כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
2 2

תשמור עליי, נכון? 28

"ברצינות, את מעדיפה לשבת כאן ולשקוע ברחמים עצמיים ובדכאון? או ללכת אליו ולעשות הכל כדי להזכיר לו שאת אהבת חייו?"

תוכן עניינים 1. תשמור עליי, נכון?2. תשמור עליי, נכון? 23. תשמור עליי, נכון? 34. תשמור עליי, נכון? 45. תשמור עליי, נכון? 56. תשמור עליי, נכון? 67. תשמור עליי, נכון? 78. תשמור עליי, נכון? 8 (18+)9. תשמור עליי, נכון? 910. תשמור עליי, נכון? 10 (18+)11. תשמור עליי, נכון? 1112. תשמור עליי, נכון? 1213. תשמור עליי, נכון? 13 (18+)14. תשמור עליי, נכון? 1415. תשמור עליי, נכון? 15 (18+)16. תשמור עליי, נכון? 1617. תשמור עליי, נכון? 1718. תשמור עליי, נכון? 18 (18+)19. תשמור עליי, נכון? 1920. תשמור עליי, נכון? 2021. תשמור עליי, נכון? 2122. תשמור עליי, נכון? 2223. תשמור עליי, נכון? 2324. תשמור עליי, נכון? 2425. תשמור עליי, נכון? 2526. תשמור עליי, נכון? 2627. תשמור עליי, נכון? 2728. תשמור עליי, נכון? 2829. תשמור עליי, נכון? 2930. תשמור עליי, נכון? 3031. תשמור עליי, נכון? 3132. תשמור עליי, נכון? 3233. תשמור עליי, נכון? 3334. תשמור עליי, נכון? 3435. תשמור עליי, נכון? 3536. תשמור עליי, נכון? 36 (18+)37. תשמור עליי, נכון? 3738. תשמור עליי, נכון? 3839. תשמור עליי, נכון? 3940. תשמור עליי, נכון? 4041. תשמור עליי, נכון? 4142. תשמור עליי, נכון? 42 ואחרון

