיבור שלנו"
היא עונה ומחייכת חיוך שובב, מנסה למשוך אותנו החוצה מהשיחה הזאת שהפכה שוב לרצינית מעט..
היא ממשיכה לשיר ולזוז ולעשות לי פרצופים מצחיקים וברגע זה אני מודה לדלתות על השיר הזה..
כשהשיר ניגמר היא מחבקת אותי..
מחבקת אותי אליה, אני מרגיש את הידיים שלה עוטפות אותי, נאחזות בי..
אני אוהב את החיבוק שלה, אני אוהב שהיא בשניה הופכת לילדה הקטנה הזאת שרק מחפשת טיפה של שקט בין הידיים שלי..
אנחנו מתרסקים על הספה והיא מניחה את הראש שלה עליי, את הידיים שלה היא מכניסה בין רגליה ומתקפלת, אני מצמיד אותה אלי, נושם את השיער שלה, נושם את הריח שלה, נרגע יחד איתה..
"מיכאלה.."
"מה.. ?"
"אני יודע שאמרת שעדיף שאני לא אדע, אבל אני מרגיש שאני חייב לדעת.."
"לדעת מה?"
"לאן את נעלמת כל הזמן?
לאן את נוסעת מפה כל פעם בסערה?"
היא שותקת ואני מרגיש קצת לא נעים על ששאלתי, אבל אחרי שהיא התחילה לספר לי מה עבר עליה, אני מרגיש צורך לדעת עוד..
"זה לא משהו שנוח לי לדבר עליו"
"אז אל.."
אני לא יכול ללחוץ אותה, ברור לי שזה יגרור למקומות לא טובים ואני פשוט משחרר מזה..
היא נישארת ככה לעוד כמה רגעים וזזה באי נוחות..
"קרה משהו?
אמרתי משהו לא במקום?"
"לא, אני סתם עייפה, אני בקושי שמצליחה לישון"
"בעיה מוכרת"
אני אומר וצוחק בזמן שהיא אוספת את השיער שלה..
"אני חושבת שאני אזוז הבייתה"
"אני אלווה אותך"
"לא צריך, זה בסדר"
"אני רוצה..
אפשר?"
אני שואל ומסתכל עליה, שוקע בה במיוחדות הבלתי נגמרת שיש בה..
"אפשר"
היא עונה בשקט וקמה..
אני נועל נעליים ושם על הראש את החם צוואר, מחבר את צ'יף לרצועה ואנחנו יוצאים וחוטפים גל של קור ישר לפנים.
"יאו מה זה הקור הזה?"
"ברוכה הבאה לאודם בחורף..
אמרתי לך שאי אפשר להתרגל לקור הזה.."
"כשאני מאופסת על עצמי אני פתאום שמה לב לדברים האלה, אבל כשאני שוקעת עם עצמי, זה הדבר האחרון שמטריד אותי.."
"מבין אותך, לפעמים יש לי לילות שלמים שאני מעביר פה בחוץ, המחשבות מעסיקות אותי ואני לא שם לב לכמה הקור הזה חודר לי לעצמות"
"מתי לדעתך ירד פה שלג?"
"אוטוטו..
בדרך כלל בתקופה כזאת הוא כבר מגיע, כשקפוא ככה זה סימן שהוא קרוב"
אנחנו הולכים מהר כדי לחמם את הגוף וכבר מגיעים לפתח ביתה..
אני עולה איתה למרפסת והיא פותחת את הדלת..
"לא נעלת?"
"לא, שכחתי כניראה"
"זה קורה הרבה?"
"אני משתדלת שלא, אבל יש פעמים שאני מתעלמת מהעובדה שאני צריכה לנעול"
"תנעלי מיכאלה, את פה לבד ואת לא יודעת מה ומי יכולים פתאום להגיע"
"טוב לא להלחיץ אותי"
"תלחצי!
ככה תזכרי שאת צריכה לנעול"
היא מחייכת והידיים הקפואות שלה מקררות לי את הפנים..
"אתה דואג לי?"
"כן!"
"תודה..
חדש לי כל העניין הזה, שיש מי שדואג"
"אז תתחילי להתרגל עוגיפלצת!"
היא צוחקת ומנשקת אותי, נשיקות קטנות עם השפתיים הקפואות שלה..
אני לא מסוגל להתאפק איתה והטעם שלה מושך אותי אליה, אז אני מגיע ללשון שלה, עם הלשון החמה שלי.
