כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1

יש לי הכל- פרק 11

"התחלת לפתח הפרעות אכילה?" "השתגעת?!"

תוכן עניינים 1. יש לי הכל- פרק 12. יש לי הכל- פרק 23. יש לי הכל- פרק 3+44. יש לי הכל- פרק 55. יש לי הכל- פרק 66. יש לי הכל- פרק 77. יש לי הכל- פרק 88. יש לי הכל- פרקים 9+10 9. יש לי הכל- פרק 1110. יש לי הכל- פרקים 12+1311. יש לי הכל- פרק 1412. יש לי הכל- פרק 1513. יש לי הכל- פרק 1614. יש לי הכל- פרק 1715. יש לי הכל- פרק 1816. יש לי הכל- פרק 1917. יש לי הכל- פרקים 20+2118. יש לי הכל- פרק 2219. יש לי הכל- פרק 2320. יש לי הכל- פרק 2421. יש לי הכל- פרק 2522. יש לי הכל- פרק 2623. יש לי הכל- פרק 2724. יש לי הכל- פרק 2825. יש לי הכל- פרק 2926. יש לי הכל- פרק 3027. יש לי הכל- פרק 3128. יש לי הכל- פרק 3229. יש לי הכל- פרק 3330. יש לי הכל- פרק 3431. יש לי הכל- פרקים 35+3632. יש לי הכל- פרק 3733. יש לי הכל- פרק 3834. יש לי הכל- פרק 3935. יש לי הכל- פרק 4036. יש לי הכל- פרק 4137. יש לי הכל- פרק 4238. יש לי הכל- פרק 4339. יש לי הכל- פרק 4440. יש לי הכל- פרק 4541. יש לי הכל- פרק 4642. יש לי הכל- פרק 4743. יש לי הכל- פרק 4844. יש לי הכל- פרק 4945. יש לי הכל- פרק 5046. יש לי הכל- פרק 5147. יש לי הכל- פרק 5248. יש לי הכל- פרק 5349. יש לי הכל- פרק 5450. יש לי הכל- פרק 5551. יש לי הכל- פרק 5652. יש לי הכל-פרק 5753. יש לי הכל- פרק 5854. יש לי הכל- פרק 5955. יש לי הכל- פרק 6056. יש לי הכל- פרק 6157. יש לי הכל- פרק 6258. יש לי הכל- פרק 6359. יש לי הכל- פרק 6460. יש לי הכל- פרק 6561. יש לי הכל- פרק 6662. יש לי הכל- פרק 6763. יש לי הכל- פרק 6864. יש לי הכל- פרק 6965. יש לי הכל- פרק 7066. יש לי הכל- פרק 7167. יש לי הכל- פרק 7268. יש לי הכל- פרק 7369. יש לי הכל- פרק 7470. יש לי הכל- פרק 7571. יש לי הכל- פרק 7672. יש לי הכל- פרק 7773. יש לי הכל- פרק 7874. יש לי הכל- פרק 79 75. יש לי הכל- פרק 8076. יש לי הכל- פרק 8177. יש לי הכל- פרק 8278. יש לי הכל- פרק 8379. יש לי הכל- פרק 8480. יש לי הכל- פרק 8581. יש לי הכל- פרק 8682. יש לי הכל- פרק 8783. יש לי הכל- פרק 8884. יש לי הכל- פרק 8985. יש לי הכל- פרק 9086. יש לי הכל- פרק 9187. יש לי הכל- פרק 9288. יש לי הכל- פרק 9389. יש לי הכל- פרק 9490. יש לי הכל- פרק 9591. יש לי הכל- פרק 9692. יש לי הכל- פרק 9793. יש לי הכל- פרק 9894. יש לי הכל- פרק 9995. יש לי הכל- פרק אחרון

