כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
2 2

יש לי הכל- פרק 16

כשהחברה הכי טובה מאוהבת בחבר שלי, והוא גם מחבב אותה...

תוכן עניינים 1. יש לי הכל- פרק 12. יש לי הכל- פרק 23. יש לי הכל- פרק 3+44. יש לי הכל- פרק 55. יש לי הכל- פרק 66. יש לי הכל- פרק 77. יש לי הכל- פרק 88. יש לי הכל- פרקים 9+10 9. יש לי הכל- פרק 1110. יש לי הכל- פרקים 12+1311. יש לי הכל- פרק 1412. יש לי הכל- פרק 1513. יש לי הכל- פרק 1614. יש לי הכל- פרק 1715. יש לי הכל- פרק 1816. יש לי הכל- פרק 1917. יש לי הכל- פרקים 20+2118. יש לי הכל- פרק 2219. יש לי הכל- פרק 2320. יש לי הכל- פרק 2421. יש לי הכל- פרק 2522. יש לי הכל- פרק 2623. יש לי הכל- פרק 2724. יש לי הכל- פרק 2825. יש לי הכל- פרק 2926. יש לי הכל- פרק 3027. יש לי הכל- פרק 3128. יש לי הכל- פרק 3229. יש לי הכל- פרק 3330. יש לי הכל- פרק 3431. יש לי הכל- פרקים 35+3632. יש לי הכל- פרק 3733. יש לי הכל- פרק 3834. יש לי הכל- פרק 3935. יש לי הכל- פרק 4036. יש לי הכל- פרק 4137. יש לי הכל- פרק 4238. יש לי הכל- פרק 4339. יש לי הכל- פרק 4440. יש לי הכל- פרק 4541. יש לי הכל- פרק 4642. יש לי הכל- פרק 4743. יש לי הכל- פרק 4844. יש לי הכל- פרק 4945. יש לי הכל- פרק 5046. יש לי הכל- פרק 5147. יש לי הכל- פרק 5248. יש לי הכל- פרק 5349. יש לי הכל- פרק 5450. יש לי הכל- פרק 5551. יש לי הכל- פרק 5652. יש לי הכל-פרק 5753. יש לי הכל- פרק 5854. יש לי הכל- פרק 5955. יש לי הכל- פרק 6056. יש לי הכל- פרק 6157. יש לי הכל- פרק 6258. יש לי הכל- פרק 6359. יש לי הכל- פרק 6460. יש לי הכל- פרק 6561. יש לי הכל- פרק 6662. יש לי הכל- פרק 6763. יש לי הכל- פרק 6864. יש לי הכל- פרק 6965. יש לי הכל- פרק 7066. יש לי הכל- פרק 7167. יש לי הכל- פרק 7268. יש לי הכל- פרק 7369. יש לי הכל- פרק 7470. יש לי הכל- פרק 7571. יש לי הכל- פרק 7672. יש לי הכל- פרק 7773. יש לי הכל- פרק 7874. יש לי הכל- פרק 79 75. יש לי הכל- פרק 8076. יש לי הכל- פרק 8177. יש לי הכל- פרק 8278. יש לי הכל- פרק 8379. יש לי הכל- פרק 8480. יש לי הכל- פרק 8581. יש לי הכל- פרק 8682. יש לי הכל- פרק 8783. יש לי הכל- פרק 8884. יש לי הכל- פרק 8985. יש לי הכל- פרק 9086. יש לי הכל- פרק 9187. יש לי הכל- פרק 9288. יש לי הכל- פרק 9389. יש לי הכל- פרק 9490. יש לי הכל- פרק 9591. יש לי הכל- פרק 9692. יש לי הכל- פרק 9793. יש לי הכל- פרק 9894. יש לי הכל- פרק 9995. יש לי הכל- פרק אחרון

פרק 16: טליה ואיתי

שבוע וחצי אחרי "מסיבת בת" או מה שלא עשו הבנות בחדר שלי, טליה יוצרת איתי קשר שהוא מעבר להתכתבות/ התעניינות מהירה. עם רותם נפגשתי פעמיים מאז ועם עדי דיברתי בטלפון לא מעט.
"מה זה סליחה שלא יכולתי להגיע." היא אומרת כשהיא נכנסת לחדר שלי. "אני קבורה כל היום עם הספרים והמחברות."
"הכל בסדר." אני יודעת שיש להן חיים מחוץ לחדר שלי. אני אמנם לא הלכתי לעבודה מאז האשפוז שלי לפני ארבעה וחצי חודשים, אבל מין הסתם שהשגרה נמשכת.
"אני רואה בית יותר מדי ובא לי קצת לצאת." טליה עונה על השאלה שבאתי לשאול למה היא לא מתיישבת. "רוצה ללכת לקניון?"
"לא הייתי בקניון הרבה זמן." אני מרגישה קצת פאניקה לצאת מהבית המגונן.
"לא יקרה כלום. שעה למדוד בגדים, שעה לאכול פסטה עם מלא שמנת והביתה." היא מורידה את העיניים שלה לבטן שלי. "את יכולה למצוא בגדים בשנייה בגדים גם שאת תיכף בחודש שביעי. ממידה סמאל את גג לארג', נכון?"
אני מחייכת חיוך קטן (ובתכלס טליה צודקת), ושתינו יוצאות לרכב שלה.

בשלב מסוים של מידות וטיולים, אני מוצאת חולצה אחת ממש יפה (כן, מידה לארג') בFOX. היא ורודה עם שרוולים מתחרה ומחמיאה לי ממש. טליה קנתה מכנסונים שחורים מקטיפה וגופיה עם פסים שחורים-לבנים. חודש מאי נותן את אותותיו, ואכן בגדי הים נמצאים כבר כמעט בכל חנות. אני מודעת לכך שככל הנראה הקיץ לא אראה את הים ואומרת זאת בקול כשטליה ואני יושבות בקפה ג'ו.
"אני אקח אותך לים, מה זה השטויות האלה?" טליה לא מוכנה לקבל את הדברים שלי.
"אין לך זמן לנשום, אז לים?" אני דגה עם המזלג שלי עוד פנה ורוד/כתום.
טליה שותקת לרגע. אני ממשיכה לאכול ומזמינה עוד בקבוק סודה (אני חושבת שזה השלישי שלי) עד שהיא נשברת, מה שהיה צפוי. "הייתי בדייט עם הבחור מהפייסבוק השבוע."
"ברוך השם," אני פולטת.
לפני מעל חצי שנה, מישהו שהיה איתנו בתיכון שלח לטליה הודעה שהוא רוצה להכיר אותה מעבר לילדה שעברה במסדרון ולא דיברה איתו. אמר שכל שהימים מהתיכון נעלמו, הוא גילה תחומי עניין שלה שמוצאים חן בעיניו והוא ישמח אם הם יצאו.
"הוא לא ממש מה שאני מחפשת. מת על אופנועים, את לא מבינה כמה." והיא מתחילה לפרט את כל מה שהוא סיפר לה בדייט אחד (! ). "לפעמים אני מקנאה בך שמצאת את האחד שלך. סבבה, עכשיו המצב רגיש, נכון, אבל כולנו יודעים שיהיה לסיפור שלכם סוף שמח. יכול להיות שזה יקרה גם עוד חמש שנים, אבל איתי ואת תגדלו את הילדה ביחד. המשפחה שלו בשלב מסוים תשחרר אותו."
"עוד תמצאי את האחד שלך," אני אומרת בסוג של קרירות ומתעלמת מהחלק האחרון של המשפט שלה, שגורם לניצוצות להידלק לה בעיניים.
שוב נאלצתי להדחיק את העובדה שאני יודעת שלטליה יש רגשות לאיתי, ובתוך תוכה היא רוצה אותו. בלי להתכוון לך, המחשבה שלי נדדה אל לפנות בוקר הראשון של השנה הלועזית החדשה אשתקד.

"מה את מורידה את הנעליים?" איתי נזף בי כשהיינו בלובי המלון מחוץ לחדר בו נערכה מסיבת השנה החדשה. היה קונפטי בכל מקום על השטיח היוקרתי.
התיישבתי על הכיסא שהיה ליד הפסנתר באחת הפינות ועיסיתי את כפות הרגליים שלי. "קשה לי ללכת כבר. אני לא זוכרת מתי רקדתי ככה."
טליה הלכה בזגזג וכמעט מעדה. איתי הצליח לתפוס אותה בזמן ועזר לה להתיישב לידי. "מה השעה בכלל?" היא ללא ספק שתתה יותר בכמויות.
הוא הסתכל בשעון הגדול שהיה בקבלה. "כמעט ארבע. המסיבה בפנים משתוללת כאילו עוד מחכים לחצות."
"הייתה לנו נשיקה מושלמת." הרמתי את כל הצוואר מעלה מעלה אל כיוונו של איתי, והרגשתי איך הוא נתפס לי.
טליה אולי הייתה שיכורה, אבל ראיתי איך היא הגיבה. באולם, בחצות ודקה, היא עשתה פרצוף חמוץ וזה היה הדבר הראשון שהבחנתי בו אחרי הנשיקה. עכשיו היא בלעה רוק והיה נראה כאילו עוד שנייה תפרוץ בבכי. היא הורידה את שרשרת הפרחים האדומה-צהובה מהצוואר שלה והשאירה אותה על הפסנתר.
"את לא רוצה את זה לאוסף שלך?" איתי גיחך וענד אותה עליו. היא ישבה נהדר על החולצה הלבנה המכופתרת שלו.
טליה קמה, סידרה את השמלה הירוקה המנצנצת שלה (זו שמוכרים בH&M ב60 שקלים ומזכירה עץ אשוח) וניגשה אל הקולב בו היו המעלים. "להביא את שלכם גם?" היא הסתובבה אל שנינו אחרי שלבשה את המעיל העבה והפרוותי שלה, וגילתה את איתי יושב לידי ושנינו לא מפסיקים להחליף רוק.
הוא קטע את הנשיקה איתי, קם ולקח את המעיל שלו. אני נשארתי לשבת. "יאללה, סתיו, בואי נלך." הוא נעמד לידה. היא אחזה בעקבים שלה שנתלו על שתי אצבעותיה ונראתה ממש נמוכה לידו. אני התברכתי ב1.72, לה היה בקושי 1.60.
"לך תביא את האוטו." קמתי ולקחתי את המעיל. "אין מצב אני מחכה לך בחוץ בקור הזה."
"האוטו שתי דקות פה, אל תתעצלי." איתי לא זז ממקומו של ליד טליה, שפיהקה. "נו, חברה שלך עייפה, ואני רעב."
"אני גם רעבה. בואו נלך לאכול באיזשהו מקום." טליה הוציאה את הנייד שלה מהקלאץ' השחור (מנצנץ גם הוא) שלה וככל הנראה בדקה איך היא נראית דרך המצלמה. איתי חטף ממנה את הפלאפון וצילם את שניהם לסלפי. הוא הרים את הצוואר למעלה, כמו שהוא אוהב לעשות בתמונות. "אתה... אתה רוצה שאעלה את זה?" טליה הייתה קצת מבוהלת.
"העליתי אותה כבר," איתי ענה אחרי שנייה בה באמת היה שקוע בתוך המסך והחזיר אותו לטליה. "טוב, סתיו, אני אלך להביא את האוטו. עוד חמש דקות תצאו, טוב?"
"פתאום זה לא שתי דקות." קמתי והלכתי בעקבותיו ובעקבות טליה עד לכניסה. מישהו בדיוק יצא החוצה. "שיו איזה קור."
טליה ואני התיישבנו על אחת הספות שבלובי בעוד שאיתי יצא החוצה אל סוף הלילה הקר. "כמה עבודה תהיה למנקים." טליה הוציאה חתיכת קונפטי אדומה זוהרת מהנעל שלה.
"נראה לי שאם שילמנו 200 שקלים לכרטיס, ואנחנו עוד הולכים לאכול עכשיו, מחיר הניקיון כלול." הוצאתי חתיכת מפית מהחריץ שבחזייה שלי. "בעעע."
שתינו שקשנו מקור כשהיינו במכונית של איתי כמה דקות אחר-כך. אחזתי ביד של איתי כל הנסיעה למסעדה ("תנור" כבר אמרנו? ) וגם סירבתי לעזוב אותו כשהתיישבנו ליד אחד השולחנות. ממש נמרחתי עליו והקשיתי עליו לאכול את ההמבורגר שלו. טליה אכלה בשקט והסתכלה עלינו בעיניים כבויות, עד שאיתי פתח את נושא הספורט האהוב על שניהם- הכדורסל- והן נדלקו בשנייה. בחיים לא ראיתי את העיניים שלה זוהרות ככה. היא דיברה מהר, חייכה, הסתכלה עליו במבט מעריץ כשתיאר לה את המחשבות שלו כשהוא קולע עונשין או קם מהספסל כשמכבי בפיגור.
ואז פתאום נפל לי האסימון שטליה מאוהבת באיתי, ומי שעומדת לה בדרך ומפריעה היא... אני.

כמובן שעם הזמן הייתי בטוחה שירד לה ממנו. סוג של "הענשתי" אותה ולא לקחתי אותה למשחקים איתי. זה לא ממש עזר. גם לאיתי היה צד בזה, והוא... הוא חיבב אותה. עדיין מחבב. ראה בה אולי כאחות תאומה מאומצת, כאחת שמבינה (גם יותר ממני) מה עובר עליו כשהוא על הפרקט או בטיסות. כשאיתי ארגן לי את יום ההולדת, הוא בחר מכל החברות, אפילו יותר מרותם, בטליה להיות האחת שתעזור לו. הבנתי מטליה שהם נפגשו כמה פעמים, ואיתי לקח אותה באוטו שלו, והיא הצטרפה אליו למשחק אימון ו... לא עושה לי טוב להיזכר בזה.
לפני חצי שנה, כשהבחור שהיה איתנו בתיכון שלח לטליה את ההודעה, סוג של ירדה לי אבן מהלב. אבל זה היה זמני. לא היה לי נעים לשאול את טליה מול היושבים בבית הקפה כמה פעמים איתי והיא מדברים, כמה פעמים בשבוע הם נפגשים ומי יודע מה עוד. אולי אני גם טועה וסתם אריב איתה, למרות שהסבירות הזו שואפת לאפס, שאני טועה.
כרגע, כשאיתי ואני בנתק ויש מעלינו סוג של ענן, ואף על פי שנשמע שטליה מאוד רוצה שנחזור, אני לא יודעת מה קורה בקשר שלהם. ומשהו קורה.

אני לוגמת מהסודה שלי וחוזרת בהדרגה למציאות. אני מסוג האנשים שנסחפים עם הדה ז'ה וואים למיניהם.
"טעים לך הסודה, אה?" טליה מניחה את המזלג שלה ועוברת לעיין בתפריט הקינוחים.
"שום דבר כבר לא ממש טעים. אין חיים בלי סושי." אני מחייכת. "את לוקחת משהו מתוק?"
"אם זה היה תלוי בי, במקום פסטה וסופלה או משהו, היינו עכשיו יושבות בסודוך, אבל אסור לך נקניקים."
"נכון." אני דווקא שמחה שאסור לי לאכול את הסנדוויץ' טוסט נקניק הזה ומזל שטליה לא מודעת לכך ;)
"איתי דיבר איתך אחרי ששלחת לו את התמונות של האולטרסאונד?" היא חושבת שהיא נשמעת כבדרך אגב, אבל היא כבר הפלילה את עצמה. לא סיפרתי לה הרי ששלחתי לו את התמונות. נו, רואים שצדקתי?
"הוא בא איתי לבדיקה הבאה." אני שואבת ברעשים את מה שנשאר מהסודה שבכוס בכוונה.
"הוא אבל אמר משהו? נשאר אדיש?"
אני רוצה לענות לה: "את כבר יודעת" ומחזיקה את עצמי. אני משחקת עם הקש הורוד-לבן וסוג של מהנהנת. כשהיא ממשיכה ללחוץ ושואלת איך אני מרגישה עם זה שהוא בא, אני חושדת שאולי איתי מבקש ממנה להוציא ממני דברים.
"הייתה לי שיחה עם אמא שלי השבוע על החיים שאחרי הגעתה של התינוקת לעולם." אם כבר היא משתפת אותו בכל דבר, שתספר לו על התוכניות שלי לעתיד. "בהתחלה נגור עוד קצת אצל ההורים שלי, ותוך כדי נחפש דירה באזור רק לשתינו."
"את רוצה חיים עצמאיים?" הנייד של טליה בדיוק רוטט. בזווית עין אני קולטת את השם "איתי" על המסך. טליה נועלת את המסך מהר, רק שמאוחר מדי...
"אני לא רוצה להעמיס עליהם יותר מדי." אני מעבירה נושא בחדות, "את רוצה קינוח או שנזמין חשבון?"
כמה דקות לאחר מכן שתינו בדרך חזרה למכונית. "למה את שותקת הרבה?" טליה שואלת בטון ממש מעצבן, כאילו היא דורשת שאתפרץ עליה בכוח. היא ככל הנראה חושדת שהיום, ובכללי לאחרונה, היא יותר מדי שקופה ואני מודעת לכך שהיא ואיתי מדברים.
"למה איתי שלח לך הודעה?" אני מחזירה בשאלה בשיא הקרירות ומוסיפה, "זה נראה כאילו את כדור הבדולח, ראי הקסמים או וואטבר לעולם שלי. אם הוא כל-כך מתעניין, שישלח הודעה בעצמו."
"הוא במצב לא טוב-"
"אז שישתף אותי ולא אותך." אני קוטעת אותה ונבהלת מעצמי. אני נשמעת כמו מכשפה כשאני מרימה את הקול.
"סתיו, יום אחד הוא חוזר מהעבודה שלו ומגלה אותך מעולפת ואז מגלה שאתם מצפים לילד. הוא אומר לך שהוא מצפה שתעזבי אם-"
אני שוב קוטעת אותה. "אה, גם את זה את יודעת?" היא המומה. "עזבי אותך מלהיות מיילדת, תהיי פסיכולוגית ספורטאית, יושב עלייך בול. ואולי ככה גם תמצאי לעצמך כדורסלן משלך ותעזבי את איתי בשקט."
נהיה לי חם. לא בא לי לחזור איתה הביתה בכלל. אני מתחילה ללכת לכיוון תחנות המוניות, והיא משיגה אותי. "שיו איך מבינים שאת בהיריון, ההורמונים מדברים בשמך." היא תופסת אותי ביד. "איתי כולה כתב שהוא שמח שיצאת מהבית קצת."
אני מרגישה איך הדם מתפרץ לי בגוף ומתחילה לרעוד. מזל שיש ספסל לידי כך שאני יכולה לשבת ולנשום. "הכי קל לו היה לגרש אותי ולהיעלם. אני לא ממש יודעת מה קורה איתו בחיים האישיים. כמו מעריצה, עוקבת באדיקות באתרי הספורט." לא חכם מצידי להיפתח בפניה ככה.
"ואת חשבת אולי לשלוח לו הודעה ולשאול אותו מה עובר עליו או שהכי פשוט זה להפיל הכל עליו, שוב?"
חבל שאני לא יכולה לתלוש את הספסל מהמקום ולהעיף אותו עליה. מה היא מתערבת?
אני לוקחת הרבה אוויר. "תשמעי, טליה, אני לא רוצה לריב איתך. אני גם לא יכולה לבקש ממך להפסיק לדבר עם איתי..." אני מתחילה להרגיש לא טוב. "תביאי את האוטו וקחי אותי הביתה, בסדר?"
"סתיו, את נהיית לבנה." היא מתיישבת לידי. "מה, לקחת את זה כל-כך קשה?"
"אני רוצה הביתה." הדמעות זולגות לי מהעיניים. בתזמון די חרא, העוברית מתחילה לבעוט. אני מניחה יד על הבטן ואומרת לה בלב שאני אגן עליה מהמערכת היחסים החולנית של טליה ואיתי.

אני כבר לא מסוגלת להחזיק כלום בבטן, ומספרת לאמא ישר כשאני חוזרת הביתה הכל. אמא מכינה לי תה ומפנקת אותי בהרבה חתיכות מעוגת השוקולד שאפתה וממש טעימה לי.
"כשאיתי יבוא לקחת אותך לבדיקה, אל תדברי איתו על טליה בכלל." אמא מתיישבת לידי ומביאה לי מפיות כדי שאנקה את ציפוי השוקולד מהפה. "זה הולך להיות הערב שלך, שלו ו... (פוזלת אל הבטן שלי) שלה."

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

שלכת כותבת מהלב עקוב אחר שלכת
שמור סיפור
לסיפור זה 3 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
טליה פשוט לא חברה..
שיעיף אותה מהחיים שלו ויחזור לסתיו ויבין שהוא לא יכול בלעדיה ובלי העוברית הקטנה !!!!!!!
הגב
דווח
guest
בבקשה עוד פרקקקקקק
הגב
דווח
Gili Levy
Gili Levy
שהיו כבר זוג נורמלי איתי וסתיו הוא יבין ויתעורר על החיים שלו
הגב
דווח
טען עוד 2 תגובות
כותבי החודש בספרייה
שלכת כותבת מהלב
יש לי הכל- פרק 91
יש לי הכל- פרק 91
מאת: שלכת כותבת מהלב
יש לי הכל- פרק 66
יש לי הכל- פרק 66
מאת: שלכת כותבת מהלב
יש לי הכל- פרק אחרון
יש לי הכל- פרק אחרון
מאת: שלכת כותבת מהלב
יש לי הכל- פרק 50
יש לי הכל- פרק 50
מאת: שלכת כותבת מהלב
אבירות
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
אל תהיה אידיוט
אל תהיה אידיוט
מאת: viki pen
ואז הגיע ג'יימס דין
ואז הגיע ג'יימס דין
מאת: Sophia Rose
מעשה בחשפנית
מעשה בחשפנית
מאת: קריסטין .
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Eltchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
מאת: Shirel Ben-Or
סיפורים אחרונים
סול- פרק שני
סול- פרק שני
מאת: רותם ...
אחוזת בקסוואל - פרק 8
אחוזת בקסוואל - פרק 8
מאת: ?????_???? ..
"קל להתעלם-קשה להתחבר"
"קל להתעלם-קשה להתחבר"
מאת: Rom Eliaz
חבקי אותי חזק פרק 22
חבקי אותי חזק פרק 22
מאת: Maya B