פרק 28:
-נקודת המבט של נוי-
"הוא לא זוכר כלום, גם לא אותך" הרופא אומר ומביט לי בעיניים, שישר מתמלאות בדמעות. "אני מצטער" הוא לוחש ומתקדם בהמשך המסדרון, אני מתיישבת על הכסא המומה. נועם מגיע וקולט אותי ככה וישר רץ אליי, רוכן אליי ומניח את ידו על הברך שלי, מלטף בעדינות. "הוא לא זוכר אותי... הוא לא זוכר אותי" אני ממלמלת ומתחילה לרעוד מרוב תסכול. "די, די נונה" הוא אומר כשאני בוכה אל תוך החזה שלו, "הוא עוד ייזכר". "ומה אם לא? מאיפה אתה יכול לדעת?" אני עונה בחוסר סבלנות. "היי, די" הוא מזיז את ידי ומוחה את הדמעה שזלגה על הלחי שלי, "ברצינות, את מעדיפה לשבת כאן ולשקוע ברחמים עצמיים ובדכאון? או ללכת אליו ולעשות הכל כדי להזכיר לו שאת אהבת חייו?". אני יודעת שהוא צודק, הוא תמיד אומר את הדבר הנכון. אני יודעת שאם אני אשב כאן על הכסא במסדרון ואמשיך לבכות דור בחיים לא יצא מהמצב הזה, הוא בחיים לא ייזכר. אני מחליטה להתאפס על עצמי, לקום ולעשות הכל כדי שדור ייזכר וכמה שיותר מהר. אני נכנסת אליו לחדר ובפעם הראשונה מזה תקופה אני סוף סוף רואה את הפנים המלאכיות שלו ערות, את העיניים שלו פקוחות לרווחה, ואת החיוך שלו מרוח על הפרצוף שלו. אח, כמה שהתגעגעתי. הלוואי הייתי יכולה עכשיו פשוט לזנק עליו ולנשק אותו, אבל אני יודעת שזה לא הזמן. "היי" אני מחייכת במבוכה. "היי, מי את?" הוא מחייך חיוך נבוך, והסיטואציה הזו כל כך זרה ומוזרה בשבילי. "אני נוי, החברה..." אני ממלמלת, תוהה אם להפיל עליו כזה תיק מההתחלה, "הכי טובה שלך". אני משלימה את המשפט, אני יודעת שאם אני 'אנחת' עליו ישר עם הסיפור הזה שאנחנו ביחד ושהולך להיות לנו ילד משותף פשוט יהרוס אותו כרגע, יבלבל אותו לגמרי, אז אני פשוט מעדיפה לקחת את הזמן, לחכות לו כמה שהוא יצטרך. "היי נוי, מצטער שאני לא זוכר אותך.." הוא מתנצל ומשמיט את ראשו לרצפה. "הכל בסדר, איך אתה מרגיש?" עם כל דיבור נוסף שלנו אני מרגישה את הלב שלי נשבר יותר ויותר, אני ממש נאבקת עם הדמעות שלי שלא יעלו שוב, אני לא רוצה לבכות מולו. "אני בסדר... אבל מעצבן שאני לא זוכר שום דבר.." הוא לוחש, בקול כמעט בוכה. מה אתה אומר... מעצבן אותך אה? אני זו שכבר כמעט חודש אוכלת סרטים אם תתעורר או לא ואם לילד שלי יהיה אבא לגדול איתו, אני זו שכבר כמעט חודש בוכה ומתהפכת ומתפללת לכל תזוזה הכי קטנה שלך. וסוף סוף אחרי שכל הזמן הזה עובר ואתה מתעורר לי אתה לא זוכר כלום, אז אותך זה מעצבן?!אני פשוט משתוקקת לצעוק עליו את זה, להטיח בו את כל התסכול שלי. אבל בתכלס, מה הוא אשם? איך הוא אשם בזה שמחבלים בני זונות תקפו דווקא אותם אז באותו הלילה? איך הוא אשם שאני רציתי כל כך שיהיה מאושר אז אמרתי לו שהכל בסדר אם ילך לקרבי? איך הוא אשם אם אף פעם לא סיפרתי לו איך כל לילה מאז הגיוס שלו עוברות מיליון שעות עד שאני נרדמת, כי בכל פעם אני צריכה להפוך את הכרית שנרטבה כל פעם בצד אחר מהדמעות שלי?! אני מסתכלת עליו ופשוט כואב לי, אני לא יודעת איך להכיל את זה. אני יודעת שאני אמורה להיות שמחה שהוא התעורר ושהוא חי ובסדר, אבל למה הוא היה חייב לאבד את הזכרון בשביל זה?!

-נקודת המבט של דור-
לחדר נכנסת בחורה צעירה, עם שיער שטני ועיניים בהירות. לא חושב שאי פעם ראיתי יופי כמו שלה... "היי" היא מחייכת חיוך נבוך, ומכאן אני מבין שהיא מכירה אותי. "היי... מי את?" אני מרגיש כמו מניאק כשאני שואל את זה, אבל אם הבחורה הזו הייתה חלק מהחיים שלי, אני רוצה לדעת. "אני נוי, החברה" היא אומרת ואז מפסיקה את עצמה, ואני כבר נלחץ, "הכי טובה שלך". פיו, אני חש הקלה כשהיא ממשיכה את המשפט. אני ממש לא רוצה לדעת אם הייתה לי חברה, לא אחרי ששכחתי אותה ככה. "היי נוי, מצטער שאני לא זוכר אותך..." אני אפילו לא יודע על מה אני מתנצל, כאילו שזו אשמתי שהזיכרון שלי הלך קפוט. "הכל בסדר, איך אתה מרגיש?" מהדרך שהיא מסתכלת עליי אני מבין שבאמת היינו קרובים, ושאני חשוב לה. "אני בסדר.. אבל מעצבן שאני לא זוכר שום דבר.." אני אומר בלחש, אני די בטוח שהיא מבינה אותי אפילו יותר ממה שאני מבין אותי. הרי אם היא החברה הכי טובה שלי אני לא רוצה לדמיין אפילו מה עבר עליה כל הזמן שהייתי מורדם. הייתי נותן הכל בשביל שיחזירו לי את החיים הקודמים שלי, בשביל להיזכר מי הייתי ומי האנשים שהיו חשובים לי. היא נראית מדהימה, איך בכלל יכולתי לשכוח בחורה כמוה? חוט המחשבה שלי נקטע כשנשמעת דפיקה בדלת. אחרי כמה שניות נכנסת עוד בחורה לחדר, בלונדינית. "היי, דור?" היא שואלת ואני מהנהן. נוי מתרכזת בה ובוחנת אותה, נראה שזו פעם ראשונה שהן נפגשות. "היי, אני מיה, אני מתנדבת כאן... אני אהיה פה כדי לעזור לך להשתקם" היא אומרת בחיול ואת האמת שאני די מרוצה מזה, היא נראית די טוב סך הכל... אולי היא תצליח להחזיר לי את הזיכרון שאבד לי, אולי מהר יותר ממה שאני חושב...

היי אהובים שלי, מקווה שאתם נהנים מהסיפור ומחכה לשמוע תגובות ולקבל פידבקים. יש דבר אחד שחשוב לי להבהיר, הסיפור הזה ותהליך הכתיבה שלו הם מורכבים, אני משתדלת לכתוב כמה שאפשר ובאיכות גבוהה בשביל שאתם תהנו. יש חלקים ממנו שמבוססים על החיים האמיתיים שלי, ולכן לפעמים לוקח לי זמן להעלות פרק, כי זה לא קל כל כך לכתוב משהו שהוא אישי בשבילי. אני משתדלת לקרוא את התגובות שלכם ולענות ולהודות לכל אחת ואחד מכם. אבל חשוב לי להבהיר שמעבר לכתיבת הסיפור הזה יש לי עוד עיסוקים, שלפעמים באים על חשבון זמן הכתיבה של הסיפור, אני יודעת שזה מתסכל לחכות כל כך הרבה לפרק, אבל חשוב לי שתדעו שישר כשמתפנה לי זמן פנוי אני ישר עובדת על הסיפור, ולפעמים לקבל תגובות כמו "תעלי כבר את הפרק", "למה אנחנו צריכים לחכות יותר מדי?" וכו' זה לפעמים יכול להיות טיפה מתסכל, כי לפעמים יש דברים שהם חשובים יותר באותו הרגע מאשר להמשיך בכתיבה. אוהבת אתכם המון ומעריכה אתכם שקראתם את כל זה, מקווה שתמשיכו להנות מהסיפור ומודה לכם תמיד ♡

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

לא ידוע עקוב אחר לא
שמור סיפור
לסיפור זה 5 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
ברור שלהמשיך!!
התגעגענו אלייך♡
הגב
דווח
נעה גולדשטיין
נעה גולדשטיין
דייי זה לא יכול להיות הוא ונוי חייבים להיות ביחד..
הגב
דווח
לא ידוע
לא ידוע
המשך עלה
הגב
דווח
טען עוד 6 תגובות
כותבי החודש בספרייה
לא ידוע
תשמור עליי, נכון? 42 ואחרון
תשמור עליי, נכון? 42 ואחרון
מאת: לא ידוע
ואז את הגעת 14
ואז את הגעת 14
מאת: לא ידוע
ואז את הגעת 44
ואז את הגעת 44
מאת: לא ידוע
תשמור עליי, נכון? 33
תשמור עליי, נכון? 33
מאת: לא ידוע
דרמה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan