כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 2

תשמור עליי, נכון? 29

"אין יותר אני ודור, נגמר" אני אומרת ומרגישה את הלב שלי נקרע לחתיכות כשאני אומרת את זה בקול רם

תוכן עניינים 1. תשמור עליי, נכון?2. תשמור עליי, נכון? 23. תשמור עליי, נכון? 34. תשמור עליי, נכון? 45. תשמור עליי, נכון? 56. תשמור עליי, נכון? 67. תשמור עליי, נכון? 78. תשמור עליי, נכון? 8 (18+)9. תשמור עליי, נכון? 910. תשמור עליי, נכון? 10 (18+)11. תשמור עליי, נכון? 1112. תשמור עליי, נכון? 1213. תשמור עליי, נכון? 13 (18+)14. תשמור עליי, נכון? 1415. תשמור עליי, נכון? 15 (18+)16. תשמור עליי, נכון? 1617. תשמור עליי, נכון? 1718. תשמור עליי, נכון? 18 (18+)19. תשמור עליי, נכון? 1920. תשמור עליי, נכון? 2021. תשמור עליי, נכון? 2122. תשמור עליי, נכון? 2223. תשמור עליי, נכון? 2324. תשמור עליי, נכון? 2425. תשמור עליי, נכון? 2526. תשמור עליי, נכון? 2627. תשמור עליי, נכון? 2728. תשמור עליי, נכון? 2829. תשמור עליי, נכון? 2930. תשמור עליי, נכון? 3031. תשמור עליי, נכון? 3132. תשמור עליי, נכון? 3233. תשמור עליי, נכון? 3334. תשמור עליי, נכון? 3435. תשמור עליי, נכון? 3536. תשמור עליי, נכון? 36 (18+)37. תשמור עליי, נכון? 3738. תשמור עליי, נכון? 3839. תשמור עליי, נכון? 3940. תשמור עליי, נכון? 4041. תשמור עליי, נכון? 4142. תשמור עליי, נכון? 42 ואחרון

פרק 29:
-נקודת המבט של נוי-
-כעבור כמה ימים-
אני נשענת על מעקה המרפסת שנשפכת מחלון חדרי, שואפת את עשן הסיגריות לריאותיי ואז נושפת עמוק, מוציאה את כל העשן ממני. יש בזה משהו משחרר, שגורם לי להרפות ולהירגע, אז אני חוזרת על המהלך במשך כמה פעמים. צליל דלת החדר שלי נפתחת נשמע לפתע, כשאני אפילו לא טורחת לסובב את גבי כשרחש צעדים הולך ומתגבר לעברי. "סוף סוף אני מוצא אותך" נועם מתנשף ונשען על המעקה. הוא מסתכל עליי כשהסיגריה בידי ונתקף הלם. מהר מאוד הוא מתעשת על עצמו וחוטף את הסיגריה מידי. "מה זה נוי? ממתי את מעשנת?" הוא שואל מופתע, בעיקר כי זו לא פעילות מומלצת לנשים בהיריון. אבל פאק איט, עכשיו בכלל לא אכפת לי מהילד הזה, לא כשאבא שלו מתנהג כמו אידיוט. "נוי? שאלתי משהו" הוא מתעקש לקבל תשובה. "אם באת לכאן על תקן מטיף המוסר אז אני אומרת לך כבר עכשיו, אל" אני אומרת וחוטפת מידיו את הסיגריה. "לא שאני אבין" הוא מגלגל עיניים, "את מודעת לזה שזה לא בסדר?". לעזאזל עם ההיריון הזה, לעזאזל עם הכל! למה בני אדם חושבים שהם פשוט יכולים להיכנס לי לרחם?! "מה לא בסדר? שאני צריכה לקחת אוויר?" אני אפילו לא מסתכלת עליו, אין לי עצבים לשום הטפות מוסר, כבר קיבלתי מספיק כאלה מסתיו ומהרופא שראה אותי מעשנת, והוא אפילו לא יודע שאני בהיריון. "זה לקחת אוויר? זה לרצוח את התינוק שלך! שלך ושל דור!" הוא מרים את קולו, נראה פתאום שהוא חסר סבלנות כלפיי. "דור? איזה דור?" אני לראשונה מסיטה את מבטי אליו, "הדור החדש הזה ששוכב לו במיטה בבית חולים זה ממש לא הדור שלי". "נוני, אני מבין שאת מתוסכלת, אבל זה לא הפתר..." - "מתוסכלת?" אני קוטעת אותו, "מתוסכלת אה? ככה אתם קוראים לזה?". "נוי, אני סך הכל רוצה לעזור לך" הוא מבהיר את עצמו. "אתה יכול להחזיר לחבר שלי את הזיכרון?" אני שואלת ומביטה בו בעיניים נפוחות מרוב אודם וכאב, והוא מחזיר לי מבט חסר אונים, "יופי, בדיוק מה שחשבתי, אז לא, אין לך איך לעזור". השיחה הזו הופכת לקולנית אבל כבר לא אכפת לי, אף אחד לא מבין מה עובר עליי. אני לוקחת שוב שאכטה מהסיגריה ומנסה להרפות את כולי, זה לא בדיוק מצליח. "די, אני לא יכול לראות את זה יותר" הוא אומר ולפני שאני מספיקה להגיד משהו הוא כבר חוטף את הסיגריה מידי וזורק אותה על הרצפה, מועך אותה בעזרת כפות רגליו. "נוי, נכון, אין לי מושג מה עובר עלייך ואני בחיים לא אוכל להרגיש מה שאת מרגישה בתקופה הזו, אבל אני לא מוכן לתת לך ליפול ככה" הוא אומר ומחזיק אותי כשאני כבר מתרסקת אל הרצפה בבכי. הוא מוביל אותי חזרה אל החדר שלי, משכיב אותי על המיטה ומיד יורד להביא כוס מים, חוזר תוך פחות מכמה שניות. הוא מכריח אותי לשתות את כל המים שבכוס, ואין לי ברירה אלא לציית לו. הוא מתיישב על הכסא מולי ומתקרב אליי. "טוב דבר ראשון שאני בכלל לא שואל אותך אם את מסכימה לזה או לא, את יותר לסיגריות לא מתקרבת, שמעת אותי?" הוא מישיר מבט ומסתכל לי בעיניים, במלוא הרצינות. "נומי.. בבקשה.." - "שום נומי ושום נעליים, את לא הולכת לסכן לא אותך ולא את התינוק שלך". "אני לא רוצה את התינוק הזה, הוא טעות!" אני מטיחה בו, לראשונה אני משתפת בקול גלוי מישהו בתחושות שלי, בהרגשה שלי. "נוני! איך את מדברת?" הוא מסתכל עליי מופתע יחסית למי שעד לפני כמה שבועות רצתה את התינוק הזה יותר מכל דבר אחר בעולם. "הוא טעות נומי! הוא נוצר בטעות ועכשיו אין מי שיגדל אותו" אני אומרת ומניחה את היד שלי על הבטן, כמו מין אינסטינקט שכזה. "אין מי שיגדל אותו?" הוא מסתכל עליי בתמיהה, "את ודור לא קיימים?". "אין יותר אני ודור, נגמר" אני אומרת ומרגישה את הלב שלי נקרע לחתיכות כשאני אומרת את זה בקול רם. "על סמך מה את קובעת ככה? הוא עוד ייזכ..." - "הוא מתנהג כמו אידיוט, זה ממש לא הדור שאני מכירה ואוהבת". "הוא ישתנה, זה פשוט השבוע הראשון שלו שהוא ער" הוא מנסה בכוח להצדיק אותו. "הוא לא, הוא דלוק על המיה הזו שמטפלת בו" אני אומרת ומרגישה שוב כאילו מישהו לקח את הלב שלי, סובב את הסכין שוב ושוב ושוב ושוב. "אויש נו באמת" הוא מגלגל עיניים, "את לא באמת קונה את זה". "זה הכי נראה ככה שיש" אני אומרת. "למה בכלל לא אמרת לו שאת החברה שלו? למה להסתיר את זה ממנו?" הוא שואל, לא מבין. "כי הוא לא צריך עכשיו חברה שתשגע אותו" אני מפטירה תשובה, נמאס לי לדבר על הנושא הזה. "ועוד מעט כשהבטן שלך תתחיל לבלוט? אה? מה תגידי לו אז? שנכנסת להיריון מהאוויר?" הוא מטיח בי שאלות קשות, אני יודעת שהוא סך הכל צודק. "ממש יעניין אותו ממי התינוק אתה חושב?" אני עונה לו בציניות. "הרי אמרת לו שאת החברה הכי טובה שלו לא? מן הסתם שהוא ירצה לדעת" הוא מעמיד מולי את האמת. "אז נגיד לו שזה ממך" אני עונה בציניות, רק שיעזוב אותי כבר. "נראה לך?" הוא מסתכל עליי במין מבט שכזה, "אני ממש לא משתף פעולה עם השקר הזה, גם סתיו לא תשתף". "וואלה יופי" אני עונה בעצבים. "את צריכה להגיד לו שזה ממנו, שיתמודד" הוא אומר לי בעצבים. "וואלה, שיתמודד. אני פשוט אבוא אליו, 'היי דור, נכון היית בקומה? אז לפני זה שכבנו כי פעם אהבת אותי ובטעות הכנסת אותי להיריון, אבל בקטנה העיקר שהתעוררת'" אני אומרת והוא מסתכל עליי במבט כועס. "אני שונא שאת צינית בנושאים כאלה" הוא אומר במבט מלא בבוז. "אין לי מה להגיד, אני לא רוצה את הילד הזה והלוואי שיכולתי להפיל אותו" אני אומרת בהכי נואש שלי, בחיים לא חשבתי שאגיד דבר כזה, לפחות לא בקול רם. "את מדברת שטויות, את מוותרת עליו" הוא אומר. "הוא ויתר עליי" אני עונה. "הוא בחיים לא יוותר עלייך, את סתם מאכילה את עצמך סרטים" הוא אומר. וזה נכון. אני הבנאדם הכי מתוסבך שיש. "כן כי אם אני אבוא אליו עכשיו הוא פשוט יקבל אותי בזרועות פתוחות עם ההבנה שהולך להיות לו ילד ושאפילו לא הייתה לו אופציית בחירה" אני אומרת את האמת כמו שהיא. "נו באמת" הוא מגלגל שוב עיניים, "אם את לא תגידי לו שאת בהיריון ממנו, אני אגיד".

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

לא ידוע עקוב אחר לא
שמור סיפור
לסיפור זה 5 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
נעה גולדשטיין
נעה גולדשטיין
ווואווו מושלם
הגב
דווח
לא ידוע
לא ידוע
תודה רבה ♡
הגב
דווח
guest
וואווו מהמם!! אני במתחח!!
הגב
דווח
טען עוד 7 תגובות
כותבי החודש בספרייה
לא ידוע
תשמור עליי, נכון? 42 ואחרון
תשמור עליי, נכון? 42 ואחרון
מאת: לא ידוע
ואז את הגעת 14
ואז את הגעת 14
מאת: לא ידוע
ואז את הגעת 44
ואז את הגעת 44
מאת: לא ידוע
תשמור עליי, נכון? 33
תשמור עליי, נכון? 33
מאת: לא ידוע
אהבה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
מרתק
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
מאת: Shirel Ben-Or
המדורגים ביותר
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer