כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 2

יש לי הכל- פרקים 12+13

כשצריך לספר לו למה אתם מצפים... אה, וגם החברה שלך כנראה דלוקה על עליו

תוכן עניינים 1. יש לי הכל- פרק 12. יש לי הכל- פרק 23. יש לי הכל- פרק 3+44. יש לי הכל- פרק 55. יש לי הכל- פרק 66. יש לי הכל- פרק 77. יש לי הכל- פרק 88. יש לי הכל- פרקים 9+10 9. יש לי הכל- פרק 1110. יש לי הכל- פרקים 12+1311. יש לי הכל- פרק 1412. יש לי הכל- פרק 1513. יש לי הכל- פרק 1614. יש לי הכל- פרק 1715. יש לי הכל- פרק 1816. יש לי הכל- פרק 1917. יש לי הכל- פרקים 20+2118. יש לי הכל- פרק 2219. יש לי הכל- פרק 2320. יש לי הכל- פרק 2421. יש לי הכל- פרק 2522. יש לי הכל- פרק 2623. יש לי הכל- פרק 2724. יש לי הכל- פרק 2825. יש לי הכל- פרק 2926. יש לי הכל- פרק 3027. יש לי הכל- פרק 3128. יש לי הכל- פרק 3229. יש לי הכל- פרק 3330. יש לי הכל- פרק 3431. יש לי הכל- פרקים 35+3632. יש לי הכל- פרק 3733. יש לי הכל- פרק 3834. יש לי הכל- פרק 3935. יש לי הכל- פרק 4036. יש לי הכל- פרק 4137. יש לי הכל- פרק 4238. יש לי הכל- פרק 4339. יש לי הכל- פרק 4440. יש לי הכל- פרק 4541. יש לי הכל- פרק 4642. יש לי הכל- פרק 4743. יש לי הכל- פרק 4844. יש לי הכל- פרק 4945. יש לי הכל- פרק 5046. יש לי הכל- פרק 5147. יש לי הכל- פרק 5248. יש לי הכל- פרק 5349. יש לי הכל- פרק 5450. יש לי הכל- פרק 5551. יש לי הכל- פרק 5652. יש לי הכל-פרק 5753. יש לי הכל- פרק 5854. יש לי הכל- פרק 5955. יש לי הכל- פרק 6056. יש לי הכל- פרק 6157. יש לי הכל- פרק 6258. יש לי הכל- פרק 6359. יש לי הכל- פרק 6460. יש לי הכל- פרק 6561. יש לי הכל- פרק 6662. יש לי הכל- פרק 6763. יש לי הכל- פרק 6864. יש לי הכל- פרק 6965. יש לי הכל- פרק 7066. יש לי הכל- פרק 7167. יש לי הכל- פרק 7268. יש לי הכל- פרק 7369. יש לי הכל- פרק 7470. יש לי הכל- פרק 7571. יש לי הכל- פרק 7672. יש לי הכל- פרק 7773. יש לי הכל- פרק 7874. יש לי הכל- פרק 79 75. יש לי הכל- פרק 8076. יש לי הכל- פרק 8177. יש לי הכל- פרק 8278. יש לי הכל- פרק 8379. יש לי הכל- פרק 8480. יש לי הכל- פרק 8581. יש לי הכל- פרק 8682. יש לי הכל- פרק 8783. יש לי הכל- פרק 8884. יש לי הכל- פרק 8985. יש לי הכל- פרק 9086. יש לי הכל- פרק 9187. יש לי הכל- פרק 9288. יש לי הכל- פרק 9389. יש לי הכל- פרק 9490. יש לי הכל- פרק 9591. יש לי הכל- פרק 9692. יש לי הכל- פרק 9793. יש לי הכל- פרק 9894. יש לי הכל- פרק 9995. יש לי הכל- פרק אחרון

פרק 12: להחזיק בבטן

אם לא היה לי סוד משל עצמי, כנראה הלסת שלי הייתה נשמטת ברגע זה. אני מבינה שמה שיש לי בבטן, תרתי משמע, יצטרך לחכות ומחבקת את רותם, שמיד מתחילה לבכות.
"הוא אמר שהוא רואה את הכיוון שמערכת היחסים שלנו נכנסת אליה ונמאס לו." היא אפילו לא מוחה את הדמעות שלה. "נמאס! את מבינה? הוא חזר שטוף מוח כולו מהמסיבת רווקים המזורגגת הזו."
"אמרת גם לפני שנה שזה נגמר לתמיד ובסוף זו הייתה הפסקה ממש קצרה שעשתה רק טוב לשניכם." אני נזכרת בריב שלהם שאני אפילו לא יודעת באמת למה פרץ, אבל בסוף הכל הסתדר. דין אפילו לקח את רותם כפיצוי לטיול לבודפשט.
"הוא ממש צעק עלי, סתיו." היא מנסה לא להרים את הקול ולצאת דרמה קווין. בכנות, לא ממש מצליח לה. "אמר לי שאני ילדה קטנה שתקועה בגוף של בת 25 ולא מוכנה לעשות שום צעד משמעותי בקשר שלנו. אין, בדוק הוא הכיר מישהי! אולי הוא בגד בי שם בכלל? לכי תדעי." היא נסחפת עם התסריטים עכשיו.
אני קמה ומביאה לה טישו. בדרך חזרה מהחדר של איתי ושלי לסלון, עולה בי מחשבה בראש שהפרידה הבאה ב"חבורת הבנות" יכולה להיות שלו ושלי. אני מסלקת אותה ומתיישבת חזרה לידה.
רותם מספרת על השתלשלות האירועים מאז חזרתו של דין ממסיבת הרווקים וכמה קר הוא נהיה אליה לאחרונה. אני מקשיבה, מחבקת אותה, מלטפת אותה ואפילו צופה בה נרדמת. אני לא מצליחה להירדם, וכשאני חוזרת לסלון ובוהה בטלוויזיה הריקה, בא לי פשוט להתקשר לאמא שלי. אבל מה היא תחשוב אם הבת שלה מתקשרת בחצות וחצי? שזה מקרה חירום, לא? טוב, זה סוג של... אז אני מתקשרת.

אמא שלי פשוט מאוהבת בטלנובלות, אבל בעיקר מאוהבת בצפייה בהן באמצע הלילה כשהיא לבד, ואבא או יובל לא צוחקים לה בפרצוף כמה דביליות הסדרות שלה. הפעם החיים שלי הם סוג של טלנובלה, אם לקחת בחשבון שהסיכוי של 1/11 קרה. קורה.
"זה דחוף?" אמא עונה. היא לא נשמעת מבוהלת, יותר טרודה בגורל אחת הדמויות ככל הנראה.
"תפסתי אותך באמצע פרק 2000 ומשהו?" אני מנסה לדבר בשקט.
"אפשר לומר. מה השעה בכלל?" אמא גורמת לי לצחוק.
"מאוחר." אני משיבה במילה אחת וחוזרת לשאלה המקורית שלה: "אני לא יודעת אם זה דחוף, אבל ככל שהזמן עובר זה לא יכול לחכות."
"זה?" אמא בטח עוצרת עכשיו את הסדרה שלה ומתרכזת בי, אני מזהה לפי הקול שלה. "הסתבכת בצרות? מישהו מאיים עלייך או על איתי?"
"מאיים זו מילה מעניינת." אני תוהה אם אפשר לדחות את הבשורה בעוד כמה ימים למספר שניות, אבל כבר אומרת אותה בקול: "אמא, אני בהיריון."
"וואו." אמא נשמעת פחות המומה ממה שחשבתי שתהיה, אולי בגלל השעה. "איתי יודע?"
"לא. רק אני ועכשיו את."
"איזה שבוע את? היית אצל ד"ר תבוא כבר? מה היא אמרה?" שלב מיליון השאלות מתחיל.
"שבוע חמישי. כן, הייתי. היא אמרה לי לדבר איתך כש... כששאלתי על הפלה." אני מרגישה נורא לבטא את המילה הזו באוזניים של אמא.
אמא בכלל לא רגישה דווקא. "ממה שהספקתי להכיר את איתי, אין פלא ששאלת את השאלה הזו."
"תודה, אמא. עכשיו אני מרגישה הרבה יותר טוב." סחרחורת נוספת מתחילה לתקוף אותי. מזל שאני יושבת. אני נושמת עמוק.
"תבואי מחר הביתה ונדבר."
"אני לא יכולה, יש את המשחק בירושלים."
"אז מחרתיים. קיבלת ויטמינים?" אני מדמיינת אותה הולכת בבית הלוך ושוב ובודקת דברים.
"כן. הם עמוק בארון שאיתי לא יראה אותם."
ואז אמא שואלת את השאלה הכי קשה: "את שוקלת לעשות הפלה למרות שהסיכויים להיכנס שוב להיריון יהיו קלושים?"
אני נושמת הרבה אוויר (וטוב שנכנסת רוח קרה פנימה מהמרפסת). "אני... אני... אני לא רוצה לאבד אותו. אבל איתי-"
"עזבי את איתי עכשיו." אמא מפתיעה אותי. "את רוצה לשמור את ההיריון?"
"כן."
הלב שלי דופק מהר, אבל אני מרגישה טוב כשאמרתי את האמת.
"תבואי לפה מחרתיים ונדבר." אמא מפסיקה את הדממה שנוצרה. "אני לא אומרת כלום לאבא או יובל, אל תדאגי."
"אני יותר מודאגת מכך שאיתי יזרוק אותי," אני ממלמלת. "אבא שלו יכול להרעיל אותי עלי בשניות."
"ייתכן מאוד." אמא מציאותית. "תלכי לישון ואל תנהגי מחר אם מקיאה או סובלת מסחרחורות. תני לטליה לנהוג."
"כבר טיפלתי בזה." עדכנתי את טליה אתמול שהיא הולכת לנהוג וטוב שכך. רק חסר לי גם לעבור תאונת דרכים בנוסף לכל האקשן שיש עלי.
השיחה מסתיימת, ואני חוזרת לחדר ומנסה לישון. המחשבות על להיות אמא חד הורית מקשות עלי להירדם. ניסיתי להפוך אותן ולראות חיובי, שאיתי דווקא ישמח, אבל בתוך תוכי ידעתי שאני עובדת על עצמי, וכשהוא יגלה- רותם לא תהיה הרווקה היחידה בחבורה שלנו. רק שלי יהיה ילד.

