כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1 2

תשמור עליי, נכון? 32

כמה הייתי רוצה שיהיה לי את האומץ לעמוד מולו ופשוט לספר לו את האמת, שהוא אהבת חיי והאבא של הילד שלי, כמה הייתי רוצה להפסיק לשקר לו, להפסיק לשים מסכות כשאני איתו.

פרק 32:
-נקודת המבט של נוי-
-"הלו" קול גברי נשמע מהצד השני של הקו כשאני מחייגת לנועם.
"נומי, אני חושבת שמצאתי דרך לספר לדור שהתינוק שלו" אני אומרת ופתאום שוררת שתיקה על הקו. "נומי? אתה שם?" אני שואלת כשמהצד השני עדיין לא נשמע שום קול. אני מחליטה לנתק את השיחה ולנסות לחזור אליו אחר כך, אולי יש בעיה בטלפון או בקליטה. אני נכנסת להתקלח, מרגישה שזה מה שאני צריכה כדי להתרענן. כשאני יוצאת עטופה במגבת גוף וראש אני מתיישבת על המיטה שלי ולוקחת את הפלאפון. אני מחליטה לשלוח לדור הודעה אם בא לו שאבוא אליו, אני מרגישה מין געגוע כזה. אני נכנסת לאנשי קשר ועוצרת בדיוק איפה שכתוב 'דורי החיים שלי', לא שיניתי את השם שלו גם אחרי התאונה ולא נראה לי שיש לי כוונות לשנות, אני לוחצת ושולחת לו: "היי, מתאים לך שאבוא לביקור חולים?" ומוסיפה סמיילי קורץ. אני בינתיים נעמדת מול הארון ושמה על עצמי תחתונים וחזייה. אני מוציאה מהארון ג'ינס סקיני צמוד וחולצת בייסיק שמבליטה את החזה שלי. דור של פעם פשוט היה מת מהמראה הזה שלי. אני נעמדת מול המראה כשבינתיים הטלפון שלי משמיע צליל של הודעה ואני מזנקת לבדוק אם דור ענה. זה אכן הוא, הוא אמר שהוא יישמח שאבוא. כמה הייתי רוצה שיהיה לי את האומץ לעמוד מולו ופשוט לספר לו את האמת, שהוא אהבת חיי והאבא של הילד שלי, כמה הייתי רוצה להפסיק לשקר לו, להפסיק לשים מסכות כשאני איתו. אני מתיזה על עצמי בושם, זה שלפני התאונה דור קנה לי, של קלווין קליין, מסתרקת, לוקחת את המפתחות של האוטו שלי והמשקפי שמש ויוצאת מהבית שלי אל הבית של דור. אחרי נסיעה של 10 דקות פחות או יותר אני מגיעה לבית שלו, ומחנה את הקיה פיקנטו הקטנה שלי ממול החצר שלו. אני יוצאת מהאוטו ומוודאה שנעלתי אותו. אני דופקת על דלת הבית ושלומי פותח לי בחיוך ומחבק אותי כשאני שואלת אותו לשלומו. אני עולה במדרגות אל החדר של דור ופותחת את הדלת במין אינסטינקט שכזה, כמו בימים שלפני התאונה, שוכחת שעכשיו אנחנו לא ביחד. הוא נבהל קצת בהתחלה כשהוא רואה שהופעתי בפתח החדר אבל אז מחייך וקם לחבק אותי. "איך אתה?" אני שואלת ומתיישבת על הכסא והוא על המיטה. "בסדר, רק נשאר להיפטר מזה" הוא מסמן על המחט שנעוצה בזרועו, האינפוזיה. "יהיה בסדר" אני מנסה לשדר אופטימיות. "כן.." הוא ממלמל ונראה שהוא מוטרד ממשהו, "נועם היה אצלי קודם, הביא לי כל מיני חטיפים וממתקים שהוא אומר שאהבתי... חוץ מהגועל נפש הזה" הוא אומר ומרים שקית של במבה נוגט, "אני ממש מתקשה להאמין שמצאתי את הדבר הזה טעים". אני מגחכת. "זה? היה אחד הדברים שהכי אהבת" לא כולל אותי כמובן. "כנראה שהיה לי ממש טעם גרוע לפני התאונה אה?" הוא צוחק ואותי זה לא מצחיק. אני יודעת שהוא לא זוכר כלום, אבל הוא קרא לי טעם גרוע? "לא בכל דבר" אני צוחקת. "אז במה כן?" הוא נהיה רציני, כאילו הוא רוצה שינדבו לו מידע על מי שהוא היה לפני כל התאונה. "בכל מיני, בבגדים, בחברים.." אני אומרת ומשפילה מבט, הייתי רוצה להמשיך את המשפט ולהגיד בבת זוג, אבל לא היה לי את האומץ. "הלוואי שכל התאונה הזו לא הייתה קורית" הוא אומר לפתע, "הלוואי שלא הייתי שוכח כלום ושום דבר". אתה מספר לי? אני חושבת שאני רוצה את זה יותר ממנו אפילו. הטון של השיחה נהיה רציני ונראה שבאמת כואב לו שהוא לא זוכר אף פרט מהחיים שלפני התאונה. "תספרי לי קצת איך הייתי לפני התאונה" הוא מסתכל עליי בעיניים גדולות ומתחננות. "היית תלמיד טוב, היו לך ציונים ממש טובים אבל היו גם פעמים שהפרעת, המורים לא יכלו להוציא אותך החוצה כי הם ידעו שאתה תלמיד תותח" אני מחייכת ומנסה להיזכר בעוד דברים. "שנה לפני זה כשקיבלת זימון לצו הראשון היית אחוז אמוק כזה, דיברת בכזו פנאטיות על הצבא, על כמה שבא לך להתקבל לתפקיד קרבי וכזה" אני ממשיכה, "בהתחלה הייתי רבה איתך, כי פחדתי שיקרה משהו לחבר הכי טוב שלי, אבל עם הזמן הבנתי שאין עם מי לדבר, כשאתה היית נעול על משהו, אף אחד לא היה יכול להוריד אותך מזה". "ובסוף מה שפחדת שיקרה קרה" הוא אומר ברצינות. "נכון, אבל העיקר שאתה חי" אני מנסה לנחם אותו. "חי בלי לזכור כלום, זה נחשב לחיות?" הוא אומר בייאוש. "אבל אתה מתחיל תהליך של שיקום, זה לא פשוט, אתה עוד תיזכר..." אני מנסה לנחם אותו אבל על הדרך גם אותי, הרי גם אני איבדתי אותו כשהוא איבד את הזכרון. "זה בעייתי לנסות להיזכר אם משקרים לך" הוא אומר לפתע. מה? "מה?" אני מרימה את המבט שלי אליו. "את יודעת על מה אני מדבר" הוא משפיל את המבט שלו כלפי מטה. "לא אני לא" - "נוי, אני זה שענה לך מהפלאפון של נועם היום, שמעתי שאמרת שאני האבא של התינוק שלך". שיט, פאק, שיט, פאק! "למה הסתרת דבר כזה ממני? אני לא חשוב לך?" הוא שואל והעיניים שלו מלאות בדמעות ובכאב. "מה? איך אתה אומר את זה בכלל? אתה הדבר הכי חשוב לי בעו..." - "איך אני חשוב לך אם הסתרת ממני שהיינו זוג? שהכנסתי אותך להיריון? נכנסתי לגלריה בטלפון שלי וכל מה שראיתי היה אותי ואותך מתנשקים, מחייכים, מתכרבלים... איך אני חשוב לך אם שיקרת לי ככה?". אני נשברת כשהוא שואל אותי עם קול רועד ושבור ומלא בחנק. לא ככה רציתי שהוא יגלה. "דור, אני לא רציתי להלחיץ אותך... היית פצוע ומבולבל" - "נוי אני לא קונה את זה! אני פשוט לא קונה את זה! היית צריכה לבוא ומהרגע הראשון לספר לי את האמת, לא לשקר לי ככה על הקשר שלנו ועל ההיריון שלך, שלנו!". אני יודעת שהוא צודק, האמת כל כך מכאיבה כשמציפים אותה ככה. "אתה אהבת חיי! מה אתה חושב? שלי היה קל לראות אותך מתעורר אחרי כל כך הרבה זמן ולהבין שאין לך מושג מי אני? שאני באה אליך ואתה בכלל לא קולט מי אני ומה הייתי בשבילך? יש לך מושג כמה סבלתי?" אני מרימה את הקול שלי מרוב תסכול, לאף אחד, גם לו, אין את הזכות לדבר אליי ככה, לאף אחד, גם לא הוא, אין לו מושג קלוש מה עבר עליי כל הזמן הזה, מה הרגשתי ובאיזה משבר הייתי. "אבל גם אני סבלתי! איבדתי את הזהות שלי ושיקרו לי כל הזמן לגביה, את, נועם, ההורים שלי! אף אחד לא היה מוכן להגיד לי אם יש לי חברה, אפילו הסיפור על זה שהכניס אותך להיריון מומצא! איך אני יכול לסמוך עלייך אם ככה?" הוא שואל כשדמעות בעיניו. אני מרגישה שדי, מיציתי את השיחה הזו, רק בא לי לברוח, הוא לא יודע ואין לו שמץ של מושג מה הרגשתי כל התקופה הזו, אין לו שום זכות לבוא ולזעום עליי ככה. אני אוספת את הדברים שלי ויוצאת מהחדר שלו. "לאן את הולכת?" הוא מנסה להשיג אותי במדרגות כשאני מתגברת עליו ויוצאת מהבית שלו מהר ונכנסת לאוטו. אין לי כוח להתמודד איתו יותר, עם השריטות והצלקות שהותירו בו התאונה המפגרת הזו, זה לא דור שאני מכירה, זה לא דור שבו התאהבתי.

לא ידוע עקוב אחר לא
שמור סיפור
לסיפור זה 6 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
נעה גולדשטיין
נעה גולדשטיין
לאא דיי רק שלא תוותר, אוףף שייזכר כבר אי אפשר לעמוד בזה יותר...
הגב
דווח
לא ידוע
לא ידוע
המשך עלה ♡
הגב
דווח
אביטל סיאני
אביטל סיאני
מהמם
הגב
דווח
טען עוד 9 תגובות
כותבי החודש בספרייה
לא ידוע
תשמור עליי, נכון? 33
תשמור עליי, נכון? 33
מאת: לא ידוע
תשמור עליי, נכון? 37
תשמור עליי, נכון? 37
מאת: לא ידוע
תשמור עליי, נכון? 38
תשמור עליי, נכון? 38
מאת: לא ידוע
תשמור עליי, נכון? 34
תשמור עליי, נכון? 34
מאת: לא ידוע
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
מגע אסור- 27
מגע אסור- 27
מאת: shir shir
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shir Mualem
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
מאת: Shirel Ben-Or
סיפורים אחרונים
 לא מוסיפים סופה להוריקן - פרק 39
לא מוסיפים סופה להוריקן - פרק 39
מאת: נועם קאוץ
תכאיבו לי בבקשה לאיטים קרובות
תכאיבו לי בבקשה לאיטים קרובות
מאת: Virtual hug #
פרק ארבעים וארבע
פרק ארבעים וארבע
מאת: שיר פיליבה
מתאמץ להפסיק לאהוב אותי
מתאמץ להפסיק לאהוב אותי
מאת: Virtual hug #
המדורגים ביותר
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
מאת: Nizan Zarotski
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
מאפייה בלב
מאפייה בלב
מאת: Yoav Rehavi
היפה והחיה
היפה והחיה
מאת: Liel Shmuel