פרק 11: אין שינויאיתי חוזר מאושר עד הגג אחרי הניצחון הסופר-קשה של מכבי. הוא יורד עם המונית בבית של ההורים שלי, וכשהוא מגיע, הוא זוכה למחיאות כפיים מאבא ויובל. אני נשארת בחדר שלי, בדיוק כמו שעשיתי מאז שחזרתי אתמול. אמא שואלת שוב ושוב אם אני מרגישה טוב, מה אמרה ד"ר תבוא ולמה לא יצאתי החוצה מלבד צחצוח שיניים קודם.
"סתיו, מה קורה?" איתי נכנס עכשיו לחדר שלי וסוגר אחריו את הדלת. הוא שם את המזוודה שלו בפינה שליד כיסא המחשב ומתיישב עליו. אני עדיין על המיטה.
אני מנסה לבחון את כישורי המשחק שלי. "הכל רגיל."
"קיבלת גלולות אחרות?" הוא ישיר ואז מבין זאת ומתקן, "כאילו... הבחילות עברו?"
"הן יעברו בטח בקרוב. ואפשר לחזור לסקס כמו שאתה אוהב." אני חצי משקרת. זאת אומרת, אני יכולה לקיים עכשיו יחסי מין איתו בלי קונדום וגלולות ולא אכנס להיריון כי אני כבר...
הוא מחייך חיוך קטן, אבל כזה שעדיין חושף את הגומות שלו. "יהיה בסדר. איך עברו היומיים פה?"
"איך היה המשחק?" אני מעדיפה שהוא ידבר. אני לא יודעת למה, אבל לראות אותו גורם לי להרגיש טוב יותר. אני הולכת לאיבוד בעיניים הגדולות שלו ומרגישה איך מדברים שלא באמת מעניינים אותי על הספורט, השפתיים שלי נמתחות לחיוך.

אנחנו נשארים אצל ההורים שלי לארוחת ערב וחוזרים לדירה של איתי. שלנו. כשהוא הולך להתקלח, אני מחביאה באחת המגירות שבמטבח את התרופות למיניהן שלי ומוזגת לעצמי כוס מים.
בבית שלנו יש עוד חדר שינה אחד פנוי, הממ"ד, שהפך להיות סוג של מחסן עם הזמן. איתי השאיר בו כמה ארגזים שאפילו לא פתח מאז שעבר לגור כאן, ובארון הנוסף שיש ותפס קצת מקום בצד יש את בגדי החורף שלו ומעילים שהוא לא לוקח איתו לטיסות, מפני שיש לו את המעיל של מכבי עם לוגו הקבוצה. אני מדליקה את האור, עומדת במרכז החדר, עוצמת את העיניים ומנסה לדמיין מיטת תינוק כאן, מלא דובים ובובות וספת הנקה. איך אני אספר לאיתי? נכון, שאלתי על הפלה, אבל... אני לא מסוגלת לחשוב על עצמי שוכבת על מיטה בבית חולים ונותנת לאיזה דוקטור לשאוב לי את הנקודה הקטנה שראיתי על המסך אתמול.
"מה את עושה פה?" איתי נכנס לחדר ואפילו לא שמעתי אותו מרב שהייתי טרודה במחשבות. אני חוזרת למציאות. הוא עטוף במגבת ומוציא מהארון סווצ'ר אפור. "נהיה קר, אה?"
אני יוצאת אחריו חזרה לחדר השינה שלנו ונכנסת למיטה. איתי מרסס על עצמו מלא אפטרשייב וגורם לי להשתעל. "איפפ." אני מרימה את הפוך עד מעל האף.
"מצפה לנו ערב בתוך הסדינים?" הוא נכנס למיטה ומדליק את הטלוויזיה. "אה, תראי. יש את הסרט "לה לה לנד" שרצית שאבוא איתך שנה שעברה לקולנוע ובסוף התחמקתי מזה."
כפות הרגליים שלי מגיעות לו בערך קצת מתחת לברך. אני משפשפת כף רגל אחת ברגל שלו שדווקא די חמה. הוא כמובן מתלונן על זה שאני מקפיאה אותו ושאלך לישון עם גרביים במקום שיהיה "התנור" שלי. אני נצמדת אליו ומתחילה לנשק את הצוואר ויורדת לחזה. תשוקה שלא הרגשתי הרבה זמן תוקפת אותי בעודי מתחילה לרדת מטה בנשיקות בגוף הארוך והשרירי שלו. אין לי כל-כך אוויר מתחת לפוך ובכל זאת אני מצליחה "לשרוד" בדרך למטה.
"את שוב-" איתי לא מסיים לומר את מה שהתחיל, והאיבר שלו כבר בתוך הפה שלי. אני יודעת שהוא אוהב שאני יורדת לו וכן מגיע לו סוג של פיצוי על איך שהתנהגתי אליו היום- סוג של קרירות. הוא גומר מהר, אבל עדיין מוצא כוח להרים אותי ולשים אותי מעל הגוף שלו. אני יושבת עליו תוך כדי שהוא חודר אלי ולאט לאט נשכבת על פלג גופו העליון. הוא חם ומתנשם. "שיחקת אותה," הוא אומר תוך כדי שאני מרגישה בשמיים. אני תופסת את הכתפיים הגדולות שלו ונותנת לגוף שלי לרקד כשהוא בתוכי. אני חושבת שאני מזיעה. הוא תופס את השדיים שלי, אחד בכל יד ומעסה אותם. אני רוצה לצרוח מההנאה. אני מנשקת לו את השפתיים חזק. הוא מפסיק אותי אחרי שהוא גומר שוב (הפורנו לא עבד, על מי הוא עובד, רואים שהוא חיכה לזה) ומוריד אותי ממנו, כך שאני חוזרת למקום שלי בצד לידו.
"שכחתי כבר איך זה לשכב איתך ככה מרב שאמללת אותי," אני אומרת ומתנשמת.
הוא גם מזיע. "תני לי כמה דקות להתאושש ואני אפנק אותך גם."
"תאי תאי שלי חזר!" אני מצמידה את הראש שלי אליו, והוא עוטף אותי בזרוע הענקית שלו כך שאני מתחת לבית השחי שלו. "הלכה המקלחת שלך, שתדע."
הוא צוחק ואז מוריד ממני את הפוך. הידיים שלו תופסות לי את המותניים כשהשפתיים שלו מנשקות מהר את הבטן שלי. "אין על הקוביות הקטנות שלך, אין!" יש לו כוח לדבר בקול.
"אתה אומר את זה הרבה לאחרונה." למען האמת הבטן מתהפכת לי ברגע זה מהידיעה שבטח בקרוב מאוד הקוביות כבר לא יהיו שם.
הוא לא אומר כלום, ולכן אני מתרוממת מעט לבדוק לאן הוא הגיע בגוף הקטן שלי, לעומת הגוף שלו, כמובן. תוך שניות אני נהיית רטובה פי אלף ממה שהייתי לפני כמה דקות, כשהלשון שלו חגה סביב איבר המין שלי ואז נכנסת לתוכי.
"איתייייייייייייי," אני תופסת את כף היד שלו חזק תוך כדי שאני עוצמת את העיניים. אני מרגישה אותה בדגדגן שלי ואז נכנסת עמוק יותר. זה מרגיש כל-כך... וואו. קשה לתאר במילים.
"את טעימה," הוא אומר אחרי כמה שניות. ביד הפנויה שלו, הוא זוקף את האגודל ועובר הלוך ושוב על הכניסה לפות שלי. "נעים לך?" הוא מרים את הראש, ורואה אותי על סף עילפון. הוא מכניס את האגודל שלו לתוכי ומסובב אותו בפנים. "שיו, כמה את רטובה," הוא אומר כשהוא מוציא אותה ואז מכניס בשנית. אני גונחת ורוצה לצרוח את השם שלו שוב, אבל אין בי כוח. אחרי כמה שניות, איתי מקנח בנשיקה מהירה של השפתיים שלו על השפתיים של האיבר שלי ומכסה אותי בפוך. אני נרדמת מהר מאוד.

למרות שעכשיו יום שבת, אני מתעוררת בתשע וקצת. איתי ישן שינה עמוקה, הפה שלו פתוח. אני מכסה אותו עם החלק שלי בפוך ונותנת לו נשיקה על המצח לפני שאני יורדת אל הרצפה הקפואה ונכנסת למקלחת שלנו. אחרי טקס ההיגיינה של הבוקר והתנסות בקרם עיניים החדש של קליניק שקיבלתי, אני יוצאת לחדר להחליף בגדים מהפיג'מה למשהו שאוכל לצאת איתו החוצה יותר מאוחר. כמו שאני מכירה את איתי, נלך לאכול במהלך היום איפשהו. אני נעצרת לפני המראה כשאני עירומה לגמרי ומסתכלת בקירוב על הבטן שלי. הריבועים הקטנים עוד שם. כשאני עוצרת את הנשימה, אני רואה גם את הצלעות יוצאות החוצה. זה קיצוני ודוחה, אני יודעת, ואז נזכרת שאם כבר בטן, אני צריכה לקחת את הוויטמינים שלי, ויוצאת בריצה למטבח לפני שאיתי יתעורר.

"ברוך בורא הגלולות!" איתי קם על רגל ימין וכורך את הזרוע שלו סביבי לשנייה בדרכו לבר החדש שלנו.
"גם הפעם קורנפלקס וחלב?" אני יושבת בסלון ומשלימה את הפרק השבועי של משפחת קרדשיאן.
"את האמת?" הוא נובר בארון לשווא וסוגר אותו כשלא לקח כלום.
"רק את האמת." אני עושה מפנה לו מקום לידי על הספה.
"יש לי דודא רצינית לסושי." הנייד שלו כבר בידו. "בא לך גם?"
"אס-" אני כמעט פולטת שאני לא יכולה לאכול את הדג הנא והמגולגל עד להודעה חדשה ונושכת את הלשון כשהמציאות מכה אותי.
"אס?" הוא מרים גבה.
"אשמח למשהו אחר." אני מחייכת חיוך מזויף ומתחילה לחשוב על דברים שישתנו אצלי בזמן הקרוב וכמה תירוצים אצטרך להמציא. מבחינתו אין שינוי, כל עוד הוא לא יודע, והוא לא אמור לדעת כרגע, אבל אמר לי פעם איש אחד משפט נכון: "אין מניאק שיעצור את הזמן".

הימים עוברים. באופן מוזר, אני מרגישה טוב יותר, ככל הנראה הודות לתרופות שמחזקות אותי עכשיו כשיש מישהו או מישהי שלוקחים ממני את האנרגיה. היום יהיה משחק ביורוליג בהיכל מול מלאגה הספרדייה, ובראשון משחק העונה מול הפועל ירושלים, בירושלים. איתי ילך לישון במלון שם עם הקבוצה במוצאי שבת, ולכן אני מזמינה את רותם לבוא לישון אצלי. משהו בי כן בוער לספר לה, מאשר לטליה שבטח יכאב לה ותיזכר בעבר, ועדי שהייתה עסוקה בנסיעה שלה לדרום קוריאה עם הלימודים.
אני לא פוגשת את איתי כשאני מתארגנת לעבודה. אין ממנו גם שום הודעה בנייד, אבל יש ראיה בכיור: צלחת עם קורנפלקס וחלב לא גמורה. אני מגלגלת את העיניים ושוטפת את הצלחת ביחד עם כוס התה שלי.
בעבודה אני יושבת עם תמי לרנר, שהייתה הספרנית בתקופה שלמדתי באוניברסיטה. אני מופתעת לגלות שהיא בהיריון והספיקה להתחתן. זכורות לי השיחות שלנו תוך כדי שאני מצלמת חומרים לעבודות ההגשה שלי על הדייטים הכושלים שלה. לא מזמן היא שלחה לי הודעה שהיא צריכה עזרה עם עיצוב הדירה החדשה שלה ושל בן זוגה, וישר חשבה עלי, ואני ישר הסכמתי.
היא מניחה את היד שלה על הבטן בשלב מסוים ומתנצלת. "קצת מעייפת ההשתוללות שלהם."
"שלהם?!" העיניים שלי נפערות.
תמי מחייכת חיוך קטן. "כן, יצא תאומים."
"זה... זה כואב שהם בועטים?" אני מנסה להישאר קרירה וטבעית ומקווה שהבעות הפנים שלי לא מסגירות כלום.
"מתרגלים." היא שומטת את העט שלה ומניחה גם את היד השנייה על בטנה. "בהתחלה היה לי קשה לתפקד תוך כדי. גם עכשיו אני משתדלת לא להיות יותר מדי בתנועה. זה מרגש מאוד עדיין, להרגיש אותם. האישה מתחברת מהר יותר מהגבר, רק כשהם התחילו לזוז הבנתי למה אומרים את זה."
אני מהנהנת וחוזרת לתרשים הדירה שלה, מנסה לבלוע כמה שיותר רוק. כרגע אין לי מושג אפילו אם אגיע לשלב הזה, שארגיש אותו זז.

