כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 3

אודם בחורף פרק 20

אני יושב איתה בשקט על הריצפה הקרה, מנסה לחמם את הנפש שלה, לחבר בחזרה את החלקים שנישברו בתוכה..

היא עומדת באמצע הבית, כשביד שלה יש עוד כמה דברים להשליך על הריצפה והקירות..
אני מסתכל סביב והיא שברה וניפצה הרבה מהתיסכול שלה לפני שהגעתי..
היא מסתכלת עליי והבכי שלה לא עוצר..
היא שומטת את הידיים, כמו נכנעת למצב ומתרסקת על הרצפה..
"מיכאלה!"
אני נכנס פנימה ויורד על ברכי.
מרים את הראש שלה אלי..
"אני כאן, אני פה איתך!
דברי איתי!
בבקשה דברי איתי!"
"אין לי כוחות יותר.."
"מה קרה?
תשתפי אותי"
"אני לא יכולה.."
היא עונה בשקט כשהדמעות חונקות אותה"
"אני לא הולך לשום מקום, אני מבטיח לך, אני לא אהיה מאלה שנעלמו!
תסמכי עליי קצת!"
היא לא מפסיקה לבכות ואני יודע שאני חייב לעשות משהו כדי להרגיע אותה איכשהו..
אני משחרר את המנורה והשלט מהידיים שלה, מתיישב על הריצפה יחד איתה, מחבק אותה כשהיא עם הגב אליי..
הגוף שלה עייף, הראש שלה מונח על החזה שלי והיא בוכה בשקט ששובר אותי..
אני לא יודע מה לעשות..
אני מבין מה גילי והחברים והמשפחה עברו איתי כשהייתי נישבר..
חוסר אונים מוחלט..
אני מסתכל מסביב ומבין שהילדה הזאת סוחבת כל כך הרבה ואני חייב לאסוף את עצמי ולהיות שם בשבילה..
אז אני מחבק אותה חזק ובאופן טבעי מתחיל לשיר לה בשקט..
את 'אני כאן' של נתן גושן..
שר לה בשקט כשהראש שלי צמוד לשלה, כשהגוף שלי מחבק את שלה וכל מה שאני רוצה זה, שהיא תירגע, כל מה שאני רוצה זה, שהיא תבין שיש לה על מי לסמוך ואני באמת מוכן להיות כאן בשבילה, להיות כאן כשקשה לה, כשהיא נשברת, אני רוצה שהיא תבין שאני רוצה להכיל אותה ואת כל מה שיש בה, לא משנה כמה זה קשה וכמה זה רע..

' אני כאן, לחטוף את המכות,
כשאין לך כח לעצמך יותר ואת צריכה לפרוק,
אני כאן, תמיד מוכן לבנות,
אז זה בסדר אם אני אחראי על כל הכישלונות.

אני כאן, גם כשרחוק מאוד,
מחזיק את אדמתנו, שלא תתחיל לרעוד.
בלילות, אני שומר מקום,
אני אחיה עם השדים שלך, רק תשמחי היום.

אני כאן, בכל העצבויות,
בונה עולם לכאבים שלך ולמילים קשות,
אני כאן, עשיר בצלקות,
אני אקנה את הדמעות שלך שלא תוכלי לבכות.

אני כאן, ואני בוחר לשתוק,
הרי השקט הוא מציף הכל, חודר הכי עמוק.
ובין צער לבין חיוך מתוק,
בסוף זו רק הכוונה הטובה, שתלך הכי רחוק.

‏אני כאן, גם כשרחוק מאוד,
מחזיק את אדמתנו, שלא תתחיל לרעוד.
בלילות, אני שומר מקום,
אני אחיה עם השדים שלך, רק תשמחי היום.

אני כאן כשלא בא לך להיות,
להציע שלום ולכבות את השריפות,
אני כאן כשהרוח תסער, כשאין כח לחיות
וכשכלום לא נשאר.

אני כאן, לחטוף את המכות,
כשאין לך כח לעצמך יותר ואת צריכה לפרוק'

כשאני מסיים לשיר לה, אני שם לב שהבכי שלה נרגע, שהיא נושמת שוב..
אני יושב איתה בשקט על הריצפה הקרה, מנסה לחמם את הנפש שלה, לחבר בחזרה את החלקים שנישברו בתוכה..
"בואי.."
אני מחליט לקום כדי שהיא תתאפס, כדי שהיא תנסה לחזור לעצמה..
אני מרים אותה על הידיים ומשכיב אותה על הספה..
היא מסתכלת עלי בדממה, לא מוציאה מילה.
אני קם ומכסה אותה עם שמיכה שהייתה זרוקה שם, מנסה לחמם אותה..
אני מסתכל מסביב ויחסית לגודל המנייטורי שלה, היא עשתה פה לא מעט נזקים..
הכל פה הפוך, יש כמה דברים שבורים ונראה שהיא פרקה את עצמה אחרי הרבה זמן שאגרה הכל בפנים..
אני מחליט לסדר פה קצת והיא מנסה לקום..
"תשכבי שם בשקט"
"אל תעשה את זה, אתה לא צריך!"
"אני לא צריך, אני רוצה!
ואם לא הייתי מספיק ברור אז תביני עכשיו!
אני לא הולך לשום מקום, אני כאן איתך ולא משנה עם מה נצטרך להתמודד!
הבנת?!"
היא מסתכלת עלי והעיניים שלה עייפות, היא מסתכלת עליי והיא שניה מלבכות שוב..
"את לא בוכה עכשיו, את אוספת את עצמך ומתקדמת הלאה!"
היא נשענת עם גבה וראשה על הספה, מניחה לי לאסוף את הכאב שלה בשקט..
כשאני מסיים להחזיר את הבית לקדמותו והוא חוזר להיות הפינה הבטוחה שלה, אני מתקרב אליה ומתיישב על השולחן מולה..
"מיכאלה תסתכלי אליי"
היא מרימה את הראש, מתיישרת מולי ולא מפגישה את העין הירוקה שלה עם העין הכחולה שלי..
"אני כל כך מתביישת.."
"ממה?"
"ממך, מאיך שמצאת אותי"
"את לא צריכה להתבייש, אם היית יודעת איך היו מוצאים אותי היית אומרת שאת צריכה להתאמץ קצת יותר מזה.."
היא מגניבה אליי חצי חיוך ואני מבין שאני בדרך הנכונה לשבור את המחסום הראשון שהיא בנתה בזמן שאני מסדר פה..
"אני מצטערת שהיית צריך לראות את זה.."
"אולי זה טוב שראיתי את זה.."
"איך זה טוב?"
"ככה אני יודע עם מה אנחנו מתמודדים!"
"אנחנו.. ?"
"מבחינתי שנינו עוברים משברים מתמשכים, שנינו מתמודדים עם השדים שלנו..
ראיתי אותך היום ולא את אחת מהמסכות שלך!
ראיתי אותך שבורה והבנתי שאני רוצה להיות כאן איתך גם ברגעים האלה..
אני לא מתכוון לברוח!"
"למה לך?
תסביר לי!
תן לי סיבה אחת, למה לך להיות כאן כשאני ככה, למה לך לדעת מה העול שלי ומה הסיפור שלי ועם מה אני מתמודדת, אם אתה בעצמך כל כל שבור ומיוסר וקודר כמו שאתה אומר.. ?"
"בגלל שאת שמה לי מראה מול הפנים!
את מראה לי מי אני, מראה לי איך אני מתמודד כל פעם כשמשהו שובר אותי, כשהזיכרון תוקף אותי ואין לי לאן ללכת ואין לי דרך לספר ואין לי דרך להתמודד חוץ מהטירוף וממחשבות שגומרות לי את הנשמה!"
אני יושב מולה כשאני פאקינג על הסף, על הקצה מלהישבר מולה..
מסביר לה מה אני רואה בה שיש בי!
למה אני חייב להיות שם כדי להרים אותה, כמו שהרימו אותי..
"אני רואה אותך מיכאלה, אני רואה את הכאב שלך, אני רואה את העיניים שלך זה מספיק לי כדי לדעת שאני רוצה להיות פה.."
היא מורידה דמעות קטנות שצועקות כאב גדול..
היא מסתכלת עליי ואני רואה את הקושי שלה..
אני מחזיק את שתי ידיה ומושך אותה אלי והיא מתרסקת לכתף שלי, מחבקת אותי חזק ולא מרפה, אני לא מרפה..
"תקשיבי..
תפסיקי לבכות!
לכי תכנסי להתקלח, תתנקי מכל מה שיש לך, תצאי חדשה..
אני אכין לך משהו לאכול"
"אני לא הלכתי לקניות, אין כל כך מה לאכול פה.."
"ממה את חיה יא רבע עוף?!"
היא שולחת לי חיוך קטן ששווה הרבה וקצת מרענן את ההרגשה הקשה שלה..
"אני אזמין לנו פיצה, יש פה אחלה פיצה במושב"
"טוב.."
"צריכה עזרה במיקלחת?"
אני שואל אותה בצחוק כשהיא קמה מהספה וזה מביא אותה לשחרר לי סטירה על הלחי, שמתלבשת לה בול..
"אל תרגיז אותי"
"את האמת לא הייתי רוצה להרגיז אותך, ראית איזה בלגאן השארת פה, יחסית לגודל שלך..
מסוכנת!"
היא צוחקת בקול ומשפשפת את הפנים שלה כל הדרך למיקלחת..
אני מתקשר להזמין פיצה ואני לא יודע מה היא אוהבת עליה אז אני מזמין כמה ומתפנה לסדר לה עוד כמה דברים במטבח..
אני מרשה לעצמי להסתובב קצת בין הארגזים שלה, בוחן שוב את הבית שלה וקולט שאין פה שום דבר שיעיד על המשפחה שלה..
אין שום דבר שיתן לי איזשהו קצה לגבי העבר שלה, לגבי ההווה שלה..
זה מתסכל, בא לי להתפוצץ כשאני מבין שאני בדיוק כמוה!
אלוהים כמה חרא אכלו ממני כולם..
"במה אתה שקוע?"
היא יוצאת מהמיקלחת ואני מרגיש את הוויב שלה שונה, היא כבר נישמעת יותר טוב.
אני מסתכל עליה והיא לבושה בפיג'מת פליז לבנה שמבליטה את השיער השחור שלה ואת העיניים המטורפות שלה..
היא מתקרבת ומתיישבת ליידי על הספה, הריח שלה גורם לי לרצות אותה..
פאק!
אני מת ממנה כל פעם מחדש..
"נו.."
"מה שאלת?"
"שאלתי במה אתה שוקע.. ?"
"עכשיו, עכשיו?!
בך"
"בי?"
"כן..
הריח שלך מטריף אותי"
אני לא מצליח להשאיר את המחשבה הזאת בפנים והיא פשוט יוצאת ממני..
"אתה לא אוהב אותו?"
היא שואלת ומריחה את עצמה, גורמת לי לשבת מולה ולצחוק..
"מה.. ?"
"מפגרת..
בא לי להסניף אותך בלי סוף!
הרגת אותי עם הריח שלך!"
"אבל למה מפגרת?"
היא שואלת ומחטיפה לי..
"תרגעי עוגיפלצת"
"עוגיפלצת.. ?
אני?!"
"כן, עוגיפלצת"
אני אומר ושנינו מתפרצים בצחוק תוך כדי שאני מתגונן מהמכות שהיא מנסה לתת לי..

הפיצה מגיעה והיא לא מאמינה שהזמנתי ארבעה מגשים שונים..
"למה כל כל הרבה?"
"לא ידעתי מה את אוהבת, אז הזמתי שיהיה"
"איתמר הזמנת ארבעה מגשים!
מי יאכל את כל זה?"
"לא יודע..
רציתי שיהיה משהו שאת אוהבת"
"אין דברים כמוך.."
היא מחבקת אותי ואנחנו יושבים לאכול..
הילדה הזאת אוכלת כמו ציפור, היא חייבת להתחיל להתחזק..
בשעה מאוחרת, אחרי שצחקנו מערימות השטויות שיצאו לנו כמו פלא מהפה, היא ניזרקת עם הראש שלה על הרגליים שלי, מעבירה את הציפורנים שלה על היד שלי..
"תודה על הכל רומאו"
"תפסיקי..
לא סתם אני פה.."
היא שותקת והעיניים שלה נעצמות..
אני מרים אותה על הידיים, לוקח אותה לחדר, משכיב אותה על המיטה הגדולה, מכסה אותה ושניה לפני שאני הולך היא מסתובבת אלי ותופסת את היד שלי..
עם עיניים עצמות היא פולטת בשקט משהו שרוצח אותי מבפנים..
"הכל התחיל משם.."
"על מה את מדברת.. ?"
"הכל התחיל כשהייתי בת 15 ובאו אלינו הבייתה, כדי להודיע שאבא שלי נהרג בפעילות מבצעית..."

****************
אני מרוסקתתתתת פה!
מה איתכם?
מה אתם חושבים?
תאזינו לשיר הזההההה אין מושלמים כאלה!
שיהיה שבוע טוב לכולם וליל אהבה..
אוהבת מלא..
נתראה בפרק הבא
❤❤❤❤❤

V D עקוב אחר V
שמור סיפור
לסיפור זה 14 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Tali Grabois
Tali Grabois
אני כ״כ מאוהבת בכתיבה שלך
הגב
דווח
V D
V D
תודה רבהההה
אין לך מושג כמה זה מרגש אותי!!
❤❤
הגב
דווח
Tali Grabois
Tali Grabois
הייתי חולה כל הסופש אז הייתה לי הזדמנות לקרוא את כל הסיפורים שלך.. המסת לי את הלב
הגב
דווח
טען עוד 31 תגובות
כותבי החודש בספרייה
V D
תחזרי כבר..
תחזרי כבר..
מאת: V D
אהבה מדומיינת..
אהבה מדומיינת..
מאת: V D
אודם בחורף פרק 31
אודם בחורף פרק 31
מאת: V D
אודם בחורף פרק 28
אודם בחורף פרק 28
מאת: V D
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
מגע אסור- 27
מגע אסור- 27
מאת: shir shir
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shir Mualem
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
מאת: Shirel Ben-Or
סיפורים אחרונים
תכאיבו לי בבקשה לאיטים קרובות
תכאיבו לי בבקשה לאיטים קרובות
מאת: Virtual hug #
פרק ארבעים וארבע
פרק ארבעים וארבע
מאת: שיר פיליבה
מתאמץ להפסיק לאהוב אותי
מתאמץ להפסיק לאהוב אותי
מאת: Virtual hug #
נוסעים לטירה באיטליה לסשן אפל במיוחד- חלק ח׳
נוסעים לטירה באיטליה לסשן אפל במיוחד- חלק ח׳
מאת: Yael Shayn
מומלצים מהמגזין
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
גם ככה אין לי חבר
גם ככה אין לי חבר
מאת: דנה לוי
על המוכר והזר
על המוכר והזר
מאת: שבורת כנף
GAME OVER עבורה?
GAME OVER עבורה?
מאת: שבורת כנף