פרק 13: מחוץ לשליטה

"איזה חתיך!" טליה מגניבה מבט לתמונה של איתי שפורסמה באינסטגרם של מכבי. שרירי הזרועות שלו בולטים כהוגן בעודו מסובב את הכדור הכתום על אצבע אחת, והגומות בולטות עם החיוך. יש לה מזל שהיא חזרה לנהוג ולהתרכז בדרך, ולא יכלה לראות את המבט שאני דופקת בה. אני לא טיפוס רכושני, אבל מתמודדת עם פרנויה ב(ה)קשר של טליה ואיתי שאני מעדיפה לא להיכנס אליה.
אנחנו מגיעות לירושלים שעתיים לפני הזמן ומתקבלות במבול וקור כלבים. טליה מחנה את האוטו תחילה בקניון מלחה, ושתינו מטיילות עם המונים של אוהדים צהובים-אדומים וסופגות את האווירה הצפופה מעכשיו. טליה מודדת חצאית מיני שחורה מעור במנגו בזמן שאני משקשקת מקור ובודקת עדכונים בנייד. איתי לא קרא את ההודעה שלי. סך- הכל כתבתי לו בהצלחה ושאני מקווה שניפגש כשיחזור. משערת שסגר את הנייד...

מכבי מפסידה. אני רק רוצה לחזור הביתה, וגוררת את טליה חזרה לחניה. איתי ראה אותי לשבריר שנייה במחצית, קרץ אלי וחזר לקלוע כדורים לסל. טליה אומרת שיש משהו יפה בלראות את האוהדים של מכבי מעודדים גם כשהיא לא מנצחת והיא רוצה להישאר עוד קצת. אני מרגישה לא טוב ומתחרטת שלא הבאתי איתי את כדורי הברזל והחומצה הפולית.
"מה יש לך, סתיו?" היא קופצנית. "את חסרת מנוחה ממש."
"אני רוצה הביתה," אני אומרת, ומרגישה כאילו אני בת חמש שוב ומנג'סת להורים שמשעמם לי אצל סבא וסבתא.
טליה עושה לי פרצופים כל הדרך למכונית. "אם הייתי במקומך, הייתי מכירה את כל האוהדים השרופים," היא אומרת. "את חברה של אחד השחקנים הטובים של מכבי, וממש אוהבים אותו. מה את מרימה את האף?"
"ומה אם אני לא מרגישה טוב?"
"את מרגישה מעולה, תאמיני לי." היא עושה לי חשק לתת לה סטירה כשגודלת לבעיטה כשהיא מוסיפה, "הלוואי עלי חבר אהוב כזה וחתיך כמו איתי."