מנשק אותה לאט, מתחמם איתה, טועם אותה שוב כמה שאני יכול..
היא נמצדת אלי ואני עוטף את הגוף הקטן שלה בידיים שלי..
אני מרגיש שאני יכול לעמוד איתה ככה, לנשק אותה ככה בלי סוף..
"תכניסי את התחת החמוד שלך הבייתה"
אני אומר לה בשקט לתוך השפתיים והיא מחייכת עליי..
"רק חמוד?"
"תכניסי את התחת המושלם שלך הבייתה!"
אני אומר לה בקול גבוה יותר והיא צוחקת לפה שלי ובקושי מצליחה להשתחרר ממני..
"תרוץ הבייתה רומאו, שלא תתקרר לי"
"דואגת לי?"
"כן!"
היא נכנסת פנימה ואני רץ עם הקינג שלי חזרה הבייתה..
אני סוגר את הדלת ומוריד מעלי את החם צוואר, מסתכל על הסלון, מסתכל על הבית והיא חסרה לי פה..
היא מצליחה לגרש ממני כל כך הרבה שדים, אני לא יודע איך ואני לא יודע למה, אבל יש בה משהו שמעורר אותי, שמוציא אותי מהבועה הדפוקה שלי..
אני נכנס לחדר והריח שלה באוויר, משתלט לי על המרחב..
מת להסניף אותה, לנשום אותה לתוך הגוף שלי..

*****************
בוקר טוב לרביעי..
אני מאוהבת בהם קשותתתתת!
מה איתכם?
מה אתם חושבים?
תאזינו לשיר, אחד הטובים של הדלתות חחח יכניס לכם קצת צבע ליום האפור הזה!
אוהבת אתכם מלא
שיהיה לכם יום מקסים, סעו בזהירות ותתלבשו חם, שלא תתקררו לי ;)
נתראה בפרק הבא
♥♥♥♥

V D עקוב אחר V
שמור סיפור
לסיפור זה 6 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Mor B
Mor B
איזה פרק מתוק זה לא כבר בלי צורך בנוטלה לדעת צרה חחח.
הם כאלה מתוקים ביחד אין דברים כאלה ויוי.
מעניין לאן היא בורחת... מקווה שאין לה איזה מאהב מהצד אבוי לי איתך אי אפשר לדעת חחח ושלא תקחי את זה כרעיון חחח.
בא לי שהוא ירוק הפרק בפניה שישחרר את כל הכאב שיש לו על הלב כל השנים.
בא לי שהיא זאת שתחזק אותו שתיהיה שם בשבילו.
שהוא סוף סוף יהיה שמח אבל שמח אמיתי לא מזויף.
בא לי אותם ביחד ❤❤
הגב
דווח
V D
V D
את בטוחה שאת רוצה שהיא תיקח לך אותו?!
ככה את מוותרת לה??
לא מכירה אותך ככה הארייט..
חחחחחח
♥♥♥
הגב
דווח
אני כאן .
אני כאן .
חח.. עשית לי חשק לרקוד..
הגב
דווח
טען עוד 15 תגובות
כותבי החודש בספרייה
V D
תחזרי כבר..
תחזרי כבר..
מאת: V D
אהבה מדומיינת..
אהבה מדומיינת..
מאת: V D
אודם בחורף פרק 31
אודם בחורף פרק 31
מאת: V D
אודם בחורף פרק 28
אודם בחורף פרק 28
מאת: V D
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
מגע אסור- 27
מגע אסור- 27
מאת: shir shir
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shir Mualem
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
מאת: Shirel Ben-Or
סיפורים אחרונים
מחשבות על הילד שלא תזכה להכיר
מחשבות על הילד שלא תזכה להכיר
מאת: אנונימית אנונימית
הסופשים האלה
הסופשים האלה
מאת: גוקרית .
 לא מוסיפים סופה להוריקן - פרק 39
לא מוסיפים סופה להוריקן - פרק 39
מאת: נועם קאוץ
שמישהו יכאיב לי בבקשה לעיטים קרובות
שמישהו יכאיב לי בבקשה לעיטים קרובות
מאת: Virtual hug #
המדורגים ביותר
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
מאת: Nizan Zarotski
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
מאפייה בלב
מאפייה בלב
מאת: Yoav Rehavi
היפה והחיה
היפה והחיה
מאת: Liel Shmuel