כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 2

תשמור עליי, נכון? 30

אני מעדיפה לשקר לו, כי עם האמת כרגע לא הוא ולא אני מסוגלים להתמודד.

תוכן עניינים 1. תשמור עליי, נכון?2. תשמור עליי, נכון? 23. תשמור עליי, נכון? 34. תשמור עליי, נכון? 45. תשמור עליי, נכון? 56. תשמור עליי, נכון? 67. תשמור עליי, נכון? 78. תשמור עליי, נכון? 8 (18+)9. תשמור עליי, נכון? 910. תשמור עליי, נכון? 10 (18+)11. תשמור עליי, נכון? 1112. תשמור עליי, נכון? 1213. תשמור עליי, נכון? 13 (18+)14. תשמור עליי, נכון? 1415. תשמור עליי, נכון? 15 (18+)16. תשמור עליי, נכון? 1617. תשמור עליי, נכון? 1718. תשמור עליי, נכון? 18 (18+)19. תשמור עליי, נכון? 1920. תשמור עליי, נכון? 2021. תשמור עליי, נכון? 2122. תשמור עליי, נכון? 2223. תשמור עליי, נכון? 2324. תשמור עליי, נכון? 2425. תשמור עליי, נכון? 2526. תשמור עליי, נכון? 2627. תשמור עליי, נכון? 2728. תשמור עליי, נכון? 2829. תשמור עליי, נכון? 2930. תשמור עליי, נכון? 3031. תשמור עליי, נכון? 3132. תשמור עליי, נכון? 3233. תשמור עליי, נכון? 3334. תשמור עליי, נכון? 3435. תשמור עליי, נכון? 3536. תשמור עליי, נכון? 36 (18+)37. תשמור עליי, נכון? 3738. תשמור עליי, נכון? 3839. תשמור עליי, נכון? 3940. תשמור עליי, נכון? 4041. תשמור עליי, נכון? 4142. תשמור עליי, נכון? 42 ואחרון

פרק 30:
-נקודת המבט של נוי-
-כעבור חודש-
אני בדרך לבדיקת אולטראסאונד ראשונה להיריון הזה, בדרך לגלות את מין העובר שלי. אני יושבת במושב האחורי באוטו של נועם כשהוא נוהג וסתיו לידו, הם מחזיקים ידיים לאורך כל הנסיעה, בדיוק כמו שאני ודור היינו עושים תמיד בנסיעות. החודש הזה נראה כאילו טס, דור השתחרר מבית החולים והתחיל בתהליך שיקום, את האמת שאנחנו מתראים די הרבה, הוא מאוד מתעקש שאשב איתו ואספר לו על מי שהוא היה לפני שכל התאונה הזו קרתה. הלב שלי התרכך כלפיו, הוא לאט לאט חוזר להיות הדור שאני אוהבת, והקרבה אליו גורמת לי להרגיש טוב יותר. הוא עדיין לא יודע שאני בהיריון. אחרי הבדיקה אלך אליו, אני מניחה שאספר לו על ההיריון, אבל לא שזה התינוק שלו. לא, לזה אני עדיין לא מוכנה. גם על כל הקשר שלנו לא סיפרתי לו עדיין, לא יודעת מתי אספר. נועם מחנה את האוטו בקליניקה של הגינקולוג, אנחנו יורדים מהאוטו ונכנסים אל המכון. אנחנו נרשמים בקבלה שהגענו ומתיישבים על הכסאות במסדרון, מחכים שהרופא יקרא לנו. "אל תדאגי יפה שלי" סתיו אומרת ומחזיקה לי את היד, "יהיה בסדר, הוא יהיה תינוק מהמם כמו ההורים שלו". "הוא?" אני מסתכלת עליה בחיוך. את האמת שאני ממש לא יודעת אם בא לי שזה יהיה בן או בת, העיקר שהכל יהיה בסדר, ושגם דור יהיה בסדר. "הוא, היא, יש לך העדפה?" היא צוחקת. אני מנידה בראשי לשלילה בחיוך שכזה. "נוי אברהמי?" דלת נפתחת ורופא יוצא מתוכה וקורא בשמי. אנחנו נעמדים מיד. הוא מוביל אותנו לעבר חדר ואני נכנסת ומתיישבת על המיטה שליד הטלוויזיה של הבדיקה. נועם וסתיו נכנסים אחרי הרופא ונעמדים מולי, מחייכים ומשדרים לי תחושה שהכל באמת יהיה בסדר. "היי נוי, אני דוקטור קליין, איך את מרגישה?" הוא מתיישב על כסא מולי ומציג את עצמו בחיוך. "בסדר, מקווה שגם העובר מרגיש בסדר" אני משיבה בחיוך רגוע. "את זה נגלה תכף" הוא אומר ואז מפנה את מבטו אל נועם, "אתה האבא?". "לא לא" נועם ממהר לענות בשלילה, כשסתיו מחייכת חיוך מסופק מהתשובה שלו. "אבא שלו עבר תאונה בצבא, אבל הוא בסדר עכשיו" אני עונה לרופא. "מצטער לשמוע, אבל העיקר שהוא בסדר" הוא מחייך, "הכי חשוב שתהיי רגועה, מוכנה לגלות מה שלום הבחורצ'יק הקטן שכאן?". הוא מצביע על הבטן שלי ואני מהנהנת. אני כבר לא יכולה לחכות לגלות אם זה בן או בת. אני מפשילה את החולצה שלי ונשארת בחזייה, הדוקטור בינתיים מורח את הבטן שלי שהספיקה לגדול קצת וכבר מעלה אצל אנשים ספק בחומר סיכה קר שמעביר בי תחושה של צמרמורת, אבל מהר מאוד אני מתרגלת אל העניין. על מסך הטלוויזיה נראה רקע שחור ולאט עם תזוזות המכשיר על הבטן שלי נגלית לפנינו תמונה בשחור לבן, של העובר שלי. "זה האף" קליין מצביע על הנקודה הקטנה שבמסך, "וזה הפה". יש לי דמעות כבר מכל הסיטואציה. "והנה בדיוק האיבר שמוכיח לנו שמדובר בבחורצ'יק, יש לך בן" הוא מחייך ומחווה בידו על התמונה שנשקפת במסך. זהו, זה נעשה אמיתי, יש מין ויש לו כבר פרצוף, זה ממש בוטן קטן שגדל בתוכי. הרופא נותן לי נייר כדי לנקות את חומר הסיכה ממני, ואז אני לובשת מחדש את החולצה שלי, אנחנו מקבלים דיסק ומסמכים של הבדיקה, מודים שוב לרופא ויוצאים מהקליניקה. אנחנו נכנסים לאוטו ולנועם לוקחות פחות מכמה שניות להתניע את הרכב. "נו נו" סתיו אומרת בהתלהבות, "בוטן שלנו הולך להיות גברבר חתיך בדיוק כמו אבא שלו". אני מלטפת את הבטן שלי ומחייכת אליה כאילו התינוק שלי בוהה בי. "את מרוצה?" נועם שואל ומביט בי דרך המראה האחורית. "ברור" אני מחייכת, "העיקר שהוא בסדר". "יאללה, ניקח אותך לאב המאושר" נועם צוחק ומרים את האמברקס. "אני לא הולכת להגיד לו היום" אני ממהרת לבטל את השמחה. "את רצינית?" סתיו מטה את ראשה אליי ודופקת לי מבט. "אני אספר לו שאני בהיריון, בלי לציין שהוא האבא, זה עוד מוקדם מדי" אני עונה. "את השתגעת לגמרי, מאמי, תגיד לה שהיא השתגעה לגמרי" סתיו אומרת ומסתכלת על נועם שיגיד משהו. "יפה שלי, את חושבת שלא אמרתי לה? היא מסרבת להקשיב!" הוא מסביר את עצמו. "למה אתם לא מבינים אותי?" אני שואלת וברגע השמחה הופכת לאווירה רצינית וקרה. "מבינים אותך? למה את לא מספרת לו כבר שאתם זוג ושהוא האבא של העובר שלך? כבר עבר חודש נוי! הוא צריך להתמודד עם ההשלכות של החיים שהוא השאיר!" נועם אומר ומשתדל להתרכז בכביש. "מה אתה חושב? שאני לא מתה להגיד לו שאנחנו ביחד? שאני לא מתחרפנת מלראות אותו ושאין לי את היכולת לנשק אותו?" אני מוציאה את כל התסכול שלי, ומרגישה שהדמעות עומדות להכות בי. "אז את צריכה להגיד לו את זה!" סתיו מתערבת, "הוא לא ילד קטן, יש לו אישה ותינוק בדרך, שיתמודד!". זה המשפט האחרון שנאמר לאורך הנסיעה. נועם מגיע סוף סוף לבית של דור ועוצר לי שם, אני יורדת ומודה לו על הטרמפ, וסוגרת את הדלת של האוטו אחריי, הוא ממשיך משם מהר. אני דופקת על דלת הבית של דור ו-ורד פותחת לי בחיוך. "נו? מה אמרו?" היא שואלת אותי במתח, אחרי שלא הסכמתי לה לבוא לבדיקת אולטראסאונד, שלא יהיה שקוף מול דור. "זה בן!" אני אומרת בהתלהבות ולרגע כבר שוכחת את כל המהומה שהייתה באוטו. "יאאא" היא מחייכת ומזנקת עליי בהתלהבות, "שלומי! זה נכד!". אני ממהרת להשתיק אותה. "דור עוד לא יודע" אני מזכירה לה. "תספרי לו!" היא אומרת בהתלהבות עדיין. "קודם כל ההיריון, בהמשך שזה ממנו" אני אומרת, "אני עולה אליו". אני פונה אל המדרגות ודופקת על דלת החדר הסגורה שלו. הוא פותח לי את הדלת בחיוך ומחבק אותי מיד, הריח שלו משגע אותי. כשאנחנו מתנתקים הוא בוהה בבטן שלי, ולא יודע אם לשאול אותי או לא. כשאני מתיישבת על כסא והוא על המיטה מולי, הוא עדיין מתקשה להוריד את העיניים שלו מהבטן שלי, שהספיקה לגדול, אפילו בקצת. "זה מה שאתה חושב שזה" אני עונה אחרי שתיקה קצרה, והוא נראה המום. "מה? איך? מתי? מי?" הוא שואל מבולבל. "רגע, לאט לאט" אני צוחקת. "באיזה חודש את?" הוא שואל שאלה ראשונה. "שבוע 9" אני עונה בקצרה, "הרגע חזרתי מאולטראסאונד". "ו..." הוא מצפה שאמשיך. "זה בן" אני מחייכת. "איזה יופי" הוא מחייך, ונראה שמשהו יושב עליו, בטח הוא רוצה לדעת ממי זה. "זה היה מתוכנן?" הוא שואל שאלה עקיפה, מנסה לענות על השאלה שלו מבלי לשאול אותה ישירות. "לא" אני מנידה ראשי לשלילה. נראה שהוא מאוכזב מהתשובה הקצרה שהפטרתי. "ו..." הוא מגמגם, "את יודעת... מי האבא?". זהו, הוא שאל את זה, עכשיו אני צריכה לנסח תשובה, כזו שלא תכלול בתוכה פרטים עליו. "כן" אני עונה בקצרה. "הוא יודע שהוא האבא?" הוא אוזר אומץ ומעמיק את השאלות. אני חושבת בקצרה ואז עונה שלא. "אחרי ששכבנו הוא פשוט ניתק איתי קשר, לא ענה להודעות ושיחות ממני, פשוט נעלם" אני מעדיפה לשקר לו, כי עם האמת כרגע לא הוא ולא אני מסוגלים להתמודד. "איזה בן של זונה..." דור ממלמל ואני מרגישה את הלב שלי נמחץ. זה כל כך לא נכון, אני כל כך מגעילה. דמעה זולגת על הלחי שלי ואני ממהרת למחות אותה. "שמעי אני לא זוכר אותך" הוא אומר ושובר לי את הלב פעם שנייה, "אבל אני מכיר אותך מחדש כבר חודש, וזה לא מגיע לך, הוא חתיכת מניאק, לשכב עם בחורה ככה ואז להיעלם...". זה בדיוק הדור שאני מכירה, הגבר שלי, הגבר הכי מדהים בעולם, זה שבחיים לא ידרך על כבוד של אישה, שתמיד יתנהג בג'נטלמניות. אני מתה להגיד לו שזה הכל מומצא, שהאבא של התינוק שלי זה הגבר שהכי רציתי שיהיה האבא של התינוק שלי. שזה פאקינג הוא, אבל במקום זה אני פשוט שותקת. "אל תבכי" הוא אומר ומחבק אותי. אני נאלמת דום, קופאת במקום. זה אתה, זה פאקינג אתה! אתה האבא של בוטן! יש לו את האף שלך והפה שלך! יש לו את האבא הכי מדהים בעולם. המחשבות צורחות לי בתוך הראש, אני מרגישה שאני עומדת להשתגע... אני יודעת שאני פשוט מתרצת מול כולם למה אני לא מספרת לו שזה הוא, שאני משקרת לכולם שהוא לא מוכן לזה, הוא הכי מוכן בעולם, זה דור... אני פשוט לא יודעת איך להגיד לו את זה, ועוד אחרי ששיקרתי לו...

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

לא ידוע עקוב אחר לא
שמור סיפור
לסיפור זה 5 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
ואוו איזה מתחח
הגב
דווח
לא ידוע
לא ידוע
המשך עלה!
הגב
דווח
נטלי בנעים
נטלי בנעים
שתגיד לו כבר!
הגב
דווח
טען עוד 6 תגובות
כותבי החודש בספרייה
דרמה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
המדורגים ביותר
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer
למה את לא עונה לי?
למה את לא עונה לי?
מאת: אתי בן ארויה
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D