"כזה אהוב וחתיך כמו איתי," אני מחקה את טליה ומרגישה את העצבים זורמים לי בגוף כשאני טורקת את דלת הדירה. כל הדרך שתקתי, אבל אני לא חושבת שזה הזיז לטליה כי היא התנהגה כאילו הכל רגיל וקשורה והאזינה לדיסק החדש של טיילור סוויפט. אני מתחילה לראות מטושטש וניגשת ישר למטבח כדי לחפש את הכדורים שלי. אני ממש כמו אוגר, נוברת בין הכלים עד שאני מוצאת אותם ובולעת את כל מה שצריך. כשאני עומדת לחזור לסלון, היד שלי כבר נוגעת בגב הספה, אני רואה את כל הבית מסתובב סביבי ומנסה להירגע. אני לא מצליחה לזוז מצד אחד, אבל מצד שני יש לי תחושה כאילו, או שאולי באמת, נפלתי על הרצפה תוך כדי שהעיניים שלי נעצמות.

יכול להיות שהצלחתי להגיע לספה? מי זה נוגע בי? אולי בכלל חלמתי ולא קרה לי כלום?
אני פותחת את העיניים לאט לאט, מסנוורת מהאור וסוגרת אותן שוב. השמיעה שלי חוזרת אלי מהר ועכשיו אני שומעת את הקול של איתי. "סתיו? סתיו?" גם ההכרה שבה אלי כשאני מרגישה את האצבעות שלו על הפנים שלי. תחילה על המצח, ואז על הלחיים והחיבור בין האף לפה. כן, אני נושמת, מסתבר. "סתיו? סתיו?" הוא חוזר על השם שלי פעמיים נוספות.
אני פותחת את העיניים שוב ורואה את הראש שלו בדיוק מעליי. "תאי תאי." החולשה שתקפה אותי מתחילה להיעלם.
"את רוצה מים? התעלפת." כף היד שלו מרימה לי את העורף כדי שלא אחנק תוך כדי שאני שותה. "יש על השיש כדורי ברזל, מה חזרה לך האנמיה? לקחת אותך למיון לקבל מנת דם או משהו?"
אני מצליחה לקום ולהתיישב על הספה, הראש שלי שעון על הכרית. "לא הייתה לי אנמיה מ-2015, על איזה כדורי ברזל אתה מדבר?" ואז האסימון נופל.
"יש על השיש כד-"
אני קוטעת אותו. "אני צריכה לספר לך משהו."
המבט שלו די מרחם. "דברי." בסוף הוא ידע לפני שאפגוש את אמא שלי מחר, אבל אף פעם לא הייתי מהטיפוסים שמסוגלים להחזיק משהו בבטן הרבה זמן.
"זוכר שאחרי חנוכת הבית שלנו הייתי אמורה לקחת את הגלולה האחרונה?" אני שואלת.
"לא, לא, לא." הוא מבין מהר מאוד. "את לא..."
תוך כמה שניות צבע הפנים שלו הופך מלבן חיוור לאדום. לא ממש אכפת לו שלפני מספר דקות הייתי על הרצפה. איתי משתולל. "כשאבא שלי אמר לך שלא תהרסי לי הוא התכוון בדיוק לזה!" הוא עצבני ממש.
"איך אתה יודע מה הוא אמר לי?" אני נבהלת ומשתדלת לנשום.
"הוא סיפר לי!" הוא ממשיך לדבר בקול רם.
"איתי, אני... תקשיב. מאז שהייתי בערך בת 18, הבנתי או יותר נכון היה לי ברור עד החודש ש... שהגנטיקה של אמא שלי עברה אלי ובעתיד, במידה ונרצה ילד, הוא לא יגיע בדרך טבעית..."
"אז איך נכנסת להיריון?" הוא מתרחק ממני, והלב שלי מתכווץ.
"סיכוי של 1/11, ככה קראה לזה רופאת הנשים שלי. הייתי אצלה וגם אני הופתעתי לגלות שבסוף זה קרה. פספסתי גלולות על ימין ועל שמאל ובאמת שאתה יודע בעצמך, אני מקיאה לפעמים כשאני בלחץ, אז לא חשדתי בכלום." אני נעצרת ורואה איך העיניים שלו מבולבלות. אני שולחת יד ושמה אותה על הברך שלו. הוא מוריד אותה.
"איזה חודש את?" הוא שואל מהר, כמעט תוקף.
"שבוע חמישי."
"מי עוד יודע?"
"אמא שלי ואתה. זהו."
התגובה שלו גורמת לי להבין שצדקתי בכך שלא רציתי לספר לו. הוא קם ומתחיל ללכת לחדר השינה לא לפני שהוא אומר: "אני לא אדבר איתך עד שתוציאי ממך את הדבר הזה."
"הזה?" הלוואי שהיו לי כוחות לקום וללכת אחריו. "אתה מדבר כמו ילד קטן."
עכשיו הוא נשמע כמו מפקד קר שנותן פקודות לכיתה שלו. "תעזבי מחר בבוקר אם אין לך כוונות לעשות את מה שאמרתי." והוא נעלם בחדר השינה.

הרגיש לי כאילו בכיתי שעות, אבל השעון בממיר מראה שבקושי שעתיים. נהיה לי קר, רק שלא היו שמיכות על הספה או בסלון בכללי. כיווצתי את הגוף כמו חתול וניגבתי שוב עם השרוול של החולצה שלי, שנהיה רטוב ממש, את הדמעות.
איתי יוצא מחדר השינה עם הכרית שלי ושמיכה. הוא מכסה אותי ומתכופף כשמגלה שאני בוכה. האצבעות הארוכות שלו מוחות את הדמעות מהלחיים שלי וזוויות העיניים. "אני רוצה אותך, לא אותו." הוא נותן לי אמנם נשיקה במצח, כאילו אני בעצמי הייתי ילדה, אבל עדיין נשמע כמו רובוט מבוהל שהתכנות שלו עתיד להשתבש.
"אותו," אני חוזרת אחריו. איתי כבר חוזר לחדר השינה, ואני חוזרת לבכות עד שאני נרדמת. אני בן אדם קשה כשזה מגיע לקבלת החלטות, אבל כנראה שעשיתי את ההחלטה שלי בנוגע ל"אותו".

כשאני מתעוררת כבר בוקר, ואיתי בדיוק יוצא לאימון הכושר שלו. המבט שלו מצטלב לשנייה, והוא סוגר את הדלת ונעלם לשגרה שלו. אני מרגישה פיזית חזקה פתאום עד שהכל מכה בי במכה. ואני מתקשרת לאמא שלי בוכה, שמיד מודיעה שתבוא לקחת אותי בשעתיים הקרובות ושאתחיל לארוז.
"אמא, זה הסוף?" אני שואלת תוך כדי שאני שמה במזוודה את הבגדים שלי מהארון המשותף.
"אני לא יכולה לענות לך על זה," אמא נאנחת וממלמלת, "תעברי עכשיו זמנים קשים עם המשפחה של איתי. אל תדאגי, אני אהיה איתך."
אני דוחפת למזוודה את מה שאני יכולה, עד שנופל עלי על הרגל נייר מקופל. אני מתכופפת, מרימה אותו ומגלה כרטיס טיסה לרומא לסוף השבוע הקרוב עם השם שלי.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

שלכת כותבת מהלב עקוב אחר שלכת
שמור סיפור
לסיפור זה 5 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
אפריל גל גילרוביץ'
אפריל גל גילרוביץ'
איזו תגובה נוראית של איתי!!!
ובלי קשר, הסיפור מרתק! אני רק בהתחלה ויש לי עוד הרבה, אבל אני נהנית בינתיים :)
הגב
דווח
1 אהבתי
שלכת כותבת מהלב
שלכת כותבת מהלב
חכי, יש לך עוד דרך ארוכה
בסוף מי שלא רצה אותו יאהב אותו יותר מכולם
הגב
דווח
1 אהבתי
אפריל גל גילרוביץ'
אפריל גל גילרוביץ'
וואו, נשמע מסקרן!
הגב
דווח
טען עוד 8 תגובות
כותבי החודש בספרייה
שלכת כותבת מהלב
להילחם בשבילו- פרק 81
להילחם בשבילו- פרק 81
מאת: שלכת כותבת מהלב
עשיתי את זה! הצעתי לך לצאת, איתי.
עשיתי את זה! הצעתי לך לצאת, איתי.
מאת: שלכת כותבת מהלב
יש לי הכל- פרק 91
יש לי הכל- פרק 91
מאת: שלכת כותבת מהלב
יש לי הכל- פרק 93
יש לי הכל- פרק 93
מאת: שלכת כותבת מהלב
טיולים
המקום המושלם בעינייו
המקום המושלם בעינייו
מאת: שבורת כנף
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer
זה לא הזמן שלנו
זה לא הזמן שלנו
מאת: Danielle Salama
עצירה
עצירה
מאת: Shira Mualem
המדורגים ביותר
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
מאת: Nizan Zarotski
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
אני בהריון...
אני בהריון...
מאת: Adam gustavo Zyl
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
מומלצים מהמגירה
בואי לארומה
בואי לארומה
מאת: אבי בשחור לבן
כבר מזמן זיינת את הלב שלי
כבר מזמן זיינת את הלב שלי
מאת: Kipod Kipod
צעצועים
צעצועים
מאת: שבורת כנף
אני כועסת
אני כועסת
מאת: שבורת כנף