שביט ושמעון כן מגיעים למשחק הפעם. נראה שאיתי התאפס על עצמו אחרי שקלע שתי שלשות רצוף, עוד ארבע נקודות מהשדה ושלוש בעונשין. "הוא בתקופה נהדרת!" שמעון גאה ומאושר בתום המשחק. איתי פוגש את ההורים שלו לשנייה ליד החנייה, ואז אנחנו נוסעים הביתה לבד וחוגגים שוב בין הסדינים.
בשישי בבוקר לאיתי מתחשק שנבשל ביחד. אנחנו הולכים לסופר וקונים את המצרכים, רק שכאשר אנחנו מגיעים למטבח בדירה ומתחילים, הריח גורם לי לרצות להקיא. איתי שם לב לכך שקשה לי ואני כאילו עוצרת את הנשימה.
"זה לא מהגלולות הבחילות האלה שלך," הוא אומר וגורם ללב שלי לנסוע במהירות מאה קמ"ש. "הן היו הרי גם כשהיית בהפסקה."
"אני בסדר." אני מתעקשת וממשיכה לחתוך את הירקות לסלט שאכין.
"את לא מספרת לי משהו." הוא עוזב את פטיש השניצלים ונשען על השיש.
"אני בסדר!" הפעם, בלי להתכוון, אני מרימה את הקול.
איתי מרים את הסנטר שלי וגורם לעיניים שלנו להצטלב. "יכול להיות שאת מתחילה לפתח הפרעות אכילה? את נראית טוב מאוד מה יש-"
"השתגעת?!" אני קוטעת אותו.
"לא ראיתי אותך מתאמנת הרבה זמן, אז את יודעת, אני מתחיל לחשוב שאת מקיאה את האוכל כדי להישאר בגזרה שלך..." הוא נעצר. "אני טועה, נכון?"
"כן." אני משיבה, ומהמילה הבודדת הזו יוצאת הרבה כעס.
"היית בחדר כושר בבניין פעם?" הוא לא מרפה ממני וממשיך לשאול.
"לא." אני ממשיכה בתשובות קצרות תוך כדי שאני מתבלת את הסלט.
"למה?" הוא לא מוותר לי.
אני מבינה שאם אמשיך בקצב הזה אני ככל הנראה אתמוטט, אז אני נושמת עמוק ועוצרת את מלאכת הכנת הארוחה גם. "יכול להיות באמת שאני נמצאת בתקופה שהיא קצת... לא מלחיצה, אבל יש בה יותר מדי דברים." אני מעדיפה לשקר. העיניים הגדולות של איתי לא מרפות משלי. "אני לא יכולה לקחת יותר הפסקות, אלה החיים של אדם בוגר ואני חייבת לחיות אותם ודרכם."
"תורידי הילוך," הוא אומר ומוציא את הפירורית של השניצלים. "בשביל הבריאות שלך."

כשרותם מגיעה במוצאי שבת, ממש כמה דקות אחרי שאיתי עוזב, אני מרגישה שאני לא יכולה להחזיק את הדבר הזה יותר. כל השבת איתי שיגע אותי שאספר לו מה קורה לי, ואני פשוט גיליתי שאני ממציאת סיפורים לא רעה. סיפרתי לו על עודף לקוחות, על זה שפתאום אני לבד בלי ההורים (וזה גם סוג של שקר, אבא שלי עדיין תומך ומייעץ) וצריכה להתמודד עם ימים עמוסים...
רותם מגיעה כמו סוג של קפיץ וגורמת לי לכווץ את הפנים. "הלו, מה יש לך?" אני שואלת.
"אני חייבת לספר לך משהו," היא עונה ומסמנת לי לשבת לידה על הספה. אני מחפשת רמז בעיניים שלה ולא רואה כלום. היא קצת חיוורת וחסרת מנוחה.
"קרה משהו?" אני מוזגת לשתינו כוסות מים קרים.
"אני חייבת לספר לך משהו," היא חוזרת על עצמה ומוסיפה, "וזה די דחוף."
"מה, זה משהו רציני? גם לי יש משהו לספר לך." אני מבינה שהולך להיות לנו לילה של גילוי סודות. שלי אמור היה להיות מטלטל יותר, ככה חשבתי, רק כשרותם מנצחת שהיא מפילה את הפצצה שלה.
"דין ואני נפרדנו."

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

שלכת כותבת מהלב עקוב אחר שלכת
שמור סיפור
לסיפור זה תגובה אחת
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
אביטל'וש סיאני
אביטל'וש סיאני
מהמםםן
הגב
דווח
שלכת כותבת מהלב
שלכת כותבת מהלב
תודה
הגב
דווח
כותבי החודש בספרייה
פסיכולוגיה
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
מאת: Nizan Zarotski
נשבע שאת הכי יפה במסיבה כפרה
נשבע שאת הכי יפה במסיבה כפרה
מאת: אתי בן ארויה
שלא תעז
שלא תעז
מאת: אתי בן ארויה
לא מתנצלת
לא מתנצלת
מאת: Shir Levi
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Eltchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
סיפורים אחרונים
אני יודעת, אני מלאה בתסבוכים
אני יודעת, אני מלאה בתסבוכים
מאת: חיים רק פעם אחת
בוהה בשמש
בוהה בשמש
מאת: איש המגבעת
לשחות עם דולפינים
לשחות עם דולפינים
מאת: אביטל סיאני
הסיפור שלא נגמר כמו באגדות
הסיפור שלא נגמר כמו באגדות
מאת: דניאל .
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה